הוֹי אֲרִיאֵל
ה֚וֹי אֲרִיאֵ֣ל אֲרִיאֵ֔ל קִרְיַ֖ת חָנָ֣ה דָוִ֑ד סְפ֥וּ שָׁנָ֛ה עַל־שָׁנָ֖ה חַגִּ֥ים יִנְקֹֽפוּ׃
(ישעיה כט א)
אֲרִיאֵ֣ל פירושו ארי גדול(כמו "צדקתך כהררי אל", שפירושו הררים גבוהים; וכן פירוש המילה בשמואל ב כג כ). ונראה לי בדרך השערה כי על דגל ירושלים היה מצויר ארי גדול. שהרי בנוגע לדגל מחנה יהודה קבלה מפורשת היא כך ביד חז"ל(במדבר רבה על פסוק "באותותם לבית אבותם"). ואם כן, קרובה ההשערה שעל דגל בירת יהודה גם כן הייתה מצוירת צורת ארי גדול(וראה ירמיה יב ח). וקורא כאן הנביא לירושלים בשם האות על דגלה, אריאל, משום 'לשון נופל על לשונו' למה שאומר בפסוק הבא: "וְהָ֥יְתָה לִּ֖י כַּאֲרִיאֵֽל׃", שהוא ארי ממש.
וַהֲצִיק֖וֹתִי לַֽאֲרִיאֵ֑ל וְהָיְתָ֤ה תַֽאֲנִיָּה֙ וַֽאֲנִיָּ֔ה וְהָ֥יְתָה לִּ֖י כַּאֲרִיאֵֽל׃
(ישעיה כט ב)
אתנהג ביחס אל ירושלים כאשר מתנהגים ביחס אל הארי כאשר מבקשים לצודו, כמו שיפרט בהמשך.
מֵעִ֨ם יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ תִּפָּקֵ֔ד בְּרַ֥עַם וּבְרַ֖עַשׁ וְק֣וֹל גָּד֑וֹל סוּפָה֙ וּסְעָרָ֔ה וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אוֹכֵלָֽה׃
(ישעיה כט ו)
נראה כי בליל מגפת מחנה סנחריב נתך פתאום גשם שוטף עם קולות וברקים במחנה:
"בְּרַ֥עַם וּבְרַ֖עַשׁ וְק֣וֹל גָּד֑וֹל" – הם הרעמים.
"וְלַ֖הַב אֵ֥שׁ אוֹכֵלָֽה" – הם הברקים שהמלאך רב ויכחד על ידם כל גיבור חיל ונגיד ושר במחנה אשור.
ועל זה נאמר בפרק י': "וְתַ֧חַת כְּבֹד֛וֹ יֵקַ֥ד יְקֹ֖ד כִּיק֥וֹד אֵֽשׁ׃"(ישעיה י טז), וכן מראים בפרק ל(ישעיה ל כה,לא) ובפרק לג(ישעיה לג יא,יד), ועיין בפירושי שם. ולזה אולי רמזו חז"ל במאמרם(סנהדרין צד.; שמות רבה יח ה) כי מיתתם של מחנה סנחריב הייתה "נשמה נשרפת וגוף קיים", שכך הוא בנפגעים מברק.
וַתְּהִ֨י לָכֶ֜ם חָז֣וּת הַכֹּ֗ל כְּדִבְרֵי֮ הַסֵּ֣פֶר הֶֽחָתוּם֒ אֲשֶֽׁר־יִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ אֶל־יוֹדֵ֥עַ הספר (סֵ֛פֶר) לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַר֙ לֹ֣א אוּכַ֔ל כִּ֥י חָת֖וּם הֽוּא׃
וְנִתַּ֣ן הַסֵּ֗פֶר עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יָדַ֥ע סֵ֛פֶר לֵאמֹ֖ר קְרָ֣א נָא־זֶ֑ה וְאָמַ֕ר לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי סֵֽפֶר׃
(ישעיה כט יא-יב)
אם בא אליהם נביא האמת בדבר ה' אשר בפיו, היו הפשוטים מתנצלים כי להם בעצמם אין הבחנה, ותלויים הם בדעת המבינים – "לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי סֵֽפֶר". והמבינים ונביאי השקר מתנצלים כי נבואתו אינה מובנת להם מטעם ששכלם או הנבואה שקבלו הם מתנגדים לה – "לֹ֣א אוּכַ֔ל כִּ֥י חָת֖וּם הֽוּא׃".
וַיֹּ֣אמֶר אֲדֹנָ֗י יַ֚עַן כִּ֤י נִגַּשׁ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה בְּפִ֤יו וּבִשְׂפָתָיו֙ כִּבְּד֔וּנִי וְלִבּ֖וֹ רִחַ֣ק מִמֶּ֑נִּי וַתְּהִ֤י יִרְאָתָם֙ אֹתִ֔י מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה׃
(ישעיה כט יג)
פסוק זה חוזר(=מתייחס) אל הקודם, אל דרכם להשתמט באמתלות מלקבל נבואת האמת, שאף על פי שמראים עצמם כמכבדי ה' ונכונים לקבל דברו לו רק ידעו כי דבר ה' הוא, אין זה אלא מן השפה ולחוץ ובאמת לבם רחק ממנו ויִרְאָתָם֙ המדומה היא רק מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים מְלֻמָּדָֽה, וכוונת הנביא בלשון "מִצְוַ֥ת אֲנָשִׁ֖ים" בלי ספק לאימת חזקיהו עליהם.
לָכֵ֗ן הִנְנִ֥י יוֹסִ֛ף לְהַפְלִ֥יא אֶת־הָֽעָם־הַזֶּ֖ה הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא וְאָֽבְדָה֙ חָכְמַ֣ת חֲכָמָ֔יו וּבִינַ֥ת נְבֹנָ֖יו תִּסְתַּתָּֽר׃
(ישעיה כט יד)
"הַפְלֵ֣א וָפֶ֑לֶא" הם מלשון "כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט"(דברים יז ח). והכוונה: שלא רק הפשוטים, אלא אפילו החכמים והנבונים שביניהם תפלא ותעלם מהם חכמתם ובינתם כשתבואנה העובדות ותטפחנה על פניהם, וידמה כאילו אבדה חָכְמַ֣ת החכמים וּבִינַ֥ת הנבונים הסתתרה(כמו שאמר הנביא בפרק יט, ישעיה יט יג).
ה֛וֹי הַמַּעֲמִיקִ֥ים מֵֽי-הוָ֖ה לַסְתִּ֣ר עֵצָ֑ה וְהָיָ֤ה בְמַחְשָׁךְ֙ מַֽעֲשֵׂיהֶ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י רֹאֵ֖נוּ וּמִ֥י יוֹדְעֵֽנוּ׃
(ישעיה כט טו)
הנביא מסב דבריו אל החכמים והנבונים עצמם ואומר: "ה֛וֹי הַמַּעֲמִיקִ֥ים מֵֽי-הוָ֖ה" שהם כאילו מעמיקים ומתחבאים בכוונה מה' ומנבואתו בפי נביא האמת, "לַסְתִּ֣ר עֵצָ֑ה", כדי להסתיר עצת ה' מהעם. ובשם "עֵצָ֑ה" מכנה כאן הנביא את החלטת ה' ביחס לסנחריב(ישעיה יד כד), וכוונתם בהסתתרות זו, "וְהָיָ֤ה בְמַחְשָׁךְ֙ מַֽעֲשֵׂיהֶ֔ם", שכל זמן שהעתיד מכוסה יוכלו להמשיך בְמַחְשָׁךְ֙ זה מעשה תעתועים שלהם להוליך העם שולל.
הֲלוֹא־עוֹד֙ מְעַ֣ט מִזְעָ֔ר וְשָׁ֥ב לְבָנ֖וֹן לַכַּרְמֶ֑ל וְהַכַּרְמֶ֖ל לַיַּ֥עַר יֵחָשֵֽׁב׃
(ישעיה כט יז)
יער ולבנון – אחד הוא. ומשל הוא עליהם שהם הגבוהים עתה ישפלו, והשפלים עתה יגבהו, כמו שנראה בפסוק י"ט.
וְשָׁמְע֧וּ בַיּוֹם־הַה֛וּא הַחֵרְשִׁ֖ים דִּבְרֵי־סֵ֑פֶר וּמֵאֹ֣פֶל וּמֵחֹ֔שֶׁךְ עֵינֵ֥י עִוְרִ֖ים תִּרְאֶֽינָה׃
(ישעיה כט יח)
כלומר, אז תגלה האמת לעין כל ולא תהיה עוד הנבואה כספר החתום, ולא יהיה עוד "אינו יודע ספר".
וְיָסְפ֧וּ עֲנָוִ֛ים בַּֽיהוָ֖ה שִׂמְחָ֑ה וְאֶבְיוֹנֵ֣י אָדָ֔ם בִּקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל יָגִֽילוּ׃
(ישעיה כט יט)
נראה כי התפלגות העם בימי חזקיהו: חזקיה וסיעתו ושבנא וסיעתו, נפלגו לפי המעמדות; כי העשירים והשאננים הרודפים שלווה רדפו ברית עם מצרים או שלום עם סנחריב, ועליהם שפך הנביא זעמו (ולא קשה ממה שמכנה אותם "העם" לפי מה שהסברתי כבר). אולם דלת העם, הענוים והאביונים היו אחרי חזקיהו מתחילה ועד סוף (וקצת ראיה לזה מלשון רבשקה, ישעיה לו יב), והם ישמחו עתה בישועת ה' שמחה שלמה.
כִּֽי־אָפֵ֥ס עָרִ֖יץ וְכָ֣לָה לֵ֑ץ וְנִכְרְת֖וּ כָּל־שֹׁ֥קְדֵי אָֽוֶן׃
(ישעיה כט כ)
"עָרִ֖יץ" – הוא בן השדרה בעלת הרכוש והעושר, המציק לענוים והאביונים הנ"ל(ראה ישעיה כח יב), והוא הוא הלֵ֑ץ(ראה ישעיה כח יד) ושוקד האָֽוֶן.
לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֤ר יְ-הוָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶחֱוָֽרוּ׃
כִּ֣י בִ֠רְאֹתוֹ יְלָדָ֞יו מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֛י בְּקִרְבּ֖וֹ יַקְדִּ֣ישֽׁוּ שְׁמִ֑י וְהִקְדִּ֙ישׁוּ֙ אֶת־קְד֣וֹשׁ יַֽעֲקֹ֔ב וְאֶת־אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל יַעֲרִֽיצוּ׃
(ישעיה כט כג)
לפי המשך הלשון, "פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם" דבק אל "יַֽעֲקֹ֔ב" ולא אל "יְ-הוָה֙".
ועניין "פָּדָ֖ה אֶת־אַבְרָהָ֑ם" הוא במובן מוסרי, שפדה יעקב אותו מהצער שביתו אחריו לא ישמרו דרך ה', כי מלבד יעקב שמיטתו הייתה שלמה וכל בניו צדיקים, שאר יוצאי ירכו של אברהם מישמעאל ועשו היו רשעים. ולזאת, בזמן שזרע יעקב עוזב את ה', יעקב אבינו כאילו מתבייש בפני אברהם שביטל יתרונו. אולם לאחר תשועת ה' מיד סנחריב, כאשר ייהפך לבב העם אל ה' לעבדו שכם אחד – "לֹֽא־עַתָּ֤ה יֵבוֹשׁ֙ יַֽעֲקֹ֔ב וְלֹ֥א עַתָּ֖ה פָּנָ֥יו יֶחֱוָֽרוּ", כלומר אלו שניכר בהם גידולי ה' – "בְּקִרְבּ֖וֹ יַקְדִּ֣ישֽׁוּ שְׁמִ֑י".