פסוק א:עצות מרחוק אמונה אומן. עצות שיעצת מרחוק לאברהם בברית בין הבתרים:
פסוק א:אמונה אומן. אמונה נאמנת אומן כמו אוהל אוכל ואינו ל' פועל אלא ל' מפעל אבויי"רמינט בלע"ז:
פסוק ב:כי שמת. הר שעיר מעיר לגל:
פסוק ב:ארמון זרים מעיר. מעון שעשו בעירך שהחריבוה תתן ארמונותיה חורבן אשר לעולם לא יבנה:
פסוק ד:מחסה מזרם. כיסוי אהל להציל מזרם וצל להגין מחורב ומהו אותו זרם הוא רוח עריצים כי רוחם דימה לזרם השוטף בקיר ומפילו:
פסוק ה:כחורב בציון. בעת יובש שמייבש הזרעים להתמולל כן תכניע שאון זרים:
פסוק ה:חורב בצל עב. כשהמים מתקשרים בענן עב בימי השרב שהכל שמחים בו כן יענה שיר הצדיקים על זמיר עריצים ומפלתן:
פסוק ה:זמיר. ל' לא תזמור (ויקרא כה):
פסוק ו:ועשה ה' צבאות לכל העמים. כשיבאו לצבא על ירושלים:
פסוק ו:משתה שמנים. שהם סבורים שיהא נוח להם כשמן יהפוך למשתה שמרים:
פסוק ו:שמנים ממחים. נוחים ושמנים כמוח עצמות יהיה שמרים מזוקקים מכל משקה שמן ויין שלא יהא שם אלא שמרים לבדם וכל זה במלחמות גוג ומגוג:
פסוק ז:הלוט. הכסוי הלוט על [כל] העמים. המכסה את כל העמים, הלוט כמו וילט פניו (מלכים א' יט) הנה היא לוטה בשמלה (שמואל א כ״א:י׳):
פסוק ז:המסכה. לשון נסיכות ושררה:
פסוק ח:בלע המות. יכסנו ויעלימנו עולמי' מישראל:
פסוק ט:ואמר. עמו ביום ההוא הנה וגו':
פסוק ט:קוינו לו ויושיענו. היינו מקוים לו שיושיענו:
פסוק י:כי תנוח יד ה'. גבורתו של מקו':
פסוק י:תחתיו. במקומו ונדוש כמו ונרוץ הגלגל (קהלת יב):
פסוק י:מדמנה. טיט וכן לדומן על פני האדמה (ירמיה טו):
פסוק יא:ופרש ידיו. ושבר ידון וזרועותיו בספוק כפים בבכי:
פסוק יא:לשחות. לשוט וכן מי שחו (יחזקאל מז י'):
פסוק יא:והשפיל. המשפיל את גאוותו:
פסוק יא:עם ארבות ידיו. לשון וארב לו (דברים יט) תירגם יונתן אשוות ידוהי מקום שהוא שם לו ידים לארוב והם מגדלים גבוהים אשוות חומות ומגדלים כמו (ירמיה ג) נפלו אשיותיה:
פסוק יב:משגב חומותיך. למואב הוא אומר: