א ה֚וֹי אֲרִיאֵ֣ל אֲרִיאֵ֔ל קִרְיַ֖ת חָנָ֣ה דָוִ֑ד סְפ֥וּ שָׁנָ֛ה עַל־שָׁנָ֖ה חַגִּ֥ים יִנְקֹֽפוּ׃ ב וַהֲצִיק֖וֹתִי לַֽאֲרִיאֵ֑ל וְהָיְתָ֤ה תַֽאֲנִיָּה֙ וַֽאֲנִיָּ֔ה וְהָ֥יְתָה לִּ֖י כַּאֲרִיאֵֽל׃ ג וְחָנִ֥יתִי כַדּ֖וּר עָלָ֑יִךְ וְצַרְתִּ֤י עָלַ֙יִךְ֙ מֻצָּ֔ב וַהֲקִֽימֹתִ֥י עָלַ֖יִךְ מְצֻרֹֽת׃ ד וְשָׁפַלְתְּ֙ מֵאֶ֣רֶץ תְּדַבֵּ֔רִי וּמֵֽעָפָ֖ר תִּשַּׁ֣ח אִמְרָתֵ֑ךְ וְֽ֠הָיָה כְּא֤וֹב מֵאֶ֙רֶץ֙ קוֹלֵ֔ךְ וּמֵעָפָ֖ר אִמְרָתֵ֥ךְ תְּצַפְצֵֽף׃ ה וְהָיָ֛ה כְּאָבָ֥ק דַּ֖ק הֲמ֣וֹן זָרָ֑יִךְ וּכְמֹ֤ץ עֹבֵר֙ הֲמ֣וֹן עָֽרִיצִ֔ים וְהָיָ֖ה לְפֶ֥תַע פִּתְאֹֽם׃ ו מֵעִ֨ם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ תִּפָּקֵ֔ד בְּרַ֥עַם וּבְרַ֖עַשׁ וְק֣וֹל גָּד֑וֹל סוּפָה֙ וּסְעָרָ֔ה וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אוֹכֵלָֽה׃ ז וְהָיָ֗ה כַּֽחֲלוֹם֙ חֲז֣וֹן לַ֔יְלָה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל־אֲרִיאֵ֑ל וְכָל־צֹבֶ֙יהָ֙ וּמְצֹ֣דָתָ֔הּ וְהַמְּצִיקִ֖ים לָֽהּ׃ ח וְהָיָ֡ה כַּאֲשֶׁר֩ יַחֲלֹ֨ם הָרָעֵ֜ב וְהִנֵּ֣ה אוֹכֵ֗ל וְהֵקִיץ֮ וְרֵיקָ֣ה נַפְשׁוֹ֒ וְכַאֲשֶׁ֨ר יַחֲלֹ֤ם הַצָּמֵא֙ וְהִנֵּ֣ה שֹׁתֶ֔ה וְהֵקִיץ֙ וְהִנֵּ֣ה עָיֵ֔ף וְנַפְשׁ֖וֹ שׁוֹקֵקָ֑ה כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֗ה הֲמוֹן֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַצֹּבְאִ֖ים עַל־הַ֥ר צִיּֽוֹן׃ ט הִתְמַהְמְה֣וּ וּתְמָ֔הוּ הִשְׁתַּֽעַשְׁע֖וּ וָשֹׁ֑עוּ שָֽׁכְר֣וּ וְלֹא־יַ֔יִן נָע֖וּ וְלֹ֥א שֵׁכָֽר׃ י כִּֽי־נָסַ֨ךְ עֲלֵיכֶ֤ם יְהוָה֙ ר֣וּחַ תַּרְדֵּמָ֔ה וַיְעַצֵּ֖ם אֶת־עֵֽינֵיכֶ֑ם אֶת־הַנְּבִיאִ֛ים וְאֶת־רָאשֵׁיכֶ֥ם הַחֹזִ֖ים כִּסָּֽה׃ יא וַתְּהִ֨י לָכֶ֜ם חָז֣וּת הַכֹּ֗ל כְּדִבְרֵי֮ הַסֵּ֣פֶר הֶֽחָתוּם֒ אֲשֶֽׁר־יִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ אֶל־יוֹדֵ֥עַ הספר (סֵ֛פֶר) לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַר֙ לֹ֣א אוּכַ֔ל כִּ֥י חָת֖וּם הֽוּא׃ יב וְנִתַּ֣ן הַסֵּ֗פֶר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָדַ֥ע סֵ֛פֶר לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַ֕ר לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי סֵֽפֶר׃ יג וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה׃ יד לָכֵ֗ן הִנְנִ֥י יוֹסִ֛ף לְהַפְלִ֥יא אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא וְאָֽבְדָה֙ חָכְמַ֣ת חֲכָמָ֔יו וּבִינַ֥ת נְבֹנָ֖יו תִּסְתַּתָּֽר׃ טו ה֛וֹי הַמַּעֲמִיקִ֥ים מֵֽיהוָ֖ה לַסְתִּ֣ר עֵצָ֑ה וְהָיָ֤ה בְמַחְשָׁךְ֙ מַֽעֲשֵׂיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י רֹאֵ֖נוּ וּמִ֥י יוֹדְעֵֽנוּ׃ טז הַ֨פְכְּכֶ֔ם אִם־כְּחֹ֥מֶר הַיֹּצֵ֖ר יֵֽחָשֵׁ֑ב כִּֽי־יֹאמַ֨ר מַעֲשֶׂ֤ה לְעֹשֵׂ֙הוּ֙ לֹ֣א עָשָׂ֔נִי וְיֵ֛צֶר אָמַ֥ר לְיוֹצְר֖וֹ לֹ֥א הֵבִֽין׃ יז הֲלוֹא־עוֹד֙ מְעַ֣ט מִזְעָ֔ר וְשָׁ֥ב לְבָנ֖וֹן לַכַּרְמֶ֑ל וְהַכַּרְמֶ֖ל לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃ יח וְשָׁמְע֧וּ בַיּוֹם־הַה֛וּא הַחֵרְשִׁ֖ים דִּבְרֵי־סֵ֑פֶר וּמֵאֹ֣פֶל וּמֵחֹ֔שֶׁךְ עֵינֵ֥י עִוְרִ֖ים תִּרְאֶֽינָה׃ יט וְיָסְפ֧וּ עֲנָוִ֛ים בַּֽיהוָ֖ה שִׂמְחָ֑ה וְאֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל יָגִֽילוּ׃ כ כִּֽי־אָפֵ֥ס עָרִ֖יץ וְכָ֣לָה לֵ֑ץ וְנִכְרְת֖וּ כָּל־שֹׁ֥קְדֵי אָֽוֶן׃ כא מַחֲטִיאֵ֤י אָדָם֙ בְּדָבָ֔ר וְלַמּוֹכִ֥יחַ בַּשַּׁ֖עַר יְקֹשׁ֑וּן וַיַּטּ֥וּ בַתֹּ֖הוּ צַדִּֽיק׃ כב לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶחֱוָֽרוּ׃ כג כִּ֣י בִ֠רְאֹתוֹ יְלָדָ֞יו מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ יַקְדִּ֣ישֽׁוּ שְׁמִ֑י וְהִקְדִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־קְד֣וֹשׁ יַֽעֲקֹ֔ב וְאֶת־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲרִֽיצוּ׃ כד וְיָדְע֥וּ תֹֽעֵי־ר֖וּחַ בִּינָ֑ה וְרוֹגְנִ֖ים יִלְמְדוּ־לֶֽקַח׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת ציון

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
אריאל. המזבח נקרא אריאל וכן קראו יחזקאל כמ״ש והאריאל שתים עשרה אורך (יחזקאל מ״ג:ט״ז) ונקרא כן ע״ש שירד עליו האש מהאל מן השמים ורבצה עליו כארי וכפל המל׳ כדרך הנוהם וצועק כמו מעי מעי אוחילה (ירמיהו ד׳:י״ט):
פסוק א:
קרית. עיר:
פסוק א:
חנה. שכן:
פסוק א:
ספו. מלשון תוספת:
פסוק א:
חגים. כן יקראו הקרבנות על כי רובם באים בחג וכן אסרו חג (תהלים קיח):
פסוק א:
ינקופו. ענין כריתה וחתוך כמו ונקף סבכי היער (לעיל י):
פסוק ב:
והציקותי. מלשון צוקה וצרה:
פסוק ב:
לאריאל. קרא שם העיר ירושלם ע״ש המזבח העומד בה:
פסוק ב:
תאניה ואניה. ענין אבל וצער כמו וירב בבת יהודה תאניה ואניה (איכה ב׳:ה׳):
פסוק ג:
וחניתי. מלשון חניה ושכנות:
פסוק ג:
כדור. כמו ככדור ותחסר כ״ף השמוש וכן כדור אל ארץ רחבת ידים (לעיל כב) והוא כל מה שזורקין מיד ליד ומקבלין אותה:
פסוק ג:
וצרתי. מלשון מצור וכן יקראו הבנינים שעושין ומקיפין את העיר לכבשה ונקראו כן ע״ש שהם מצירים ודוחקים אותם בזה:
פסוק ג:
מוצב. מגדל עץ גבוה נצב הקומה מצורות. מלשון מצור:
פסוק ד:
תשח. ענין כפיפה כמו וישח אדם (לעיל ב):
פסוק ד:
כאוב. כן יקרא גוף המת המגיד עתידות על ידי כשוף כמו דרשו אל האובות (לעיל ח):
פסוק ד:
תצפצף. כן נקרא קול העופות וכן ופוצה פה ומצפצף (לעיל י):
פסוק ה:
כאבק. כן יקרא העפר הדק וכן והיה לאבק על ארץ מצרים (שמות ט׳:ט׳) ולתוספת ביאור אמר דק:
פסוק ה:
המון. ענין רבוי עם כמו כל ההמון הגדול הזה (מ״א כ):
פסוק ה:
זריך. מלשון זר ונכרי:
פסוק ה:
וכמוץ. הוא פסולת התבואה כמו כמוץ יסוער מגורן (הושע יג):
פסוק ה:
עריצים. חזקים כמו כגבור עריץ (ירמיה כ):
פסוק ה:
לפתע. כמו בפתע וכן ישבת לכסא (תהלים ט) ומשפטו בכסא ופתע ענינו כמו פתאום וכפל המלה בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל יב):
פסוק ו:
תפקד. ענין השגחת הבאת הפורעניות וכן באו ימי הפקודה (הושע ט):
פסוק ו:
סופה וסערה. רוחות חזקות:
פסוק ו:
ולהב. שלהבת:
פסוק ו:
אוכלה. שורפת:
פסוק ז:
חזון. ענין ראיה כמו ואתה תחזה (שמות י״ח:כ״א) והחלום נקרא חזון לילה:
פסוק ז:
הצובאים. מלשון צבא עם:
פסוק ז:
אריאל. זה ירושלים:
פסוק ז:
צוביה. מלשון מוצב האמור למעלה והוא מגדל עץ:
פסוק ז:
ומצודתה. הוא ענין מבצר וחוזק וכן מצודת ציון (ש״ב ה):
פסוק ז:
והמציקים. מלשון מצוק ומצור:
פסוק ח:
והקיץ. ענין הערה מהשינה:
פסוק ח:
וריקה. מלשון ריק:
פסוק ח:
נפשו. כמו גופו וכן ברזל באה נפשו (תהילים ק״ה:י״ח):
פסוק ח:
עיף. ענין צמאון כי העיף צמא לשתות וכן בארץ עיפה (לקמן לב):
פסוק ח:
שוקקה. ענין תאוה כמו ואל אישך תשוקתך (בראשית ג׳:ט״ז):
פסוק ח:
הצובאים. החונים על צבאם:
פסוק ט:
התמהמהו. ענין עכבה כמו אם יתמהמה חכה לו (חבקוק ב׳:ג׳):
פסוק ט:
השתעשעו ושעו. ענין צעקה כמו ושוע אל ההר (לעיל כב):
פסוק ט:
ולא יין. פירוש ולא מיין:
פסוק ט:
נעו. מלשון תנועה:
פסוק ט:
שכר. יין ישן:
פסוק י:
נסך. מלשון סכך ומכסה כמו המסכה הנסוכה (לעיל כה):
פסוק י:
תרדמה. היא שינה עמוקה כמו והוא נרדם ויעף (שופטים ד):
פסוק י:
ויעצם. ענין סתימה וסגירה כמו ועוצם עיניו (לקמן לג):
פסוק י:
את הנביאים. עם הנביאים:
פסוק י:
החוזים. מלשון חוזה ור״ל נביאי השקר העושים עצמם כחוזים:
פסוק יא:
חזות. ענין נבואה:
פסוק יא:
החתום. ענין סתימה וסגירה כמו חתום תורה (לעיל ח):
פסוק יא:
אוכל. מל׳ יכולת:
פסוק יב:
על אשר. כמו אל אשר:
פסוק יג:
נגש. מל׳ הגשה וקרוב:
פסוק טו:
המעמיקים. מל׳ עומק:
פסוק טו:
לסתיר. כמו להסתיר:
פסוק טז:
הפככם. מל׳ הפוך ור״ל הפך היושר:
פסוק טז:
אם. באמת וכן ואם בריאה יברא ה׳ (במדבר ט״ז:ל׳):
פסוק טז:
כחומר. כטיט:
פסוק טז:
היוצר. כן נקרא אומן חרס:
פסוק טז:
כי יאמר. שמא יאמר:
פסוק טז:
לעושהו. על עושהו וכן אמרי לי אחי (בראשית יג) והדומים:
פסוק טז:
ויצר. הכלי הנעשה מיוצר חרס:
פסוק טז:
הבין. מל׳ בינה:
פסוק יז:
מזער. כמו מעט כמו ונשאר אנוש מזער (לעיל כד) ואם שאמר מעט אמר מזער להורות על הצמצום:
פסוק יז:
לבנון. שם יער בא״י:
פסוק יז:
לכרמל. הוא מקום שדות וכרמים וכן והיה מדבר לכרמל (לקמן לב):
פסוק יח:
דברי ספר. ר״ל ספורי דברי המקום:
פסוק יח:
ומאופל. מל׳ אפלה וחושך:
פסוק יט:
ואביוני. מל׳ אביון ודל ע״ש שתאב לכל דבר כי הכל נחסר לו:
פסוק כ:
אפס. ענין כליון כמו אפס כסף (בראשית מז):
פסוק כ:
עריץ. חזק ר״ל חזק ברשע שוקדי. ענין המהירות וההשתדלות כמו שקדו ושמרו (עזרא ח):
פסוק כ:
און. ענין דבר שאינו הגון:
פסוק כא:
יקושון. מל׳ מוקש:
פסוק כא:
בתוהו. ענין דבר שאין בו ממש כמו והארץ היתה תוהו (בראשית א׳:א׳-ב׳):
פסוק כב:
פדה. מל׳ פדיון וגאולה:
פסוק כב:
יחורו. תרגום של לבן הוא חיור והוא ענין בושה כי המתבייש יתלבנו פניו:
פסוק כג:
בקרבו. ר״ל בקרב זרעו:
פסוק כג:
יעריצו. ענין חוזק:
פסוק כד:
תועי. ענין בלבול הדעת והושאל מההולך מדרך הישר אל דרך המעוקם:
פסוק כד:
ורוגנים. ענין תלונה ותרעומות כמו ותרגנו באהליכם (דברים א):