פסוק א:גוים ולאמים. לאומים, נקשר עמו מושג שי"ל דת כנ"ל (יז יב) והם חשובים מן גוים, מבואר אצלי (למעלה א' יו"ד), כי שמיעה יאמר אל העצם החשוב, והקשבה אל הנקלה ממנו, לבד פה כוון להודיע שאינו מיחד דבורו אל החשובים, כי כולם נאשמו, וכולם לטבח יכרעו :
פסוק א:ארץ תבל. ארץ כולל כל הכדור, ותבל פורט רק חלק המיושב כנ"ל (יח ג' כד ד') :
פסוק ב:קצף חמה. קצף חיצוני מתראה לבד, וחמה פנימות, שמורה בלב, נטורה לנקם, (דברים ט' י"ט כ"ח כ"ט. אסתר א' י"ב. תהלות ל"ח ב') וזה עצמו ההבדל בין אף וחמה, אשר בארתיו בכל מקומותיו בתנ"ך :
פסוק ב:החרימם, כמו כל חרם אשר יחרם מן האדם (ויקרא כז כט) :
פסוק ג:וחלליהם ופגריהם, החלל הוא רק חלל חרב, והפגר כולל הכל :
פסוק ד:וכנבלת. פרי התאנה הנובלת, לא העלה שהוא זכר :
פסוק ו:הדשנה. מורכב מהפעל והתפעל וגדר דשן ליחות השרשית, שהשיגה זאת ע"י החלב. ומצייר חלב כליות אילים, עפ"י כונת הנמשל, שר"ל להסיר דעותם הנפסדות וכליות יועצות לרעה :
פסוק ו:זבח טבח. עם שם זבח נקשר מושג השמחה וההכנה לצורך קרואים כזבחי שלמים ותודה, שישמחו בם, ושם טבח מציין רק טביחת החי ושחיטתו וטבוח טבח והכן, שחוט והכן. ואם היה אומר זבוח זבח, היה מבואר שישמח עם אלה הקרואים, והוא העלים שהם אחיו :
פסוק ז:ארצם עפרם. פה הארץ למטה והעפר עליה, כמו שהוא בכ"מ שידבר בבחינת הארץ עצמה (ע"ל כו ה'), וכן אם יזקן בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו (איוב י״ד:ח׳), כי מדם תרוה תחלה, ויבלע בעומק הארץ, והחלב אינו נבלע בעומק :
פסוק ט:נחליה לזפת. והיתה ארצם לזפת, יש שני מיני זפת, א) זפת נקפא, והוא זפת ההר, והוא שחור מוצק ונקפא, ובהיותו מוקשה נקרא (יודען פעך), וע"ז והיתה ארצם לזפת בוערה, ב) זפת זב ונגר וימצא ממינו ג"כ הצף על פני המים מראהו שחור ומתדבק אשר ימשחו בו צירי העגלות והנסרים, ועז"א ונהפכו נחליה לזפת והגפרית היא המתלהבת בקל (שוועפעל) ויתפרך לעפר, מצייר כי העפר למעלה יהיה מגפרית המתלהב כהרף עין בהריחו אש, והיא תבעיר כל הארץ והנחלים שיהיו מזפת :
פסוק י:מדור לדור לנצח נצחים. בארתי כבר (למעלה יג כ') כי על הזמן המתדבק יאמר לעולם, ועל הזמן המתפרק יאמר לדור ודור שיבנו המדינה זה לא יצוייר רק בהתחדש איזה דור ישתתפו בבנינו אמר מדור לדור. אבל שיעבור שם איש אחד אינו נתלה בדור מיוחד, רק במקרה אשר יקר בזמן הנמשך, אמר לנצח :
פסוק יא:קו תהו ואבני בהו. ביארתי בפי' בראשית (א' ב) כי תהו מציין העדר היופי והסדר והתואר בשטחו החיצוני, ובהו מציין העדר זה בהרכבתו הפנימי, הבנין שחלקיו שמהם הורכב רעועים רפוים וחלשי' הוא בהו, הבנין אשר הוא צלמות ולא סדרים בשטחו החיצון ותוארו הוא תהו, והקו מודד הארך והרוחב והשיוי החיצוני ונגדו תהו, והאבנים מיסדות חזקתו הפנימית וכנגדם בהו :
פסוק יב:חריה שריה. חורים הם החפשים ומיוחסים מצד מולדתם ומשפחתם, זרע המלוכה והפרתמים, הגם שאינם שרים ומושלים, ומאלה יבחרו המלך לרוב, אשריך ארץ שמלכך בן חורים, פי' מגזע מלוכה והשרים נקראים ע"י שהם מושלים, ושמם שם מצטרף ואם אין עם אין שר :
פסוק יד:הרגיעה, מנוח. הבדלתים למעלה (כח יב) :
פסוק טז:פי ורוחו. רוח של פי, וע"ל (יא ד') :
פסוק יז:גורל, וחלק בקו. הם שני ענינים, הגורל כללי עפ"י הגורל, והחלוקה בקו, פרטי ועפ"י המדה, ויצא הגורל למטה יהודה, ותאר הגבול, ועלה הגבול, ונסב הגבול, (יהושע ט״ו:א׳) :
פסוק יז:עד עולם יירשוה, לדור ודור ישכנו בה, ירושה אין לה הפסק וקשורה עם הזמן המתדבק, אמר עד עולם והשכינה מופסקת בכל דור מן הדורות החולפים וממירים שכונתם בה, דור הולך ודור בא, אמר לדור ודור, כפי ההנחה שהנחתי למעלה (יג כ') :