פסוק א:הן. רובי המפרשים אמרו כי עבדיהם [צ"ל עבדי הם] צדיקי ישראל ויאמר הגאון כי הוא כורש, והנכון בעיני שהוא הנביא, והוא מדבר בעד נפשו כאשר הזכיר ונתתיך לאור גוים ואתנך לברית עם (ישעיהו מ"ט ו'):
פסוק א:נתתי רוחי. רוח נבואה:
פסוק א:משפט. אלה העתידות, כל אשר יקרה לכל גוי, יוציאנו, ולפי דעת הגאון, כי כורש יהיה מלך צדק:
פסוק ב:לא יצעק. כאשר יעשה השופט בחוץ שיתחברו אל השופט אנשים:
פסוק ג:קנה רצוץ. נקרא על שם סופו, וככה ובגדי ערומים תפשיט (איוב כ"ב ו'), והטעם הוא לא ישבר קנה, והטעם לא יכריח:
פסוק ג:ופשתה. לא יכבנה, שהוא דבר קל, עד שתהיה כהה, כמו והנה כהה הנגע (ויקרא י"ג ו'), ויש הפרש ביניהם בדקדוק, כי כהה של תורה פועל עבר, וזאת כהה תואר השם, והטעם הוא לא יזיק לגוי בעבור נבואתו, רק יאמר מה שיהיה באמת:
פסוק ג:לאמת יוציא משפט. כל גוי, כאשר הוא עתיד להיותו בגזרת השם:
פסוק ד:לא יכהה. הנביא, רמז על דבק ברוח בגוף:
פסוק ד:ולא ירוץ. גופו, מפעלי הכפל, מגזרת רצוץ [בפסוק הקודם] כמו ירון ושמח (משלי כ"ט ו') והטעם לא ימות או טעמו אדם לא יכריחנו, כטעם הנזכר למעלה, והוא הנכון:
פסוק ד:עד ישים בארץ משפ'. שתתגלה נבואתו, וזה טעם ולתורתו, תורת נבואתו, כמו לתורה ולתעודה (ישעיהו ח' כ') כאשר פירשתי:
פסוק ה:כה. בורא השמים, כי יש להם קו, שהוא גבול לשם:
פסוק ה:ונוטיהם. על הארץ, רמז לרקיע:
פסוק ה:רוקע הארץ וצאצאיה. פועל, ונפתח הקו"ף בעבור העי"ן, [כמו], הנוטע, אזן הלא ישמע [תהל' צ"ד ט']:
פסוק ה:וצאצאיה. הם הצמחים שעל פני האדמה:
פסוק ה:נותן נשמה. לאדם, והם העם אשר עליה:
פסוק ה:ורוח. לחיות ההולכים:
פסוק ה:ואמר עליה [על האדם] בעבור הליכתו בקומה זקופה:
פסוק ו:אני. אלה דברי הנביא שאמר לו השם בעד נפשו:
פסוק ו:ואצרך. שלא יגע בך רע:
פסוק ו:לברית עולם [צ"ל עם]. להקים ברית עם, וכן במקום אחר לברית עם להקים ארץ (ישעיהו מ"ט ח'):
פסוק ז:לפקוח. שהוא מבשר ישראל שיצאו מגלות בבל וכן לאמר לאסורים צאו (ישעיהו מ"ט ט'):
פסוק ח:אני יי הוא שמי. הנכבד, כי אין במקרא שם עצם [לבדו] רק זה לבדו, וזה הוא כבודי, שאגלה העתידות לנביא ויגלם על שמי לכבדני, ולא משרת אחר עמו ולא תהלתי לפסילים:
פסוק י:שירו. דברי הנביא, שכל אנשי היבשה יתנו שבח לשם בשוב ישראל מבבל, על כן הזכיר קדר גם יושבי האיים ויורדי הים בשומעם זה הפלא:
פסוק יא:מדבר ועריו וגו'. וכל חצרים שיושבים שם קדר, והנה הקדריים לעולם בערבה:
פסוק יא:ירונו. הגוים יושבי סלע, ירימו קול כמו ותעבר הרנה (מלכים א' כ"ב כ"ו):
פסוק יא:יצוחו. הרמת קול לשבח או לגנאי, וכמוהו צוחה על היין (ישעיהו כ"ד י"א):
פסוק יב:ישימו וגו'. יודו כי עשה גבורות [השם], וכן יאמרו:
פסוק יג:יי כגבור יצא. רמז לגזרות היוצאות על פי השם שהיו בסתר:
פסוק יג:קנאה. בעבור הבבליים עובדי בל:
פסוק יג:יצריח. כמו מר צורח (צפניה א' י"ד), יצעק, ואם הם שנים בניינים:
פסוק יג:יתגבר. שנוצחה בבל:
פסוק יד:החשתי וגו'. אלה דברי השם:
פסוק יד:החשתי. כמו החרשתי, וכן גם אני ידעתי החשו (מלכים ב' ב' ג'):
פסוק יד:אתאפק. כמו להתאפק (בראשית מ"ה א'):
פסוק יד:כיולדה אפעה. אצעק, ואין רע לו, ויש אומרים שהוא כן, כיולדה שהיא יולדת פעה, כן אשום ואשאף, מגזרת אפעה שרף מעופף (ישעיהו ל' ו'):
פסוק יד:אשם. מבנין נפעל מפעלי הכפל:
פסוק יד:אשאף יחד. כטעם שואף זורח (קהלת א' ה'), והנה היא שממה בלב עם שאוף בפה, וזה הטעם הוא כנגד שיהיו אנשי העולם חושבים כי אין לו כח להושיע עמו:
פסוק טו:אחריב. ואיך יחשבו זה, והלא יראו שאחרי' הרים וגבעות, וכל העשב אוביש, ואעשה מהנהרות איים, שירדו שם בני אדם:
פסוק טז:והולכתי וגו'. ואני מוליך עורים בדרך לא ידעו, כי העור אם היה רגיל בדרך, ילך בה בלי אור, ואני אשי' המחשך כאילו הוא אור להם, ומעקשים למישור יש אומר כי זה רמז לשוב ישראל מבבל:
פסוק יז:נסוגו וגו'. הטעם אני יש לי כח כאשר ארצה, ולא לפסילים:
פסוק יז:[בפסל]. מושך אחר עמו וכן [הוא] לפסילי המסכה, בעבור מלת אתם:
פסוק יח:החרשים וגו'. השמיעה והמראה עקרה בלב, והנה אלה חרשי לב ועורי לב:
פסוק יט:מי וגו'. זה הכתוב לעד על יושר פירושי:
פסוק יט:החשתי וגו'. והטעם אתם עורים כי תאמרו כי [אין] עור רק הנביא:
פסוק יט:כמלאכי אשלח. הוא שליח השם, וכן כתיב ויאמר חגי מלאך יי [חגי א' י"ג:
פסוק יט:מי עור כמשולם. כמו וירא מצוה הוא ישולם (משלי י"ג י"ג) מגזרת שלם, וכן המשולם הוא הצדיק:
פסוק יט:ועור כעבד יי. שיעבד השם, ואם איננו נביא:
פסוק כ:ראות. מלה זרה בעבור התחברות שני משקלי שם הפעל, בא המוכרת והסמוך, וכן הוא, יראו דברים רבים ולא תשמרם הנפש או העין, ואזניה' יפקחו ולא יסגרום, ולא ישמעו, וזה תמה:
פסוק כא:יי חפץ וגו'. זה שלא יביט להראות צדק השם עד שיגדי' תורתו, שיפחדו כל עוזביה, או יהיה זה הכתוב [דבק] עם הבא אחריו, כי השם הראה צדקתו, ושם זה העם האומר על הנביא שהוא עור, שסוי ובזוי:
פסוק כב:והוא. שסוי. מבעלי הה"א כמו שוסי' את הגרנות (שמואל א' כ"ג א'):
פסוק כב:הפח. שם הפעל, כמו נפיחה, ואם הם שנים שרשים:
פסוק כב:בחורים. מגזרת חור פתן (ישעיהו י"א ח'), והטעם שהם אסורים יושבים בתחתית יוצאי השבי:
פסוק כב:השב. בעובר שהוא סוף פסוק, והוא פועל יוצא, השב המשסה:
פסוק כב:מי בכם יגיד זאת. כמו זה הנביא שתאמרו שהוא עור, וישמע העתיד וזה לאחור, וזהו מגזרת אל תאחרו אותי (בראשית כ"ד נ"ו):
פסוק כב:לפנים. מגזרת פנה:
פסוק כד:מי וגו'. אז יודה השם ויאמר מי נתננו למשיסה הלא יי זו כטעם זה הוא שחטאנו לו, ולא אבו אבותינו שמוע ללכת בדרכיו:
פסוק כה:וישפך עליו. כמו בנות צעדה עלי שור (בראשית מ"ט כ"ב), על כל אחד מאבותינו:
פסוק כה:חמה. והיא חמת אפו, כמו האהלה שרה אמו (בראשית כ"ד מ"ז):
פסוק כה:ותלהטהו מסביב. מגזרת להט החרב (בראשית ג' כ"ד), והנה יודו כי אבותם היו עורי לב שלא ידעו: