פסוק א:ה׳ אלהי אתה. בראות הנביא הנבואה ההיא התחיל לקלס למקום ואמר ה׳ אלהי אתה וכו׳:
פסוק א:עצות מרחוק. העצות שיעצת מזמן רחוק אשר הבטחת ע״י הנביאים היא אמונה אמתית וקיימת כי כן נעשה:
פסוק ב:מעיר לגל. אותו מקום שהיה עיר שמתו להיות גל אבנים כדרך החורבה:
פסוק ב:קריה בצורה. עיר מבצר שמת להיות מפלה:
פסוק ב:ארמון זרים. מקום הארמונות של הבבליים יהיה נשבר מעיר ולעולם לא יבנה עוד לשוב לקדמותו:
פסוק ג:על כן. בראות ממשלתך יכבדוך כל עם חזק ואנשי ערי העכו״ם החזקים יפחדו ממך:
פסוק ד:כי היית. כי בכח זרועך היית למעוז בעת צר לישראל עם דל ואביון:
פסוק ד:מחסה. היית להם למחסה מזרם מים ולצל מחום השמש ר״ל הצלתם מיד העכו״ם המכאובים לישראל:
פסוק ד:כי רוח. המקרא מפרש מהו הזרם אמר שכעס העריצים דומה הוא לזרם מים השוטפים בחוזק להפיל הקיר:
פסוק ה:כחורב בציון. כעין החורב והחום אשר היא במקום ציה מבלי מצוא מחסה שהיא מצירה עד מאוד כן מאד תכניע גאון הזרים המשמיעים קול שאון:
פסוק ה:חורב בצל עב. כמו החורב תהיה נכנעת ומתקרר בבוא צל העבים כן תכרית תכניע את העריצים:
פסוק ו:לכל העמים. הבאים למלחמה עם גוג:
פסוק ו:בהר הזה. הר בת ציון:
פסוק ו:משתה שמנים. ר״ל הם יחשבו שיהיה נוח להם לכבוש את ירושלים כשמן שהוא נוח ויהפך להם למשתה שמרים הקשה לגוף ר״ל שם יפלו מבלי תקומה:
פסוק ו:שמנים ממחים. שמנים הנוחים ושמנים כמוח עצמות יהפך לשמרים מזוקקים מן המשקה שהוא בלתי שמרים לבדם והוא כפל ענין במ״ש ולומר שיהפך מחשבתם מן הקצה אל הקצה:
פסוק ז:ובלע. המקום ישחית בהר הזה את חשובי המכסה וחוזר ומפרש המכסה ומגין על כל העמים ועל גוג יאמר:
פסוק ז:והמסכה. המסך המכסה על כל העכו״ם וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ח:בלע. אז ישחית ויבטל המיתה לעולם:
פסוק ח:ומחה וכו׳. ר״ל ישבית דמעת הבכי וחרפת עמו יסיר. לא ימצא עוד מי יחרף את ישראל כי לא יהיו עוד גולים בין העכו״ם:
פסוק ח:מעל כל הארץ. כי כולם ישובו איש לא נעדר ולא ימצא גולה מהם בכל הארץ ולא יחרפו למי:
פסוק ח:כי ה׳ דבר. ובידו לאמת דברו:
פסוק ט:ואמר. אז יאמר ישראל הנה זהו אלהינו אשר קוינו לו והוא יושיענו:
פסוק ט:זה ה׳ וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ט:נגילה. ונשמחה בהישועה הבאה ממנו:
פסוק י:כי תנוח יד ה׳. להכות בעמים אשר צבאו על ירושלים:
פסוק י:ונדוש מואב תחתיו. מואב יהיה נדוש וכתוש במקומו על שעזרו את הבאים למלחמה על ירושלים:
פסוק י:כהדוש מתבן. כמו שנדוש התבן בתוך האשפה כי הדרך להשליך תבן במקום האשפה להיות נדוש ברגלי אדם ובהמה להיות זבל לזבל בהם את השדות:
פסוק יא:ופרש ידיו בקרבו. האל יפרש ידיו בקרב מואב להכותו:
פסוק יא:אשר וכו׳. כי השט במים יפרש ידיו בכל כחו:
פסוק יא:והשפיל. הוא ישפיל גאות מואב עם המקומות שהיה לו לארוב בהם והם המגדלים הגבוהים ר״ל לא יועילו לו המגדלים:
פסוק יב:חומותיך. אל מול מואב יאמר:
פסוק יב:עד עפר. וכפל הדבר פעמים רבות להורות על גודל ההשפלה והאבדון:
