תנ"ך על הפרק - ישעיה כז - ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים / הרב חיים בן סניור שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה כז

361 / 929
היום

הפרק

בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יִפְקֹ֣ד יְהוָה֩ בְּחַרְב֨וֹ הַקָּשָׁ֜ה וְהַגְּדוֹלָ֣ה וְהַֽחֲזָקָ֗ה עַ֤ל לִוְיָתָן֙ נָחָ֣שׁ בָּרִ֔חַ וְעַל֙ לִוְיָתָ֔ן נָחָ֖שׁ עֲקַלָּת֑וֹן וְהָרַ֥ג אֶת־הַתַּנִּ֖ין אֲשֶׁ֥ר בַּיָּֽם׃בַּיּ֖וֹם הַה֑וּא כֶּ֥רֶם חֶ֖מֶד עַנּוּ־לָֽהּ׃אֲנִ֤י יְהוָה֙ נֹֽצְרָ֔הּ לִרְגָעִ֖ים אַשְׁקֶ֑נָּה פֶּ֚ן יִפְקֹ֣ד עָלֶ֔יהָ לַ֥יְלָה וָי֖וֹם אֶצֳּרֶֽנָּה׃חֵמָ֖ה אֵ֣ין לִ֑י מִֽי־יִתְּנֵ֜נִי שָׁמִ֥יר שַׁ֙יִת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה אֶפְשְׂעָ֥ה בָ֖הּ אֲצִיתֶ֥נָּה יָּֽחַד׃א֚וֹ יַחֲזֵ֣ק בְּמָעוּזִּ֔י יַעֲשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם לִ֑י שָׁל֖וֹם יַֽעֲשֶׂה־לִּֽי׃הַבָּאִים֙ יַשְׁרֵ֣שׁ יַֽעֲקֹ֔ב יָצִ֥יץ וּפָרַ֖ח יִשְׂרָאֵ֑ל וּמָלְא֥וּ פְנֵי־תֵבֵ֖ל תְּנוּבָֽה׃הַכְּמַכַּ֥ת מַכֵּ֖הוּ הִכָּ֑הוּ אִם־כְּהֶ֥רֶג הֲרֻגָ֖יו הֹרָֽג׃בְּסַּאסְּאָ֖ה בְּשַׁלְחָ֣הּ תְּרִיבֶ֑נָּה הָגָ֛ה בְּרוּח֥וֹ הַקָּשָׁ֖ה בְּי֥וֹם קָדִֽים׃לָכֵ֗ן בְּזֹאת֙ יְכֻפַּ֣ר עֲוֺֽן־יַעֲקֹ֔ב וְזֶ֕ה כָּל־פְּרִ֖י הָסִ֣ר חַטָּאת֑וֹ בְּשׂוּמ֣וֹ ׀ כָּל־אַבְנֵ֣י מִזְבֵּ֗חַ כְּאַבְנֵי־גִר֙ מְנֻפָּצ֔וֹת לֹֽא־יָקֻ֥מוּ אֲשֵׁרִ֖ים וְחַמָּנִֽים׃כִּ֣י עִ֤יר בְּצוּרָה֙ בָּדָ֔ד נָוֶ֕ה מְשֻׁלָּ֥ח וְנֶעֱזָ֖ב כַּמִּדְבָּ֑ר שָׁ֣ם יִרְעֶ֥ה עֵ֛גֶל וְשָׁ֥ם יִרְבָּ֖ץ וְכִלָּ֥ה סְעִפֶֽיהָ׃בִּיבֹ֤שׁ קְצִירָהּ֙ תִּשָּׁבַ֔רְנָה נָשִׁ֕ים בָּא֖וֹת מְאִיר֣וֹת אוֹתָ֑הּ כִּ֣י לֹ֤א עַם־בִּינוֹת֙ ה֔וּא עַל־כֵּן֙ לֹֽא־יְרַחֲמֶ֣נּוּ עֹשֵׂ֔הוּ וְיֹצְר֖וֹ לֹ֥א יְחֻנֶּֽנּוּ׃וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יַחְבֹּ֧ט יְהוָ֛ה מִשִּׁבֹּ֥לֶת הַנָּהָ֖ר עַד־נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם וְאַתֶּ֧ם תְּלֻקְּט֛וּ לְאַחַ֥ד אֶחָ֖ד בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַיהוָ֛ה בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלִָֽם׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב חיים בן סניור שליט

ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים

בפרקנו מדבר הנביא ישעיהו על האובדים שישובו מארץ אשור ועל הנדחים מארץ מצרים וכולם ישתחוו לה' בהר הקודש בירושלים(ישעיהו כז יג). הנביא מדבר על האובדים ועל הנדחים, על ארץ אשור וארץ מצרים. אך מה בדבר עם ישראל שבשאר ארצות? כלום לא יעלו לארץ ולא יזכו לחזות בנועם ה'? אלא שמלבד הפשט שבדברים הנביא רומז לנו רמז חשוב ביותר.

כידוע ישנם שני סוגי בני אדם, אלה ששפר גורלם והם חיים חיי נחת ועונג ואחרים שחיים חיי לחץ וצער. ארץ אשור כינוי לארצות השפע, שם חיים בני ישראל בעושר ללא נוגש ומציק. ארץ מצרים כינוי לאלה החיים בתוך מצרים, הגבלות, כלומר חיי צער ורדיפות. נסיון העושר הנו קשה מנסיון העוני משום שהעני לא נכשל בגאוה כי "תחנונים ידבר רש"(משלי יח כג, ישנם יוצאים מהכלל בבחינת דל גאה). העשיר נכשל בדרך כלל בגאוה כי חושב שהוא המחליט והקובע מה לעשות ואבוי לזה שלא ישמע לו ולא יקבל את דעתו. העשיר בטוח כי רק הוא זה אשר צריך להחליט מה לעשות כי 'בעל המאה לו הדעה'(פתגם עממי). העשיר הינו אדם אובד, הוא שקוע בתאוותיו וגופו מאבד את הכושר להתמודד. הוא רגיל לקבל כל אשר ירצה ואינו מרגיש צורך להתמודד כדי להגיע להישגים חמריים. אט אט מפתח בתוכו תכונות של עצלות העוברות חיש מהר גם לתחום הרוחני. הוא לא שואף להתחזק בעבודת ה' ולהתאמץ בקיום מצוות כי אינו רגיל להתאמץ. אדם זה, גם כאשר מקיים תורה ומצוות, אינו מקיימן במלואן אלא כמצות אנשים מלומדה. לפיכך דעתו רעה והוא אינו מבחין בה. מאידך חברו הנרדף והנאנק תחת עול נוגשים, מפתח כושר השרדות ומטיב להתמודד עם כל מיני אנשים ומפריעים אחרים והוא מקיים את התורה מעוני ומתוך דוחק. הוא רוצה לקיים טוב יותר ולהרבות שעות למוד אך איננו יכול מפאת תלאות הזמן.

באחרית הימים מנבא ישעיהו שהקב"ה יגאל שני סוגים אלו האובדים בארץ אשור(ארצות העושר והשפע) והנדחים בארץ מצרים(בארצות העוני והמצוקה). סוגים אלו יבואו וישתחוו. פרושו של דבר שהם יתבטלו(השתחויה פרושה פישוט ידים ורגליים) כלפי ה', וכל זה יקרה בהר הקודש בירושלים. כאשר יגיעו לארץ ישראל ויראו את השגחת ה' על ישראל ואת הנסים שיעשה מלך המשיח הם יבינו כי אין עוד מלבדו וכל דבר אחר בעולם אין לו קיום כדברי התפלה: "אמת מלכנו ואפס זולתו".

  באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך