פסוק א:הוי. שכורי אפרים. שהיו השרים מתעסקים ביין:
פסוק א:צבי. כמו לצבי ולכבוד (ישעיהו ד' ב'):
פסוק א:וטעם עטרת על המלוכה:
פסוק א:ראש גיא שמנים. ראש כמו ראשי בשמים (שיר השירים ד' י"ד), וכל כך היו רבי' עד ששב כמו גיא כמו ונשב בגיא (דברים ג' כ"ט) ויש אומר כמו גיא מאד (ישעיהו ט"ז ט'), שהוא חסר ה"א:
פסוק א:הלומי. כמו הלמוני בל ידעתי (משלי כ"ג ל"ה):
פסוק ב:הנה חזק. תואר ליום או לחיל:
פסוק ב:שער קטב. [הכ"ף הראשון] מושך אחר, וכן הוא כשער:
פסוק ב:קטב. כמו אהי קטבך שאול (הושע י"ג י"ד):
פסוק ב:הניח לארץ [ביד]. הטעם כי השם הוריד אלה הזרמים, והניחם לארץ בידו החזקה:
פסוק ג:ברגלים. עטרת. באה מלת יחיד, והטעם רבות, וכמוהו רבים:
פסוק ד:והיתה ציצת נובל. כאילו אמר זה הציץ שיהיה נובל, כמו בת בבל השדודה (תהלים קל"ז ח'), או ציצת עלה נובל, והוא הנכון:
פסוק ד:כבכורה. היא התאנ' הבכורה בטרם בא פרי הקיץ:
פסוק ה:ביום וגו'. והנה זה הפך צבי עטרת אפרים, כי תראה מלכות השם בציון:
פסוק ו:ולרוח. ליושב על המשפט. הם הסנהדרין, והטעם שיחזיקם:
פסוק ו:משיבי מלחמה [שערה]. אל השער. יש אומרים משיביה מהשער, ורבי משה הכהן אמר כי השם יחזק הבורחים, והוא הנכון:
פסוק ז:וגם [אלה]. יש מאנשי יהודה:
פסוק ז:כהן. שהוא המורה וכן הנביא שהוא מוכיח:
פסוק ז:שגו ברואה. בדברי הרואה מוכיחי העם:
פסוק ז:פקו פליליה. השופטים, והנה פקו פועל יוצא, או תחסר מלת דברי, והוא הנכון, והנו פועל עומד מגזרת ופיק ברכים (נחום ב' י"א), כטעם הנתק הברכים:
פסוק ח:כי וגו'. כן מנהג המשתכרים:
פסוק ח:בלי מקום. שאיננו מלא כמו עד אפס מקום (ישעיהו ה' ח'), וכן מלאו קיא ומלאו צואה, והנה ממעל ומתחת:
פסוק ט:את וגו'. אם בא הנביא להוכיחם אין מבין, כי בעבור היין אינם בדעתם, כנערים:
פסוק ט:גמולי מחלב. הוא סמוך ומוכרת כמו השכוני באהלים (שופטים ח' י"א):
פסוק ט:עתיקי. שהסירו אותם, כמו ויעתק משם (בראשית י"ב ח'), והמלה תאר השם:
פסוק י:כי צו לצו. ראויים הם לדבר עמם כאשר ידבר האב אל בנו הקטן, שלא ידע עוד:
פסוק י:צו לצו. מצוה אחר מצוה, או מצוה דבקה למצוה:
פסוק י:קו לקו. למוד הכתיבה:
פסוק י:זעיר שם. מעט מעט פעם אחר פעם:
פסוק יא:כי בלעגי. מגזרת לעג (תהלים ע"ט ד') כי כן המנהג שידבר המלמד לתינוק:
פסוק יא:ובלשון אחרת. שיבקש המלמד, אותו' שאינם קשות על הלשון תחת אחרות, כן ראוי שידבר המוכיח אל העם הזה:
פסוק יב:אשר אמר להם. הנביא:
פסוק יב:זאת. ירושלים היא מנוחתכם עשו מנוחה לעיף שלא יברח אל מצרים ואשור:
פסוק יב:המרגעה. מגזרת מרגוע (ירמיהו ו' ט"ו), ושניהם שמות, ועל דעת המדקדק הירושלמי שהמלה פועלת:
פסוק יב:האל"ף בסוף אבוא נוסף כאל"ף ההלכוא (יהושע י' כ"ד):
פסוק יג:והיה. והנה חשבו כי דבר השם איננו עקר, רק כאב ביד להרגילם למען לא ילכו אל מצרים כאשר כתוב הוי היורדים מצרים לעזרה (ישעיהו ל"א א') כי הפרשה אחת היא:
פסוק יד:לכן. אנשי לצון. המתלוצצים לאמר כי דברי השם כמו צו לצו:
פסוק יד:מושלי. יש אומרים מגזרת ממשלה, והטעם השרים, והנכון שהוא כמו על כן יאמרו המושלים (במדבר כ"א כ"ז):
פסוק טו:כי כרתנו ברית. עם מות שלא נמות עתה:
פסוק טו:ועם שאול עשינו חוזה. כמו ברית, ויאמר רבי משה הכהן כמו חזו' דרך נבואה, ומה יעשה במלת עשינו חוזה, ולפי דעתי שחוזה הוא הנביא וכן הוא ברית את מות ועם שאול עשינו ברית חוזה, כברית שתעשה על ידי נבואה:
פסוק טו:שוט שוטף. על רעב והקרוב שהוא כן שוט נחל שוטף:
פסוק טו:כי שמנו. הטעם אף על פי ששמנו כזב, וכן רפאה נפשי כי חטאתי לך (תהלים מ"א ה'):
פסוק טז:לכן. הנני יסד. שם התאר מהבנין הכבד על משקל אבד והנה כמוהו יוצא, ושבח אני את המתים (קהלת ד' ב'):
פסוק טז:אבן בחן. כמו עופל ובוחן (ישעיהו ל"ד י"ד), והטעם שתהיה נשגבה ציון ממלך אשור:
פסוק טז:פנת יקרת מוסד. הראשון שם כמו היסוד, ויקרת סמוך אליו, ומוסד השני פעול מבנין הכבד הנוסף על משקל מוצב ארצה, על כן הסמ"ך דגוש לבלוע הכפל:
פסוק טז:מאמין לא יחיש. כי עוד לימים רבים תהיה זאת הנבואה:
פסוק יז:ושמתי. דרך משל על קו ומשקלת הבונים, בעבור שאמר הנני יסד בציון אבן, ויש אומרים כי האבן על דרך משל על חזקיהו:
פסוק יז:ויעה ברד. מגזרת היעים, והנה ברד פועל, כי יעה פועל יוצא, וטעם ברד משל למלך אשור:
פסוק יז:מחסה. מושך אחר וכן הוא וסתר מחסה מים ישטופו, או תחסר מלת אלה:
פסוק יח:וכפר. כמו ואיש חכם יכפרנה (משלי ט"ז י"ד) כטעם השחתה והסרה:
פסוק יח:[וחזותכם את שאול]. וברית חזותכם עם שאול:
פסוק יח:וי"ו והייתם כפ"א רפה בלשון ישמעאל, וכמוהו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כ"ב ד'):
פסוק יט:מדי. עבור הנחל השוטף יקחכם:
פסוק יט:זועה. איננו כמו זעוה (דברים כ"ח כ"ה) הפוך כאשר יפרישו רבי', רק הוא מגזרת ולא זע ממנו (אסתר ה' ט') ובא הוי"ו באמצע כוי"ו מות, והטעם כי יפחד מי שיבין שמועתכם מה שירע [צ"ל שאירע] לכם:
פסוק כ:כי. המצע. שהוא למטה ביציע:
פסוק כ:מהשתרע. מהתפרש והמשך המסך כמו ושרוע וקלוט (ויקרא כ"ב כ"ג):
פסוק כ:כהתכנס. שם הפועל מגזרת לך כנוס (אסתר ד' ט"ז), וטעם כהתכנס כאשר יתחברו תחתיה רבים, וזה דרך משל על העם והמושלים בם:
פסוק כא:כי כהר פרצים. הוא הנודע במלחמות דוד (שמואל ב' ה' כ') שנקרא בעל פרצים כי בפתע פתאום רוצחו הפלשתים במעשה פלא, או כעמק [בגבעון], שהוא בגבעון:
פסוק כא:[ירגז]. שרגז (רמז) בעת עמוד השמש והירח (יהושע י' י"ב), כן יעשה השם מלחמה זרה על ישראל שלא נשמע כמוה:
פסוק כא:נכריה עבודתו. כפול בטעם, כמשפט:
פסוק כב:ועתה. מוסריכם. מוסרות:
פסוק כב:ונחרצה. גזרה גזורה כמו אתה חרצת (מלכים א' כ' מ'):
פסוק כג:האזינו ושמעו קולי. ושמעו אמרתי, והטעם הקול:
פסוק כד:הכל. הטעם כי החורש יתקן האדמה פעם אחרי פעם, ויזרע, והארץ מתולדתה תעשה התבואה:
פסוק כד:יפתח וישדד. יתקן השדה, כמו ישדד לו יעקב (הושע י' י"א), והטעם כפול:
פסוק כה:הלא. שוה. מגזרת שוה, ואשת מדינים נשתוה (משלי כ"ז ט"ו):
פסוק כה:קצח. הוא כמין כמון ודק ממנו, והוא שחור:
פסוק כה:שורה. יש אומרים הטובה, ויש אומרים במדה, כמו במשורה (ויקרא י"ט ל"ה) והוא הישר:
פסוק כה:ושעורה. השעורה ידוע:
פסוק כה:וכסמת גבולתו. מגזרת מגבלות תעשה אותה (שמות כ"ח י"ד):
פסוק כו:ויסרו. והשם כבר יסר הזורע והמפיץ ולמדו איך יעשה:
פסוק כו:וטעם למשפט כמו במספרם כמשפט (במדבר כ"ט ל"ב), לעשות כמנהג, וכן אלהיו יורנו:
פסוק כז:כי בחרוץ. הוא כמו עלי שכותשין בו, כמו חרוץ חדש (ישעיהו מ"א ט"ו):
פסוק כז:על כמון לא יסב. כי טעם לא ימשוך אחר עמו:
פסוק כח:לחם [יודק]. ומנהג הלחם שיודק:
פסוק כח:אל"ף אדוש נוסף כאל"ף אזרועך (ירמיהו ל"ב כ"א):
פסוק כח:[והמם וגו']. ועת שיהמם גלגל עגלתו אז פרשיו לא ידוקנו, והטעם כאשר יחרוש לא ידוקנו, כי כל דבר בעתו ברא השם להיותו כן, על כן אחריו גם זאת וגו', הטעם כי לא ידושנו לנצח:
פסוק כט:הפליא עצה. פליאה:
פסוק כט:תושיה. חכמה, ויאמר רבי משה הכהן שהוא מגזרת יש, והנה הטעם כי תולדת האדמה והזרעים טובה מתולדתם שישמעו דברי הנביא ולא יועיל, והפך זה יערף כמטר לקחי (דברים ל"ב ב') כאשר פרשתיו: