"מי ברא אלה"
בחלק השני של פרקנו מנגיד הנביא את כוחו וגדולתו של הבורא (פסוקים י'-י"ח) אל מול אפסותם של הגויים ואליליהם (פסוקים י"ט-כ').
לקראת סוף הפרק ישנה הנגדה נוספת, הפעם בין גדלות הבורא (פסוקים כ"א-כ"ג) לעומת אפסות החשובים באדם (פסוק כ"ד); והמסקנה המתבקשת מוצאת את ביטויה בשני פסוקים:
וְאֶל־מִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְאֶשְׁוֶ֑ה יֹאמַ֖ר קָדֽוֹשׁ׃
שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֤ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר׃
(ישעיה מ כה-כו)
נעיין בשני הפסוקים הללו.
הנביא מדגיש את גדולת הבורא בהדרגה. תחילה גדולתו אל מול הגויים והאלילים "כל הגויים כאין נגדו... הפסל נסך חרש", לאחר מכן גדולתו אל מול החשובים שבבני אדם "הנותן רוזנים לאין, שופטי ארץ כתוהו עשה" ולבסוף גדולתו אל מול עוצמתם של גורמי שמים "לפי שהם גופים עצומים וגדולים בגוף ובמראה מנבראי מטה"(רד"ק). מובן, שכלפי הקב"ה אין מקום להדרגה, וביחס אליו כל הנבראים בדרגה אחת "ואל מי תדמיוני ואשווה".
וכך כתב ר' חיים מוולוז'ין:
אבל אדון כל יתברך שמו הוא [מ]מלא את כל העולמות והנבראים ואינם חוצצים חלילה נגדו יתברך כלל באמת. ואין עוד מלבדו יתברך ממש שום דבר כלל בכל העולמות. מהעליון שבעליונים עד התהום התחתון שבתהומות הארץ.
(נפש החיים שער ג' פרק ב' בסוף)
שמצדו יתברך גם עתה אחר שברא וחידש העולמות ברצונו הוא ממלא כל העולמות והמקומות והבריות כלם בשיווי גמור... מקומות הטהורים והמקודשים ואשר איננם טהורים. אף על פי כן אינם חוצצים כלל ולא גורמים שום שינוי חלילה לקדושת טהרת עצמותו.
(נפש החיים שם פרק ד')
וכמו שכתוב "ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש"... מופרש ומובדל ומאד נעלה מכל עניני החילוקים ושינויים חלילה.
(נפש החיים שם פרק ה')
אבל בני האדם נוטים לראות בצבאי השמים כוחות עליונים מנהיגים, והתועים שבאנשים מייחסים להם אלוהות. על כן מזהירה התורה במיוחד "לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל"(שמות כ ד), ומדגישה התורה באזהרה מפורשת ומפורטת: "ופן תישא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים, ונידחת והשתחווית להם ועבדתם"(דברים ד יט) – ולעומתם דורש הנביא בפרקנו "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה".
על הדרגה אחרת הקשורה לפסוקים שלנו אפשר לעמוד בעקבות הגמרא:
אמר רב חננאל אמר רב, שלוש כיתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת "קדוש" ואחת אומרת "קדוש קדוש" ואחת אומרת "קדוש קדוש קדוש י-הוה צבאו-ת".
(חולין צא:)
ומסביר אברבנאל:
הנה העיר בזה שהנמצאים השפלים יובדלו מה' יתברך בשלושה הבדלים.
הראשון (ב)שהוא נצחי והם נפסדים;
והשני (ב)שהם גשמים והוא בלתי גשם;
והשלישי (ב)שהוא יתברך בורא והם נבראים.
והעולם האמצעי (עיין עוד משנה תורה מהל' יסודי התורה פ"ב ה"ג) נבדל ממנו יתברך בשני הבדלים מאלה בלבד... ולא ימצא ביניהם ההבדל... מהנצחיות וההפסד לפי שאין השמים נפסדים.
והעולם הרוחני העליון יבדל ממנו יתברך בהבדל אחד בלבד, והוא (ב)שהוא יתברך בורא והמלאכים נבראים...
ולזה אמר רב חננאל בשם רב שכת אחת אומרת "קדוש" והיא העולם העליון הרוחני... וכת אחת אומרת "קדוש קדוש" שהוא העולם האמצעי... ואמנם הכת האחרת והיא העולם השפל תאמר "קדוש קדוש קדוש" שלוש פעמים לרמוז על (שלושת) ההבדלים שביניהם...
(אברבנאל ישעיה מ כו)
האברבנאל ממשיך ומסביר שהנביא ישעיהו מנה כאן את שלוש הדרגות:
וזכר ראשונה העולם השפל... אמר "הַנּוֹתֵ֥ן רוֹזְנִ֖ים לְאָ֑יִן" והוא ההבדל הראשון שהם נפסדים... ועל ההבדל השני (ב)שהם נבראים והוא יתברך בורא אמר "שֹׁ֥פְטֵי אֶ֖רֶץ כַּתֹּ֥הוּ עָשָֽׂה"... וביאר ההבדל השלישי מהיותם גשמיים באומרו "אף בל נטעו"...
(אברבנאל ישעיה מ כו)
ולהלן מסביר האברבנאל שהכתוב: "מי ברא אלה" מכוון כנגד צבא השמים, העולם האמצעי, והביטוי "מרוב אונים ואמיץ כוח איש לא נעדר" "מכוון כנגד העולם העליון, עולם המלאכים, שגם הם נבראו על ידי הקב"ה והוא אשר נתן להם כוח לעמוד לשרת לפניו. והבורא יתברך הוא היכול ואין אחד משרי מעלה שיהיה לו יכולת מבלעדיו".
דברי האברבנאל משמשים מבוא לדרשה מופלאה שבזוהר:
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֶלְעָזָר, מַה זֶּה ''אֵלֶּה''(ישעיה מ כו)... אֶלָּא זֶה הַסּוֹד לֹא הִתְגַּלָּה רַק יוֹם אֶחָד שֶׁהָיִיתִי עַל חוֹף הַיָּם, וּבָא אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לִי, רַבִּי, יָדַעְתָּ מַה זֶּה ''מִי בָרָא אֵלֶּה'' ...בְּשָׁעָה שֶׁנִּסְתַּר כָּל הַנִּסְתָּרִים רָצָה לְהִתְגַּלּוֹת, עָשָׂה בָּרֹאשׁ נְקֻדָּה אַחַת, וְזוֹ עָלְתָה לִהְיוֹת מַחֲשָׁבָה... וְנִקְרֵאת "מִי" תְּחִלָּה [נ''א: ראשית] לַבִּנְיָן. עוֹמֵד וְלֹא עוֹמֵד. עָמֹק וְנִסְתָּר בַּשֵּׁם. לֹא נִקְרָא אֶלָּא "מִי". רָצָה לְהִתְגַּלּוֹת וּלְהִקָּרֵא בַּשֵּׁם [הזה], וְהִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ יְקָר שֶׁמֵּאִיר וּבָרָא אֵלֶּה, וְעָלָה אֵלֶּה בַּשֵּׁם. הִתְחַבְּרוּ הָאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, וְנִשְׁלְמוּ בַּשֵּׁם אֱ-לֹהִים (מי-אלה). וְטֶרֶם שֶׁבָּרָא אֵלֶּה, לֹא עָלָה בַּשֵּׁם אֱ-לֹהִים, וְהֵם שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל [נ''א בעולם], וְעַל סוֹד זֶה אָמְרוּ "אֵלֶּה אֱ-לֹהֶיךְ יִשְׂרָאֵל"(שמות לב). וּכְמוֹ שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף "מִי" בְּאֵלֶּה, כָּךְ הוּא הַשֵּׁם שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף תָּמִיד, וּבַסּוֹד הַזֶּה הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. וּפָרַח אֵלִיָּהוּ וְלֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ... בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְכָל הַחֲבֵרִים וְהִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו. בָּכוּ וְאָמְרוּ, אִלְמָלֵא לֹא בָאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה - דַּי.
(הקדמת הזוהר ב.)
"אלה" הם ההתגלויות של ה"מי" הסתום בעולם הזה, וביחד "א-להים". חטא קיצוץ הנטיעות הוא ניתוק ה"אלה" מה"מי" הסתום שבסתום, והמחשבה שהטבע [=אלה] הוא הא-להים (הגימטריא של המילה "הטבע" שווה לגימטריא של המילה "א-להים"). זה חטאם של עובדי העגל שאמרו "אלה א-להיך ישראל" וזה חטאם של העובדים "לשמש או לירח או לכל צבא השמים" המדמים שהכוחות העצומים האלה הם הבוראים. הנביא קורא לעם ואומר: "שאו מרום עיניכם" והבינו שאין לנתק את ה"מי" מה"אלה" אלא "מי" ברא "אלה" וביחד א-להים, כי רק הצירוף והאחדות שלהם הוא ה"א-להים" השלם.
זה פשר דברי הנביא "שאו מרום עיניכם", מרום ממש. יותר גבוה מהשמים, מהשמש ומהירח. ואז תראו ותיווכחו ש"מי" ברא "אלה" כשתראו ותבינו זאת תהיה מאמינים בא-להים.