לפרק ל"ד
פניה לעמים
הנביא פותח את נבואתו במילים: "קִרְב֤וּ גוֹיִם֙ לִשְׁמֹ֔עַ" (א). הנביא פונה אל הגוֹיִם, עמים המכונסים במקום אחד, בעלי אמונות שונות, אך חיים תחת שלטונו של מלך אחד, וגם אל הלְאֻמִּים, עמים בעלי אמונה משותפת; שיקשיבו לדברי ה' אשר החליט להעניש את אלה שהציקו לישראל בשנות גלותם, בפרט אדום וישמעאל. קול ה' יהדהד בכל העולם: בחלק המיושב שנקרא בפי הנביא תֵּבֵ֖ל, והחלק הבלתי מיושב הנקרא אָרֶץ. ה' יודיע לכל כי הגיעה השעה לנקום בגוים אשר החריבו את בית המקדש [השני, כי בבל כבר נעלמה אחרי כיבוש כורש] ושעבדו קשה עם ישראל במשך אלפי שנים.
פגיעה בעמים, בשריהם וביכולת האצטגנינות שלהם
ה' מעניש מידה כנגד מידה לפי חומרת העבירה. הגוים אשר שלחו את חייליהם להחריב את בית המקדש, ה' רק קוצף עליהם, אך החיילים המבצעים את החורבן, מלא ה' עליהם חימה, ונטירת שנאה אשר לא תעלם ולא תתמוגג, עד אשר יענשו אותם הגוים בכל חומר הדין. לא רק שיהרגו בהמוניהם, אלא גם לא יקברו, כדברי הנביא יחזקאל, "לְעֵ֨יט צִפּ֧וֹר כָּל־כָּנָ֛ף וְחַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה׃" (יחזקאל לט ד). הנביא אומר שגם את השרים הרוחניים של אותם עמים יבטל הקב"ה, ויעביר מהם את כחם, לבל יוכלו לסייע לאותן אומות שהם מייצגים, כך שיישארו העמים חשופים לעונשים מבלי שיקבלו "הגנה" משום גורם. גם האצטגנינים של האומות לא יוכלו לסייע להם, כי המאורות לא ימלאו את תפקידם באותה תקופה כפי ששרתו את העולם בעבר. לכן יקרסו כמו עלה הגפן, שניתק מן העץ כשהוא מתכלה, יבש ומתפורר. כמו התאנה הנושרת מהעץ, נמעכת ונמאסת לאכילה ולכל שימוש אחר, כך חיילי הגויים יושמדו עד מהרה מבלי שיוכלו להשתקם. הקב"ה ינקום בדרך משפט את שרי מעלה משום שקטרגו על עם ישראל, והביאו לסבלם הרב במשך שנות הגלות. את העם המשעבד ובפרט אדום יעמיד למשפט, אם שעבדו לפי הדין או הגזימו וגרמו נזק וצער מיותרים. ה' יעניש את אדום וגם את מי שסייע לאדומים.
בצרה ואדום
"זֶ֤בַח לַֽיהוָה֙ בְּבָצְרָ֔ה" (ו) – בצרה שייכת למואב, אך העמידה מתוכה מלך לאדום, "וַיָּ֖מׇת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן־זֶ֖רַח מִבׇּצְרָֽה׃" (בראשית לו לג). לכן נענשה גם בצרה. הקב"ה שהוא דיין אמת לא העניש את אדום ובצרה באותה חומרת עונש. בצרה סייעה בעקיפין לאדום, לכן מטרת הענישה נועדה שיכירו את הקב"ה וישובו בתשובה; לכן הנביא מנבא עליהם פורענות בלשון זֶ֤בַח, כי זבחים לא נשרפים כליל כי נועדים לאכילה ויש בם הנאה. הקב"ה ירצה לטהר את אנשי בצרהמדעותיהם הרעות, אך לא להענישם בדרך נקמה, לעומת אדום, שטבחה בישראל ללא רחמים, להם לא די ב"זבח" אלא טֶבַח גָּד֖וֹל בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם והשמדה כוללת. אולם גם אם אנשי בצרה לא ישובו בתשובה יענשו בכל חומר הדין. אנשי בצרה יענשו על שעבדו עבודה זרה, ואנשי אדום שהחריבו את בית המקדש.