א יְהוָ֤ה אֱלֹהַי֙ אַתָּ֔ה אֲרֽוֹמִמְךָ֙ אוֹדֶ֣ה שִׁמְךָ֔ כִּ֥י עָשִׂ֖יתָ פֶּ֑לֶא עֵצ֥וֹת מֵֽרָח֖וֹק אֱמ֥וּנָה אֹֽמֶן׃ ב כִּ֣י שַׂ֤מְתָּ מֵעִיר֙ לַגָּ֔ל קִרְיָ֥ה בְצוּרָ֖ה לְמַפֵּלָ֑ה אַרְמ֤וֹן זָרִים֙ מֵעִ֔יר לְעוֹלָ֖ם לֹ֥א יִבָּנֶֽה׃ ג עַל־כֵּ֖ן יְכַבְּד֣וּךָ עַם־עָ֑ז קִרְיַ֛ת גּוֹיִ֥ם עָרִיצִ֖ים יִירָאֽוּךָ׃ ד כִּֽי־הָיִ֨יתָ מָע֥וֹז לַדָּ֛ל מָע֥וֹז לָאֶבְי֖וֹן בַּצַּר־ל֑וֹ מַחְסֶ֤ה מִזֶּ֙רֶם֙ צֵ֣ל מֵחֹ֔רֶב כִּ֛י ר֥וּחַ עָרִיצִ֖ים כְּזֶ֥רֶם קִֽיר׃ ה כְּחֹ֣רֶב בְּצָי֔וֹן שְׁא֥וֹן זָרִ֖ים תַּכְנִ֑יעַ חֹ֚רֶב בְּצֵ֣ל עָ֔ב זְמִ֥יר עָֽרִיצִ֖ים יַעֲנֶֽה׃ ו וְעָשָׂה֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת לְכָל־הָֽעַמִּים֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה מִשְׁתֵּ֥ה שְׁמָנִ֖ים מִשְׁתֵּ֣ה שְׁמָרִ֑ים שְׁמָנִים֙ מְמֻ֣חָיִ֔ם שְׁמָרִ֖ים מְזֻקָּקִֽים׃ ז וּבִלַּע֙ בָּהָ֣ר הַזֶּ֔ה פְּנֵֽי־הַלּ֥וֹט ׀ הַלּ֖וֹט עַל־כָּל־הָֽעַמִּ֑ים וְהַמַּסֵּכָ֥ה הַנְּסוּכָ֖ה עַל־כָּל־הַגּוֹיִֽם׃ ח בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יְהוִ֛ה דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כָּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃ ט וְאָמַר֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא הִנֵּ֨ה אֱלֹהֵ֥ינוּ זֶ֛ה קִוִּ֥ינוּ ל֖וֹ וְיֽוֹשִׁיעֵ֑נוּ זֶ֤ה יְהוָה֙ קִוִּ֣ינוּ ל֔וֹ נָגִ֥ילָה וְנִשְׂמְחָ֖ה בִּישׁוּעָתֽוֹ׃ י כִּֽי־תָנ֥וּחַ יַד־יְהוָ֖ה בָּהָ֣ר הַזֶּ֑ה וְנָ֤דוֹשׁ מוֹאָב֙ תַּחְתָּ֔יו כְּהִדּ֥וּשׁ מַתְבֵּ֖ן במי (בְּמ֥וֹ) מַדְמֵנָֽה׃ יא וּפֵרַ֤שׂ יָדָיו֙ בְּקִרְבּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֛ר יְפָרֵ֥שׂ הַשֹּׂחֶ֖ה לִשְׂח֑וֹת וְהִשְׁפִּיל֙ גַּֽאֲוָת֔וֹ עִ֖ם אָרְבּ֥וֹת יָדָֽיו׃ יב וּמִבְצַ֞ר מִשְׂגַּ֣ב חוֹמֹתֶ֗יךָ הֵשַׁ֥ח הִשְׁפִּ֛יל הִגִּ֥יעַ לָאָ֖רֶץ עַד־עָפָֽר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
יי אלהי. דברי הנביא או כל אחד מהזקנים:
פסוק א:
עצות מרחוק. מימים קדמונים והטעם דבק עם עשית:
פסוק א:
[אמונה אמן]. והנה נראו באמונה, ובאה מלת אמונה אומן כמו יי עזי ומעוזי (ירמיהו ט"ו י"ט):
פסוק ב:
כי וגו'. הטעם כמה ערים ישחתו בבוא גוג ומגוג, ובדברי רבי משה הכהן על ימי סנחריב:
פסוק ב:
לגל. כמו עד הגל הזה (בראשית ל"א נ"א):
פסוק ב:
ארמון זרים. הם הגוים הגולים:
פסוק ב:
מעיר. מכל עיר:
פסוק ג:
על. עם עז, הנמלטים או הרחוקים כאשר ישמעו:
פסוק ד:
כי וגו'. התמה כי כל קריה בצורה נלכדה ומקום הדלים נמלט, וזאת ירושלם מחסה מזרם כי האויב נמשל למים:
פסוק ד:
כי רוח עריצים. פי' מזרם:
פסוק ה:
כחורב בציון. כמו בארץ ציה (ירמיהו ב' ו'):
פסוק ה:
שאון זרים תכניע. והנה 'חורב בצל עב' כפול בטעם:
פסוק ה:
והנה בצל עב. כאשר יסתר העב ואיננו נראה:
פסוק ה:
והנה זמיר עריצים. כמו שאון זרים מגזרת זמירות (ישעיהו כ"ד ט"ז):
פסוק ה:
יענה. מגזרת עני, והוא פועל עומד ומגזרת לענות מפני (שמות ו' ג'):
פסוק ו:
עשה. בהר הזה, היא ציון:
פסוק ו:
משתה שמנים. הטעם שיאכילם מאכלים שמנים:
פסוק ו:
ממוחים. מגזרת ומוח עצמותיו ישוקה (איוב כ"א כ"ד), והוא מהבניין הכבד הדגוש:
פסוק ו:
ואחר כן ישקם שמרים מזוקקים והנה ישתכרו, כטעם כי כאשר שתיתם על הר קדשי [עובדיה א' ט"ז]:
פסוק ז:
ובלע. כמו כבלע את הקודש (במדבר ד' כ') כטעם גלוי:
פסוק ז:
הלוט. כמו וילט פניו באדרתו (מלכים א' י"ט י"ג), והנה טעמו כמו מסכה והוא כמו מכס', כמו והמסכ' צרה כהתכנס (ישעיהו כ"ח כ'):
פסוק ח:
בלע המות. יבלע אותם:
פסוק ח:
מעל כל פנים. כי רעות גדולות עשו לכל:
פסוק ט:
ואמר. דבק עם מלת עמו:
פסוק ט:
ויושיענו. והוא יושיענו תמיד והנה הוא כזמן עומד:
פסוק י:
כי. יד יי, מכתו:
פסוק י:
ונדוש מואב. שבאו לעזור הצרים על ציון, ונדוש מבנין נפעל מהפעלים השניים הנראים, או מפעלי הכפל:
פסוק י:
כהדוש. שם הפעל מבנין נפעל, ובא שורק תחת חולם כי יתחלפו:
פסוק י:
מדמנה. מקום הדומן:
פסוק יא:
ופרש. השם ידיו בקרב מואב:
פסוק יא:
השוחה. כמו מי שחו (יחזקאל מ"ז ה'):
פסוק יא:
והשפיל. גאות מואב:
פסוק יא:
עם ארבות ידיו. אין לו אח, וטעמו לפי מקומו, ומפרשים הוציאוהו מגזרת עושה ארבות (מלכים ב' ז' ב'), בדרך רחוקה:
פסוק יב:
ומבצר. כ"ף חומותי כנגד מואב:
פסוק יב:
השח השפיל. בלא דבק וי"ו כמו כרע שכב נפל (שופטים ה' כ"ז), וטעם 'השח' כי כבר השח בבוא סנחריב: