פסוק א:ויצא חוטר מגזע ישי. ואם תאמרו הרי תנחומין לחזקיהו ועמו שלא יפלו בידו ומה תהא על הגולה אשר הגלה בחלח וחבור שמא אבד סברם לא אבד סוף שיבא מלך משיחנו ויגאלם:
פסוק א:ונצר. ל' יונק אילן:
פסוק א:ונצר משרשיו יפרה. ובכל הענין ובסופו והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו הרי שנאמרה נבואה זו לנחמת הגולים מאשור, (אמר המעתיק בימי חורפי הקשיתי לשאול לכמה גאונים על מה שכתב א"מ זקני הרמ"א בהגה"ה בהלכות ראש השנה שאגוז בגימטריא ח"ט והלא הוא גם גי' טו"ב, ותרצתי על פי הזוהר מה שהקשה ר"א את אביו רשב"י):
פסוק ג:והריחו ביראת ה'. ימלא רוח יראת ה' ובלע"ז איראונמירלו"י:
פסוק ג:ולא למראה עיניו ישפוט. כי בחכמת הקב"ה בקרבו ידע ויבין מי זכאי ומי חייב:
פסוק ד:במישור. לשון נוח ורך:
פסוק ד:והכה ארץ בשבט פיו. כתרגומו וימחי חייבי ארעא:
פסוק ד:וברוח שפתיו. ובממלל ספוותיה:
פסוק ה:והיה צדק אזור מתניו. ויהון צדיקיא סחור סחור ליה דבקים בו כאזור:
פסוק ח:על חור פתן. על חור עפר שהנחש מקנן בתוכו קרו"ט בלע"ז, פתן נחש משהזקין נעשה חרש ונקרא פתן שוב אין לו לחש שנאמר (תהלים נח) אשר לא ישמע לקול מלחשים:
פסוק ח:ועל מאורת צפעוני. יונתן תירגם חיזו גלגלי עיני חיוי חורמן, ומנחם פתר בו לשון נקב וחורי עפר וכן אור כשדים (בראשי' י"א) וכן באורים כבדו את ה' (לקמן כד):
פסוק ח:גמול. תינוק הגמול משדי אמו:
פסוק ח:ידו הדה. ת"י ידוהי יושיט כמו הד הרים (יחזקאל ז׳:ז׳) וכמו הידד (לקמן טו) שהוא ל' הרמת קול אף זה לשון הרמה וה"א אחרונה באה בתוכה יסוד נופל כמו עשה בנה קנה:
פסוק ט:דעה את ה' לדעת את ה':
פסוק י:לנס עמים. להיות עמים מרימים נס להקבץ אליו:
פסוק יא:שנית. כמו שקנאם ממצרים שהיתה גאולתם ברורה מאין שיעבוד אבל גאולת בית שני אינה מן המניין שהרי משועבדים היו לכורש:
פסוק יא:ומאיי הים. הן איי כתים יונים:
פסוק יב:נשא נס. פירקא בלע"ז והיה לאות לקבוץ אליו ולהביא את גליות ישראל מנחה לו:
פסוק יג:אפרים לא יקנא את יהודה. משיח בן יוסף ומשיח בן דוד לא יקנאו זה בזה:
פסוק יד:ועפו בכתף פלשתים ימה. יעופו וירוצו ישראל שכם אחד על הפלשתים אשר הם במערבה של ארץ ישראל ויכבש את ארצם כמו דרך ירצחו שכמה (הושע ו׳:ט׳) שכם אחד (צפניה ג) וכן ת"י ויתחברון כתף חד למימחי פלישתאי די במערבא:
פסוק יד:ובני עמון משמעתם. כתרגומו ישתמעון להון, מקבלין מצותם עליהם:
פסוק טו:והחרים. ליבשו כדי שיעברו בו גליות ישראל ממצרים:
פסוק טו:על הנהר. נהר פרת לעבור בו גליות אשור:
פסוק טו:בעים רוחו. אין לו דמיון במקרא ולפי הענין יפתר בחוזק רוחו:
פסוק טו:לשבעה נחלים. לשבע גזרים לעבור בו שבע גליות האמורות למעלה מאשור וממצרים וגו', ומאיי הים אינו מאותו צד:
פסוק טו:והדריך. בתוכו את הגליות:
פסוק טז:והיתה מסילה. בתוך המים לשאר עמו: