פסוק א:נחמו נחמו. חוזר על נבואותיו העתידות לפי שמכאן ועד סוף הספר דברי נחמו' הפסיק פרשה זו בינם לבין הפורענו' נחמו אתם נביאי נחמו את עמי:
פסוק ב:כי מלאה צבאה. ת"י עתידה דתיתמלי מעם גלוותהא כמו כי מלאה מצבאה ויש פותרין צבאה כמו (איוב ז׳:א׳) הלא צבא לאנוש עלי ארץ:
פסוק ב:כי לקחה וגו'. ארי קבילת כס תנחומין מן קדם ה' כאילו לקת על חד תרין בכל חטאתהא ולפי פשוטו יתכן לפרש כי לקחה פורענות כפלים וא"ת היאך מדתו של הקב"ה לשלם לאדם כפלים בחטאו מצינו מקרא מלא (ירמיהו ט״ז:י״ח) ושלוותי ראשונה משנה עוונם וחטאתם:
פסוק ג:קול. רוח הקדש קורא במדבר:
פסוק ג:פנו דרך ה'. דרך ירושלים לשוב גליותיה לתוכה:
פסוק ד:כל גיא ינשא. וההר ישפל הרי דרך חלקה ושוה ונוחה:
פסוק ד:והרכסים. הרים הסמוכים זה לזה ומתוך סמיכתן מורד שביניהם זקוף ואינו מעוקם שיהא נוח לירד ולעלות (הרכסים מתורגם גדודיו ל' גובה כמו גדודי הנהר):
פסוק ד:הרכסים. כמו וירכסו את החשן (שמות כ״ח:כ״ח):
פסוק ד:לבקעה. קנפנייא בלע"ז ארץ חלקה ושוה:
פסוק ו:קול. מאת הקב"ה אומר אלי קרא:
פסוק ו:ואמר. רוחי אליו מה אקרא והקול משיבו זאת קרא כל הבש' חציר כל המגביהי' תהפך גדולתם ותהיה כחציר, (ד"א כל הבשר חציר) סוף אדם למות לפיכך אם אמר לעשות חסד הרי הוא כציץ השדה אשר ימולל ויבש ואין לסמוך עליו שאין בידו לקיים שמא ימות שכשיבש חציר נבל ציץ כן כשמת האדם בטלה הבטחתו אבל דבר אלהינו יקום כי הוא חי וקיים ובידו לקיים לפיכך על הר גבוה עלי בשרי מבשרת ציון כי מפי החי לעולם היא הבטחת הבשורה:
פסוק ו:וכל חסדו כציץ השדה. כי חסד וגו' חטאת (משלי יד):
פסוק ט:מבשרת ציון. נבייא דמבשרין לציון ובמקום אחר הוא אומר רגלי מבשר (לקמן כב) זכו קל כזכר לא זכו תש כנקבה ומאחר פעמיו עד הקץ:
פסוק י:בחזק יבוא. על האומות ליפרע:
פסוק י:הנה שכרו אתו. מזומן אתו לצדיקים:
פסוק י:ופעולתו. שכר פעולה שעליו ליתן להם:
פסוק יא:כרועה. אשר עדרו ירעה בזרועו מקבץ טלאים ובחיקו נושאם:
פסוק יא:עלות ינהל. מיניקתא בניח מדבר, הצאן המניקות:
פסוק יב:מי מדד וגו'. כל זה היה בו כח לעשות וכ"ש שיש בו כח לשמור הבטחות הללו:
פסוק יב:בשעלו. בהליכתו שנא' דרכת בים סוסיך (חבקוק ג׳:ט״ו), בשעלו כמו (במדבר כ״ב:כ״ד) במשעול הכרמים שביל, ד"א שעל שם כלי הוא וכן בשעלי שעורים (יחזקאל יג):
פסוק יב:תכן. אמולאי"ר בלע"ז ל' מדה ומנין כמו ותוכן לבנים תתנו (שמות ה):
פסוק יב:וכל בשליש. ומדד בשלישיו' שליש מדבר שליש ישוב שליש ימי' ונהרות, ל"א בשליש מגודל עד אמה שלישי לאצבעות, ומנחם פי' שהוא שם כלי וכן ותשקמו בדמעות שליש (תהלים ס):
פסוק יב:ושקל בפלס הרים. הכל לפי הארץ הר כבד תקע בארץ קשה והקלים בארץ רכה:
פסוק יג:מי תכן. את רוח הקודש בפי הנביאים ה' תכנו וכדאי הוא להאמן:
פסוק יג:ואיש עצתו יודיענו. רוחו כן ת"י ולפי משמעו ואיש עצתו מוסב לראש המקרא מי תכן את רוחו ומי איש עצתו אשר יודיענו להקב"ה עצה:
פסוק יד:את מי נועץ ויבינהו. את מי מן העכו"ם נועץ כמו שנועץ עם הנביאי' כמו שנא' באברהם וה' אמר המכסה אני מאברהם (בראשית כו) וגו':
פסוק יד:ויבינהו וילמדהו באורח משפט. את מי מן העכו"ם עשה כן שלמדו חכמה כמו שעשה לאברהם שנתן לב להכירו מאליו ולהבין בתור' שנא' וישמור משמרתי ואומר למען אשר יצוה (שם יח) וגו' וכליותיו היו נובעות חכמה שנא' אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז) (את מי נועץ ויבינהו. האיש להקב"ה הן כל גוים לפניו כמר מדלי ואיך ילמדו לו):
פסוק טו:הן גוים כמר מדלי. העכו"ם הממאנים להכיר את בוראם ואין חשובין לו להעמיד מהם לנביאים לגלות סודו:
פסוק טו:כמר מדלי. כטיפה מרה המטפטפת משולי הדלי ומשקע טנופת המים ורוקבין העץ, לימוניד"א בלע"ז:
פסוק טו:וכשחק מאזנים. שהנחוש' מעלה עיפוש ומשתחק:
פסוק טו:יטול. כאבק הנישא ועולה על ידי רוח כדק אשר ינטל:
פסוק טז:אין די בער. על מזבחו:
פסוק טז:וחיתו. של לבנון, אין די עולה, ד"א ולבנון אין די בער וגו' לכפר על עון האומות:
פסוק יז:כאין נגדו. כאין הם בעיניו ואין חשובין לפניו:
פסוק יט:נסך חרש. חרש של ברזל נוסכו מברזל או מנחושת ואח"כ הצורף מרקעו בטסי זהב ומצפהו מלמעלה:
פסוק כ:המסכן תרומה. או אם בא לעשותו של עץ המלומד להבחין בין עץ המתקיים לשאר עצים שלא ירקב מהר יבחר:
פסוק כ:המסכן. המלומד כמו (במדבר כ״ב:ל׳) ההסכן הסכנתי:
פסוק כ:תרומה. הפרשה ברירת העצים:
פסוק כא:הלא תדעו. מוסדות הארץ מי יסדה ואותו היה לכם לעבוד:
פסוק כב:חוג. ל' מחוגה (לקמן מד) עוגל קומפ"ש בלע"ז:
פסוק כב:ויושביה. לפניו כחגבים:
פסוק כב:כדוק. כיריעה טייל"א בלע"ז:
פסוק כד:אף בל נטעו. אף הרי הם כמי שלא נטעו:
פסוק כד:אף בל זרעו. ועוד יתר מכאן שישורשו ויעקרו כאלו לא זורעו, זריע' פחותה מנטיעה:
פסוק כד:בל שורש בארץ גזעם. לכשיעקרו לא ישריש הגזע בארץ שיהא מחליף כל שורש שבמקרא טעמו באות ראשונה ונקודה הרי"ש פתח וזה טעמו למטה ונקוד קמץ לפי שהוא לשון פועל אינרצינ"י בלע"ז:
פסוק כו:מי ברא אלה. כל הצבא אשר תראו במרום:
פסוק כו:מרוב אונים. שיש לו ושהוא אמיץ כח איש מהצבא לא נעדר שלא יקרא בשם:
פסוק כז:למה תאמר. עמי יעקב ותדבר בגלות:
פסוק כז:נסתרה דרכי מה'. העלים מנגד עיניו כל מה שעבדנוהו והמשיל עלינו אות' שלא ידעוהו:
פסוק כז:ומאלהי משפטי יעבור. העביר מלפניו משפט הגמול הטוב שהי' לו לשלם לאבותינו ולנו:
פסוק כח:בורא קצות הארץ וגו' אין חקר לתבונתו. ומי שיש לו כח כזה וחכמה כזו הוא יודע את המחשבות למה הוא מאחר טובתכם אלא כדי לכלות את הפשע ולהתם את החטאת ע"י היסורין:
פסוק כט:נותן ליעף כח. וסופו להחליף כח לעייפותכם:
פסוק ל:ויעפו נערים. גבורת הכשדי' המנוערים מן המצות תיעף:
פסוק ל:ובחורים כשול יכשלו. אותם שהם עכשיו גבורים וחזקים יכשלו ואתם קוי ה' תחליפו כח חדש וחזק: