פסוק א:ויצא חוטר. כאומר אל תתמהו מהפלא הגדול הזה כי יבוא זמן שיפליא לעשות עוד יותר מזה כי יצא שבט מלוכה משורש ישי מזרע דוד הוא מלך המשיח:
פסוק א:ונצר וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ב:רוח ה׳. רוח נבואה:
פסוק ב:רוח חכמה וכו׳. כל אלה ינוחו עליו ובו ימצאו:
פסוק ג:והריחו. לפי שהריח היא הרגשה קלה מאד לכן קורא להרגשה קלה בשם ריח ור״ל במעט הבנה והתבוננות ירגיש ויבחין בבני אדם הטובים המה אם רעים:
פסוק ג:ביראת ה׳. ההרגשה הזאת תהיה לו בעבור היראה מה׳:
פסוק ג:ולא למראה וכו׳. בהשפטו בני אדם לא יצטרך לראות הדברים בעיניו ולשמוע באזניו כי בלבבו יבין מדעתו:
פסוק ד:ושפט בצדק דלים. יקח משפט הדלים בצדק מן העשירים ולא יהדר פני הגדולים ואת החזקים יוכיח במישור כפי הראוי בעבור ענוי הארץ שלא יגזלום עוד מעתה:
פסוק ד:והכה ארץ. רשעי הארץ יכה בקללת פיו והרי הוא כשבט המכה:
פסוק ד:וברוח וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ה:והיה צדק וכו׳. הצדק והאמונה שיחזיק בהן יהיו לו לחוזק כאדם החגור אזור במתניו שהוא מזורז ומחוזק:
פסוק ו:וגר זאב. אף החיות לא יטרפו טרף והזאב ידור יחד עם הכבש ולא יטרפנו יחדו. ירבצו יחדו ולא ירעדו זה מזה:
פסוק ו:נוהג בם. ולא יזיקו את הנער:
פסוק ז:תרעינה. כל אחת תרעינה במקום מרמה ואף הדוב לא יטרף טרף:
פסוק ז:יחדו. במקום ילדיהן ולא יחרדו זה מזה:
פסוק ז:כבקר. כמו הבקר אוכל תבן כן יאכל האריה:
פסוק ח:ושעשע. תינוק היונק יתעסק לשמוח בהושטת ידו על הנקב אשר הפתן יושב שם ולא יזיקנו:
פסוק ח:ועל מאורת. על הבקע אשר הצפעוני יושב שם:
פסוק ח:גמול. תינוק הנגמל משדי אמו יושיט שם ידו ולא יוזק:
פסוק ט:לא ירעו. הנחשים הרעים לא ירעו עוד ולא ישחיתו את מי:
פסוק ט:כי מלאה וכו׳. ובעבור זה יהיה הטובה הזאת:
פסוק ט:כמים לים מכסים. מקום המים קרוי ים והמים ממלאים אותו המקום עד שלא יראה הקרקע ואמר כמו שכל היה מכוסה במים כן יהיו כולם מכוסים וממולאים בדעה:
פסוק י:שורש ישי. משיח היוצא משורש ישי אשר יהיה עומד ביום ההוא י ום קבוץ גליות. לנס עמים. הוא לכל העמים כמו נושא הנס אשר הדרך הוא שכל אנשי החיל הולכים אחריו כן ידרשו כל העובדי כוכבים אל המשיח ואחריו ילכו לעשות מה שיצוום:
פסוק י:והיתה מנוחתו כבוד. בוחר במנוחה ולא יתגרה במי אבל מנוחת המשיח תהיה לו לכבוד כי כולם יהיו נשמעין אליו:
פסוק יא:יוסיף אד׳ וכו׳. כי מאז קנה אותם מבית עבדים מיד מצרים ועתה יוסיף שנית ידו לקנות את הנשארים בגולה אשר לא מתו:
פסוק יא:מאשור וכו׳. חוזר על מלת לקנות לומר לקנות אותם מאשור וכו׳:
פסוק יב:ונשא נס. ר״ל יעורר לב הפרסיים ולשלוח את ישראל מן הגולה וכאלו נשא להם נס לרמז על הדבר:
פסוק יב:ואסף. ובזה יאסף נדחי ישראל וכו׳:
פסוק יג:וסרה קנאת אפרים. לא יתקנאו ביהודה על כי יהיה המשיח ממשפחתם לא כמו שהיה לשעבר בעת נחלק המלכות בימי ירבעם:
פסוק יג:וצוררי יהודה. הם בני אפרים שזכר וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יג:יכרתו. ר״ל לא יהיו עוד צוררים כי השנאה תכרת ואיכה:
פסוק יג:אפרים וכו׳. ר״ל משיח בן יוסף הבא מאפרים ומשיח בן דוד לא יתקנאו זה בזה ולא יצורו זה לזה:
פסוק יד:ועפו. ימהרו כעוף הפורח ללכת בצד פלשתי היושב במערבה של א״י:
פסוק יד:יחדיו. יהודה ואפרים:
פסוק יד:משלוח ידם. יהיו משלוח ידם ר״ל ישלחו ידם בהם לבוזזם:
פסוק יד:משמעתם. יסורו אל משמעתם ר״ל יהיו נשמעים להם לקבל מצותם:
פסוק טו:והחרים. יכרית מי נהר מצרים להיות בו דרך לעבור בו גאולים:
פסוק טו:על הנהר. זה נהר פרת:
פסוק טו:והכהו. את כל אחד יכה להיות נחלק לשבעה נחלים ויהיה שביל ודרך בין נחל לנחל:
פסוק טו:והדריך. דרך השבילים ההם ידריך בני הגולה לדרוך בנעלים אשר ברגליהם כי תשוב להיות יבשה:
פסוק טז:והיתה מסלה. תהיה דרך סלולה כאלו היה שם דרך מעולם:
פסוק טז:אשר ישאר. שלא מתו בגולה:
פסוק טז:מאשור. חוזר על מלת מסלה המסלה בדרך ישר יהיה מאשור:
פסוק טז:כאשר וכו׳. כמו שהיתה מסלה בים סוף ביום עלותו וכו׳ כן יהיה מסלה בנהר פרת ונהר מצרים: