פסוק ד:ונמקו כל צבא השמים. יפחדו כשאשליך את שרי אשור ובבל:
פסוק ד:ונגולו. ל' גולל ונגלו כספר השמים ת"י ויתמחון מתחות שמיא כמא דאמר עליהן בסיפרא ואני מפרשו לפי הענין מפני שעכשיו הטובה והאורה לרשעים לכשיתמחו ויחרבו יהיה דומם העולם חשך עליהם כאילו נגלל השמש והאור כגלילת ספר:
פסוק ד:וכנובלת מתאנה. כמושה באילן קרויה נובלת וזהו שפירשו רבותינו (ברכות מ) מאי נובלות בושלי כומרא שנתבשלו בכומר לאחר לקיטתן צוברן ומתחממות ומתבשלות:
פסוק ה:כי רותה בשמים חרבי. להרוג שרים של מעלה ואחר כך תרד על עמלק למטה שאין כל אומה לוקה עד שילקה שר שלה במרום:
פסוק ה:עם חרמי. עם מלחמתי ל' משנה (כתובות יז) בשעת חירום שנו וכן (מלכים א כ׳:מ״ב) את איש חרמי דאחאב:
פסוק ו:כרים עתודים. שרים ושלטונים:
פסוק ו:בבצרה. מארץ מואב היא אבל לפי שהעמידה מלך לאדום שנאמר וימת חושם וימלוך תחתיו יובב בן זרח מבצרה (בראשית לו) לפיכך תלקה עמהם, בפסיקתא:
פסוק ז:ראמים עמם. עם העתודים הכתובים למעל':
פסוק ז:אבירים. פרים בריאים וגדולי' כמה דאת אמר עם אבירי בשן כתרוני:
פסוק ח:שלומים לריב ציון. שישלם גמול על עיסקי ריב ציון הצועקת לפניו לשופטה מן המריעים לה:
פסוק ט:ונהפכו נחליה. של בבלים:
פסוק י:מדור לדור. מאותו דור עד דור אחרון, ד"א היא קללת משה (שמות י״ז:ט״ז) מלחמה לה' בעמלק מדור דור מדורו של משה לדורו של שאול ומשם לדורו של מרדכי ומשם לדורו של מלך משיחנו:
פסוק יא:וקפוד. עוף הפורח בלילה צואיט"א בלע"ז:
פסוק יא:קו תהו. משפט של שממה:
פסוק יא:ואבני בהו. משקלות של דין חורבן כמו (דברים כה) אבן שלמה:
פסוק יב:חוריה ואין שם מלוכה יקראו. שרים שלה עומדים ואין אחד מהם קורא על עצמו שם שררה ומלוכה:
פסוק יג:ועלתה ארמנותיה סירים. כך דרך חורבות לצמוח בהם קוצים וסנאים והוא קימוש והוא חוח כולם מיני קוצים הם כגון אורטיא"ש וכיוצא בהם:
פסוק יג:נוה תנים. הוא מדבר שהוא דרך להיו' בו תנים שהוא מין חיה רעה:
פסוק יד:ופגשו ציים את איים. ויערען תמון בחתולין כך תירגם יונתן תמון נמיו' מרטרינ"ש בלע"ז:
פסוק יד:הרגיעה. לשון מרגוע:
פסוק טו:קננה. לשון קן צפור (דברים כב):
פסוק טו:ותמלט. ותלד ביצה:
פסוק טו:ובקעה. היא יציאת האפרוחים מן הביצה וכן הוא אומר ביצי צפעוני בקעו (לקמן נט):
פסוק טו:ודגרה. היא קריאת העוף שהעוף קורא בגרונו להמשיך אפרוחים אחריו גלוציי"ר בלע"ז וכן (ירמיה יז) קורא דגר:
פסוק טו:דיות. ולטוייר"ש בלע"ז:
פסוק טו:אשה רעותה. כמו אל רעותה:
פסוק טז:דרשו מעל ספר ה'. קראו מעל ספר בראשית כשהביא המבול גזר שיתקבצו כל הבריות להסגר בתיבה זכר ונקבה. אחת מהנה לא נעדרה מלבא על אחת כמה וכמה כשיגזור עליה' זאת ולהקבץ לשתות דם לאכול בשר וחלב:
פסוק טז:לא פקדו. לא חסרו כמו (במדבר ל״א:מ״ט) לא נפקד ממנו איש:
פסוק טז:כי פי הוא צוה. שיבואו:
פסוק טז:ורוחו. של פי הוא קבצן. רוחו מוסב על פי כמו (תהילים ל״ג:ו׳) וברוח פיו כל צבאם אף כאן רוחו של פי הוא קבצן:
פסוק יז:והוא הפיל להן. עכשיו הנביא אומר על הקב"ה והוא הפיל להם לאותן החיות והעופו' גורל שיעלו אלו לחלקם: