הרעש העתיד והמהפכות הנלוות(א)

קבלה הייתה ביד הנביאים, שבאחרית הימים, החיזיון האחרון מחבלי משיח יציג לפנינו מחנות גויים עריצים על אדמת הקודש ובקרב ירושלים בתור לוכדים ומנצחים – ויחזקאל קורא גם בשם מפקדם גוג – ובתוך צהלת ניצחונם ירעים פתאום קול רעש-ארץ נורא ואיום, כי ברעש ה' נשפט את הגויים ההם; ומתוך הרעש הזה, מתוך החשכה המלווה אותו, יבקע אור הגאולה: "והיה לעת ערב יהיה אור"(זכריה יד ז); הרעש הזה יחריב משגבי האויב וערי מעוזו ויחריב גם משגב רוחו-אמונתו, "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"(זכריה יד ט)

את הרעש הנ"ל מתאר יחזקאל בלשון הזה:

וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא בְּי֨וֹם בּ֥וֹא גוֹג֙ עַל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל... אִם־לֹ֣א ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל׃ וְרָעֲשׁ֣וּ מִפָּנַ֡י דְּגֵ֣י הַיָּם֩ וְע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וְחַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה וְכָל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־הָֽאֲדָמָ֔ה וְכֹל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְנֶהֶרְס֣וּ הֶהָרִ֗ים וְנָֽפְלוּ֙ הַמַּדְרֵג֔וֹת וְכָל־חוֹמָ֖ה לָאָ֥רֶץ תִּפּֽוֹל׃
(יחזקאל לח יח-כ)

וכן יואל מנבא על "יום י-הוה" זה בסגנון המורה על רעש:

וַי-הוָ֞ה מִצִּיּ֣וֹן יִשְׁאָ֗ג וּמִירוּשָׁלִַ֙ם֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ וְרָעֲשׁ֖וּ שָׁמַ֣יִם וָאָ֑רֶץ וַֽי-הוָה֙ מַֽחֲסֶ֣ה לְעַמּ֔וֹ וּמָע֖וֹז לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(יואל ד טז)

ובזכריה הציור יותר מפורש:

וְיָצָ֣א יְ-הוָ֔ה וְנִלְחַ֖ם בַּגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם כְּי֥וֹם הִֽלָּחֲמ֖ו בְּי֥וֹם קְרָֽב׃ וְעָמְד֣וּ רַגְלָ֣יו בַּיּוֹם־הַ֠הוּא עַל־הַ֨ר הַזֵּתִ֜ים אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י יְרוּשָׁלִַם֮ מִקֶּדֶם֒ וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙ מִזְרָ֣חָה וָיָ֔מָּה גֵּ֖יא גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וּמָ֨שׁ חֲצִ֥י הָהָ֛ר צָפ֖וֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶֽגְבָּה׃ וְנַסְתֶּ֣ם גֵּֽיא־הָרַ֗י כִּֽי־יַגִּ֣יעַ גֵּי־הָרִים֮ אֶל־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה...
(זכריה יד ג-ה)

והנה, כשם שהרעש האחרון והרעש בימי עוזיהו באו סמוכים אצל הנביא זכריה, כך הם סמוכים כאן אצל הנביא ישעיה, אשר מתוך הנבואה על הרעש בימי עוזיהו בפרק הקודם, יצא לנבא בפרקנו ובשני הפרקים הבאים על הרעש שיהיה באחרית הימים, ועל ההופעות והמהפכות שתלווינה אותו. ופותח ישעיה את נבואת העתיד מתוך מזמור לתודה שיזמר ישראל לה' על חורבן אויביו ועל פדות נפשו.

כִּ֣י שַׂ֤מְתָּ מֵעִיר֙ לַגָּ֔ל קִרְיָ֥ה בְצוּרָ֖ה לְמַפֵּלָ֑ה אַרְמ֤וֹן זָרִים֙ מֵעִ֔יר לְעוֹלָ֖ם לֹ֥א יִבָּנֶֽה׃
(ישעיה כה ב)

נראה לומר כי "מֵעִיר֙" הראשון נאמר על עיר האויב, ומֵעִ֔יר השני על עיר הקודש, שארמונות זרים שיהיה בה יהפכו למפלה. ונאות מאוד לפי זה הלשון "אַרְמ֤וֹן זָרִים֙", שבעליו זרים הם בעיר הקודש(והשווה יואל ד יח). וכן מובנת יפה ההבטחה "לְעוֹלָ֖ם לֹ֥א יִבָּנֶֽה׃".

עַל־כֵּ֖ן יְכַבְּד֣וּךָ עַם־עָ֑ז קִרְיַ֛ת גּוֹיִ֥ם עָרִיצִ֖ים יִירָאֽוּךָ׃
(ישעיה כה ג)

"עַל־כֵּ֖ן יְכַבְּד֣וּךָ עַם־עָ֑ז" חוזר(=מתייחס) אל "אַרְמ֤וֹן זָרִים֙" מהפסוק הקודם, כי אם אמנם הזרים הללו בעצם לא סבלו כמעט אם ארמונם בעיר הקודש נהרס, בכל זאת למראה הפלא יכבדוך. אולם קִרְיַ֛ת גּוֹיִ֥ם עָרִיצִ֖ים שנהפכה בעצמה למפלה, ויושביה העריצים סבלו הרבה, הם יִירָאֽוּךָ, כי יראה ורעד יאחזמו.

כִּֽי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ מַחְסֶ֤ה מִזֶּ֙רֶם֙ צֵ֣ל מֵחֹ֔רֶב כִּ֛י ר֥וּחַ עָרִיצִ֖ים כְּזֶ֥רֶם קִֽיר׃
(ישעיה כה ד)

גם יואל בנבואה המקבילה השתמש בלשונות אלו של מעוז ומחסה, "וה' מחסה לעמו ומעוז לבני ישראל"(יואל ד יח)

וְעָשָׂה֩ יְ-הוָ֨ה צְבָא֜וֹת לְכָל־הָֽעַמִּים֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה מִשְׁתֵּ֥ה שְׁמָנִ֖ים מִשְׁתֵּ֣ה שְׁמָרִ֑ים שְׁמָנִים֙ מְמֻ֣חָיִ֔ם שְׁמָרִ֖ים מְזֻקָּקִֽים׃
(ישעיה כה ו)

המשתה הוא בתור אות-ברית אשר יכרות ה' שם עם הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים כאשר יסכימו לעבדו שכם-אחד, כי כן היה מנהגם לחוג ולאשר הברית הכרותה במשתה שמחה, כאשר מצינו שנאמר אצל יצחק שאחרי כרתו ברית עם אבימלך עשה לו משתה(בראשית כו ל), וכן כאשר בא אבנר אל דוד לכרות איתו ברית נאמר: "ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר איתו משתה"(שמואל ב ג כ).

וּבִלַּע֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה פְּנֵֽי־הַלּ֥וֹט ׀ הַלּ֖וֹט עַל־כָּל־הָֽעַמִּ֑ים וְהַמַּסֵּכָ֥ה הַנְּסוּכָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃
(ישעיה כה ז)

כוונת הנביא היא על ביטול האמונות האחרות שהיו עד עתה מקפלות את רוח העמים ומכסות את עיני בינתם.

בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כָּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃
(ישעיה כה ח)

"בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח" – לאו דווקא לנצח, אלא שהחיים יהיו אז בימות המשיח ארוכים מאוד, כמו שאומר ישעיה בפרק סה: "כי הנער בן מאה שנה ימות"(ישעיה סה כ). ו"לָנֶ֔צַח" כאן הוא כמו "למה לנצח תשכחנו, תעזבנו לאורך ימים", ששם "לנצח" מקביל ל"לאורך ימים", או כמו "הרימה פעמיך למשואות נצח"(תהילים עד ג), שאין הכוונה אלא למשואות מימים רבים, או "למה היה כאבי נצח"(ירמיה טו יח), או "ואיש שומע לנצח ידבר"(משלי כא יח), שוודאי אין פירושו 'לעולם ועד', שהרי האדם אינו נצחי.

כִּֽי־תָנ֥וּחַ יַד־יְהוָ֖ה בָּהָ֣ר הַזֶּ֑ה וְנָ֤דוֹשׁ מוֹאָב֙ תַּחְתָּ֔יו כְּהִדּ֥וּשׁ מַתְבֵּ֖ן במי (בְּמ֥וֹ) מַדְמֵנָֽה׃
(ישעיה כה י)

פסוק זה חוזר(=מתייחס) אל הרעש, סיבת כל המהפכה העתידה, ו"כִּֽי־תָנ֥וּחַ יַד־יְהוָ֖ה" הוא ציור הרעש הנולד לפי מליצת הנביא מזה שיד ה' נגעה בהר, כמו שמצייר שם זכריהו את הסיבה לפי שרגלי ה' תגענה ותעמודנה על ההר(זכריה ס יד). והאב לשני הציורים גם יחד הוא הנאמר בתהילים: "יגע בהרים ויעשנו"(תהילים קד לב). ותפס מואב בתור הסובל מהרעש, לפי שבזמן הנבואה היה מואב האדיר והגאה ביותר בין שכני ארץ ישראל, כאמור בפרק טז: "שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּ֣א מְאֹ֑ד "(ישעיה טז ו) וכן נאמר בפסוק הבא ביחס למואב "וְהִשְׁפִּיל֙ גַּֽאֲוָת֔וֹ עִ֖ם אָרְבּ֥וֹת יָדָֽיו׃".