פסוק א:הוי אריאל. אמר הנביא יש להתאונן על המזבח העומד בהעיר אשר שכן שם דוד:
פסוק א:ספו וכו׳. כי מעולם לא לן אדם בירושלים ועון בידו כי תמיד השחר כפר על עוונות הלילה ותמיד של בין הערבים כפר על עוונות היום אבל מעתה יתוספו עוונות שנה זו על עונות שנה שעברה כי הקרבנות יכרתו ואינם להתכפר:
פסוק ב:והציקותי וכו׳. אביא מצוק וצרה על ירושלים ותהיה מלאה מצער ויללה ותהיה מוקפת הרוגים כמו המזבח המוקף זבחי בהמות:
פסוק ג:וחניתי כדור עליך. אשכון עליך גייסות מסביב ככדור הזה שהיא עגולה ועל מחנה סנחריב יאמר:
פסוק ג:וצרתי עליך מוצב. אעיר לב סנחריב לצור עליך בהעמדת מוצב הוא מגדל עץ שמעמידים סמוך לעיר לזרוק ממנו חצים ואבני בליסטראות:
פסוק ג:מצורות. שאר מיני מצור:
פסוק ד:ושפלת. תהיה מושפלת ותדברי בהכנעה בקול נמוך כאלו הקול יוצא מתחת לארץ:
פסוק ד:ומעפר תשח אמרתך. תכופף אמרתך כאלו תדבר מן העפר וכפל הדבר במ״ש להורות על גודל ההכנעה:
פסוק ד:והיה כאוב. ותדבר בלחש בהכנעה וישמע קול כקול האוב הנשמע מארץ שהוא קול נמוך עד שלא ידמה דבור אדם אלא צפצוף כעופות:
פסוק ד:ומעפר. תצפצף בקול כאלו יוצא מן העפר וכפל הדבר פעמים רבות על גודל ההכנעה ומרבית התחנונים:
פסוק ה:והיה כאבק. ובעבור מרבית ההכנעה יכמרו רחמי עליך ויהיו המון הזרים הצרים עליך כאבק דק ההולך בנפיחת הפה כי יכלו מהרה על ידי המלאך המכה בהם:
פסוק ה:וכמוץ עובר. כמו המוץ שעובר ברוח קימעא כן יכלו המון העריצים וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ה:והיה לפתע פתאום. הדבר הזה יהיה בפתע פתאום:
פסוק ו:מעם ה׳. מאת המקום תבוא עליהם הפקודה הזאת ברעם וברעש וכו׳ והמשיל הכאת המלאך בהם לרעם ורעש וכו׳:
פסוק ו:ולהב אש אוכלה. כאלו שרפה בהם להבת אש:
פסוק ז:והיה כחלום וכו׳. המון העמים הבאים בצבא על ירושלים יהיו כחלום הנראה בלילה שאין בו ממש:
פסוק ז:וכל צוביה. וכן יהיו כל המעמידים מוצב ומצורות וכל המצירים לה:
פסוק ח:והיה כאשר יחלום. הדבר הזה יהיה דומה למי שהוא רעב וראה בחלומו שהוא אוכל למלא בטנו וכאשר הקיץ מצא בטנו ריק ממאכל כשהיה:
פסוק ח:והנה שותה. לרוות הצמאון:
פסוק ח:והנה עיף. שהוא צמא כשהיה ונפשו תתאוה אל השתיה:
פסוק ח:כן יהיה וכו׳. כי יחשבו שילכדו העיר ולא כן יהיה:
פסוק ט:התמהמהו ותמהו. חזר להוכיחם ואמר התעכבו להתבונן הרבה ותמהו על עצמכם איך נהיתה הרעה הזאת לעזוב דברי הנביא האמת ולהתפתות מנביאי השקר:
פסוק ט:השתעשעו ושועו. התעסקו בצעקה וזעקו מרה על קלקולכם:
פסוק ט:שכרו. המה שכורים ולא משתיית יין ר״ל המה מבולבלים בדעתם כשכור:
פסוק ט:נעו. המה נעים ונדים כדרך השכור שאינו יכול לעמוד ביושר כ״א מתנענע:
פסוק ט:ולא שכר. לא משתיית השכר וכפל הדבר במ״ש:
פסוק י:כי נסך עליכם ה׳. המקום כסה עליכם:
פסוק י:רוח תרדמה. להיות מבולבל כמי שהתרדמה אחזתו כי הבא לטמא פותחין לו:
פסוק י:ויעצם. הוא סגר את עיניכם עד שלא תבחינו אף בדבר הנראה לעינים:
פסוק י:את הנביאים. עם נביאי השקר ר״ל גם עליכם נסך וכו׳ גם על הנביאים:
פסוק י:ואת ראשיכם החוזים. הם הנביאים החוזים להם וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:ותהי לכם חזות הכל. לכם היו נביאות של כל נביאי ה׳ כמו דברי הספר החתום אשר אם יתנהו אל היודע לקרות ויאמרו לו קרא נא זה וישיב הוא לאמר לא אוכל לקרות כי חתום הוא והנה מוצא עילה ותואנה לפי שאין רצונו לקרות כ״א היה רצונו לקרות היה משיב פתח החותם ואקראנה וכן החכמים שבכם אומרים הלא יש בדבר ה׳ דברים חתומים ולזה לא יתנו לב עליהם ואם היו חפצים בהם היו אומרים להנביא פרש לנו זה הדבר הסתום:
פסוק יב:ונתן הספר. וכאשר נתן הספר אל אשר לא ידע לקרות ספר ישיב לומר לא ידעתי לקרות אף אם היה פחות וכן הכסילים שבכם אומרים אין אנו מבינים אף הדברים המפורשי׳ לנו ואמרו לחכמים:
פסוק יג:יען כי נגש. בעבור כי העם הזה נגש אלי להתקרב בדבור הפה וכבדוני בשפתי׳ ולא בלב ידברו כי לבו רחק ממני:
פסוק יג:ותהי יראתם אותי. מה שהם יראים מפני אינה באה מן הלב אלא כמצות אנשים המלמדים ואומרים התראו כאלו אתם יראים ונכנעים:
פסוק יד:לכן וכו׳. בעבור זה הנני הוא אשר יוסיף להביא רעה עד אשר יפלא בעיני הרואים:
פסוק יד:הפלא ופלא. ר״ל פליאה רבה ועצומה:
פסוק יד:ואבדה. אז תהיה אבודה חכמת החכמים ותהיה צפון ונסתר בינת הנבונים ר״ל לא יוכלו להתחכם להמלט מהרעה הבאה:
פסוק טו:הוי המעמיקים מה׳. אמר הנביא יש להתאונן על העם החושבי׳ להסתיר עצתם מה׳ במעמקי הלב כי יאמרו אין האל יודע מחשבות האדם:
פסוק טו:והיה במחשך מעשיהם. כל מעשיהם הרעים יעשו בחושך להסתתר מבני אדם ויאמרו מי רואה אותנו ומי יודע ממעשינו הואיל ונעשה בחושך אבל לא יראו מה׳:
פסוק טז:הפככם. תהפוכות שלכם באמת כמו החומר של היוצר כן יחשב הפככם אלי ר״ל כמו שהיוצר יודע מה בחומר כן נגלה אלי כל מחשבותיכם:
פסוק טז:כי יאמר. שמא יאמר דבר הנעשה על מי שעשה אותו הנה הוא לא עשני:
פסוק טז:ויצר. וכי הכלי הנעשה מהיוצר יאמר על היוצר הוא לא הבין יצירת מלאכתי ור״ל כמו שאין זאת כן אין נעלם ממני מחשבותיכם:
פסוק יז:הלא עוד מעט. כאומר ואם תשאלו לומר אם המקום יודע כל המחשבות מדוע לא ישלם לצדיק כצדקו ולרשע רע כרשעתו לזה אמר הלא במעט מן הזמן אשיב גמול אשר יער הלבנון תהפך להיות כרמל והכרמל תתהפך להיות נחשב כיער ר״ל אגביה השפלים ואשפיל הגבוהים:
פסוק יח:ושמעו ביום וכו׳. כאשר יראו שאני משיב גמול אז אף אלו שאטמו אזנם מלשמוע דברי ספר כאלו היו חרשים הנה אז ישמעו דברי ספר:
פסוק יח:ומאופל ומחושך וכו׳. אף מתוך החושך ואף עיני העורים תראינה דברי הספר ר״ל אף אלה שלא אבו לראות דברי הספר כאלו היו בתוך החושך ואף היו סומים בעיניהם הנה אז יראו:
פסוק יט:ויספו. אז יוסיפו הענוים לשמוח במה שבטחו בה׳ מאז כי יראו שלא נאבדה תקותם:
פסוק יט:ואביוני אדם. האביונים שבבני אדם יגילו במה שבטחו בקדוש ישראל וכפל הדבר במ״ש:
פסוק כ:כי אפס עריץ. כי אז יכלה כל עריץ וכלה לץ ויכרתו כל הממהרים לעשות און:
פסוק כא:מחטיאי וכו׳. חוזר על מלת ונכרתו האמור במקרא שלפניו לומר שגם יכרתו אותם שהיו מחטיאים בני אדם בדבר שפתים והם נביאי השקר:
פסוק כא:ולמוכיח. גם יכרתו אותם שהיו מכינים מוקש למי שהיה מוכיח בשער מקום מושב השופטים כמ״ש ועלתה יבמתו השערה (דברים כ״ה:ז׳):
פסוק כא:ויטו וכו׳. גם יכרתו אותם שהיו מתעים את הצדיק מצדקתו בדברי תוהו:
פסוק כב:לכן. הואיל ואעשה הדבר הזה:
פסוק כב:אשר פדה. ר״ל ה׳ אשר פדה את אברהם מאור כשדים כשנשלך לכבשן האש:
פסוק כב:לא עתה יבוש יעקב. כי כשאין ישראל עושים רצון המקום הוא כאלו יעקב אבינו בוש בדבר ולכן אמר מעתה לא יבוש יעקב:
פסוק כב:פניו יחורו. כפל הדבר במ״ש:
פסוק כג:כי בראותו וכו׳. סרס המקרא כמו כי בראותו בקרבו וכו׳ ר״ל לזה לא יבוש כי בראותו בקרבו ילדיו מעשה ידי ר״ל צדיקים וכשרים אשר המה יקדישו שמי:
פסוק כג:והקדישו וכו׳. כפל הדבר לחזוק:
פסוק כג:יעריצו. ישבחו לומר שהחוזק בידו:
פסוק כד:תועי רוח. אפילו התועים ברוחם לבלי דעת אותי ידעו אז בינה:
פסוק כד:ורוגנים. הלמודים בתלונה ותרעומות יעזבו דרכם וילמדו לקח היא התורה הקרויה לקח טוב כמ״ש כי לקח טוב (משלי ד) וכאומר ואם כל אלה בהם מדוע אם כן יבוש יעקב מעתה:
