פסוק א:הן עבדי אתמך בו. הן עבדי יעקב אינו כמותכם כי אתמוך בו:
פסוק א:בחירי. ישראל קרוי בחירי (תהילים קל״ה:ד׳) כי יעקב בחר לו יה ואומר (לקמן מה) למען עבדי יעקב ישראל בחירי:
פסוק א:רצתה נפשי. עליו נתתי רוחי להודיע נביאיו את סודו וסופו משפט לגוים יוציא שנאמר (לעיל ב) והלכו גוים רבים וגו' ויורנו מדרכיו וגו':
פסוק ב:ולא ישא. לא יגביה קול לא יצטרך להוכיח ולהתנבאות אל הגוים שהם מעצמם יבואו ללמוד מהם כענין שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם:
פסוק ג:קנה רצוץ לא ישבור. ת"י עינותניא דאינון כקניא רעיע לא יתברון וחשיכיא דאינין כבוצין עמי (פי' כנר כבה) לא יטפון:
פסוק ג:ופשתה כהה. פתילת פשתה לחה שקרובה ליכבות מלך שלהם לא יגזול את הדלים ולא ירצץ את העניים ואת החלשים:
פסוק ד:ולא ירוץ. כמו לא ירצץ כי מלאה הארץ דעה (לעיל יא) וישמעו להן כענין שנא' (צפניה ג׳:ט׳) כי אז אהפוך אל עמים וגו' וזהו לתורתו איים ייחלו כולם ישמעו לתורתו:
פסוק ה:האל ה'. בעל הדין ובעל הרחמי':
פסוק ה:בורא השמים. תחילה כמין פקיע של שתי ואח"כ נטה אותם כדאיתא במס' חגיגה:
פסוק ה:וצאצאיה. בורא את היוצא ממנה:
פסוק ה:נותן נשמה. נשמת חיים:
פסוק ה:לעם עליה. לכולם בשוה:
פסוק ה:להולכים בה. למתהלכים לפניו:
פסוק ו:קראתיך. לישעיה הוא אומר:
פסוק ו:ואצרך. כשיצרתיך זאת היתה מחשבתי שתשי' את עמי לבריתי ולהאיר להם:
פסוק ו:לאור גוים. כל שבט קרוי גוי לעצמו כענין שנא' גוי וקהל גוים:
פסוק ז:לפקוח עינים עורות. שאינ' רואין את גבורתו לתת לב לשוב אלי:
פסוק ז:להוציא ממסגר אסיר. וע"י שיתפקחו עיניהם יצאו אסירים ממסגר ד"א לבשרם על גלות בבל העתיד' לבא עליהן שסופן לצאת ממנה:
פסוק ח:הוא שמי. הוא מפור' בל' אדנות וכח ועלי להראות שאדון אני לפיכך כבודי לאחר לא אתן:
פסוק ט:הראשונות. שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים (בראש' טו) וגם את הגוי וגו':
פסוק ט:הנה באו. שמרתי הבטחתי ועת' חדשות אני מגיד לעמי להבטיח על גלות שנייה:
פסוק י:תהלתו מקצה הארץ. על כרחם כשיראו את גבורתי לישראל יודו כל העכו"ם כי אלהים אני:
פסוק י:יורדי הים. פורשי בספינות:
פסוק י:ומלואו. הקבועים בים ולא באיים אלא בתוך המים שופכים עפר כל אחד ואחד כדי בית והולכים מבית לבית בספינה כגון עיר ווניציי"א:
פסוק יא:ישאו מדבר. קול בשיר:
פסוק יא:חצרים תשב קדר. (מוסב על ישאו) מדבר קדר שהם דרים עתה באוהלים ישאו קול וירונו (כמו והחצרים אשר תשב קדר), במדבר קדר שהם דרים עתה באהליהם יהיו ערים וחצרים קבועים:
פסוק יא:יושבי סלע. המתים שיחיו כן ת"י:
פסוק יא:מראש הרים יצווחו. מריש טוריא ירימון קליהון:
פסוק יד:החשיתי מעולם. זה ימים רבים החשיתי על חרבן ביתי ותמיד אחריש:
פסוק יד:אתאפק. לשון הווה עד עתה הציקתני רוחי ומעתה כיולדה אפעה:
פסוק יד:ואשאף. ואתאוה להשמיד הכל יחד כל אויבי:
פסוק טו:אחריב הרים וגבעות. אהרוג מלכים ושלטונים של עכו"ם:
פסוק טו:וכל עשבם. כל הנלוים עליהם:
פסוק טו:אוביש. ל' יובש הוא לענין דבר לח כגון עשב ונהרות:
פסוק טז:והולכתי. ישראל שהיו עורים עד הנה מהביט אלי בדרך הטוב אשר לא ידעו להלוך בה:
פסוק טז:עשיתים. אעשה כן ל' נבואה לדבר על העתיד כאילו עשוי:
פסוק יח:החרשים. והעורים על ישראל הוא אומר:
פסוק יט:מי עור. בכם אין אחד כי אם עבדי הוא העור שבכלכם, וחרש שבכם הרי הוא כמלאכי אשר אני שולח להנבא נבואות:
פסוק יט:מי עור כמשולם. מי היה עור בכם כבר קבל יסוריו והרי הוא כמשולם כל תגמוליו ויוצא נקי:
פסוק כ:ראות רבות. ראיות הרבה לפניכם ואינכם שומרים להביט במעשי ולשוב אלי:
פסוק כ:פקוח אזנים. אני עסוק לפקוח אזניכם ע"י נביאי ולא ישמע איש מכם את דברי ולשון הוה הוא:
פסוק כא:ה' חפץ. להראותכם ולפקוח אזניכם למען צדק ולכך הוא מגדיל ומאדיר לכם תורה:
פסוק כב:והוא. העם הזה בזוי ושסוי וסוף הענין ולא ישים על לב כל זה לומר למה קראתנו זאת מי נתן למשיסה יעקב:
פסוק כב:הפח בחורים כולם. בחוריהם פחי נפש כולם, תו' ד"א הפח בחורים כולם ישימו את עצמם בפחי האדמה ובחורים ובבתי כלאים החבאו יוכיח שכן הוא:
פסוק כב:ואין אומר השב. כמו השב לפיכך הוא רפי אבל השב באמתחתינו הוא דגש:
פסוק כג:יאזין. לתת לב לזאת מי נתן למשיסה יעקב:
פסוק כג:לאחור. יקשיב וישמע דבר שיעמוד לו באחרונה וכן ת"י לאחור לסופ' וכן כל לאחור שבמקרא עתיד להיות הוא:
פסוק כד:זו חטאנו לו. זו היא שגרמה את המשיסה והבז את אשר חטאנו לו:
פסוק כד:ולא אבו. אבותינו בדרכיו הלוך:
פסוק כה:ותלהטהו מסביב. כדי שיראו ויקחו מוסר כענין שנאמ' (צפניה ג ו) הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי וגו':
פסוק כה:ולא ידע. יודע הוא אלא שדש בעקב לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו:
פסוק כה:ותבער בו. אחר פורענו' העכו"ם שמסביב בערה בעצמו: