הבאים ישרש יעקב
הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה. הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרגיו הורג. בסאסאה בשלחה תריבנה הגה ברוחו הקשה ביום קדים. לכן בזאת יכופר עון יעקב...
(ישעיהו כז ו-ט)
להלן נביא שנים מתוך הפרושים לקטע.
א. רש"י מפרש את הקטע על העבר, על תקופת הגלות ויציאת מצרים. ישעיהו מזכיר לעם כיצד ירדו בנ"י למצרים ושם השרישו שרש ונהיו לעם גדול ("ומלאו פני תבל תנובה") פסוק ז' נקרא בניחותא ולא בתמיהה. פרעה שעינה אותם נענש מידה כנגד מידה. ה' הכה את מכה עם ישראל, באותה מכה עצמה. "הם טבעום במים ואני טבעתים במים". וזה ב"סאסאה" זאת אומרת באותה סאה ומידה שהרגו בבני ישראל -בדיוק באותה סאה נהרגו הם. "בשלחה" "רוחו הקשה" "ביום קדים" כולם רמז ליציאת מצרים. שלוח בני ישראל ממצרים, ובקיעת הים "ברוח קדים עזה". בני ישראל יהיו ראויים לנס כבימי יציאת מצרים אם יסירו את חטאתם...
ב. שיטת הרד"ק והמלבי"ם שהפסוקים מדברים על העתיד, "אל הימים הבאים" (רד"ק) או "האנשים הבאים בעתיד" (מלבי"ם). שניהם מסבירים שהקטע בא לבאר את היחס השונה של הקב"ה לישראל ולעמים מבחינת העונש. הנביא שואל בפסוק ו' האם העונש לגויים שוה לעונש לעם ישראל? האם ה' הכה את הגוים כמו שהם הכו את ישראל? התשובה בודאי שלא. כי העונש לגוים היה מוחלט וקשה עד אובדן. ואילו בעם ישראל העונש בא רק כדי לכפר על החטאים. כשהגוים הכו את עם ישראל, הם לא השמידו אותו והעם קם מחרבותיו. אבל כשהקב"ה הכה את הגויים היתה זו מכה ללא תקומה. כשסאת עם ישראל גדושה ומידת הדין רוצה לריב עימם ולשלחם, ("בסאסאה בשלחה תריבנה") אמר ("הגה") הקב"ה שהרוח הקשה "ביום הקדים" היא רק כדי לכפר על עוון יעקב. ופריה של פורענות זו היא הסרת חטאתם של ישראל. (ע"פ המלבי"ם).
רעיון זה ש"את אשר יאהב ה' יוכיח" "ויסורים ממרקים עוונות" יש למצא ברמז במילה "ישרש". לפעל ש.ר.ש הוראות כפולות ומנוגדות. לשרש פרושו לעקור להשמיד ולאבד. ולהשריש פרושו לטעת ולהצמיח. בימי המשיח הבאים באחרית הימים יתברר שעונשם של אומות העולם היה סופי ומוחלט לאבדן. אבל עונשם של ישראל בא להיטיב עמם כמו הזרע שבהתחלה נרקב ומתוך כך באה הצמיחה. כי דוקא מתוך שנעקרו לגלות הם חוזרים ושבים לחיים "הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל".