פסוק א:הוי. הנביא מתאונן על עטרת הגאוה של שכורי אפרים ר״ל על מה שהיו מתכבדים בגאותם:
פסוק א:וציץ נובל צבי תפארתו. הדר תפארתו היא עטרת הגאוה שזכר תכלה מהר כציץ השדה אשר במעט זמן יבול ויכמוש והוא כפל ענין במ״ש:
פסוק א:אשר על ראש. חוזר על עטרת גאות לומר העטרה אשר על ראש בני אפרים שהיו מפנקים עצמם למשוח ראשם הרבה בשמן מבושם וכאלו היה הראש גיא מלא שמן:
פסוק א:הלומי יין. אשר היו מוכים מהיין כי לפי רוב השכרות יפלו בארץ ויוכו על האבנים המושלכים על פני האדמה וכאילו היין הוא המכה:
פסוק ב:הנה חזק ואמיץ. הנה יש רוח חזק ואמיץ לה׳ שהוא כזרם ברד המשבר אילנות:
פסוק ב:שער קטב. כרוח סערה הכורת ומשחית:
פסוק ב:שוטפים. אשר המה שוטפים בחזקה:
פסוק ב:הניח לארץ ביד. זה הרוח יניח עטרת גאונם לארץ בחזקת היד ובכח רב:
פסוק ג:ברגלים תרמסנה. ברגלי האויב תרמסנה עטרת הגאוה של שכורי אפרים ר״ל האויב ישפיל גאותם:
פסוק ד:והיתה וכו׳. הדר תפארתו הדומה לציצת הנובל אשר היא לעטרה על ראש גיא שמנים:
פסוק ד:כבכורה. חוזר על והיתה האמור בתחלת המקרא לומר עטרת הגאוה תהיה כתאנה שנתבכרה בטרם יהיה הקיץ והוא עת בשול התאנים כולם:
פסוק ד:אשר יראה וכו׳. אשר מיד כשיראה אותה הרואה יבלענה מיד כשהיא עדיין תלויה על הענף ואינו ממתין עד שיתלוש ואמר שכן ימהר האויב להשפיל גאותם:
פסוק ה:ביום ההוא. ביום מפלת מלכות אפרים:
פסוק ה:לעטרת צבי. ר״ל יתלו הכבוד בגאות ה׳:
פסוק ה:ולצפירת תפארה. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ה:לשאר עמו. הם יהודה ובנימין:
פסוק ו:ולרוח משפט. האל יהיה לרוח משפט למי שיושב על המשפט ר״ל יחונן דעת לחזקים לעשות משפט אמת:
פסוק ו:ולגבורה. הוא יהיה לגבורה לבני יהודה אשר שבו ממקום המלחמה להכנס אל שער העיר להשגב שמה ר״ל לא יצטרכו לגבורת מלחמה כי האל ילחם להם ויכה את האויב:
פסוק ז:וגם אלה. גם יהוד׳ ובנימין בעבור שכרו׳ היין שגו בדעתם ובעבור השכר תעו מדרך הישר:
פסוק ז:כהן. הוא המורה וכן נאמר כי שפתי כהן וכו׳ ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב׳:ז׳):
פסוק ז:ונביא. הנביא השקר אשר העמידוהו להוכיח׳ וליישר דרכם:
פסוק ז:שגו בשכר. בעבור שתיית השכר שגו בדעת׳:
פסוק ז:נבלעו. נשחתו מן השכרות:
פסוק ז:שגו ברואה. שגגו בדעתם בענין הראיה כדרך השכור שאין דעתו מסכמת לאמיתת הדבר הנראה:
פסוק ז:פקו פליליה. הכשילו את המשפט ולא דנוהו דין אמת:
פסוק ח:כי כל שלחנות. אשר הם מסובים עליהם:
פסוק ח:קיא צואה. הקאה ושלשול היציאה כדרך היין המביא הקאה ושלשול מלמטה:
פסוק ח:בלי מקום. אין מקום פנוי ונקי מאלה:
פסוק ט:את מי. הואיל והגדולים פונים אל השכרות א״כ למי ילמוד הנביא דעה ולמי יבין השמועה אשר שמע מאת ה׳:
פסוק ט:גמולי מחלב. וכי ילמד לאלה שנגמלו מהנקת החלב:
פסוק ט:עתיקי. הנעתקים משדי אמן וכפל הדבר במ״ש:
פסוק י:כי צו לצו. מהתענג ומרוב כל המה רחוקים ממצות ה׳ עד שההכרח לעשות להם צוואה במצות ה׳ ר״ל לעשות עוד סייג וגדר למצות ה׳ ואל הצוואה והסייג הזה ההכרח לעשות עוד לה סייג וצוואה אחרת:
פסוק י:קו לקו. ע״ש שקו המשקולת עשויה להשמר לבל יעקמו הבנין לזה קורא למשמרת בלשון קו ורצה לומר ההכרח לעשות להם משמרת למשמרת התורה ולעשות עוד משמרת למשמרת והענין כפול במ״ש:
פסוק י:זעיר שם. ר״ל אף במקום המוכן ללמוד תורת ה׳ אין ללמד להם כי אם מעט מעט כי למשא יחשב להם:
פסוק י:זעיר שם. הכפל יורה על הצמצום:
פסוק יא:כי בלעגי שפה. כי דברי הנביא בעיניהם כאלו ידבר אליהם בלעגי שפה ובלשון אחרת שאינם מכירים בו:
פסוק יב:אשר אמר אליהם. רצה לומר הלא לטובתם ידבר כי זהו הדבר אשר אמר אליהם הניחו לעיף ותש כח ואל תגזלו אותו ובזאת תמצאו מנוחה ומרגוע ועכ״ז אינם רוצים לשמוע עם שהדבר הוא לטובתם:
פסוק יג:והיה להם דבר ה׳ וכו׳. ר״ל מאד נקל להם לעבור על דבר ה׳ כאלו לא היתה רק צוואה וסייג לצוואה אחרת ואף האחרת היתה רק צוואה וסייג למצות ה׳ שאין אדם נזהר כ״כ בשמירתה לפי שהיא צוואה רחוקה ממצות ה׳:
פסוק יג:קו לקו. כאלו היתה רק משמרת למשמרת אחרת ואף האחרת רק משמרת למשמרת התורה שאין אדם סופנה כ״כ והענין כפול במ״ש:
פסוק יג:זעיר שם. ר״ל אף במקום שלמדוה נחשבת מעט ואף כי אותם שלא דרכו בנתיבותיה:
פסוק יג:זעיר שם. הכפל יורה ההמעטה:
פסוק יג:למען ילכו. בעבור זאת כשילכו וכפלו לפול אחור וישברו ויפלו בהמוקש וילכדו בה ר״ל יפלו בצרה ולא יוכלו להמלט:
פסוק יד:אנשי לצון. המלעיגים בדברי הנביא:
פסוק יד:מושלי. המושלים על העם אשר בירושלים:
פסוק טו:כי אמרתם. אשר אמרתם בלעג הנה כרתנו ברית עם המות שלא יבא עלינו קודם הזמן ולא נירא א״כ מהפחדת הנביא:
פסוק טו:עשינו חוזה. עשינו גבול שלא נבוא אל השאול קודם הזמן:
פסוק טו:שוט שוטף וכו׳. כאשר יעבור מכה המתהלכת בארץ לא יבוא עלינו:
פסוק טו:כי שמנו כזב מחסנו. נחסה בצל הכזב כי נחכם לומר לפני המכה שלא צוה המקום לבוא עלינו והוא ענין לצנות:
פסוק טו:ובשקר נסתרנו. כפל הדבר במ״ש:
פסוק טז:לכן. הואיל ויש בכם אנשים מלעיגים בדברי הנבואה יבוא עת שיקבלו גמולם וכאשר מסיים והולך:
פסוק טז:הנני יסד. הנה אני הוא אשר מאז גזר ויסד להיות בציון מלך חזק כאבן ועל חזקיה יאמר:
פסוק טז:אבן בוחן. האבן הזה יהיה להם למבצר:
פסוק טז:פנת יקרת. יהיה כאבן יקר ההושם בפנת הבנין למען יהיה נראה מהעבר מזה ומהעבר מזה:
פסוק טז:מוסד מוסד. יהיה כהיסוד המיוחד שביסודות:
פסוק טז:המאמין לא יחיש. לפי שרובם לא היו מאמינים בדברי הנביא בימי אחז לכן אמר המאמין לדברי לא ימהר לראות הדבר ר״ל לא יחשוב בלבבו שעתה תהיה הדבר כי לא תהיה עד לאחר זמן:
פסוק יז:ושמתי משפט לקו. אז אשוב גמול המפעל ואשים משפט יסורים להרשעים הללו כפי קו חטאם ר״ל כדבר הנמדד בקו לא פחות ולא יותר:
פסוק יז:וצדקה למשקלת. ואל הצדיקים אעשה צדקה כפי משקל צדקתם כי בימי חזקיה יכבוש סנחריב ערי הבצורות ביהודה ויהרוג הרשעים והצדיקים יותרו ויקבלו הטובה:
פסוק יז:ויעה ברד. כלפי שאמרו כי שמנו כזב מחסנו אמר שהברד יכבד ויטאטא את המחסה הכזב ר״ל סנחריב המכה לא יפנה אל דברי הכזב:
פסוק יז:וסתר. כלפי שאמרו ובשקר נסתרנו אמר שהמים ישטפו את מסתור השקר ר״ל סנחריב לא יפנה אל השקר וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יח:וכפר וגו׳. כלפי שאמרו כרתנו ברית את מות אמר אז יוסר הברית ויבוטל כי בוא יבוא עליכם:
פסוק יח:וחזותכם וגו׳. כלפי שאמרו ועם שאול עשינו חוזה אמר אז לא תקום הגבול שעשיתם עם השאול כי כן תבואו אל השאול:
פסוק יח:שוט שוטף וגו׳. כלפי שאמרו שוט וגו׳ לא יבואנו אמר כאשר יעבור המכה המתהלכת תהיו לו למרמס כי עליכם יבוא וירמוס אתכם:
פסוק יט:מדי עברו. מתי שיעבור שוט השוטף יקח אתכם אליו:
פסוק יט:כי בבקר. בכל בוקר יעבור עליכם ואח״ז יתמיד לבוא ביום ובלילה:
פסוק יט:והיה וגו׳. מי שיתן לב להבין שמועת הפורעניות לא ישקוט לבבו רק יהיה מלא מרתת וחרדה:
פסוק כ:כי קצר וגו׳. המצע אשר ישכב עליו יהיה קצר להשתטח עליו ולהאריך עצמו בפשוט הרגלים ר״ל ארצם תהיה צרה מהכיל התפשטות מרבית חיל האויב הבא:
פסוק כ:והמסכה צרה כהתכנס. המסכה תהיה צרה לו כאשר יתכנס להתאסף תחתיה עם כל איבריו והוא כפל ענין במ״ש ויורה על הפלגת הדבר שיהיה רב מחנהו וכמ״ש והיה מטות כנפיו מלא רוחב ארצך (לעיל ח׳):
פסוק כא:כי כהר פרצים. כמו בעת מלחמת דוד בפלשתים בבעל פרצים העומדת בהר כמ״ש ויעל בבעל פרצים (דה״א י״ד) ושם נשמדו הפלשתים פתאום ואמר כן יקום ה׳ להשמידם פתאום מעל פני האדמה:
פסוק כא:כעמק בגבעון. כמו בעת מלחמות יהושע בהאמורי בהעמק אשר בגבעון אשר מן השמים נלחמו עמהם כמ״ש וה׳ השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים וגו׳ (יהושע י׳:י״א) כמו כן ירגז ה׳ עליהם וילחם בם:
פסוק כא:לעשות מעשהו. להפרע מהם:
פסוק כא:זר מעשהו. המעשה תהיה זרה ר״ל דבר שלא עשה עמהם מתמול שלשום:
פסוק כא:ולעבוד וגו׳. הוא כפל ענין במ״ש כי עבודה היא כמו מעשה ונכריה הוא כמו זר ופתרון אחד להם:
פסוק כב:אל תתלוצצו. לומר דרך לעג כרתנו ברית את מות וגו׳:
פסוק כב:פן יחזקו מוסריכם. פן יתחזקו היסורים המוכנים לכם:
פסוק כב:כי כלה וגו׳. מאת ה׳ שמעתי שיבוא כליון וכריתה על כל הארץ לכן אל תתלוצצו:
פסוק כג:האזינו. הטו אוזן ושמעו קול דברי:
פסוק כג:הקשיבו וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק כד:הכל היום. פתח במשל ואמר וכי כל היום יחרוש החורש לתקן השדה לזריעה:
פסוק כד:יפתח. מוסב על הכל היום לומר וכי כל היום יפתח האדמה בכלי המחרישה ויכתש רגבי העפר:
פסוק כה:הלא אם שוה פניה. הלא כאשר משוה פני האדמה מניח עבודתם ועוסק בזריעה:
פסוק כה:והפיץ קצח. כשבא לזרוע קצח זורעה בהפצה ואם בא לזרוע כמון זורעה בזריקה כל מין כדרכו:
פסוק כה:ושם חטה שורה. החטים משים בשורה ר״ל באמצעית השדה במדה הראוי לו לא יוסיף ולא יגרע:
פסוק כה:ושעורה נסמן. השעורה יזרע סביבות החטים כמו המסמן דבר מה:
פסוק כה:וכסמת גבולתו. הכוסמין זורע על גבולי השדה ומצריו כל מין במקום הראוי לו והנמשל הוא לומר כמו שאין דרך החורש לחרוש כל היום כי אחר שמשוה פני האדמה יזרע בה כל מין כדרכו ובמקום הראוי כן אין תועלת בתוכחת הנביא לבד כי מהראוי שאחר שישמעו דברי הנביא יתקנו מעשיהם ולשוב בתשובה כפי הראוי לכ״א לפי חטאו אשר יחטא ואשם:
פסוק כו:ויסרו למשפט. עוד מדבר במשל ואומר הנה כאשר תגדל התבואה והזרעונים שרוצה להפריש מהם הפסולת והקשין הנה דרכו להכות ולחבוט כל מין ומין במשפט הראוי כאשר למדו אלהיו ונתן חכמה בלבו לדעת משפט כל מין ומין:
פסוק כז:כי לא בחרוץ. ר״ל כי לא דישת כל המינין שוה אולם יש הפרש בין מין למין כי הקצח לא יודש בחרוץ לפי שהוא נוח וקל להפרש מהקשין ואין מהצורך לדושו בחרוץ:
פסוק כז:ואופן עגלה על כמון יוסב. מלת לא האמור בתחילת הפסוק משמשת בשתים כאלו אמר על כמון לא יוסב ר״ל אין מהצורך לסבב אופן עגלה על כמון להפרישו מהקשין כי גם נוח להיפרש בדבר קל:
פסוק כז:כי במטה. אלא במטה יחבט קצח, וכמון יחבט בשבט כי גם באלה נפרשים מן הקשין:
פסוק כח:לחם יודק. התבואה שעושים ממנו הלחם שאינו נוח להיפרש מהקשין בדבר קל לכן הוא נידש בחרוץ ובאופן עגלה לכתת את התבן דק דק עד שיתגלה הגרעין:
פסוק כח:כי לא לנצח. אלא לא לזמן מרובה ידוש בהם את התבואה רק לפי צורך הפרשת הגרעין מהקשין:
פסוק כח:והמם גלגל עגלתו. ר״ל כי אם יעשה זה זמן רב אז אופן העגלה יכתת וישבר אף את הזרע:
פסוק כח:ופרשיו לא ידקנו. ר״ל וכן החרוץ לא יעבור זמן רב על התבואה בכדי שלא יהיו שיני החרוץ מכתתים את הזרע דק דק והנמשל הוא לומר שכמו שאין דרך הדש לדוש קצח וכמון בחרוץ ובאופן לפי שנוחים המה להיפרש מהקשין ודי להם בדבר קל כן אלו הייתם נוחים לקבל מוסר במעט רמז משפט יסורים לא היה המקום מכביד היסורים עליכם אבל הואיל ולא כן הוא מהצורך להכביד היסורים למען תוסרו כתבואה הזה שאינו נוח להיפרש מהקשין אשר מהצורך לדושו בחרוץ ואופן ואולם לא לנצח יריב ולא יעשה כליה כתבואה זה שאינו נידש זמן מרובה שלא להפסיד הזרע:
פסוק כט:גם זאת וכו׳. כאומר עם שאמרתי שמעו קולי דעו שמהשם נאמר לי המשל הזה ולא מלבי אמרתי:
פסוק כט:הפליא עצה. בזה המשל הראה עצה נפלאה:
פסוק כט:הגדיל תושיה. הראה חכמה גדולה ומוסר נפלא:
