נחמו נחמו עמי. נדבקה זאת הפרשה בעבור שהזכיר למעלה כי כל אוצרות המלך גם בניו יגלו לבבל, על כן אחרי זאת הנחמות:ואלה הנחמות הראשונות מחצי הספר על דעת רבי משה הכהן על בית שני, ולפי דעתי הכל על גלותינו, רק יש בתוך הספר דברי גלות בבל לזכר, כי כורש ששלח הגולה, ואולם באחרית הספר דברים הם לעתיד כאשר אפרש, ודע כי מעתיקי המצות ז"ל אמרו כי ספר שמואל כתבו שמואל והוא אמת עד וימת שמואל (שמואל א' כ"ה א'), והנה דברי הימים יוכיח ששם דור אחר דור לבני זרובבל, והעד מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו (ישעיהו מ"ט ז'), ויש להשיב כאשר ישמעו שם הנביא, ואם איננו, והמשכיל יבין:ומלת נחמו דברי השם לנביאו או לגדולי העם וטעם פעמים דרך מהירות או רגע אחרי רגע:דברו. לעולם דבור על לב להסיר העצב והדאגה שעברה, וכן וידבר על לבם (בראשית נ' כ"א):וטעם ירושלם כנסת ישראל:כי מלאה צבאה. מלאו ימיה, וכמוהו כל ימי צבאי איחל (איוב י"ד י"ד) הלא צבא לאנוש [שם ז' א'] והמפרשים אמרו שהוא כמשמעו, והראשון הוא הנכון:כי נרצה. נשלם ותם, כמו עד ירצה כשכיר יומו [שם י"ד ו'] אז תרצה הארץ (ויקרא כ"ו ל"ד) כטעם תם עונך (איכה ד' כ"ב):כפלים. מצרות שלקח כל גוי:בכל חטאותיה. בעבור כל חטאותיה:קול קורא. הם המבשרים:פנו. יאמר לכל גוי:דרך יי. הטעם אלה שהיו בגלות שישובו להר הקודש וזהו דרך יי:ישרו. הטעם כפול:כל גיא. שהוא שפל אז ינשא, והנה גיא איננו סמוך כמו גיא המון גוג (יחזקאל ל"ט י"א) ויתכן שתחסר מלת גיא כך וכך, כמו מה מליל (ישעיהו כ"א י"א) והטעם שיבאו השבים בלא יגיעה:העקוב. כמו עקוב הלב (ירמיהו ט"ז ט') והוא הפך מישור:והרכסים. מגזרת מרכסי איש (תהלים ל"א כ"א), כטעם מקום מעוות:ונגלה. כאשר יחדש השם זה הפלא אז יראה כבוד השם:כי פי ה' דבר. אלה הנבואות:קול. דבק בכבוד השם, כי השם דברו יקום לבדו ולא כבן אדם, וטעם קול אומר קרא הוא המלאך שיאמר לנביא קרא:כל הבשר חציר. כחציר כמו כי שמש ומגן יי (תהלים פ"ד י"ב):כציץ השדה. בבקר יציץ וחלף ולערב ימולל ויבש [שם צ' ו']:יבש חציר. הוא הצמח הלח, וכן בלשון ישמעאל:נשבה בו. כמו מרחפת, מגזרת וישב אותם אברם (בראשית ט"ו י"א) ואם הם שני ענינים [צ"ל בנינים]:אכן. כחציר כל העם:יבש וגו'. אחר היותו כחציר, יבש, ואחר היותו כציץ, הנו כנבל, רק דבר השם יקום כמו יעמד, ואין מי ישיבנו:כי רוח יי. והטעם הרוח שישלח נושב בחציר וייבש:על. מבשרת ציון. הטעם על עדה ולא נקבה ממש:הנה. בחזק יבא. תואר היד כי ימצא על לשון זכר כמו והנה בו מגילת ספר (יחזקאל ב' ט'):הנה שכרו. שיתן שכר לחוכי לו וככה פעלתו פעולת שכיר, והטעם שכר הפועל, ולפי דעתי שזה הטעם איננו דבק עם הפרשה, רק הוא אומר שאיננו כמבקש שכר, והטעם איננו כרועה שכיר, על כן עדרו ירעה כרועה [צ"ל כרעה עדרו ירעה]:ובחיקו ישא. מי שלא יוכל ללכת:עלות. הם ההרות, שיעלו עליהם הזכרים:ינהלם. בלט, וזה הטעם שהשם יקבץ בני הגולה ויחבוש הנשברים:מי וגו'. והתמהים איך יהיה זה, והלא השם ברא הכל וידע כמה מים יש בים, כאילו מדדם:בשעלו. כמו בשעלי שעורים (יחזקאל י"ג י"ט):ושמים. שנטה כיריעה, ידע מדתם כי הוא בראם בגבורתו כפי החכמה, כאילו מדדם בזרת, וכדרך בן אדם דבר הכתוב:וכל. כמו מדד, ותרגום וימדו בעומר (שמות ט"ז י"ח) וכלו:בשליש. כמו משורה, ויתכן להיות מגזרת שלש, לכן לא נדע היום איך יהיו המדות הקדמונים, וכן ותשקמו בדמעות שליש (תהלים פ' ו'):ושקל בפלס. הוא הנקרא קריסתון, הוא שיש לו זרוע ארוך, והוא מגזרת פלס מעגל (משלי ד' כ"ו):וגבעות במאזנים. והטעם שישים בכף מאזנים גבעה ובכף האחרי' אחרת, וזה דרך משל:מי וגו'. אמר הגאון כי לא הזכיר הרוח עם השלשה המוסדים, ואמר כי השם תשובה, כאילו אמר מי תכן הרוח, והתשובה השם, ולפי דעתי שזה איננו נכון, בעבור שהכתוב הוא את רוח, ומה טעם איש עצתו יודיענו, וכן פירושו, מי תכן רוח השם, וסמך הרוח אליו, כמו ורוח אלהים מרחפת (בראשית א' ב'), ומי הראשון מושך אחר, ומי איש שיודיענו השם עצתו, למה ברא כן:את מי נועץ. מבנין נפעל פועל עבר, על כן הוא פתוח עי"ן, עם מי התיעץ:ויבינהו. ויתן בינה לשם, ולימדו בארח משפט, ששם לכל מוסר ומוסר:וילמדהו דעת. העתידות:הן גוים כמר מדלי. כטיפה הנופלת מהדלי, ואין רע לו:וכשחק. הוא האבק הדק הגזרת ושחקת ממנה הדק (שמות ל' ל"ו), ואחר שכל בני אדם הבל נגדו את מי נועץ:יטול. ישליך, כמו ויטילו את הכלים [יונה א' ה'] אך הוא משורש אחר, ורבי יונה המדקדק אמר, כי יטול מבנין נפעל, בדרך רחוקה, או פירוש יטול ישא, כמו נוטל:ולבנון. ואין לשם צורך לעולות, כי אין די בלבנון לבער, וטעם לבנון שיבינו השומעים, כי הטעם כל עצי הארץ וכן טעם חיתו:כל וגו'. והנה הזכיר כל הגוים, והם האדם, ואחר כך הצמחים והחיות, והטעם אחר שכל הגוים הם כאין:ומ"ם מאפס כמ"ם המה מהבל יחד (תהלים ס"ב י') כאילו אמר פחותים מאפס הם נחשבים, והתמה מהגאון ז"ל שאמר שבני אדם נכבדי ממלאכי השם והלא קרא זאת הפרשה:ואל מי תדמיון אל. הם בלא ה"א הדעת, כמו אלהים הוא יודע (יהושע כ"ב כ"ב):הפסל. הוא הנכרת מאבן או מעץ:נסך. כמו עגל מסכה (שמות ל"ב ד'):ירקענו. כמו וירקעו את פחי הזהב (שמות ל"ט ג'), ומגזרת רקיע (בראשית א' ז'):ורתוקו'. כמו עשה הרתוק (יחזקאל ז' כ"ג) כדמות שלשלאות:המסכן. יש אומרים כי המסכן כמו סוכן (ישעיהו כ"ב ט"ו) הוא המושם על האוצרות, וכן הוא המסכן שהוא מסכן על תרומה, והנכון שהוא תואר [העץ] שהוא אצור באוצר, שהוא תרומה לעשות ממנו פסל:יבחר. בעל התרומה:לא ימוט. לחזקנו במסמרים:הלא תדעו. בשיקול הדעת שהוא העיק':הלא תשמעו. שילמדוהו אותם אחרים:הלא הוגד מראש. וזה למטה מכל הדעות:מראש. מיום היותכם, ואם אין לכם דעת, הלא הבינותם מוסדות הארץ:היושב על חוג. מגזרת ובמחוגה (ישעיהו מ"ד י"ג), והטעם הכלי העושה החוג, והוא הקו הסובב בעגול, והנה לעד כי הארץ עגולה לא רבועה, ואם אין צורך לפסוק, כי הדבר ידוע בראיות גמורות, וטעם היושב שהכל מלא כבודו:כדק. כשפריר (ירמיהו מ"ג י'), והוא קרוב מתבנית האהל, ואלה השמים אינם האופנים:וימתחם. כמו ויפרשם:לשבת. תחתיו, והטעם כי השם הוא היושב על חוג הארץ:הנותן רוזנים. סגנים, כמו מחתת רזון (משלי י"ד כ"ח), כי שמות התואר ישתנו:אף וגו'. הטעם כעצים שאבדו כאלו לא נטעו מבנין נפעל, זורעו מבנין שלא נקרא שם פועלו:בל שרש. פעל מבנין פועל הקל:וגם נשף. כמו נשפת ברוחך (שמות ט"ו י'), וטעם וגם כמו עוד:ואל וגו'. הטעם, יאמר לעובדי הפסל, היש בבני אדם בעיניכם נכבדים מהרוזנים והשופטים, הלא תראו שהשם ישמידם כרגע:ואשוה. אהיה שוה עמו:וטעם קדוש, כי השם קדוש מהשתוות עם אחד ממעשיו, אף כי עם מעשה ממעשיו:שאו. מי ברא אלה. הבריאות שהם שם, ומי הוא המוציא בכל יום במספר צבאם, וזה כנגד הרואי', גם יתכן להיותו רמז לכוכבי לכת שיש מספר ידוע לכל אחד אצל השם, רק בני קדם וכל חכמי המזלות עד היום לא יוכלו לעמוד על אמונת מספר צאת כל אחד, או ידבר על מספר הכוכבים שהם בגלגל העליון, כי אין יכולת לדעת מספרם:מרוב אונים. שיש לשם, ושהוא אמיץ כח:איש לא נעדר. והטעם על המספר, או על עצם כל כוכב, איננו מת לעולם, והנה איש כמו עצם, וכן והאיש גבריאל (דניאל ט' כ"א):למה. נסתרה דרכי. אין השם רואה מה אני עושה, וככה משפטי יעבור, והטעם יעבור ממני משפטי, ולא ישפטני על דרכי:הלא ידעת. בשקול הדעת, כי בראיות גמורות ידע המשכיל את בוראו:אם לא שמעת. שיהיה מאמין בדברי המשכילים:אלהי עולם. אלהי נצח, והטעם כאשר היה כן הוא, ולא ישנה:בורא קצות הארץ. כבר פרשתי בסדר בראשית [א' א'] כי בורא קרוב מגזרת גוזר, וטעם קצות הוא הקו הסובב, ועל דעת אנשי תושיה, כי הקו איננו גוף. ואחר שהוא השם עומד לעולם, והנה הארץ לעד שהוא מעמיד אותה תמיד בתוך הגלגלים על בלימה:לא יעף ולא ייגע ואין חקר לתבונתו. והנה לעולם לא תמוש גבורתו וחכמתו:ויש אומרים כי נסתרה דרכי רמז על הצרות, שישראל יחשבו כי השם לא ידעם, או אם ידעם לא יוכל להושיעם:נותן וגו'. הוא איך ייגע, והוא הנותן ליעף כח ולאשר אין אונים לו ירבה עצמה, על משקל חכמה:ויעפו. והנערים שיש להם כח ייעפו, והבחורים יכשלו:וקוי יי יחליפו. קודם תום הכח הראשון, יבא כח אחר מהשם להם, וכמוהו אם יכרת ועוד יחליף (איוב י"ד ז'), וזאת הלשון קרובה בלשון קדר:יעלו אבר. כמו כנף מי יתן לי אבר (תהלים נ"ה ז') ויתכן היות זה הטעם, כי ישראל שקוו, השם הוא יחזיקם וישיבם אל ירושלם, והבבליים שהם גבורים יחלשו:
