א נַחֲמ֥וּ נַחֲמ֖וּ עַמִּ֑י יֹאמַ֖ר אֱלֹהֵיכֶֽם׃ ב דַּבְּר֞וּ עַל־לֵ֤ב יְרֽוּשָׁלִַ֙ם֙ וְקִרְא֣וּ אֵלֶ֔יהָ כִּ֤י מָֽלְאָה֙ צְבָאָ֔הּ כִּ֥י נִרְצָ֖ה עֲוֺנָ֑הּ כִּ֤י לָקְחָה֙ מִיַּ֣ד יְהוָ֔ה כִּפְלַ֖יִם בְּכָל־חַטֹּאתֶֽיהָ׃ ג ק֣וֹל קוֹרֵ֔א בַּמִּדְבָּ֕ר פַּנּ֖וּ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֑ה יַשְּׁרוּ֙ בָּעֲרָבָ֔ה מְסִלָּ֖ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃ ד כָּל־גֶּיא֙ יִנָּשֵׂ֔א וְכָל־הַ֥ר וְגִבְעָ֖ה יִשְׁפָּ֑לוּ וְהָיָ֤ה הֶֽעָקֹב֙ לְמִישׁ֔וֹר וְהָרְכָסִ֖ים לְבִקְעָֽה׃ ה וְנִגְלָ֖ה כְּב֣וֹד יְהוָ֑ה וְרָא֤וּ כָל־בָּשָׂר֙ יַחְדָּ֔ו כִּ֛י פִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ ו ק֚וֹל אֹמֵ֣ר קְרָ֔א וְאָמַ֖ר מָ֣ה אֶקְרָ֑א כָּל־הַבָּשָׂ֣ר חָצִ֔יר וְכָל־חַסְדּ֖וֹ כְּצִ֥יץ הַשָּׂדֶֽה׃ ז יָבֵ֤שׁ חָצִיר֙ נָ֣בֵֽל צִ֔יץ כִּ֛י ר֥וּחַ יְהוָ֖ה נָ֣שְׁבָה בּ֑וֹ אָכֵ֥ן חָצִ֖יר הָעָֽם׃ ח יָבֵ֥שׁ חָצִ֖יר נָ֣בֵֽל צִ֑יץ וּדְבַר־אֱלֹהֵ֖ינוּ יָק֥וּם לְעוֹלָֽם׃ ט עַ֣ל הַר־גָּבֹ֤הַ עֲלִי־לָךְ֙ מְבַשֶּׂ֣רֶת צִיּ֔וֹן הָרִ֤ימִי בַכֹּ֙חַ֙ קוֹלֵ֔ךְ מְבַשֶּׂ֖רֶת יְרוּשָׁלִָ֑ם הָרִ֙ימִי֙ אַל־תִּירָ֔אִי אִמְרִי֙ לְעָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה הִנֵּ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ י הִנֵּ֨ה אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ בְּחָזָ֣ק יָב֔וֹא וּזְרֹע֖וֹ מֹ֣שְׁלָה ל֑וֹ הִנֵּ֤ה שְׂכָרוֹ֙ אִתּ֔וֹ וּפְעֻלָּת֖וֹ לְפָנָֽיו׃ יא כְּרֹעֶה֙ עֶדְר֣וֹ יִרְעֶ֔ה בִּזְרֹעוֹ֙ יְקַבֵּ֣ץ טְלָאִ֔ים וּבְחֵיק֖וֹ יִשָּׂ֑א עָל֖וֹת יְנַהֵֽל׃ יב מִֽי־מָדַ֨ד בְּשָׁעֳל֜וֹ מַ֗יִם וְשָׁמַ֙יִם֙ בַּזֶּ֣רֶת תִּכֵּ֔ן וְכָ֥ל בַּשָּׁלִ֖שׁ עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְשָׁקַ֤ל בַּפֶּ֙לֶס֙ הָרִ֔ים וּגְבָע֖וֹת בְּמֹאזְנָֽיִם׃ יג מִֽי־תִכֵּ֥ן אֶת־ר֖וּחַ יְהוָ֑ה וְאִ֥ישׁ עֲצָת֖וֹ יוֹדִיעֶֽנּוּ׃ יד אֶת־מִ֤י נוֹעָץ֙ וַיְבִינֵ֔הוּ וַֽיְלַמְּדֵ֖הוּ בְּאֹ֣רַח מִשְׁפָּ֑ט וַיְלַמְּדֵ֣הוּ דַ֔עַת וְדֶ֥רֶךְ תְּבוּנ֖וֹת יוֹדִיעֶֽנּוּ׃ טו הֵ֤ן גּוֹיִם֙ כְּמַ֣ר מִדְּלִ֔י וּכְשַׁ֥חַק מֹאזְנַ֖יִם נֶחְשָׁ֑בוּ הֵ֥ן אִיִּ֖ים כַּדַּ֥ק יִטּֽוֹל׃ טז וּלְבָנ֕וֹן אֵ֥ין דֵּ֖י בָּעֵ֑ר וְחַיָּת֔וֹ אֵ֥ין דֵּ֖י עוֹלָֽה׃ יז כָּל־הַגּוֹיִ֖ם כְּאַ֣יִן נֶגְדּ֑וֹ מֵאֶ֥פֶס וָתֹ֖הוּ נֶחְשְׁבוּ־לֽוֹ׃ יח וְאֶל־מִ֖י תְּדַמְּי֣וּן אֵ֑ל וּמַה־דְּמ֖וּת תַּ֥עַרְכוּ לֽוֹ׃ יט הַפֶּ֙סֶל֙ נָסַ֣ךְ חָרָ֔שׁ וְצֹרֵ֖ף בַּזָּהָ֣ב יְרַקְּעֶ֑נּוּ וּרְתֻק֥וֹת כֶּ֖סֶף צוֹרֵֽף׃ כ הַֽמְסֻכָּ֣ן תְּרוּמָ֔ה עֵ֥ץ לֹֽא־יִרְקַ֖ב יִבְחָ֑ר חָרָ֤שׁ חָכָם֙ יְבַקֶּשׁ־ל֔וֹ לְהָכִ֥ין פֶּ֖סֶל לֹ֥א יִמּֽוֹט׃ כא הֲל֤וֹא תֵֽדְעוּ֙ הֲל֣וֹא תִשְׁמָ֔עוּ הֲל֛וֹא הֻגַּ֥ד מֵרֹ֖אשׁ לָכֶ֑ם הֲלוֹא֙ הֲבִ֣ינֹתֶ֔ם מוֹסְד֖וֹת הָאָֽרֶץ׃ כב הַיֹּשֵׁב֙ עַל־ח֣וּג הָאָ֔רֶץ וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּחֲגָבִ֑ים הַנּוֹטֶ֤ה כַדֹּק֙ שָׁמַ֔יִם וַיִּמְתָּחֵ֥ם כָּאֹ֖הֶל לָשָֽׁבֶת׃ כג הַנּוֹתֵ֥ן רוֹזְנִ֖ים לְאָ֑יִן שֹׁ֥פְטֵי אֶ֖רֶץ כַּתֹּ֥הוּ עָשָֽׂה׃ כד אַ֣ף בַּל־נִטָּ֗עוּ אַ֚ף בַּל־זֹרָ֔עוּ אַ֛ף בַּל־שֹׁרֵ֥שׁ בָּאָ֖רֶץ גִּזְעָ֑ם וְגַם־נָשַׁ֤ף בָּהֶם֙ וַיִּבָ֔שׁוּ וּסְעָרָ֖ה כַּקַּ֥שׁ תִּשָּׂאֵֽם׃ כה וְאֶל־מִ֥י תְדַמְּי֖וּנִי וְאֶשְׁוֶ֑ה יֹאמַ֖ר קָדֽוֹשׁ׃ כו שְׂאוּ־מָר֨וֹם עֵינֵיכֶ֤ם וּרְאוּ֙ מִי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה הַמּוֹצִ֥יא בְמִסְפָּ֖ר צְבָאָ֑ם לְכֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יִקְרָ֔א מֵרֹ֤ב אוֹנִים֙ וְאַמִּ֣יץ כֹּ֔חַ אִ֖ישׁ לֹ֥א נֶעְדָּֽר׃ כז לָ֤מָּה תֹאמַר֙ יַֽעֲקֹ֔ב וּתְדַבֵּ֖ר יִשְׂרָאֵ֑ל נִסְתְּרָ֤ה דַרְכִּי֙ מֵֽיְהוָ֔ה וּמֵאֱלֹהַ֖י מִשְׁפָּטִ֥י יַעֲבֽוֹר׃ כח הֲל֨וֹא יָדַ֜עְתָּ אִם־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ אֱלֹהֵ֨י עוֹלָ֤ם ׀ יְהוָה֙ בּוֹרֵא֙ קְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִיעַ֖ף וְלֹ֣א יִיגָ֑ע אֵ֥ין חֵ֖קֶר לִתְבוּנָתֽוֹ׃ כט נֹתֵ֥ן לַיָּעֵ֖ף כֹּ֑חַ וּלְאֵ֥ין אוֹנִ֖ים עָצְמָ֥ה יַרְבֶּֽה׃ ל וְיִֽעֲפ֥וּ נְעָרִ֖ים וְיִגָ֑עוּ וּבַחוּרִ֖ים כָּשׁ֥וֹל יִכָּשֵֽׁלוּ׃ לא וְקוֹיֵ֤ יְהוָה֙ יַחֲלִ֣יפוּ כֹ֔חַ יַעֲל֥וּ אֵ֖בֶר כַּנְּשָׁרִ֑ים יָר֙וּצוּ֙ וְלֹ֣א יִיגָ֔עוּ יֵלְכ֖וּ וְלֹ֥א יִיעָֽפוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
הנבואה עשרים וחמשה תחילתה נחמו נחמו עמי וכו' עד החרשים שמעו ויש בה ששה עשר פרשיות: הראשונה נחמו נחמו. השנית קול אומר קרא. השלישית על הר גבוה. הרביעית מי מדד בשעלו. החמישית כל הגויים כאין נגדו. הששית ואל מי תדמיוני ואשוה. השביעית למה תאמר יעקב. השמינית החרישו אלי איים. התשיעית ואתה ישראל עבדי. העשירית אל תראי תולעת יעקב. האחד עשר העניים והאביונים. השנים עשר קרבו ריבכם. השלשה עשר העירותי מצפון.
פסוק א:
הארבעה עשר הן עבדי אתמך בו. החמשה עשר כה אמר האל ה'. הששה עשר שירו לה' שיר חדש: והנה ראיתי להעיר בנבואה הזאת ששה שאלות:
פסוק א:
השאלה הראשונה באמרו כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה כי איך אמר הנביא שישראל קבלו מהשם כפלים מעונותיהם, והנה הש"י חשב ממנו למטה מעונינו ולא כחטאתינו עשה לנו וגבר חסדו על יראיו כמו שלמדונו הנביאים המשוררים ברוח הקדש:
פסוק א:
השאלה השנית בקולות שנזכרו בפרשה אם באומרו ראשונה קול קורא במדבר פנו דרך השם ומהו הקול שיקרא זה ולמה יחדו למדבר, וה"ר דוד קמחי כתב כאלו קול קורא במדבר והוא מעוות הכתוב עד שתלמידי יש"ו עשו מן הכתוב הזה ראיה שהוא הלך במדבר ארבעים יום והיה מלמד תורה בישראל, ואם באומרו קול אומר קרא ואמר מה אקרא ולא פירש מי הוא הקול האומר קרא ומי הוא אשר ישיבהו מה אקרא:
פסוק א:
השאלה השלישית בהכפל פסוק יבש חציר נבל ציץ כי רוח השם נשבה בו וחזר לומר מיד אחריו פעם שנית יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם, וירא' שכח שני המאמרים אחד והוא ייתור מבואר בהם:
פסוק א:
השאלה הרביעית במה שהכניס בין פסוקי האומו' ענין הלבנון והעולות כי הוא אמר הן גוים כמר מדלי וגומר ואמר ג"כ כל הגוים כאין נגדו וגומר, ובין שני הפסוקים האלה שידברו מענין אחד הכניס ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה ואין זה מענין הגוים:
פסוק א:
השאלה החמשית באומרו שני פעמים ואל מי תדמיון אל ואל מי תדמיוני ואשוה, ואם להיותו כפל ואם להיותו מאמר בטל מעצמו כי לא אמר אדם מעולם שהפסל הנעשה בידי אדם הוא דומה ונערך אל הסבה הראשונה יתברך, ולבד מה שאמרו הוא שעושים את הפסילים אם להיותם כלים להורדת השפע מהעליונים ואם שיעשו אותם לזכרונם כדי שיזכרו מעלליהם והם עובדים ומשתחווים לא לפסילים ההם כי אם לאלוקות הרוחניים שהם רמז וסימן להם ולא שיהיו הם בעצמם אלוקות, ויקשה אם כן אומרו ואל מי תדמיון אל הפסל נסך חרש המסוכן תרומ' וגו', ולמה בזה המאמר הראשון אמר לשון ערך ומה דמות תערכו לו ובמאמר השני לשון שווי באומרו ואל מי תדמיוני ואשוה בהיות הדומה ובלתי דומה ממאמר האיכות והשוה ובלתי שוה ממאמר הכמות והם אם כן בשני דברים מתחלפים:
פסוק א:
השאלה הששית באומרו ויחזק חרש את צורף מחליק פטיש את הולם פעם אומר לדבק טוב הוא ויחזקהו במסמרים לא ימוט, כי זה הוא מענין הפסילים, והנה למעלה היה ראוי שיחובר זה עם שאר הפסוקים שהביא מהפסילים. והנני מפרש הכתו' באופן יותרו השאלות האלה כולם:
פסוק א:
נחמו נחמו עמי וכו' עד קול אומר קרא, הנבואה הזאת כוונתה הכוללת היא שאחרי שזכר מפלת סנחריב ותשועת בני ירושלם מידו ומה שקרה עוד לחזקיהו עם שלוחי מלך בבל ומה שיעדו הנביא מהגלות העתיד להיות, נבא אחריו שעוד תבוא גאולה אחרת יותר גדולה מאותה שהיתה בימי חזקיהו ואז יצאו בניו מהגלות הנגזר עליהם, אמנם במדרש שיר השירים (מדרש זוטא על שיר השירים ח, ו) נתנו בו טעם אחר אמרו נחמו נחמו עמי מה כתיב למעלה מן הענין חזקיהו אל ישעיהו טוב דבר ה' אשר דברת ויאמר כי שלום ואמת יהיה בימי אמר הקב"ה לחזקיהו צרכך בקשת נחמו נחמו עמי שאין אתם צריכים לתפלתו של חזקיהו שאני מנחם אתכם והנה כפל נחמו נחמו היה אם כנגד שתי הגליות שגלו ישראל בחרבן ראשון וחרבן שני ואם לחזק ענין הנחמה כדברי המפרשים.
פסוק ב:
אמנם אומרו דברו על לב ירושלם וקראו אליה הסכימו המפרשים שהוא כפל ענין במלות שונות ושמלאה צבאה נאמר על הזמן כמו הלא צבא לאנוש עלי ארץ (איוב ז, א) ושנרצה עונה ענינו שנשלם עונש עונה ע"ד אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כו, לד), ואני אחשוב בפירוש הפסוקים האלה אחד משני דרכים אחרים, האחד הוא שאמר הנביא בשם השם למנהיגי הדורות וחכמיהם ראשיהם שבטיהם שינחמו את העם המשתומם על גליותיו ואורכם ושידברו על לבם דברי פיוס דברים טובים דברים נחומים כדי שלא יתיאשו בגלותם מתוקף הצרות, והוא ע"ד חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו (ישעיה לה, ג), וצוה שמלבד הפיוס עוד יקראו אותם לשוב אל השם וללכת אחריו באופן שלא תתעכב תשועתו מצדם, וזהו אומרו דברו על לב ירושלם וקראו אליה כי אמר דברו על לב ירושלם כנגד הפיוס אשר יזכור וקראו אליה לתשובה ומעשים טובים כמו שיזכור גם כן אחר זה, ואמר בענין הפיוס שלש בשורות טובות לנחמה, הראשונה כי מלאה צבאה ר"ל שירושלם אע"פ שהיא עתה חרבה ושוממה ומבלי בניה היא יושבת הנה בזמן הגאולה תהיה מלא' מעמה ומצבא' מלשון כל יוצא צבא בישרא' (במדבר א, ג), וכן תרגם יונתן ארי עתידה דתתמלי מעם גלוות', והשני שיכפר השם ית' בעד עונותיה ויסלח לכל חטאתיה' וזהו כי נרצה עונה שהוא ענין הכפרה והסליחה כמו שאמר ונרצה לו לכפר עליו (ויקרא א, ד), והשלישי שיאמרו אליה כדי לפייסה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה רוצה לומר שלא היו רעותיהם מקריות אלא השגחיות מאת השם ושלקו כפלים ממה שפשעו, כי עם היות שלא היה הדבר כן כי כגבוה שמים על הארץ גבר חסדו על יראיו, הנה כדי לפייסה צוה שיאמרו כן לפי שהיושב בצער ינוח לו כשיאמר שבאה לו צרה רבה על לא חמס עשה, ואיוב יוכיח שהיה מצטער לפי שחבריו היו אומרים לו שנענש כפי חטאו, ואולי אמר כפלים בלשון רבים כנגד שתי גליות, והענין כולו שכבר מרקו עונותיהם ונשאר הקדוש ברוך הוא כאלו לוה מהם וחייב להשלים להם טובות על מה שקבלו יותר מהראוי ונאמן הוא לשלם. ואחרים פרשו כפלים לפי שלקו בעונותיהם ובעונות אבותיהם כמו שאמר אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה, ז), כל זה אליהם דרך פיוס דבר על לבם עם היותו בחלוף האמת והיושר, וכאלו אמר שמיד השם שהוא טוב ומטיב לכל לקחו עונש מופלג יותר מהראוי שהיה דבר זר כפי הפועל וכפי המקבל.
פסוק ב:
ואחרי שזכר דברי הפיוס הזה שידברו על לבה (ג) זכר עוד ענין הקריאה שיקראו אליה באומרו קול קורא במדבר פנו דרך ה' רוצה לומר הקריאה אשר תקראו אל ירושלם לא תהיה ממצות מחודשות אלא מאותו קול שהיה קורא במדבר סיני משמירת התורה ומצותיה וכמו שאמר (שמות יט, ה) אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי אותו הקול עצמו משמירת התורה קורא עתה אליהם, לאמר פנו דרך ה' רוצה לומר הנה אלקיכם בא יבא ולא יאחר ובלבד שאתם לא תשימו לו מונעים בדרך ולא יעכבו עונותיכם את תשועתו, וזהו גם כן ישרו בערבה מסלה לאלקינו כלומ' כדי שתבוא תשועתו מבלי עון מונע ומעכב אותה, ואם תעשו כן (ד) כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו שהעם השפל בגלות כגיא ינשא בתשועתו והאומות אשר הם כהרים וכגבעות הנשאות יושפלו במפלתם והצרות שסבלו ישראל בגלות יהיו זכיות אליהם וישובו לתועלתם, ועל זה אמר והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה שהוא תואר לדברים המזיקים שישובו מועילים להם.
פסוק ה:
ובזמן ההוא יגלה כבוד השם יתברך שהוא תשועתו ואמתת אמונתו לא לבד לישראל אבל גם לכל האומות והוא אומרו וראו כל בשר יחדו כי פי השם דבר.
פסוק ה:
ובמדרש איכה רבתי אמרו נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם רבי חנינא בר פפא אמר אמרו ישראל לישעיה ישעיהו רבינו תאמר שלא באת לנחם אלא אותו הדור שנחרב בית המקדש בימיו אמר להם לכל הדורות באתי לנחם, אמר אלקיכם לא נאמר אלא יאמר אלקיכם א"ר חנינא בר פפא בשמונה מקומות כתוב יאמר אלקיכם כנגד שמונה נביאים שנבאו אחרי חרבן בית המקדש ואלו הן עמוס יואל צפניה חגי זכריה ומלאכי יחזקאל וירמיהו ע"כ, ירצו בזה להעיר שהנבואה הזאת היא עתידה לימות המשיח ושעל כן אמר בה בלשון עתיד יאמר אלקיכם, זהו הדרך הראשון מהפירוש בכתובים האלה. והדרך השני בפירוש' שאמר נחמו נחמו על שני מיני נחמות שינחמו הנביאים את ישראל בתקות גאולתם וענין זה שהגאולה יש לה שני זמנים כמו שביארתי במאמר ישועו' משיחו, הראשון הוא זמן האפשרות שאם ישראל ישובו בתשובה מיד נגאלין וכמו שאמר היום אם בקולו תשמעו (תהלים צה, ז), והזמן השני הוא בהגיע עת הגזור לפניו יתברך שאז תהיה הגאולה מחוייבת והכרחית שנאמר (ישעיה סג, ה) כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה, ועל שני הזמנים ההם דרשו בפרק חלק אני ה' בעתה אחישנ' (ישעיה ס, כב) זכו אחישנה לא זכו בעתה, ועליה אמר נחמו נחמו עמי רצה לומר בשתי נחמות האחת שיודיעם שיש גבול ותכלית לגלותם בהשלמו יגאלו בהכרח ועל זה אמר בביאור הנחמה הראשונה דברו על לב ירושלים שהם דברים מתישבים על הלב, ועל השניה אמר וקראו אליה שתשוב בתשובה כדי שיהיו נגאלים, וביאור הנחמה הראשונה באומרו כי מלאה צבאה כי נרצה עונה רצה לומר שלא היה גלותם לאין תכלית אבל ימלאו ימיו וזמנו ויהיה צבאה מלשון זמן כדברי המפרשים, ואמר כי נרצה עונה אם לבאר איך מלאה צבאה ואמר שהוא לפי שנרצה עונה רצה לומר שנשלם מירוק עונותיהם כדברי המפרשים, ואם שיהיה נרצה מלשון רצון יאמר שאם יגיעו בגלות לזמן הגזור ולעת הפקידה הנה יהיה זה לפי שכנסת ישראל רצתה בעונה והחזיקה בו ולא עזבתו כי אם היו ישראל עוזבים עונם ושבים אל השם היה ממהר גאולתם, ועל זה עצמו אמר כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה שכפלים הוא רמז אל הרבוי והפצר הצרות אלו על אלו, או כפלי' ממה שהיה הרצון האלקי להענישם אבל היה כל זה בכל חטאתיה כי חטאתיהם סבבו הכפל הרעות ורבוים וכמוהו בלשון התורה ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיהם (ויקרא כו, יח), שפיר' ויספתי ליסרה אתכם שבע רצה לומר הרבה ייסורין ויהיה כל זה על חטאתיכם, וכלל דברי הנחמה הזאת הוא שאם יגיעו עד קץ הגלות הנה יהיה בסבת הפצר' בחטאתיהם.
פסוק ה:
אחר זה זכר הנחמה השנית שעליה אמר בתחילת הנבואה וקראו אליה שהיא מזמן הגאולה האפשרי התלוי בתשובה ומעשים טובים ועל זה אמר קול קורא במדבר פנו דרך ה' כי הנה קרא והמשיל את האומ' כמדבר החרב והשמם וכערבה היבשה אין כל יאמר שאף על פי שאתם חרבים ושוממים כמדבר כערבה קול ה' קורא אתכם שתטיבו דרכיכם כדי למהר את הקץ אם אתם לא תטרידו דרכו ולא תעכבוהו, ואמר פנו דרך השם על האמונות ישרו בערבה על המעשים ונתן אליהם לתקן מעשיהם ומדותיהם, העצה שנתן הפלוסוף בשני מספר המדות שבהיות האדם נוטה אל אחד מהקצוות ידריך עצמו לקצה המנגד באופן שכאשר יעזב לטבעו ישאר במצוע המדותיי הישר כי יקרה לו כמו שיקרה למישרי המקולות המעוותות שיטו אותם הרבה לצד ההפכיי כדי שישארו על השווי והיושר במצוע, ועל כדומה לזה אמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו שהוא משל למעשים ולמדות כולם בהיותם נוטים אל קצה מהקצוות מהתוספת והחסרון שיעתיקו עצמן מן הקצ' אל הקצה כמו הנעתק מקצה השפלות אל קצה הגובה או בהפך, וכאשר תעשו זה אז יהיה העקוב למישור והרכסים לבקעה כי ישארו בשוויים מבלי תוספת ולא חסרון, וזכר הנביא שכאשר יפנו דרך ה' בזה האופן יזכה מהרה לתשועה והגאולה, ועל זה אמר ונגלה כבוד ה' ויראו וידעו כל בשר כי פי ה' דבר מה שדברו הנביאים כולם על זה ושמאתו היו דבריהם וקרא לגאולה כבוד ה' לפי ששמו בגלות מחולל בגוים, הנה התבארו הכתובים האלה כפי כל אחד מן הדרכים האלה והנה באו בזה הלשונות כולם בלשון עבר בהיותם דברים עתידים כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה וזולתם להורות על אמות הדבר וכאלו הוא כבר יצא לפועל, והותרו במה שפירשתי כפי כל אחד מהדרכים האלה שתי השאלות הראשונות והתבארו שני מיני הנחמות האלה.
פסוק ה:
ובפסיקתא רבתי אמרו בענין הנחמה הזאת דברים נאים מאד וזה לשונו נחמו נחמו אמר הקדוש ברוך הוא למי צריכין לנחם לי או לה לאשה שמתה לא לבעלה כך נמשלה ציון למתה שנאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם לא לי צריכים לנחם נחמוני נחמוני עמי, כיוצא בו למה הדבר דומה למי שנשבו שני בניו בחייו למי מנחמין לאב או לבנים כך בני יצאוני ואינם, כיוצא בו למה הדבר דומה למי שנשרף ביתו למי מנחמין לבעל הבית כך הקב"ה שרפו את ביתו שנאמר וישרוף את בית השם, כיוצא בו למה הדבר דומה לרועה שיש לו צאן ונכנס אריה ואכלן למי מנחמין לבעל הצאן דכתיב צאן אובדו' היו עמי אף על פי כן לכו ופייסוה מיד מתכנסין כל הנביאים והולכין אצלה והיא אומרת להם איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל, אמר ר' אבא בר כהנא דבריכם צריכין מירוק עד אזני מלאות מן התוכחות שהוכחתם אותי ואתם באים לנחמני, הלך הושע לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה אהיה כטל לישראל אמרה לו אתמול אמרת לי הוכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון ועתה אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך יואל לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו ומה בידך אמר לה והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אמרה לו אתמול אמרת לי הקיצו שכורים ובכו והלילו כל שותי יין על עסיס כי נכרת מפיכם ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך עמוס לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת אמרה לו אתמול אמרת לי נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך מיכה לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע אמרה לו אתמול אמרת לי בפשע יעקב כל זאת ובחטאת בית ישראל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשניה, הלך נחום לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה לא אוסיף עוד לעבור בך בליעל כולה נכרת אמרה לו אתמול אמרת לי ממך יצא חושב על השם רעה יועץ בליעל ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך חבקוק לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה יצאת לישע עמך לישע את משיחך אמרה לו אתמול אמרת לי שועתי ולא תשמע אצעק אליך חמס ולא תושיע ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך צפניה לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות אמרה לו אתמול אמרת לי יום חושך ואפלה ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך חגי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה עוד הזרע גפן התאנה והרמון הם היום הזה אברך אמרה לו אתמול אמרת לי זרעתם הרבה והבא מעט ועכשו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה. הלך זכריה לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך אמר לה וקצף גדול אני קוצף על כל הגוים אמרה לו אתמול אמרת לי קצף ה' על אבותיכם קצף ועכשו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונה או לשנייה, הלך מלאכי לנחמה אמר לה הקב"ה שלחני אליך לנחמך אמרה לו מה בידך א"ל ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמרה לו אתמול אמרת לי אין לי חפץ בכם ועכשיו אתה אומר לי כן לאיזו נאמין לראשונ' או לשני', אמר לו הקב"ה לאברה' לך נחם את ירושלם שמא מקבלת תנחומין ממך הלך אברהם ואמר לה קבלי ממני תנחומין אמרה לו האיך אקבל ממך תנחומין שהרי עשיתני כהר שנאמר בהר ה' יראה, הלך יצחק אמר לה קבלי ממני תנחומין אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין שיצא ממך עשו הרשע שעשאני שדה ובניו שרפוני באש, הלך יעקב אצלה אמר לה קבלי ממני תנחומין אמרה לו היאך אקבל ממך תנחומין שעשיתני כלא הייתי שנאמר אין זה כי אם בית אלקים, הלך משה אמר לה קבלי ממני תנחומין אמרה לו האיך אקבל ממך תנחומין שכתבת עלי קללות וגזרות קשות שנאמר מזי רעב ולחומי רשף, מיד הלכו כולם לפני הקב"ה ואמרו רבונו של עולם לא קבלה ממנו תנחומין שנאמר עניה סוערה לא נוחמה אמר להם הקב"ה אני ואתם נלך וננחמה הוי נחמו נחמו עמי עד כאן.
פסוק ה:
ויש לעיין במאמר הנכבד הזה דברים:
פסוק ה:
ראשונה למה לא זכר מהנביאים שמואל ונתן וגד החוזה ואחיה השילוני ואליהו ואלישע שלא באו לנחם כמו שבאו אברהם יצחק ויעקב ומשה:
פסוק ה:
ושנית למה לא זכר ישעיהו וירמיהו ויחזקאל שבאו בדבריהם כמה וכמה המנחמות וזכר בלבד משנים עשר נביאים:
פסוק ה:
ושלישית למה לא זכר מאותם שנים עשר נביאים עובדיה ולא יונה כמו שזכר העשרה הנשארים:
פסוק ה:
ורביעית למה זכר האבות באחרונה והיה ראוי שיזכור אותם בראשונה:
פסוק ה:
וחמשית למה לא אמר באבות ובפרט במשה מה זה בידך והנה היו ביד משה נחמות גדולות ולמה לא זכר מהם כמו שזכר בשאר הנביאים שהביא:
פסוק ה:
וששית מה ענין אומרם באברהם איך אקבל ממך תנחומין שעשיתני הר שנאמר בהר ה' יראה והנה כל הנביאים קראו הר בית ה':
פסוק ה:
ושביעית מה ענין אומרם ביעקב איך אקבל ממך תנחומין שעשיתני כלא הייתי שנאמר אין זה כי אם בית אלקים. והנה אין במאמר הזה כי אם מעלה וקדושה שהמקום ההוא אינו אנושי כי אם אלקי עליון מושפע מהשם יתברך:
פסוק ה:
ושמינית למה בנביאים אמרו הקב"ה שלחני לנחמך ובאבות לא אמרו כן כי אם קבלי ממנו תנחומין לא שיאמרו שהשם שלחם לנחם:
פסוק ה:
והנראה לי בזה שרבותינו זכרונם לברכה ביופי מליצתם הפליגו ראשונה בתאר האבלות ועצבון אשר השיגהו לש"י כביכול מהחרבן והמשילו הענין כאדם נכבד שהיה לו אשה נאה ובנים נאים ממנה ובית ודירה נאה למושבו וכרם חמר לשעשועו ומרעה צאן הרבה שהאדם אשר כזה הוא מוכתר בכל מיני השלמיות המדומים יתואר באיש כפי האשה ובאב כפי הבנים ובבעל כפי הבית ובאדון כפי הכרם וברועה כפי הצאן, ועם היות במשל הבנים ובכרם והצאן והאשה כולם ענין אחד נאמר על כנסת ישראל הנה הם בבחינות שונות, כי בבחינה שהוציאם ממצרים והביאם להר סיני היו לו לאשה מקודשת ובבחינה שנולדו שאר הדורות בתורת השם ונכנסו בבריתו היו לו לבנים ומאשר הושיבם בארץ ישראל בארצותם לגוייהם והיו כולם זרע אמת היו לו ככרם ומאשר היו מושגחים ממנו תמיד במאכלם ובמשתיהם היו לו כצאן והוא רועה אותם בנאות דשא ירביצם על מי מנוחות ינהלם, הנה אם כן היתה לו האומה בארבע בחינות בבחינת אשה ובבחינת בנים ובבחינת כרם ובבחינת צאן והיה בית המקדש בבחינת בית מושב רוממותו, ולכן אמרו שהקדוש ברוך הוא היה ראוי לנחמו מפאת חמשת הבחינות האלה אשר זכרו ר"ל איש האשה הנרצה ואב הבנים השבויים ובעל הבית הנשרף ואדון הכרם הנקצץ ורועה ישראל שהוא הצאן שנכנס אריה ואכלו שהוא נבוכד נצר שנאמר (ירמיה ד, ז) עלה אריה מסובכו, ולפי הבחינה הזאת יהיה פירוש הכתוב נחמוני עמי שהיה הוא הצריך הנחמה ועם כל זה צוה לנביאים שיפייסו את כנסת ישראל וידברו על לב הגולים דברי תנחומין כדי שלא יתיאשו מתוקף הצרות ומאורך הגלות והנה אומרו שמתכנסים כל הנביאים והולכין אצלה רוצה לומר שהנביאים כולם בנבואותיהם לא יתנו לישראל נחמה שלמה לפי שעם היות שישעיהו וירמיהו ויחזקאל הרבו ייעודי הנחמות גם כן הרבו התוכחות ולכן יאמרו ישראל עליהם איך תנחמוני הבל ותשובותיכם נשאר מעל רוצה לומר תנחומותיכם אינן מספיקין כיון שמיד סמוכין להם דברי הרעות והתוכחות ואח"כ באחרונה נשאר מעל וכמו שפירש רבי אבא בר כהנא עד עכשיו אזני מלאות מן התוכחות, ועם היות שאמרו זה בכלל הנביאים הנה ראוי אחר זה להביא בפרט עשרה נביאים שהם הושע ויואל ועמוס ומיכה ונחום וחבקוק וצפניה וחגי וזכריה ומלאכי ולא זכרו מכל אחד מהם כי אם ייעוד אחד לפי שבאו המאמרים האלה להסיר מלב ישראל י' ספקות גדולות שהיו להם בביאת הגאולה והישועה והם עשרה היזקים ואבדות גדולות שאבדו בגלות כאלו יאמרו שאם יש לנחם את הקדוש ברוך הוא על חמשת הבחינות שזכר יש לנחם את ישראל על עשרת האבדות שאבדו, ואולי שעל זה אמר כי לקחה מיד השם כפלים כלומר למה אני מצוה אתכם הנביאים לנחם את ישראל כי הם צריכין לתנחומין כפלים ממה שצריך הקב"ה כביכול בעבור שהקב"ה אינו צריך תנחומין כי אם מה' בחינות וישראל מעשר בחינות שמהם יולדו להם עשר ספיקות לשיתיאשו בעבורם מן הגאולה.
פסוק ה:
הספק האחד מיעוט העם וכלויו שנתמעטו ונתדלדלו בגלות ונשארו מעט מהרבה כאלו אין בהם כדי לגאולה ועל זה בא הושע להשיב כנגד הספק הזה והאבדה הזאת ואמר אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה רוצה לומר שבהשגחת השם ירבו ויפרחו כשושנה שיכרתו אותה מבעוד יום ובלילה תפרח ותצץ ציץ כאלו לא נכרתה, ועל דרך מליצת המשל אמר שישראל ישיבהו אתמול אמרת לי הוכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון שהוא יעוד על מיעוטם וכלויים והפסדם ועתה שאמרת בהפך לאי זה מהייעודים האלה נאמין.
פסוק ה:
והספק השני הוא מעניות ישראל ודלותם שמתוקף הצרות היו העם הזה עשוק וגזול כל הימים ונשארו רעבים גם צמאים ואיך יהיו מוכנים לכבוש ממלכות ולספק הזה השיבו יואל והיה ביום ההוא יטפו הרים עסיס רוצה לומר ההרים והגבעות אשר תלכו בהם יטפו עסיס לא תרעבו ולא תצמאו ולא קבלו ממנו לפי שכבר כתב הפך זה.
פסוק ה:
הספק השלישי שאין להם ראש שוטר ומושל ואיך אם כן יעצרו כח להלחם באויביהם ובא עמוס להשיב לספק הזה באומרו ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת רוצה לומר שיקים להם משיח מבית דוד ללחום את מלחמותיו וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא אמר נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל ואם העם לא יוסיפו קום מה תועלת שתקים סוכת דוד.
פסוק ה:
והספק הרביעי הוא מפאת חטאתיהם ורוב עונותיהם שבהיותם רעים וחטאים להשם מאד בגלות איך תביא עליהם ישועת ה' ובא מיכה והתיר להם הספק הזה באומרו מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע רוצה לומר שיכפר ה' חטאתם ויושיעם וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא אמר בפשע יעקב כל זאת ובחטאת בית ישראל מורה שאין השם יתברך נושא עון ועובר על פשע כיון שהענישם על חטאתם בגלות.
פסוק ה:
והספק החמישי הוא מפאת הגדולה מהיות ממשלת האויבים עליהם ועל הארץ ובא נחום להתיר הספק הזה באומרו כי לא יוסיף לעבור בך בליעל רוצה לומר שיסיר מעליהם האויב הבליעל וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא אמר ממך יצא חושב על השם רעה יועץ בליעל ואיך יגבר בליעל על בליעל.
פסוק ה:
והספק הששי הוא בתשועה והוא חולשת ישראל ורפיונם כי באורך הגלות אבדה גבורתם ואיך אם כן יעצרו כח להלחם באדוניהם ולהוושע מידם ובא חבקוק להתיר הספק הזה באומרו יצאת לישע עמך לישע את משיחך רצה לומר שהשם יתברך יהיה המושיעם ולא בכחם יירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא עצמו אמר עד אנה ה' שועתי ולא תשמע אזעק אליך חמס ולא תושיע והורה בזה שהשם יתברך אינו רוצה להושיעם.
פסוק ה:
והספק השביעי הוא איך יזכו לגאולה ולתשועה בהיותם בהסתר פנים ממנו יתברך ובא צפניה להתיר הספק ההוא באומרו בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות רוצה לומר שישגיח בהם השגחה נפלאה כאדם שמחפש את ביתו ונרו בידו להטיב הראייה וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא ייעד ביום חושך ואפלה שהוא המורה על הסתר פנים והעדר האור.
פסוק ה:
והספק השמיני הוא מפאת ארץ ישראל שנתקללה ובמקום שהיתה זבת חלב ודבש צבי לכל הארצות אחרי חרבנה גפרית ומלח שרפה כל ארצה ונשתנה טבעה לאדמה אשר אררה ה' ובא חגי להתיר הספק הזה באומרו עוד הזרע הגפן התאנה והרמון הן היום אברך כלומר שתשוב הארץ לאיתנה כמו שאמר הנביא (יחזקאל לו, ט) ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא עצמו קללם זרעתם הרבה והבא מעט.
פסוק ה:
והספק התשיעי מפאת האומות שבהיותם במעלה כבוד וגדולה אפשר שיזכו ישראל לגדולה כי לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלם ולא תבנה ותכונן עיר ציון כי אם בחרבן האומות ולכן אמרו בפ' חלק ששאל רבי יהושע בן לוי לאליהו מתי אתי משיחא והשיבו שישאלהו למשיח עצמו וכאשר שאלו עוד אנה הוא השיבו אליהו אפתחא דרומי כלומר שהמשיח סמוך ומצרן לרומי לפי שכאשר תחרב תהיה ביאתו, וכמו שביארתי ההגדה הזאת בשלמות במאמר ישועות משיחו, ובא זכריהו להתיר הספק הזה באומרו וקצף גדול אני קוצף על כל הגוים כלומר שבזמן הגאולה יהיה חרבנם וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא עצמו אמר קצף ה' על אבותיכם קצף ואם כן הושוו ישראל לאומות בענין הקצף.
פסוק ה:
והספק העשירי הוא מהיותם למשל ולשנינה בקרב העמים להיותם נבזים ושפלים יותר מכל האומות ובא מלאכי להתיר הספק הזה באומרו ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ וגם זה לא קבלו ממנו לפי שהוא עצמו אמר אין לי חפץ בכם אמר ה' והוא הפך מה שאמר כי תהיו אתם ארץ חפץ. הנה בזה נשלמו העשרה ספקות שהיו לישראל בענין גאולתם שהמה עשר אבדות גדולות שאבדו בגלות ולא נתפייסו בייעודי הנחמות שאמרו הנביאים הנזכרים בענינם לפי שכל אחד ואחד מהם אמר סותרו.
פסוק ה:
וענין כל זה שאנחנו בגלות לא נתפייס בנחמות הנבואות לפי שראינו בדבריהם תוכחות ונאצות גם כן ואין אנו מבינים דברי הנביאים ועניניהם ולכן אמרו במאמר הזה שאמר הקדוש ברוך הוא לאבות לנחם את ירושלם שמא תקבל תנחומין מהם, וענין זה שמא נתנחם אנחנו עם זכות האבות ונאמין שבזכותם נזכה לגאול' ולכן בא זכר האבות אחרי הנביאים לפי שהנבואות היו כפי ישראל וזכותם, ואחרי שלא מצאו שהיה די להגאל בזכותם כפי הנבואות ראו אם יספיק להם זכות האבות ולכן לא אמרו באחד מהאבות מה בידך כמו שאמר בנביאים לפי שהיה ענינם הזכות בלבד כמו שזכרתי, אבל היתה תשובת ישראל לאברהם איך אקבל ממך תנחומין שהרי עשיתני כהר רוצה לומר היאך אחשוב שבזכותך אגאל ואנחם בזה שהרי יצא ממך מי שעשאני הר חרב והם האשורים שיצאו מבני קטורה ואתה התפללת עלי בהיותי הר רצה לומר בגלות שהשם יתברך יראה וישגיח בי וישמרני ולא התפללת שיצילני מהגלות ומהחרבן כי אם שישגיח עלי אחרי החרבן והוא אומרו בהר השם יראה כלומר בישראל בהיותו הר ה' יראה בהשגחתו, וכן אמרו ליצחק שהיאך יחשבו שבזכותו יהיו נגאלין שהנה יצא ממנו עשו הרשע הוא אבי אדום שהחריב בית שני ושרף אותו באש והוא התפלל עליהם בהיותם בשדה שנאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה כלומר להתפלל על ישראל בהיותם שדה כמאמר הנביא (ירמיה כו, יח) ציון שדה תחרש, והכלל שאולי האשורים שהחריבו בית ראשון והרומיים שהחריבו בית שני הגין עליהם זכות אברהם ויצחק ואיך אם כן יספיק אל גאולת ישראל, ואמנם ליעקב לא קבלו ממנו תנחומין לפי שאמר אין זה כי אם בית אלקים והוא הבית השלישי העתיד ובזה כבר העיר וגלה על החרבן באומרו אין זה, ואחרי שזכרו שלא הספיק זכותם של ישראל בדברי הנביאים בגאולתם ולא זכות אבותם אמרו אולי תגן עליהם זכות התורה ועל זה אמרו הלך משה ואמר לה קבלי ממני תנחומין ולא קבלה ממנו לפי שאמרו ישראל איך תגין התורה וזכותה עלינו והיא היתה בעוכרינו מפאת הקללות והגזרות הקשות אשר בה שנתקיימו בנו, ולכן אמרו שהלכו כולם אצל השם יתברך ואמרו לא קבלה ממנו תנחומין שנאמר עניה סוערה לא נוחמה כלומר שלא הספיק זכות הנביאים והאבות והתורה לגאולתם ולכן אמר הקב"ה אני ואתם נלך לנחמה כלומר שהנחומים האמתיים יהיו מיד השם יתברך ותשועתו וכשתראה בפעל וכמו שאמר ואעש למען שמי עם היות שיצטרפו בדבר גם כן כל שאר הזכיות כי עם היות שלא יספיקו בפני עצמם השם יתברך יספיק בידם, ושזה מאמר הנביא נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם רוצה לומר שהנחמה תהיה מעוטה בזכות הנביאים והאבות והתורה ועיקרה מהשם יתברך שיאמר הנחמות וינחם אותם, הנה התבאר המאמר הזה ולמה לא זכר מהנביאים כי אם י' אלה בלבד לפי שבאו להתיר עשר ספקות שהיו אצל ישראל על הגאולה ולמה זכרו האבות באחרונה ולא אמרו בהם מה זה בידך ולא גם כן הקב"ה שלחני לנחמך לפי שהיה ענינם הזכות, והתבאר גם כן מה היתה תרעומתם בשאברהם עשאו הר וגם ויאמר יעקב אין זה כי אם בית אלקים:
פסוק ו:
קול אומר קרא וכו' עד מי מדד בשעלו מים, פירשו המפרשים קול אומר קרא וגו' שידמה לנביא כאילו קול קורא אליו ואומר לו קרא ושהנביא אומר מה אקרא ואז אמר לו הקול שמה שיקרא הוא שכל הבשר חציר וגומר, (ז) ושיבש חציר נבל ציץ וגומר, ושאמר זה על העמים שיבוא עם גוג ומגוג על כל ישראל שכולם יבלו כבלות החציר אשר על פני האדמה ושאפילו החסדים שעושים אלו עם אלו לא יועילו להם (ח) ושכפל שני פעמים יבש חציר נבל ציץ לחזק את הענין. ואני אחשוב שרמז הנביא בזה שיעמוד זמן ארוך שתפסק הנבואה והנביאים לא ימצאו חזון מהשם מפני היותם בחוצה לארץ ובגלות והשכינה נסתלקה מבית המקדש שמשם היה מקור הנבואה, כי הנה כל מי שנבא לא נבא אלא בה או בעבורה כמו שזכר החבר אל הכוזר ולכן אמר כאן שבזמן הגאולה הרוח הנבואיי יחול בנביאים כימי קדם וזהו קול אומר קרא שיקומו הנביאים ויקראו נבואותיהם בקול רם (איוב כט, ד) בסוד אלוה עלי אהלי ושהנביא יאמר מה אקרא כל הבשר חציר רוצה לומר מה אקרא ומה אנבא לישראל כיון שכולם כבר שוללו מכל מעלה וכבוד והם כמו החציר, וכל המצות והמעשים הטובים שהם עושים בגלות לא יועילו להם להביא גאולתם והוא אומרו כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה וביאר אופן הדמיון ההוא באומרו יבש חציר נבל ציץ שהם ומעשיהם כולם יבשים וכלים מאיליהם, כי רוח ה' נשבה בו רצה לומר לפי שרוח חרון הקדוש ברוך הוא וגזרתו נשבה בעמו ולכן הם כלים בחציר השדה, ומה להם אם כן לנבואה כי בהיותם כלים ונפסדים לא יראו עוד בטובה והוא אומרו אכן חציר העם והיתה תשובת השם יתברך אליו יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם רוצה לומר אף על פי שיבש חציר נבל ציץ כמו שאמר' הנה דבר אלקינו יקום לעולם ולא יבאו לידי כלייה כי עתידים הם להגאל עכ"פ, הנה התבאר מזה שאין ייתור בפסוקים האלה והותרה בזה השאלה השלישית.
פסוק ט:
ואומרו על הר גבוה עלי לך הוא מה שצוה ראשונה באומרו קול אומר קרא כי הנביא היה ממאן ללכת בשליחותו ונבואתו בראותו ישראל מוכנים אל הכלייה וההפסד הנמרץ והבטיחו הקול שעל כל פנים יקום דבר השם ונבואתו וצוהו שלכן ישמיע נבואתו בפרסום ובקול גדול כמו המבשר העולה על הר גבוה להרים קולו ולהשמיע אותו למרחוק, ואמר עלי לך מבשרת ושאר הדברים כולם בלשון נקבה כנגד הנבואה שהיא תבא לבשר את ציון וירושלם בגאולתם, ועליה אמר הרימי אל תיראי רוצה לומר אל תפחדי שמא תכזב הבטחתך, והמפרשים אמרו שירושלם וציון שהיתה עיקר המלכות תהיה המבשרת לכל ערי יהודה שקרובה ישועתם לבוא, וכל זה דבור המשליי לפרסום התשועה והגאולה וזכר ערי יהודה ולא ערי ישראל לפי שעיקר המלכות יהיה לבית יהודה כי מלך אחד ימלוך עליהם מבית דוד, והבשורה היא אומרו הנה אלהיכם וגומר רצה לומר עם היות שעד עתה אלהיכם הסתיר פנים מכם הנה עתה בא יבא ויושיעכם וזהו הנה אלהיכם כלומר הנה הוא בא לשכון בתוככם.
פסוק י:
ואמנ' אומרו עוד הנה ה' אלקים בחזק יבא אפשר לפרש בי"ת שני בחזק שהוא בית הכלי כאלו אמר ביד חזקה יבא ולכן סמך אליו וזרועו משלה לו או תהיה בי"ת בחזק במקום ה"א וכבר הביא רבינו יונה השמוש הזה, והביא מהם כשמחה בקציר כי היום יקדש בכלי אם עוד רבות בשנים לראותכם בדרך ויהי בדבר הזה לחטאת ירבעם והוא שמוש אמתי, ויאמר הכתוב בזה הנה ה' אלקים בחזק יבא והוא על דרך הוא יבא ויושיעכם (ישעיה לה, ד) ואמר וזרועו משלה לו להגיד שעם היות בגלות וכציץ השדה שאין בהם כח להלחם באויביהם שהנה זרועו של הקב"ה מושלה לו והוא ילחם להם והוא על דרך ואביט ואין עוזר ואשתומם ואין סומך ותושע לי זרועי וגו' (ישעיה סג, ו), וכנגד הנקמה שיעשה באויביו אמר הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו כלומר שהוא יתברך מבלי אמצעי יחרימם כמו שהיה ענין מכת בכורות, אמנם לישראל יקבץ נפוצותם בחמלה רבה ולטוב ההנהגה בקבוץ הגליות מפה ומפה אמר שלא יטרידם בקיבוצם ומהלכם (יא) ועל זה אמר כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים וגו' שהוא על דרך הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי וגו' (בראשית לג, יג).
פסוק י:
והיותר נכון אצלי בפשט הכתובים האלה שהנה המשיל הקב"ה כרועה שירעה את עדרו לא שירעה צאן של אחרים בעבור שכר שיתנו לו כ"א כרועה שירעה את עדרו ממש שירחם יותר עליו מפני שהוא צאנו, ולכן אמר הנה ה' אלקים בחזק יבא וזרועו משלה לו ר"ל שיבא בכוחו הגדול לקבץ נפוצות יהודה וישראל ואינו כרועה שמקבל שכר מאדם אחר על מרעה צאנו, כי הוא הנה שכרו אתו ואין לו לבקש שכר מאחר ולכן פעולתו לפניו כי הוא רועה את אשר לו ולכן יהיו עיניו ולבו שם ובזרועו יקבץ הטלאים ובחיקו ישאם והעלות שהם היולדות ינהלם לאטם כפי חולשתם, וזה רומז גם כן שהכח והחוזק הוא לאל ית' ואינו מקבל אותו מזולתו כשאר שרי מעלה והוא המנהיג את עמו המיוחד לו, ומפני חולשת העם בצרות הגלות ובפתיות עונותיו לא המשילו בשור או כשב או עז שיש בהם חוזק מה כי אם בטלאים ועלות לחולשתם ורפיונם:
פסוק יב:
מי מדד בשעלו מים וכולי עד ואל מי תדמיון אל: הפסוקים האלה אפשר לפרשם בא' מב' פנים, האחד הוא שאמר הנביא אל יתמהו האומות אם אוציא את ישראל מעבודתם שהשתעבדו בהם כמה שנים, כי מי שברא את העולם מאין היודע כמה מים יש בים ובנהרות כאילו מדדם, וכן השמים אש ואויר ידע אורכם ורחבם כאלו מדדם במדה לפי שהכל נעשה בחכמתו היפלא ממנו לעשות זה, ולכן זכר בריאת ארבעה היסודות שהם התחלות האדם אשר מהם הורכב והתחיל מיסוד המים באומרו מי מדד בשעלו מים רוצה לומר מי ברא יסוד המים באותו כמות המוגבל שלא יוסיף עוד כי אם יוסיף יכסה את פני האדמה, וזכר מיד אחריו יסוד האש שהוא הפך יסוד המים בשתי האכיות ועליו אמר ושמים בזרת תכן שהאש להיותו סמוך לקערורית הגלגל יקרא כשמו ועל יסוד הארץ אמר וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס וגומר, (יג) ועל יסוד האויר אמר מי תכן את רוח ה' ואמר לשון תכן ביסוד האש שתאר בשמים ושמים בזרת תכן וביסוד האויר אמר מי תכן את רוח ה' להיות שניהם יסודות קלים, ובמים ובארץ שהם יסודות גסים אמר לשון מדידה ומשקל להורות שעשאם במדה במשקל כדי שלא יגבר האחד על האחר וישיבהו בכללו לטבעו ולכן הטביע בכמות מוגבל חוק עולם לא יעברנו, ושעלו ושליש הם שמות למדות כי שעל הוא יד כמו בשעלי שעורים (יחזקאל יג, יט) ושליש הוא המשורה, ויתכן שהוא מגזרת שלש כמו ותשקמו בדמעות, ופל' ומאזנים הם שמות לכלי המשקל ואמר בהרים ובגבעות ושקל להגיד שכיוונה החכמה העליונה שלא תהיה כל הארץ מישור ולא כולה הרים וגבעות, אבל הניחם בסדר ידוע כאלו נשקלו ההרים והגבעות שלא יהיו יותר ממה שהם, והיה גזרת המאמר כולו אמרו ה' רוצה לומר מי הוא אשר מדד המים ועפר והאויר הלא אנכי ה', ועל כל זה אמר בדרך התול או שאלה ואיש עצתו יודיענו רוצה לומר האם היה שם איש שנתן לו עצה והודיעהו לעשות כל זה, וכנגד ארבעה היסודות שזכר אמר ארבעה לשונות מהלמוד הראשון (יד) את מי נועץ ויבינהו, השני וילמדהו באורח משפט, השלישי וילמדהו דעת, הרביעי ודרך תבונות יודיענו, ואם הוא יתברך ברא כל זה מבלי דבר בכחו הבב"ת כל שכן שיעשה רצונו באומות.
פסוק טו:
והוא אומרו מיד הן גוים כמר מדלי כלומר כטפת המים הנופלת מתוך הכלי המלא וכשחק מאזנים שהוא האבק הדק שידבק במאזנים שבמעט רוח הנשימה ילך לו וכאבק הדק יטול אותם, (טז) ואומרו אחר זה ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה ענינו שהאומות לא יתרצו לפניו יתברך ולא יכופר עונם עם כל עצי לבנון לשרוף על המזבח ועם כל חיתו לעולה, (יז) ולכן כל הגוים לאין נגדו יתברך וכאפס ותהו נחשבו לו זהו הדרך הראשון בפירוש הפסוקים האלה ואליו נטו המפרשים, אבל לא נתישב אצלי לפי שפירשו שמים על יסוד האש וגם לפי שביסוד הארץ זכר שני משלים וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים והיה די באחד מהם, וגם אומרו ולבנון אין די בער יהיה ללא ענין באמת.
פסוק טו:
ולכן היותר נכון אצלי הוא דרך השני בפירוש', והוא שלהיות ישראל בגלות שפלים ונבזים אולי יפלא בעיני האומות להאמין ולצייר איך יעצרו כח להלחם עמהם שהם רמים ונשאים, ומי הוא זה ואי זהו שיוכל להוציאם מתחת ידם, ולכן אמר אמת הוא שזה אי אפשר שיהיה בכח ישראל אבל בכח האל יתברך הוא דבר נקל לעשותו שיכלתו שוה בגדולים ובקטנים בעליונים ובשפלים, ולכן אמר מיד מדד בשעלו מים שהוא יסוד שפל ושמים בזרת תכן שהוא הגלגל המקיף כי הנה העליון מדור לפניו יתברך כמו השפל מבלי חלוף, וכן זכר בארץ וכל בשליש עפר הארץ שהוא החלק השפל מהארץ, ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים שהם חלקי הארץ העליונים על העפר, ואחר שזכר עולם השפל ועולם האמצעי זכר העולם הרוחני באומרו מי תכן את רוח ה' שתקן אותם השכלים הרוחניים הנבדלים במדרגותיהם, ונתן המשפט בכל זה באומרו ה' כלומר הלא הוא ה' שנתן במדה וסדר מוגבל העליונים והשפלים יחד, ואם תאמר מי הגיד לנו שה' הוא אשר בראם דע שאיש עצתו יודיענו רוצה לומר משה רבינו שהיה איש עצתו של הקב"ה יודיענו בתורה שכתב מפי השם ענין הבריאה כולה, ועליו אמר את מי נועץ ויבינהו רוצה לומר שמשה רבינו שעמד בסוד ה' ושמע עצתו הבינהו השם ולמדו באורח משפט זה במצות שלמדו, וילמדהו דעת באמונות ובדעות שהגיד לו מבריאת העולם וסדר השגחתו, ודרך תבונה וכל הדברים מה למעלה ומה למטה הודיע אותו, ואם הדבר כן הנמצאים שפלים ועליונים מאתו יתברך והוא בראם מה יהיו לפניו אם כן הגוים שהם כמר מדלי וכדבר שאין בו ממש שהנה יחריבם וישדדם במעט קט, והנה עשה להם קל וחומר מירושלם שנקראה לבנון כמו שזכרתי למעלה רוצה לומר מענין חרבנה, וזהו ולבנון אין דע בער כלומר התחשבו שהשרפה וההריגה שבאה על הלבנון שהוא רמז לירושלם ועל חיתו שהוא רמז לעמו יהיה להם לבדם באמת לא יהיה די במה שעשיתי בלבנון מההבער והשרפה וההרג והעולה בחיתו ועמו, כי גם על שאר הגוים תעבור הכוס ההוא לפי שכל הגוים כאין נגדו רוצה לומר שבענין העבודה זרה ושאר הפשעים כל הגוים היו כאין נגדו של לבנון, וכאפס ותהו נחשבו לו ברשעתם, ולכן אם נשרף הלבנון כל שכן שאר האומות שהם עצי יער בערכו של לבנון, ודמה העבודה זרה לאין והאמת למציאות, ולכן בהיות כל האומות בענין העבודה זרה יותר מחוייבים מישראל כפלי כפלים אמר כל הגוים כאין נגדו רצה לומר כמו האין אל היש כן הם לנגד ירושלם בענין הזה, והוא על דרך מה שאמר השם יתברך לירמיה בענין כוס התרעלה כשצוהו להשקות לכל האומות, ואמר לו (ירמיה כה, כט) והיה כי ימאנו לקחת הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר ה' צבאות שתו תשתו כי הנה בעיר אשר נקרא שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קורא על וגומר, והותרה בזה השאלה הרביעית:
פסוק יח:
ואל מי תדמיון אל וכו' עד למה תאמר יעקב. המובחר שבדברי המפרשים בפסוקים האלה הוא שהיתה כוונת הנביא להוכיח את האומות ולומר אליהם התחשבו שאיני יכול להושיע את עמי, כמו שאלהיכם אינם יכולים איני דומה לאלקים אשר לכם כי הם מעשה ידי אדם (יט) שהפסל נסך חרש רוצה לומר שהחרש התיך החמר שעשה ממנו הפסל וכן הצורף שהוא שם נרדף לחרש בזהב ירקענו (כ) והאיש ההוא המסוכן שהוא מלשון ערי מסכנות תרומתו אשר ירים לאלהיו הוא שיבחר עץ מקשיי שלא ירקב ויבקש לו חרש חכם להכין את הפסל בחזקה כדי שלא ימוט, ואתם הגוים הסכלים (כא) הלא ידעתם מפי חקירה ועיון ישר או הלא שמעתם מפי הספרים או הלא הוגד לכם מקבלה, הנהגת העולם השפל שאינו כי אם ממנו יתברך, וזהו הלא הבינותם מוסדות הארץ רוצה לומר ענין הארבעה יסודות ההפכים בטבעם ומתערבים ומתמזגים מבלי שיגברו זה על זה, וכל הענין הזה הוא בהנהגת מנהיג חכם ומסדר לא במקרה ולא בכח הככבים שעשיתם הפסילים להוריד כחם עליהם, (כב) וזהו היושב על חוג הארץ הוא הגלגל המקיף בארץ והשם יתברך יושב עליו ומניעו, והוא מאמר המשליי כאדם היושב במקום גבוה ומביט משם המקום השפל, ובערך הגלגל העליון יושבי הארץ הם כחגבים כי הם כנקודה בתוך העגולה ומי הוא המניע את הגלגל הזה הלא באמת הוא הבורא אותו, וזהו הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת, וכן תרגם יונתן היושב על חוג הארץ דאשרי בתקוף רומא שכינת יקריה בעבור שהוא מניע את הגלגל העליון ולהיותו יתברך מניע את העולם ובוראו (כג) לכן הוא נותן רוזנים לאין ושפטי ארץ כתהו עשה אותם כי יפסידם בפתע פתאום כרצונו, (כד) כאלו לא נטעו ולא שורשו כל כך יהיה הפסדם החלטי כאלו לא היה להם מעולם מציאות, והוא על דרך אם יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך (איוב ח, יט) וגם פעמים לא יהיה ההפסד כללי כי אם במצוע וזהו וגם נשף בהם וייבשו או בסערה כקש תשאם והוא רמז לגלות, כי פעמים יגזור עליהם מיתה או דלות והכנעה הנמשלת ביובש או גלות שהמשיל בנשיאת הסערה, ואחר שהוא כן (כה) אל מי תדמיוני שאין נמצא בעולם שיעשה כמעשי ואם תטעו לדמות אותי האם אשוה כמחשבותיכם כל זה יאמר הקב"ה, והוסיף עוד להם טענה על היות לעולם מסדר ומנהיג ושאינו במקרה מענין הגרמים השמימיים (כו) באומרו שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה רוצה לומר הסתכלו בכוכבים כי הם ברואים ואינם בוראים וראו כי הם כל כך רבים שלא יוכל האדם לספור אותם והשם יתברך הוא המוציא במספר צבאם, ואומרו עוד לכולם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח רוצה לומר שנתן כח לכל אחד מהכוכבים על הדברי' השפלים והוא ה' שקרא להם, וכאמרם ז"ל אין לך כל עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל שנאמר הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ, ועוד תראה בעליונים דבר אחר והוא שאיש מהם לא נעדר רוצה לומר שהם נצחיים באיש ואינם נעדרים באישיהם כנמצאים השפלים, ואילו נמצאו במקרה לא היו להם הכחות המיוחדים להם ולא היו נצחיים בטבעם, זהו דרך המפרשים, והוא בלתי מתישב אצלי לפי שעובדי הפסילים לא יאמרו שהם מנהיגי העולם ולא שאחד מהם הוא הסבה הראשונה בורא העולם, וגם לא יאמרו שהעולם נמצא מפאת המקרה אבל יאמרו שהכוכבים פועלים בכחותיהם בעולם השפל והוא לא עשה טענה לבטל זה, אבל בהפך שהודו לו במה שאמר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח שאמר זה על הכוכבים, ועוד כי הנה כל הדברים האלה אינם מענין הגאולה וממשלת האומות אשר היה בו הדבור ראשונה, גם כי באו הדברים בהודעה הזאת בלתי מסודרים אם באומרו הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדות הארץ והם ארבעה לשונות יורו על ענין אחד, ועם היות שנתנו צורך בשלשה מהם הנה ברביעי לא נתנו בו צורך כלל, גם כי לפי פירושם יאמר היושב על חוג הארץ על הנעת הגלגל ויושביה כחגבים על הנמצאים השפלים, וחזר לדבר בגלגלים באומרו הנוטה כדוק שמים ואחריו דבר מהשפלים הנותן רוזנים לאין, ואח"כ חזר לדבר עוד בגלגלים שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וגומר, כל זה ממה שיורה שלא כיוון הנביא למה שפירשו בו.
פסוק יח:
אבל הנזכר לעיל בזה הוא שאחרי שזכר הנביא שהאומות כולם לא יעצרו כח כנגד השם יתברך כי הם כולם כאפס בחקו, וכנגדו בא לבאר עוד שאלהיהם והם השרים אשר לכל אומה ואומה בשמים כמו שאמר בספר דניאל (י, יג) שר מלכות פרס שר מלכות יון הם גם כן לא יוכלו להציל את האומות מידו ולהושיע', כי עם היות בעליוני' כחות להשפיע בתחתונים הנה הכח והאלהות ההוא אינו להם מעצמם כי אם מהשם יתברך, ולכן כשירצה ישדד כחם ולא יועילו השפעתם בארצותם לגויהם, ועל זה אמר ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו רוצה לומר האם תוכלו לדמות האל המוחלט העליון לשום דבר ואם תוכלו לעשות צורה נערכת ומתיחסת אליו כמו שתעשו לאלהיכם, באמת זה אי אפשר בו אמנם באלוהות שלכם תעשו דמויים נערכים לענינם והוא שהפסל נסך חרש וצורף בזהב ירקענו וגומר המסוכן תרומה ובחכמת המשל הזה ביאר דברים:
פסוק יח:
ראשונה שאין כל השרים העליונים שוים במדרגותיהם אבל זה למעלה מזה בקבול השפעה, כמו שבפסילים יש יתרון מעלה לאחד על האחר כי יש ממנו מעץ ויש ממנו מכסף ויש ממנו זהב, ושנית שכולם בין שיהיה מכסף או מזהב או מעץ הם מעשה ידי אומן כמו שהשרים העליונים כולם מהמדרגה העליונה ומהקטנה הם ברואים מעשה ידי יוצר הקב"ה, ושלישית שבכל פסל מאלה תמצא הרכבה ורבוי ענינים מעץ או מאבן מבפנים ומזהב או מכסף מבחוץ, ואף בפסילי העץ ימצא בהם החומר והצורה המלאכותית, וכן השרים העליונים תמצא בהם הרכבת מה כפי עצמם וכפי ציור עלתם ועצמם ואין מהם מי שיאמר בו האחד הפשוט כ"א השי"ת, הנה מכל הבחינות האלה הפסילים דומים ונערכים לשרים העליונים המשפיעים בהם ולא תמצא צורה נערכת ומדומה לאל העליון, לפי שלא ימצא בו דבר מהחסרונות האלה, ועז"א הפסל נסך חרש ר"ל ממנו שיהיה מנחשת או מברזל והוא מין פחות מהדוממים והוא מפעל החרש שהוא יתיך אותו ויעשהו כצורתו, וממנו שיעשהו מזהב לא שיעשו כולו זהב כ"א מעץ או מאבן ויצפו אותו זהב, וזהו וצורף בזהב ירקענו שישים הזהב על הפנימי שהוא עץ או אבן או ברזל, ופעמים שלא יהיה צפויו זהב כי אם כסף, וזהו ורתוקות כסף צורף שהם השרשרות שמצפים בהם, הנה מאיזה מתכת שיהיה יצטרך לו פועל ואף שיהיה מעץ כאשר האיש הדל והרש ירים תרומתו שיבחר עץ לא ירקב עכ"פ יצטרך אל הפועל כי חרש חכם יבקש לו, וכל אחד מאלה בין שיעשה אותו מסכה ממתכת או אבן או שיעשה אותו זהב או כסף או עץ הצד השוה שבהם שכוונתם והשתדלותם להכין פסל לא ימוט כלומר שתהיה מלאכת הפסל קיימת ועומדת שלא תמוט, וגם זה מורה שהשרים העליונים אשר הפסילי' מורים עליהם אין הוראתם והשפעתם הכרחית תמיד כי פעמים תמוט ותחדל אם לא ירצה החרש הפועל אותם שהוא השי"ת שנתן בהם הכח ההוא.
פסוק יח:
ואחרי שביאר שצורות הפסילים נערכות ודומות לצורות העליונים ההם, ביאר ההבדל הגדול שיש ביניהם לש"י, ועשה ביאורו כולל בזוכרו שלשת העולמות שהם העולם השפל והעול' האמצעי והעולם העליון הרוחני שהם שלשה מדרגות הנמצאות, והמדרגה הרביעית היא המדרגה הבב"ת מהסבה הראשונה יתברך, ולכן דבר כנגד ארבעה המדרגות האלה מהנמצאות ועל עולם הגלגלים אמר הלא תדעו, לפי שיש בהם ידיעה קיימת בהקדמות הנדסיות הכרחיות, ועל עולם הרוחני העליון אמר הלא שמעת להיות ההשגה האמיתית בהם מדרך השמיעה והקבלה, ועל ההשגה האלהית אמר הלא הוגד מראש לכם רוצה לומר הלא הוגד על פי הנביאים בדרך הגדה מדרך ראש העולם וסבתו שהוא הש"י, ועל עולם השפל אמר הלא הבינותם מוסדות הארץ וזכר העולם השפל באחרונה כדי להמשיך בו הדבור, והוא אומרו היושב על חוג הארץ ולא קרא חוג הארץ הגלגל כי אם יסוד הארץ וסבובה כי על כל דבר כדורי יאמר לשון חוג כמו (איוב כו, י) חק חג על פני מים בחקו חג עד שהדבר המלאכותיי בדמותו בצלמו נקרא כן כמ"ש (ישעיה מד, יג) ובמחוגה יתארהו. ואמר שהשם יתברך הוא היושב על חוג הארץ ומעמידה כי הוא יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים, ועם היות הכוכבים ושרי מעלה משפיעים על הארץ הנה הם כלים ואמצעיים ממנו יתברך, אבל הוא אלקינו ואין עוד אחר יושב על חוג הארץ רצה לומר שאין הטבע נוהג מנהגו תמיד כי הוא יושב על טבע הארץ לשנותו כרצונו בממשלה עליונה בב"ת, ולכן אמר ויושבי' כחגבים ר"ל שהם בערכו כחגבי', וגם רצה בזה שעם היותם כחגבים לקוטן שפלותן הנה הוא יתברך יושב על הארץ ועיניו משוטטות בה, וזכר גם כן ממשלתו על השמים שהוא העולם האמצעי ואמר הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת ר"ל שהם כלים למעשהו והוא יתברך יושב עליהם כי הוא נטה אותם כאדם הנוטה אהל לעבוד עבודתו, וכמו שהאהל אינו דבר קיים מתמיד כבית כן המערכה השמימיית המתוחה כאהל להסיעה מצד אל צד כרצונו, כי על כן נקרא שדי להיותו משדד המערכות ומסיעם ומשנה אותם, ועל העולם העליון אמר הנותן רוזנים לאין שופטי ארץ כתהו עשה, וכבר ידעת מה שכתב הרב המורה שנקראו שופטים אלקים כמו שאמר (שמות כא, ו) והגישו אדניו אל האלקים, ואמנם השכלים הנבדלי' נקראו אלקים להיותם שופטים ומשפיעים בשפלים, ועל דרך זה אמר הנביא כאן עליה' רוזנים ושופטים, כי רוזני' הוא שם לשרים כמו (תהלים ב, ב) ורוזנים נוסדו יחד. ושופטים יאמר על הנמצאים המסודרים במעשיהם ומנהיגים את אחרים בסדור מוגבל עד שמזה הצד נקרא הש"י שופט, ובשרי מעלה נאמר (במדבר לג, ד) ובאלהיהם עשה ה' שפטים, הנה א"כ על הרוחני' שנקראו שרים אמר הנותן רוזנים לאין שופטי ארץ כתהו עשה רוצה לומר אותם השרים העליונים הש"י מסיר ממשלתם כרצונו, וזהו נותן רוזנים לאין שהוא בענין הנהגתם וזה לפי שאותם השרים שהם שופטי ארץ ומנהיגי האומות ברא אותם מהאפס המוחלט, ולכן מי שבראם יכול לשנות סדרם וזהו שופטי ארץ כתוהו עשה כלומר בתחילת הבריאה, ועליהם אמר אף בל נטעו אף בל זורעו ר"ל מחודשים הם כיתר הדברים כי קודם בריאת העולם לא נטעו במציאותם, ובל זורעו ונפרדו להנעת הגרמים השמימיי', אף בל שורש בארץ גזעם ר"ל גם לא היתה הנהגתם וממשלתם בארץ כאשר הוא היום, וגם פעמים אחרות כבר שדד הקב"ה מערכותיהם והשפעתם אם בימי המבול ואם ביציאת מצרים ובמעשה הנסים, ועל זה אמר וגם נשף בהם וייבשו בזמן העובר ולכן אינו מהבטל כי גם עתה הסערה תשאם כקש ויהיה נקל בעיני ה' לבטל כחותיהם והשפעותיהם.
פסוק יח:
ולהורות על היותם דברים מחודשים מפעולת פועל המשילם בדבר זורע זרע שיבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם, ולכן היתה התולדה היוצאת מכל זה ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ר"ל כמו שמצאתם צורה נערכת לאלהותיכם התמצאו דומה אלי, זה באמת בלתי אפשר כי הוא יתברך קדוש ונבדל מכל דבר נברא, ולפי שזכר ענין השכלים הנבדלים במשל הרוזנים ושופטי ארץ ובמשל הדבר הנזרע ביאר אותו הענין כפי הנמשל, ועליו אמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם שאמר זה על השכלים הנבדלים, ואמר שאו מרום עיניכם על עיני השכל שיביטו בעולם העליון המרומם ויראו שהלא הם כולם ברואים, והם מורים על גודל בוראם כי הוא מוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא ר"ל בפרטיותם כמו שעושה האדון עם עבדיו שיקראם בשמותם לעובדו, ואם ראיתם שהם נצחיים בעתיד הנה אין זה מפאת עצמם כ"א מפאת הבורא ית' שמכחו הבב"ת בראם נצחיים, וזהו מרוב אונים ואמיץ כח של השי"ת לא נעדר מהם איש אחד כי הם נצחיים באישיהם, וכבר הבינו חכמים ז"ל בספרי ובתנחומא הפסוק הזה על השכלים הנבדלים, ואפשר לפרש הנותן רוזנים לאין שופטי ארץ כתהו עשה ושאר הפסוקים על הנמצאים השפלים, כי אחרי שזכר שהוא ית' יושב על חוג הארץ והוא נוטה כדוק שמים נתן המשפט בכל אחד מהם אם בנמצאים השפלים אמר הנותן רוזנים לאין, ולביאור זה צריך להעירך על מאמר א' נמצא לחז"ל במסכת חולין בפרק גיד הנשה אמר רב חננאל אמר רב ג' כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום א' אומרת קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש ואחת אומרת קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, כי הנה העיר בזה שהנמצאים השפלים יובדלו מהש"י בשלשה הבדלים, הראשון בשהוא נצחי והם נפסדים, והשני בשהם גשמים והוא בלתי גשם, והשלישי בשהוא ית' בורא והם נבראים, והעולם האמצעי נבדל ממנו ית' בשני הבדלים מאלה בלבד, והם שהוא ית' בלתי גשם והשמים גשמי', ושהוא ית' בורא והמה ברואים, ולא ימצא ביניהם ההבדל האחר מהנצחיות וההפסד לפי שאין השמים נפסדים, והעולם הרוחני העליון יבדל ממנו ית' בהבדל אחד בלבד, והוא בשהוא יתברך בורא והמלאכים נבראים, כי שאר ההבדלים לא ימצאו ביניהם כיון שהם נבדלים מכל גשמיות ואינם נפסדים, ולזה אמר רב חננאל בשם רב שכת אחת אומרת קדוש והיא העולם העליון הרוחני שהשי"ת נבדל מהם בהבדל אחד בלבד כמו שזכרתי, וכת אחת אומרת קדוש קדוש שהוא העולם האמצעי שיבדילו השמים מהסבה הראשונה יתברך בשני הבדלים ולכן יאמרו שני פעמים ק"ק. ואמנם הכת האחרת והיא העולם השפל תאמר קק"ק ג' פעמים לרמוז על ההבדלים שביניהם אליו יתברך בשהוא בורא והם נבראים הוא נצחי והם נפסדים הוא בלתי גשם והם גשמיים, ולהיותו ית' נבדל מכל הנבראים ולא ישתתף אחד מהם בדבר מה, אמרה חנה (שמואל א' ב, ב) אין קדוש כה' כי אין בלתך ר"ל אין נבדל כמוהו יתברך שלא ישתתף בדבר נמצא אחר עמו.
פסוק יח:
והנה הנביא ישעיהו הביא כאן זכר שלשת העולמות, וזכר ראשונה העולם השפל והאמצעי כמו שזכרתי וזכר מיד ההבדלים המיוחדים בכל אחד מהם, וכנגד העולם השפל אמר הנותן רוזנים לאין והוא ההבדל הראשון שהם נפסדים והשם יתברך הוא נצחי, ועל ההבדל השני בשהם נבראים והוא יתברך בורא אמר שופטי ארץ כתהו עשה ר"ל שעשאם מתהו ויחזירם לתהו כרצונו, וביאר ההבדל הג' מהיותם גשמיים באומרו אף בל נטעו אף בל זורעו והוא מאמר נאמר בתמיהה כאלו אמר עוד מלבד מה שאמרתי האם לא נטעו ולא נזרעו הדברים השפלים בהוייתם בל שורש בארץ גזעם, באמת אינו כך כי הם נטעו וזורעו ושורש בארץ גזעם והוא האות על גשמיותם וממנו ימשך ההפסד, וזהו וגם נשף בהם ויבשו וסערה כקש תשאם על דרך מה שאמר למעלה יבש חציר נבל ציץ, ואחר שזכר הבדלי השפלים זכר הבדלי השמים והבדלי השכלים המניעים אותם, ולפי שהם נצחיים חשש הנביא אולי יחשוב חושב שיש בהם אלהות, ולהשיב לזה אמר ואל מי תדמיוני ר"ל האם תדמיון אותי לאחד מהגרמים השמימיים, וגם כן האם אשוה לאותו כת האומרת קדוש פעם אחת בלבד שהם השכלים הנבדלים, ולבאר שלא יתדמה הקב"ה לא לגלגלים ולא למניעיהם הרוחניים אמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ר"ל העליונים כולם אם השמים המתנועעים ואם הרוחניים המניעים אותם ראו נא בשכלכם שהם כולם נבראים ואני בורא, וזהו הבדל עצמי בינינו שאני מחויב המציאות והם אפשרי המציאה. ועוד זכר ההבדל השני הנמצא בגרמים השמימיי' מהיותם גשמיים ועליו אמר המוציא במספר צבאם שהם צבאות השמים שהשם יתברך מוציא אותם במספר ולכולם בשם יקרא, והמספר לא יצדק בהם כי אם במה שהם גשמיים. הנה אם כן יש בשפלים שלשה חסרונות ובשמים שנים ובשכלים אחד, ואמנם לענין נצחיותם השיב שבזה לא יתהלל המתהלל כי הנצחיות אשר בהם מורה על חוזק הפועל ויכולתו הבלתי בעל תכלית שברא אותם באופן כך מהנצחיות, וזהו אומרו מרוב אונים וגו' כלומר מרוב אונים וכח אמיץ מהבורא יתברך היה שאיש מהעליונים אשר זכר לא נעדר והם נצחיים. והיוצא מכל זה שהבורא יתברך הוא היכול הבלתי בעל תכלית ואין אחד משרי מעלה שיהיה לו יכולת מוחלט מבלעדיו ואין מי ימחה בידו ויאמר לו מה תעשה. והותרה בזה השאלה החמשית.
פסוק יח:
ומצאתי לחז"ל בספרי ובתנחומא שני מאמרים קשי ההבנה על הכתוב הזה כי הנה בספרי אומר, ר"מ אומר בשם רבי דוסתאי כתוב אחד אומר מונה מספר לככבים וכתוב אחד אומר המוציא במספר צבאם היאך יתקיימו שני כתובים הללו, מגיד שאין שם לא השם שנקרא עכשו נקרא לאחר זמן, וכה"א ויאמר אליו מלאך ה' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי איני יודע אי זה שם אני מתחלף ע"כ. ובתנחומא אמרו כתוב א' אומר לכולם בשם יקרא וכתוב א' אומר לכולם שמות יקרא אם שמות למה שם ואם שם למה שמות, אלא כשהקב"ה מבקש הוא קורא לכולם באחד וכשהוא מבקש קורא לכל א' וא' בשמו גבריאל מיכאל ע"כ. וראוי שתעויין כוונתם בזה:
פסוק כז:
למה תאמר יעקב וכו' עד החרישו אלי איים: דעת המפרשים שישראל מפני תוקף צרות הגלות ואורכו העצום היו מסתפקים בפנת ההשגחה, והיו חושבים שהשם יתברך לא משגיח בענינם כי אלו היה משגיח בהם לא היה עוזב אותם בידי האומות כל הזמן הארוך הזה, ושאומרו נסתרה דרכי מה' ומאלקי משפטי יעבור הוא כפל ענין במלות שונות כי משפטי פירוש ריבי כלומר שלא היה משגיח בריבם כיון שלא היה מעניש את האומות על צרותיהם, ושביאר להם פנת ההשגח' מפאת בריאת העול' ומפאת תנועת הגלגל שהוא מניעו המורה על יכלתו, ושלאומ' שיאמ' אם היה משגיח בענינם איך נתאר כ"כ הגלות, (כח) השיב אין חקר לתבונתו ר"ל אין אנחנו יכולים להשיג תכלית כוונתו וחכמתו באורך הגלות הזה, (כט) אבל האמת עכ"פ יהיה שהוא יתן ליעף כח שהוא ישראל, (ל) ויעפו נערים וייגעו שהוא משל לאומות זה דרכם. ופשט הכתובים בלתי מתישב כפי פירושם כי בריאת העולם אינה טענה על ההשגחה ומאמר אין חקר לתבונתו אינו אין חקר לאורך הגלות, וראיתי מי שפירש שדבר הנביא מענין הבריאה אלקי ה' בורא קצות הארץ רוצה לומר הבריאות הגדולות והקטנות כי הם קצוות הנבראים, ומה שלא קבל הפחות צורת הנכבד לא היה באמת קוצר יד ממנו יתברך כי לא ייעף ולא ייגע, וגם לא היה זה לחסרון ידיעה כי אין חקר לתבונתו, אבל האמת בדבר הזה הוא כי הוא נותן ליעף כח והוא ההיולי והחומר הראשון לכל הנבראים השפלים, שהוא עיף בטבעו לקבל הצורות כי הוא ממוצע בין ההעדר והפעל והקב"ה נתן בו אותו הכוחות הנמצ' בו לקבל הצורות זו אחר זו, וכבר חלק במציאות זה בלי ספק עצמה רבה אליו להיותו בטבעו אין אונים, ובזה חכמת הבורא וגדולתו ניכרת לכל יודעי דעת ולא יטעו כי אם הסכלים הנערים, וזהו ויעפו נערים וייגעו וגומר, ואם הוא יתברך עשה כן ונתן כח לקבל המציאות לדבר חסר אשר כזה כל שכן שיתן כח ועצמה לעבדיו (לא) וזהו וקוי ה' יחליפו כח וגומר, וכמה רחוק' כונת הנביא מזה הפירוש.
פסוק כז:
אבל הנראה אלי כפי אמתת הפשט הוא שישראל מתוך צרותיהם יאמרו מה זאת עשה אלקים לנו בגלות הארוך הזה ואיך התאפק השם על רשעת הגוים, אין זה כי אם לאחד משני דברים אם להעדר ידיעתו בפרטים שהוא לבד יודע המינים לא הפרטים ולזה לא יעשה משפט בהתגבר האומות הסכלות עלינו, ואם להעדר ההשגחה שאף ע"פ שנאמר שידע וישיג הדברים הוא עוזב אותם למאסו בהם, ולכן אמר למה תאמר יעקב אתה יעקב בן דעת וישראל אשר בך אתפאר, למה תאמר נסתר' דרכי מה' ר"ל שאינו יודע שהוא בהפך כי יודע ה' דרך צדיקים, ולענין העדר ההשגחה שהיו אומרים אמר ומאלקי רוצה לומר מהמנהיג והמשגי' משפטי יעבור ר"ל שלא יחוש להשגיח בו ולכן בא להוכיח שתי הפנות רצה לומר פנת הידיעה ופנת ההשגחה, וכדי לאמת פנת הידיעה האלקית אמר הלא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' בורא קצות הארץ כלומר הלא ידעת מדרך עיון וחקירה אם שמעת מדרך הלמוד והקבלה שהשם יתברך מלבד מה שהוא סבה שומרת לעולם על דרך הצורה, ועליו אמר אלקי עולם ה' הנה הוא לו עוד סבה פועלת והוא פועל העולם ובורא אותו על דרך הפועל שזה מורה בהכרח על היותו מחודש בכוונה ורצון, וכמו שבארתי ברחבה במאמר שמים חדשים אשר עשיתי בעיון השני ממנו, ועל זה אמר בורא קצות הארץ ואומרו קצות הארץ הוא להעיר על כדוריותה ועגולה שהיא כנקודה בתוך עגולת הגלגל המקיף, והשם יתברך בראה להיותה מרכז העולם, ואם הוא יתברך בראה איך לא ידע כל עניניה כי הנה הפועל בהכרח הוא שידע פעולתו, וכמאמר המשורר הנוטע אזן הלא ישמע (תהלים צד, ט), ואין לך שתאמר שבתחילת הבריאה היה יודע ועתה אבד ידיעתו כי הוא יתברך לא ייעף ולא ייגע ובכחו אז כחו עתה, וזה ממה שיורה שאין חקר לתבונתו רוצה לומר שידיעתו ותבונתו, והיא הפנה הזאת היא ידיעה בב"ת לא תפול עליה החקירה ולא תושג אמתתה. ואפשר לפרש הקב"ה ברא הארץ רוצה לומר סופה ותכליתה האם לא היתה הארץ יותר גדולה ממה שהיא לא היה להעדר היכולת, כי לא יעף ולא ייגע אלא שכן גזרה חכמתו וזהו אין חקר לתבונתו, ולבאר הפנה השנית שהיא ההשגחה אמר נותן ליעף כח רוצה לומר הלא תראה שהוא נותן בכל יום ויום ליעף כח ולאין אונים שהוא יותר מהעיף לא לבד יתן כח מה אבל גם עצמה ירבה והיא החזוק העצום ירבה לו, ועוד אתה תמצא בעולם שייעפו נערים וייגעו ובחורים כשול יכשלו עם היות היגיעה בלתי נמצאת בהם לחוזק חומם ושמירת לחותם הטבעי, ותראה עם זה שאותם שהם קווי ה' יחלי' כח יעלו אבר כנשרים עד שירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו, וזה ראיה גמורה על השגחתו כיון שאותם המקוים אליו ומיחלים לחסדו יעשה עמהם להפליא בתתו להם כח חוץ מהמנהג הטבעי, ובהפך לרשעים שבנערותם ובחרותם שהאומץ להם דבר טבעי ייעפו וייגעו, וכבר דרשו זה חז"ל על ישראל ופרעה על הים להורות שלא אמר הנביא כל זה כמיעד מה שיהיה כ"א כמגיד מדותיו של הקב"ה ופעולותיו להיותם טענה מבוארת על השגח', ואמנם למה המשיל קווי ה' כנשרים כתב רב סעדיה גאון כי הנשר לעשר שנים יעלה מעלה מעלה עד פני רקיע שמים ויקרב לחום יסוד האש ועם השריפה יפיל עצמו לים וימרט ויתחדש אח"כ ויעלה אבר וישוב לימי עלומיו, וכפי הפשט המשילם כנשרים לפי שיעפו יותר משאר העופות ולא ייגעו: