פסוק א:יהוה אלקי אתה ארוממך וגומר עד אורח לצדיק משרים (כו, ז), כתב הרב אברהם אבן עזרא שהשם אלקי אתה וגומר הם דבר כל אחד מהזקנים שזכר למעלה, ולפי דרכי אחרי שזכר הנביא מה שהראהו הקדוש ברוך הוא מן הגאולה והתחיה אשר זכר, נתן לו יתברך שבח והודאה עליו, באומרו ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך, ורצה בזה שהנפלאות בכלל הנה יסודם הוא האמונה בחדוש בעולם, כי בה אמות החדוש הכולל ברצון מוחלט יהיה מקום למעשה הנסים והנפלאות, ולכן אמר ה' אלקי אתה כי מימים קדמונים היית לי לאלקים והייתי חייב להודות את שמך, אבל עתה בפרט ארוממך אודה שמך, כי עשית המסות הגדולות והנפלאות ההם, כי בהם יודעו ויתאמתו שהעצות שהיו מרחוק, שהוא חדוש העולם ובריאתו שנזכרו בתחילת התורה הם אמונה אומן, רוצה לומר אמונה אמתית קיימת. ורש"י פירש עצות מרחוק על מראת בין הבתרים שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם, ממשלת הארבעה מלכיות וגלות ישראל וגאולתו באחרונה, ושזה היה אמונה אומן, רוצה לומר אמונה קיימת כי אומן אינו פועל אלא לשון נפעל, ושאר המפרשים פירשו עצות מרחוק על נבואות הנביאים שייעדו על הגאולה, והתחיל הנביא לבאר הדברים שעליהם היה נותן רוממות והודאה לש"י, ראשונה על חרבן האומות שזכר למעלה בפרשה הנה ה' בוקק הארץ ובולקה, (ב) ועל זה אמר כאן כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה, רוצה לומר שהעיר שהיתה רבתי עם, שמת למפלה ולגל אבנים, וכן הקריה בצורה וארמון האומות הזרים נשבת מעיר עד שלעולם לא יבנה עוד, וזכר עיר וקריה בצורה וארמון, לפי שהערים יש מהם עיר גדולה מבלי מבצר, ומהם קריה גדולה עם מבצר, ומהם ארמון ומבצר מבלי עיר, לכן דבר על שלשתם, ואמר כי שמת מעיר לגל, שהעיר שלא היה לה מבצר אלא שהיתה רבתי בגוים בשוממותיה וחרבנה שמה לגל אבנים מאין יושב, קריה בצורה למפלה היא העיר שיש לה מבצר שהיתה למפלה, ארמון זרים מעיר, רוצה לומר הארמון שהוא זר ונפרד מעיר, כי הוא ארמון ומגדל לבדו מבלי עיר, שמת אותו שלעולם לא יבנה, ויהיה ארמון שם כולל, כאלו אמר ארמונים זרים מעיר, וראיתי נוסחא בתרגום יונתן שתרגם כי שמת מעיר לגל על קונסטנטי"נא, קריה בצורה למפלה על עיר רו"דאש, וארמון זרים על רומי, ששלשתם הם עמודי מלכות אדום בדתו, וראוי היה להקרא רומי ארמון זרים, לפי שארמון האפפיור אשר שם החשמנים הנקראים קארדי"נאליש וההגמונים, רובם הם משאר המלכיות ועל המעט ימצא בתוכם איש אחד מהם מרומי, וגם האפיפיור עצמו הוא מן הזרים שימשחו אותם, פעם מצרפת, פעם מספרד ופעם מאשכנז ומיתר הארצות, ואולי שעל כן נקרא ארמון זרים, והענין כולו שהאומות חרוב יחרבו בזמן ההוא, וזכר הדברים העתידים בלשון עבר, כי כן דרך הנביאים להגיד הדברים אשר ראו כאלו הם כבר יצאו לפועל.
פסוק א:ובעבור שאותם שישארו מהאומות יבאו באחרונה להאמין בשם יתברך ולכבדו, כמו שאמר למעלה המה ישאו קולם ירונו בגאון ה', (ג) לכן אמר כאן על כן יכבדוך עם עז, רוצה לומר מעם שהיה עד עתה עז פנים, יכבדוך ויודו שמך בזמן ההוא, וכן כל קרית גוים עריצים ייראוך, ואחרי שנתן ההודאה הזאת על חרבן האומות אשר ראה בנבואתו, נתן גם כן הודאה על קבוץ הגליות ותשועת ישראל שראה גם כן, (ד) ועל זה אמר כאן מכלל ההודאה, כי היית מעוז לדל ומעוז לאביון בצר לו, שהדל הוא ישראל הנואש מן הגאולה, וכאלו אמר כי כל עיר בצורה וחזקה נלכדה, ומקום הדלים שהוא ירושלם נמלט, ואתה היית לו מעוז ומחסה בצרתו, והמשיל המחסה והמעוז באומרו מחסה מזרם צל מחורב, רוצה לומר מחסה מזרם המטר וצל מחורב השמש שלא ישרפו ולא יכהו, וזה כולו משל לרוב הצרות שעברו עליו בהיותו בגלות ויצילם ה' מהכלייה, ולפי שדמה תוקף הצרות לזרם ולחורב השמש, נתן הטעם על שני הדמויים ההם, ועל ענין הזרם אמר כי רוח עריצים כזרם קיר, רוצה לומר שעצת העריצים שהם האומות המרשיעות ורוחם הקשה על ישראל, היה כזרם החזק המפיל את הקיר והורס את הבנין. ועל הדמוי השני שהמשיל רשעי האומות לחורב שחפת השמש אמר, (ה) כחורב בציון שאון זרים תכניע חורב בצל עב זמיר עריצים יענה רוצה לומר כמו החורב והחום השורף במקום ציה, שמיבש ומפסיד הכל, כן היה שאון הזרים והגוים הנכרים על ישראל, כי אתה אלהינו תכניע חורב בצל עב כלומר תכניע שריפתם בצל חסדיך וכעב רחמיך הרבים, עד שמפני זה זמיר עריצים יענה, רוצה לומר שיר הגוים והעריצים יענה לפניך ויורה את שמך, כי יענה הוא מגזרת (דברים כו, ה) וענית ואמרת, והענין כולו על דרך מה שאמר ירונו בגאון ה'.
פסוק א:ואחרי שנתן ההודאה על קיבוץ הגליות זכר תחיית המתים שיהיה בימים ההם, (ו) ועל זה אמר ועשה ה' צבאות בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים ואין משתה שמנים כמו משתה שמרים כולו דבר עב וגס ונמאס, ולא אמר גם כן ובלע בהר הזה פני הלוט על גוג ומגוג, וגם לא אמר בלע המות שתסור המיתה מקרית והריגת האויבים מישראל כמו שפירשו המפרשים, אבל אמתת הענין הוא שבזמן התחייה כל הקמים בה לא יקבלו שכר ושלמות, כי מהם יקבלו שכר גדול, ומהם יקבלו עונש נמרץ, וכמו שאמר המלאך לדניאל (יב, ב) אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, ועל זה אמר הנביא כאן במשל, שיעשה הקדוש ברוך הוא לכל העמים בהר ההוא שהוא ירושלם משתה, שרוצה לומר מאכל כמו שאמר באחשורוש (אסתר א, ג) עשה משתה לכל שריו ועבדיו, אבל לא יהיה אותו משתה שוה לכולם, כי ממנו יהיה משתה שמנים, רוצה לומר סעודת דברים שמנים וטובים, וממנו יהיו משתה שמרים, שהם הפסולת הרע הסמיי, וספר בהפלגת טובת השמנים ורעת השמרים, באומרו שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים, כלומר שמשתה וסעודת השמנים יהיו הדברים טובים מאד כמוחות בשר, והשמרים יהיו מזוקקים ברעתם ובפסולתם מבלי שיתערב בהם דבר טוב כלל, כי יהיו הטובים טובים מאד והרעים רעים מאד, והותרה הזה השאלה השלישית.
פסוק א:ולפי שעיקר התחייה כפי מה שקבלנו תהיה בעמק יהושפט, לכן אמר בהר הזה, ועל אותם הקמים בתחייה שיבאו לסעודת ה', אמר (ז) ובלע בהר הזה פני הלוט הלוט על כל העמים, ומלת ובלע אפשר לפרשה מלשון גלוי וממנו אצלי (במדבר ד, כ) כבלע את הקדש ומתו, יאמר שיגלו בהר ההוא פני הלוט הלוט שהם המתים הנסתרים בבטן הארץ בקבריהם והמעוטפים באדרותיהם, ויגלה אותם השם בהר ההוא, ואם יקשה עליך לפרש מלת בלע על גלוי, תפרשהו מלשון השחתה כפשוטו, יאמר שהפנים הנסתרים מהמתים תחת הארץ שהוא הלוט הלוט, ישחית ויבלע הקדוש ברוך הוא אותו כסוי כשיביאם לידי גלוי ויקימם מקבריהם, ויהיה זה על כל העמים, רוצה לומר בעבור כל העמים, כדי שילמדו האמת מפיהם והאמונה האלקית שהיתה מכוסה ומסותרת מהם תהיה גלויה לעיני הכל, והוא אומרו והמסכה הנסוכה על כל הגוים שהיא האמונה הכוזבת המשותפת להם בפסל ובמסכה, וזכר שכאשר יראו בני אדם תחיית המתים, לא יתלוננו עוד על מיתת קרוביהם, לא יבכו ולא ינודו עליהם, והוא אומרו (ח) בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים, וכיוון עוד במאמר הזה לומר שהדעה השגור בפי בני אדם, שאיש שכב ולא יקום לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקומו, אותו הדעת רוצה לומר שהיה המות נצחית על המתים יבולע ותבטל מלבות בני אדם, כי בראותם המתים שכבר מתו קמים מקבריהם חיים יאמרו שאין המות לנצח, וימשך עוד מהתחייה שחרפת עמו ישראל יסיר מעל כל הארץ, לפי שהיו האומות אומרים שהיה ישראל עם נבל ולא חכם בנים לא אמון ואמונה אמתית בם, ועתה מפי הקמים בתחייה יתגלה ויתפרסם שמשה אמת ותורתו אמת ובזה תוסר אותה חרפה, (ט) עד שאז יאמר ישראל הנזכר הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, רוצה לומר הלא אמרתם שלא היה לנו תורה ולא אלקי אמת, אינו כן כי אלקינו זה אשר קוינו לו בגלות הארוך הזה הוא יושיענו ולכן נגילה ונשמחה בישועתו ורש"י פירש קוינו לו שיושיענו, וחכמים ז"ל (פסחים סח, א) הקשו מהסתירה שיראה מאומרו בלע המות לנצח, למאמר (ישעיה סה, כ) כי הנער בן מאה שנה ימות נאמר על אומות העולם שישרתו את ישראל בכרמים ומרעה הצאן והוא דרך דרש, ומה שכתבתי הוא הנכון כפי הפשט והותרה בזה השאלה הרביעית.
פסוק א:ואם לא תרצה לפרש פרשה ועשה ה' צבאות לכל העמים משתה שמנים משתה שמרים על תחיית המתים כמו שפירשתי אותה, הנה תפרשנה בהכרח על חרבן האומות שיהיה בארץ ישראל, בבואם אלו על אלו באחרית הגלות שאז יהיה יום נקם לה' ועליו אמר הנביא (עובדיה א, טז) כי כאשר שתיתם בהר קדשי ישתו כל הגוים וגומר, ואמר גם כן (זכריה יב, ב) הנני נותן את ירושלם סף רעל לכל העמים, לפי שבבוא מלכי הנוצרים באחרית הימים לכבוש את ירושלם ולהחריב את יושבי הארץ, יעלו עליהם הישמעאלים בני ערב מפאת המזרח והצפון, כמו שיתבאר אחר זה, והיתה עת צרה לאלה ולאלה, ולכן הנביא בתתו ההודאה והרוממות לשם יתברך על גאולת עמו, באומרו שאון זרים תכניע וגומר, ביאר באיזה מקום ואיזה אופן יהיה זה החרבן, ועליו אמר ועשה ה' צבאות בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים, שיעיר השם יתברך רוח האומות ההם לעלות שמה, ויקדיש קרואיו לזבוח באותו הר הקודש ולפי שהנוצרים ההם יצליחו בתחילתם שמה ומרה תהיה להם באחריתם, לכן אמר שיעשה להם הקדוש ברוך הוא משתה, ושבראשונה יהיה משתה שמנים, ובאחרונה יהיה להם משתה שמרים, וקרוב לזה פירשו רש"י, אמר כשיבואו העמים לצבוא על ירושלם הם סבורים לאכול משתה שמנים ויהפך להם למשתה שמרים, ואמר הנביא שיבלע הקדוש ברוך הוא גם כן בהר ההוא פני הלוט הלוט, והוא משל לעמים שיבואו על הנוצרים מפאות המזרח והצפון שהיו מכוסים שמה, ועשו עצתם ויועדו יחדו לבא גם כן לרשת משכנות לא להם, ועל זה אמר והמסכה הנסוכה על כל הגוים, וכראות ישראל נקמתם בכל צריהם אשר ירדפום, לא יזכרו עוד הרוגיהם בגלות ולא יבכו ולא ינודו עוד על צרותיהם אשר סבלו שמה. וזהו בלע המות לנצח, רוצה לומר המות וההריגה אשר קבלו בגלותם תשכח מפיהם לנצח, ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים כי לא יבכו עוד על צרותיהם, ואפשר לומר שהפסוק מדובק וקשור עם מה שלמעלה, כי לפי שאמר והמסכה הנסוכה על כל הגוים אמר עליה בלע המות לנצח, רוצה לומר שאותה המסכה הנסוכה על כל הגוים, והיא הסברה אשר נועצו לב יחדו ויתיעצו לבוא לכבוש את ירושלם, אותה החברה והמסכה הנסוכה שהיתה על כל הגוים, יבלענה המות לנצח, רוצה לומר המות שיבא עליהם במלחמה ההיא, יבלע וישחית חרבתם ועצתם שלא ישובו עוד אליה לנצח, ותהיה כל כך צרתם וחרבנם שלא ישאר מי שיבכה עליהם, וזהו ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, ומתוך אותה נקמה חרפת עמו יסיר מעל כל הארץ, ויאמר ישראל ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו וגומר, כי לגודל תשועתם ונקמתם מאויביהם ישמחו ויגילו.
פסוק י:והוא אומרו מיד כי תנוח יד השם בהר הזה, רוצה לומר שיד ה' גבורתו ומגפותיו ינוחו באותו ההר על אויביהם, ויחריב את מואב תחתיו במקומו כמו שיודש התבן בהיותו באשפה שהוא מדמנה, כי באשפה התבן מעצמו ישבר וידוקדק וזכר למואב בפרט מפני שיעזור לאויבים במצור ירושלם, ולרוב גאותו גם כן כמו שאמר (ישעיה טז, ו) שמענו גאון מואב גיא מאד, ואפשר לפרש גם כן מדמנה על עיר גדולה מארץ מואב.
פסוק יא:וזכר שתהיה צרת מואב כל כך שיפרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השוחה לשחות, והוא על דרך (איכה א, יז) פרשה ציון בידיה, רוצה לומר שיפרש וישבר ידיו בקרבו, ויכה בהם על פניו כדרך המקוננים, ויפוצו זרועי ידיו בצרתו מצד אל צד, כמו שיפרש השוחה שמכה בידיו המים בכח גדול ובזה ישפיל גאותו, והרב ר' אברהם אבן עזרא פירש ופרש ידיו על השם יתברך שיפרוש ידיו בקרבו של מואב השוחה והשפיל גאות מואב עם ארובות ידיו וגם נכון הוא.
פסוק יב:ודבר עוד הנביא כנגד האויב או כנגד מואב באומרו, ומבצר משגב חומותיך השח, רוצה לומר המבצר והחומות שהיו משגב אליך, הקדוש ברוך הוא ישח וישפיל לארץ עד שיעשה אותם כעפר האדמה, וכבר ידעת שהנביאים פעמים ידברו לנכח ופעמים שלא לנכח. והנה אמר ומבצר משגב חומותיך שהוא סמוך על סמוך, כמו (שמואל - ב כד, ט) מספר מפקד העם, ויתכן שעל החומה היה המשגב, שהוא המגדל ועל המגדל מבצר חזק אחר, ולהיותם שלשה רוצה לומר מבצר משגב חומותיך, אמר כנגדם שלשה מיני השפלה והוא אומרו השח השפיל הגיע לארץ עד עפר:
