פסוק א:נחמו נחמו עמי. נדבקה זאת הפרשה בעבור שהזכיר למעלה כי כל אוצרות המלך גם בניו יגלו לבבל, על כן אחרי זאת הנחמות:
פסוק א:ואלה הנחמות הראשונות מחצי הספר על דעת רבי משה הכהן על בית שני, ולפי דעתי הכל על גלותינו, רק יש בתוך הספר דברי גלות בבל לזכר, כי כורש ששלח הגולה, ואולם באחרית הספר דברים הם לעתיד כאשר אפרש, ודע כי מעתיקי המצות ז"ל אמרו כי ספר שמואל כתבו שמואל והוא אמת עד וימת שמואל (שמואל א' כ"ה א'), והנה דברי הימים יוכיח ששם דור אחר דור לבני זרובבל, והעד מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו (ישעיהו מ"ט ז'), ויש להשיב כאשר ישמעו שם הנביא, ואם איננו, והמשכיל יבין:
פסוק א:ומלת נחמו דברי השם לנביאו או לגדולי העם וטעם פעמים דרך מהירות או רגע אחרי רגע:
פסוק ב:דברו. לעולם דבור על לב להסיר העצב והדאגה שעברה, וכן וידבר על לבם (בראשית נ' כ"א):
פסוק ב:וטעם ירושלם כנסת ישראל:
פסוק ב:כי מלאה צבאה. מלאו ימיה, וכמוהו כל ימי צבאי איחל (איוב י"ד י"ד) הלא צבא לאנוש [שם ז' א'] והמפרשים אמרו שהוא כמשמעו, והראשון הוא הנכון:
פסוק ב:כי נרצה. נשלם ותם, כמו עד ירצה כשכיר יומו [שם י"ד ו'] אז תרצה הארץ (ויקרא כ"ו ל"ד) כטעם תם עונך (איכה ד' כ"ב):
פסוק ב:כפלים. מצרות שלקח כל גוי:
פסוק ב:בכל חטאותיה. בעבור כל חטאותיה:
פסוק ג:קול קורא. הם המבשרים:
פסוק ג:פנו. יאמר לכל גוי:
פסוק ג:דרך יי. הטעם אלה שהיו בגלות שישובו להר הקודש וזהו דרך יי:
פסוק ד:כל גיא. שהוא שפל אז ינשא, והנה גיא איננו סמוך כמו גיא המון גוג (יחזקאל ל"ט י"א) ויתכן שתחסר מלת גיא כך וכך, כמו מה מליל (ישעיהו כ"א י"א) והטעם שיבאו השבים בלא יגיעה:
פסוק ד:העקוב. כמו עקוב הלב (ירמיהו י"ז ט') והוא הפך מישור:
פסוק ד:והרכסים. מגזרת מרכסי איש (תהלים ל"א כ"א), כטעם מקום מעוות:
פסוק ה:ונגלה. כאשר יחדש השם זה הפלא אז יראה כבוד השם:
פסוק ה:כי פי ה' דבר. אלה הנבואות:
פסוק ו:קול. דבק בכבוד השם, כי השם דברו יקום לבדו ולא כבן אדם, וטעם קול אומר קרא הוא המלאך שיאמר לנביא קרא:
פסוק ו:כל הבשר חציר. כחציר כמו כי שמש ומגן יי (תהלים פד י"ב):
פסוק ו:כציץ השדה. בבקר יציץ וחלף ולערב ימולל ויבש [תהלים צ' ו']:
פסוק ז:יבש חציר. הוא הצמח הלח, וכן בלשון ישמעאל:
פסוק ז:נשבה בו. כמו מרחפת, מגזרת וישב אותם אברם (בראשית ט"ו י"א) ואם הם שני ענינים [צ"ל בנינים]:
פסוק ז:אכן. כחציר כל העם:
פסוק ח:יבש וגו'. אחר היותו כחציר, יבש, ואחר היותו כציץ, הנו כנבל, רק דבר השם יקום כמו יעמד, ואין מי ישיבנו:
פסוק ח:כי רוח יי. והטעם הרוח שישלח נושב בחציר וייבש:
פסוק ט:על. מבשרת ציון. הטעם על עדה ולא נקבה ממש:
פסוק י:הנה. בחזק יבא. תואר היד כי ימצא על לשון זכר כמו והנה בו מגילת ספר (יחזקאל ב' ט'):
פסוק י:הנה שכרו. שיתן שכר לחוכי לו וככה פעלתו פעולת שכיר, והטעם שכר הפועל, ולפי דעתי שזה הטעם איננו דבק עם הפרשה, רק הוא אומר שאיננו כמבקש שכר, והטעם איננו כרועה שכיר, על כן עדרו ירעה כרועה [צ"ל כרעה עדרו ירעה]:
פסוק יא:ובחיקו ישא. מי שלא יוכל ללכת:
פסוק יא:עלות. הם ההרות, שיעלו עליהם הזכרים:
פסוק יא:ינהלם. בלט, וזה הטעם שהשם יקבץ בני הגולה ויחבוש הנשברים:
פסוק יב:מי וגו'. והתמהים איך יהיה זה, והלא השם ברא הכל וידע כמה מים יש בים, כאילו מדדם:
פסוק יב:בשעלו. כמו בשעלי שעורים (יחזקאל י"ג י"ט):
פסוק יב:ושמים. שנטה כיריעה, ידע מדתם כי הוא בראם בגבורתו כפי החכמה, כאילו מדדם בזרת, וכדרך בן אדם דבר הכתוב:
פסוק יב:וכל. כמו מדד, ותרגום וימדו בעומר (שמות ט"ז י"ח) וכלו:
פסוק יב:בשליש. כמו משורה, ויתכן להיות מגזרת שלש, לכן לא נדע היום איך יהיו המדות הקדמונים, וכן ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ' ו'):
פסוק יב:ושקל בפלס. הוא הנקרא קריסתון, הוא שיש לו זרוע ארוך, והוא מגזרת פלס מעגל (משלי ד' כ"ו):
פסוק יב:וגבעות במאזנים. והטעם שישים בכף מאזנים גבעה ובכף האחרי' אחרת, וזה דרך משל:
פסוק יג:מי וגו'. אמר הגאון כי לא הזכיר הרוח עם השלשה המוסדים, ואמר כי השם תשובה, כאילו אמר מי תכן הרוח, והתשובה השם, ולפי דעתי שזה איננו נכון, בעבור שהכתוב הוא את רוח, ומה טעם איש עצתו יודיענו, וכן פירושו, מי תכן רוח השם, וסמך הרוח אליו, כמו ורוח אלהים מרחפת (בראשית א' ב'), ומי הראשון מושך אחר, ומי איש שיודיענו השם עצתו, למה ברא כן:
פסוק יד:את מי נועץ. מבנין נפעל פועל עבר, על כן הוא פתוח עי"ן, עם מי התיעץ:
פסוק יד:ויבינהו. ויתן בינה לשם, ולימדו בארח משפט, ששם לכל מוסר ומוסר:
פסוק יד:וילמדהו דעת. העתידות:
פסוק טו:הן גוים כמר מדלי. כטיפה הנופלת מהדלי, ואין רע לו:
פסוק טו:וכשחק. הוא האבק הדק הגזרת ושחקת ממנה הדק (שמות ל' ל"ו), ואחר שכל בני אדם הבל נגדו את מי נועץ:
פסוק טו:יטול. ישליך, כמו ויטילו את הכלים [יונה א' ה'] אך הוא משורש אחר, ורבי יונה המדקדק אמר, כי יטול מבנין נפעל, בדרך רחוקה, או פירוש יטול ישא, כמו נוטל:
פסוק טז:ולבנון. ואין לשם צורך לעולות, כי אין די בלבנון לבער, וטעם לבנון שיבינו השומעים, כי הטעם כל עצי הארץ וכן טעם חיתו:
פסוק יז:כל וגו'. והנה הזכיר כל הגוים, והם האדם, ואחר כך הצמחים והחיות, והטעם אחר שכל הגוים הם כאין:
פסוק יז:ומ"ם מאפס כמ"ם המה מהבל יחד (תהלים ס"ב י') כאילו אמר פחותים מאפס הם נחשבים, והתמה מהגאון ז"ל שאמר שבני אדם נכבדים ממלאכי השם והלא קרא זאת הפרשה:
פסוק יח:ואל מי תדמיון אל. הם בלא ה"א הדעת, כמו אלהים הוא יודע (יהושע כ"ב כ"ב):
פסוק יט:הפסל. הוא הנכרת מאבן או מעץ:
פסוק יט:נסך. כמו עגל מסכה (שמות ל"ב ד'):
פסוק יט:ירקענו. כמו וירקעו את פחי הזהב (שמות ל"ט ג'), ומגזרת רקיע (בראשית א' ז'):
פסוק יט:ורתוקו'. כמו עשה הרתוק (יחזקאל ז' כ"ג) כדמות שלשלאות:
פסוק כ:המסכן. יש אומרים כי המסכן כמו סוכן (ישעיהו כ"ב ט"ו) הוא המושם על האוצרות, וכן הוא המסכן שהוא מסכן על תרומה, והנכון שהוא תואר [העץ] שהוא אצור באוצר, שהוא תרומה לעשות ממנו פסל:
פסוק כ:לא ימוט. לחזקנו במסמרים:
פסוק כא:הלא תדעו. בשיקול הדעת שהוא העיק':
פסוק כא:הלא תשמעו. שילמדוהו אותם אחרים:
פסוק כא:הלא הוגד מראש. וזה למטה מכל הדעות:
פסוק כא:מראש. מיום היותכם, ואם אין לכם דעת, הלא הבינותם מוסדות הארץ:
פסוק כב:היושב על חוג. מגזרת ובמחוגה (ישעיהו מ"ד י"ג), והטעם הכלי העושה החוג, והוא הקו הסובב בעגול, והנה לעד כי הארץ עגולה לא רבועה, ואם אין צורך לפסוק, כי הדבר ידוע בראיות גמורות, וטעם היושב שהכל מלא כבודו:
פסוק כב:כדק. כשפריר (ירמיהו מ"ג י'), והוא קרוב מתבנית האהל, ואלה השמים אינם האופנים:
פסוק כב:וימתחם. כמו ויפרשם:
פסוק כב:לשבת. תחתיו, והטעם כי השם הוא היושב על חוג הארץ:
פסוק כג:הנותן רוזנים. סגנים, כמו מחתת רזון (משלי י"ד כ"ח), כי שמות התואר ישתנו:
פסוק כד:אף וגו'. הטעם כעצים שאבדו כאלו לא נטעו מבנין נפעל, זורעו מבנין שלא נקרא שם פועלו:
פסוק כד:בל שרש. פעל מבנין פועל הקל:
פסוק כד:וגם נשף. כמו נשפת ברוחך (שמות ט"ו י'), וטעם וגם כמו עוד:
פסוק כה:ואל וגו'. הטעם, יאמר לעובדי הפסל, היש בבני אדם בעיניכם נכבדים מהרוזנים והשופטים, הלא תראו שהשם ישמידם כרגע:
פסוק כה:ואשוה. אהיה שוה עמו:
פסוק כה:וטעם קדוש, כי השם קדוש מהשתוות עם אחד ממעשיו, אף כי עם מעשה ממעשיו:
פסוק כו:שאו. מי ברא אלה. הבריאות שהם שם, ומי הוא המוציא בכל יום במספר צבאם, וזה כנגד הרואי', גם יתכן להיותו רמז לכוכבי לכת שיש מספר ידוע לכל אחד אצל השם, רק בני קדם וכל חכמי המזלות עד היום לא יוכלו לעמוד על אמונת מספר צאת כל אחד, או ידבר על מספר הכוכבים שהם בגלגל העליון, כי אין יכולת לדעת מספרם:
פסוק כו:מרוב אונים. שיש לשם, ושהוא אמיץ כח:
פסוק כו:איש לא נעדר. והטעם על המספר, או על עצם כל כוכב, איננו מת לעולם, והנה איש כמו עצם, וכן והאיש גבריאל (דניאל ט' כ"א):
פסוק כז:למה. נסתרה דרכי. אין השם רואה מה אני עושה, וככה משפטי יעבור, והטעם יעבור ממני משפטי, ולא ישפטני על דרכי:
פסוק כח:הלא ידעת. בשקול הדעת, כי בראיות גמורות ידע המשכיל את בוראו:
פסוק כח:אם לא שמעת. שיהיה מאמין בדברי המשכילים:
פסוק כח:אלהי עולם. אלהי נצח, והטעם כאשר היה כן הוא, ולא ישנה:
פסוק כח:בורא קצות הארץ. כבר פרשתי בסדר בראשית [א' א'] כי בורא קרוב מגזרת גוזר, וטעם קצות הוא הקו הסובב, ועל דעת אנשי תושיה, כי הקו איננו גוף. ואחר שהוא השם עומד לעולם, והנה הארץ לעד שהוא מעמיד אותה תמיד בתוך הגלגלים על בלימה:
פסוק כח:לא יעף ולא ייגע ואין חקר לתבונתו. והנה לעולם לא תמוש גבורתו וחכמתו:
פסוק כח:ויש אומרים כי נסתרה דרכי רמז על הצרות, שישראל יחשבו כי השם לא ידעם, או אם ידעם לא יוכל להושיעם:
פסוק כט:נותן וגו'. הוא איך ייגע, והוא הנותן ליעף כח ולאשר אין אונים לו ירבה עצמה, על משקל חכמה:
פסוק ל:ויעפו. והנערים שיש להם כח ייעפו, והבחורים יכשלו:
פסוק לא:וקוי יי יחליפו. קודם תום הכח הראשון, יבא כח אחר מהשם להם, וכמוהו אם יכרת ועוד יחליף (איוב י"ד ז'), וזאת הלשון קרובה בלשון קדר:
פסוק לא:יעלו אבר. כמו כנף מי יתן לי אבר (תהלים נ"ה ז') ויתכן היות זה הטעם, כי ישראל שקוו, השם הוא יחזיקם וישיבם אל ירושלם, והבבליים שהם גבורים יחלשו: