ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים
בפרקנו מדבר הנביא ישעיהו על האובדים שישובו מארץ אשור ועל הנדחים מארץ מצרים וכולם ישתחוו לה' בהר הקודש בירושלים(ישעיהו כז יג). הנביא מדבר על האובדים ועל הנדחים, על ארץ אשור וארץ מצרים. אך מה בדבר עם ישראל שבשאר ארצות? כלום לא יעלו לארץ ולא יזכו לחזות בנועם ה'? אלא שמלבד הפשט שבדברים הנביא רומז לנו רמז חשוב ביותר.
כידוע ישנם שני סוגי בני אדם, אלה ששפר גורלם והם חיים חיי נחת ועונג ואחרים שחיים חיי לחץ וצער. ארץ אשור כינוי לארצות השפע, שם חיים בני ישראל בעושר ללא נוגש ומציק. ארץ מצרים כינוי לאלה החיים בתוך מצרים, הגבלות, כלומר חיי צער ורדיפות. נסיון העושר הנו קשה מנסיון העוני משום שהעני לא נכשל בגאוה כי "תחנונים ידבר רש"(משלי יח כג, ישנם יוצאים מהכלל בבחינת דל גאה). העשיר נכשל בדרך כלל בגאוה כי חושב שהוא המחליט והקובע מה לעשות ואבוי לזה שלא ישמע לו ולא יקבל את דעתו. העשיר בטוח כי רק הוא זה אשר צריך להחליט מה לעשות כי 'בעל המאה לו הדעה'(פתגם עממי). העשיר הינו אדם אובד, הוא שקוע בתאוותיו וגופו מאבד את הכושר להתמודד. הוא רגיל לקבל כל אשר ירצה ואינו מרגיש צורך להתמודד כדי להגיע להישגים חמריים. אט אט מפתח בתוכו תכונות של עצלות העוברות חיש מהר גם לתחום הרוחני. הוא לא שואף להתחזק בעבודת ה' ולהתאמץ בקיום מצוות כי אינו רגיל להתאמץ. אדם זה, גם כאשר מקיים תורה ומצוות, אינו מקיימן במלואן אלא כמצות אנשים מלומדה. לפיכך דעתו רעה והוא אינו מבחין בה. מאידך חברו הנרדף והנאנק תחת עול נוגשים, מפתח כושר השרדות ומטיב להתמודד עם כל מיני אנשים ומפריעים אחרים והוא מקיים את התורה מעוני ומתוך דוחק. הוא רוצה לקיים טוב יותר ולהרבות שעות למוד אך איננו יכול מפאת תלאות הזמן.
באחרית הימים מנבא ישעיהו שהקב"ה יגאל שני סוגים אלו האובדים בארץ אשור(ארצות העושר והשפע) והנדחים בארץ מצרים(בארצות העוני והמצוקה). סוגים אלו יבואו וישתחוו. פרושו של דבר שהם יתבטלו(השתחויה פרושה פישוט ידים ורגליים) כלפי ה', וכל זה יקרה בהר הקודש בירושלים. כאשר יגיעו לארץ ישראל ויראו את השגחת ה' על ישראל ואת הנסים שיעשה מלך המשיח הם יבינו כי אין עוד מלבדו וכל דבר אחר בעולם אין לו קיום כדברי התפלה: "אמת מלכנו ואפס זולתו".
באדיבות הרב, מתוך ספרו: 'אמרי ח"ן - מלכים'