פסוק א:קִרְבוּ גוֹיִם לִשְׁמֹעַ וּלְאֻמִּים הַקְשִׁיבוּ, תִּשְׁמַע הָאָרֶץ וּמְלֹאָהּ, תֵּבֵל וְכָל צֶאֱצָאֶיהָ, תולדותיה, יצורי תבל.
פסוק ב:כִּי קֶצֶף, כעס לַה' עַל כָּל הַגּוֹיִם, וְחֵמָה, כעס עַל כָּל צְבָאָם. לכן הֶחֱרִימָם, המיתם, נְתָנָם לַטָּבַח, להרג.
פסוק ג:וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ, וּפִגְרֵיהֶם יַעֲלֶה בָאְשָׁם, סירחונם כי יהיו מושלכים על פני האדמה ללא קבורה. וְנָמַסּוּ הָרִים מרוב דָּמָם.
פסוק ד:בשמים ייראו אותות. וְנָמַקּוּ, ירקבו כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם, וְנָגֹלּוּ, ייגָּללו, כַסֵּפֶר הַשָּׁמָיִם. השמים מדומים לספר הכתוב, הנסגר עתה, שכן אותיותיו מתפוררות. וְכָל צְבָאָם של השמים יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן, וּכְנֹבֶלֶת, פגה המתייבשת ונופלת מעץ התְּאֵנָה. אותות השמים הללו רומזים לפעולת ה' בארץ, או שהם דימוי המבטא את חווייתם של יושבי הארץ.
פסוק ה:כִּי, כאשר רִוְּתָה, שתתה לרוויה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי, הִנֵּה עתה עַל ארץ אֱדוֹם תֵּרֵד החרב הזו, וְעַל עַם חֶרְמִי, העם שהרגתי מפני האיבה לְשם עשיית מִשְׁפָּט.
פסוק ו:חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם, הֻדַּשְׁנָה, שָׂבעה מֵחֵלֶב, משומן, מִדַּם כָּרִים, כבשים שמנים וְעַתּוּדִים, תיישים, זכרי העזים הבוגרים, מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים, זכרי הכבשים הבוגרים. בהמות אלה מסמלות את מנהיגי אדום. כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה, עיר חשובה באדום, וְטֶבַח גָּדוֹל לו בְּאֶרֶץ אֱדוֹם.
פסוק ז:וְיָרְדוּ רְאֵמִים, חיות בר גדולות ומקרינות, אולי תאואים, שגודלם כפרים אך הם פראיים יותר, לטבח עִמָּם, וּפָרִים עִם אַבִּירִים, בקר חזק. מיני בקר אלה מייצגים את השרים או המלכים שיפלו עם המנהיגים הזוטרים, שנמשלו לצאן. וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם, וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן. הדם הרב שיישפך והשומן שיצא בזמן ההרג, ידשנו את האדמה.
פסוק ח:כִּי אז יבוא יוֹם נָקָם לַה', ושְׁנַת שִׁלּוּמִים לפרוע מאדום את רִיב צִיּוֹן.
פסוק ט:וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת, וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית, וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה.
פסוק י:לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה האש הזו, לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ. מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב ארץ אדום, לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ.
פסוק יא:וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד, עופות בר מובהקים השוכנים רק במקומות ריקים מבני אדם. וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ. כאשר תישום הארץ בעקבות הריגת תושביה, לא יימצאו בה אלא עופות אלה. וְנָטָה עָלֶיהָ קַו המידה העשוי תֹהוּ וְאַבְנֵי בניין של בֹהוּ. ארץ אדום תחרב ותתרוקן.
פסוק יב:חֹרֶיהָ, חשוביה ואציליה, גם אם ישרדו — יהיו נטולי שלטון, וְאֵין שָׁם מְלוּכָה אשר יִקְרָאוּ, יכריזו עליה, או: יאספו בשמה את העם, וְכָל שָׂרֶיהָ יִהְיוּ אָפֶס. הנהגת המדינה תיעלם.
פסוק יג:וְעָלְתָה באַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים, מיני קוצים, קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ, מיני עשבי בר קוצניים, יצמחו בְּמִבְצָרֶיהָ. וְהָיְתָה נְוֵה, מקום מנוחה, מעון לתַנִּים, חָצִיר — חצר לִבְנוֹת יַעֲנָה, דורס לילי כלשהו.
פסוק יד:וּפָגְשׁוּ צִיִּים, בעלי חיים מדבריים, אֶת אִיִּים, חתולי בר. ייתכן שזהו שמם המקורי של החתולים, המרמז על הקולות שהם משמיעים. וְשָׂעִיר, עוף לילי עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא, אַךְ, אכן שָׁם הִרְגִּיעָה, רגעה, שקטה לִּילִית, עוף לילי, וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ.
פסוק טו:שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז, ככל הנראה היא הקיפוד שנזכרה מקודם. וַתְּמַלֵּט, הצילה עצמה או הטילה ביציה, וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ של הארץ, בצל החורבות. אַךְ שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת, שם ציפור אִשָּׁה עם רְעוּתָהּ בדרך נדודיהן.
פסוק טז:דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר ה', התבוננו בתורה ולמדו, וּקְרָאוּ, ותיווכחו שאף אַחַת מֵהֵנָּה — מהקללות או מהנבואות הכתובות כאן לֹא נֶעְדָּרָה. אִשָּׁה רְעוּתָהּ, אף אחת מהן לֹא פָקָדוּ, נפקדה, חסרה. כל הנבואות הללו יתקיימו, עד הפרט האחרון. כִּי פִי ה' הוּא צִוָּה, וְרוּחוֹ הוּא קִבְּצָן — את כל החיות הללו,
פסוק יז:וְהוּא הִפִּיל לָהֶן גּוֹרָל, לחלק בין בעלי החיים הללו את השטח, וְיָדוֹ חִלְּקַתָּה, חילקה לָהֶם את הארץ בַּקָּו, באמצעות כלי מדידה. עַד עוֹלָם החיות יִירָשׁוּהָ, לְדוֹר וָדוֹר יִשְׁכְּנוּ בָהּ.
