א וְיָצָ֥א חֹ֖טֶר מִגֵּ֣זַע יִשָׁ֑י וְנֵ֖צֶר מִשָּׁרָשָׁ֥יו יִפְרֶֽה׃ ב וְנָחָ֥ה עָלָ֖יו ר֣וּחַ יְהוָ֑ה ר֧וּחַ חָכְמָ֣ה וּבִינָ֗ה ר֤וּחַ עֵצָה֙ וּגְבוּרָ֔ה ר֥וּחַ דַּ֖עַת וְיִרְאַ֥ת יְהוָֽה׃ ג וַהֲרִיח֖וֹ בְּיִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה וְלֹֽא־לְמַרְאֵ֤ה עֵינָיו֙ יִשְׁפּ֔וֹט וְלֹֽא־לְמִשְׁמַ֥ע אָזְנָ֖יו יוֹכִֽיחַ׃ ד וְשָׁפַ֤ט בְּצֶ֙דֶק֙ דַּלִּ֔ים וְהוֹכִ֥יחַ בְּמִישׁ֖וֹר לְעַנְוֵי־אָ֑רֶץ וְהִֽכָּה־אֶ֙רֶץ֙ בְּשֵׁ֣בֶט פִּ֔יו וּבְר֥וּחַ שְׂפָתָ֖יו יָמִ֥ית רָשָֽׁע׃ ה וְהָ֥יָה צֶ֖דֶק אֵז֣וֹר מָתְנָ֑יו וְהָאֱמוּנָ֖ה אֵז֥וֹר חֲלָצָֽיו׃ ו וְגָ֤ר זְאֵב֙ עִם־כֶּ֔בֶשׂ וְנָמֵ֖ר עִם־גְּדִ֣י יִרְבָּ֑ץ וְעֵ֨גֶל וּכְפִ֤יר וּמְרִיא֙ יַחְדָּ֔ו וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן נֹהֵ֥ג בָּֽם׃ ז וּפָרָ֤ה וָדֹב֙ תִּרְעֶ֔ינָה יַחְדָּ֖ו יִרְבְּצ֣וּ יַלְדֵיהֶ֑ן וְאַרְיֵ֖ה כַּבָּקָ֥ר יֹֽאכַל־תֶּֽבֶן׃ ח וְשִֽׁעֲשַׁ֥ע יוֹנֵ֖ק עַל־חֻ֣ר פָּ֑תֶן וְעַל֙ מְאוּרַ֣ת צִפְעוֹנִ֔י גָּמ֖וּל יָד֥וֹ הָדָֽה׃ ט לֹֽא־יָרֵ֥עוּ וְלֹֽא־יַשְׁחִ֖יתוּ בְּכָל־הַ֣ר קָדְשִׁ֑י כִּֽי־מָלְאָ֣ה הָאָ֗רֶץ דֵּעָה֙ אֶת־יְהוָ֔ה כַּמַּ֖יִם לַיָּ֥ם מְכַסִּֽים׃ י וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שֹׁ֣רֶשׁ יִשַׁ֗י אֲשֶׁ֤ר עֹמֵד֙ לְנֵ֣ס עַמִּ֔ים אֵלָ֖יו גּוֹיִ֣ם יִדְרֹ֑שׁוּ וְהָיְתָ֥ה מְנֻחָת֖וֹ כָּבֽוֹד׃ יא וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יוֹסִ֨יף אֲדֹנָ֤י ׀ שֵׁנִית֙ יָד֔וֹ לִקְנ֖וֹת אֶת־שְׁאָ֣ר עַמּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁאֵר֩ מֵאַשּׁ֨וּר וּמִמִּצְרַ֜יִם וּמִפַּתְר֣וֹס וּמִכּ֗וּשׁ וּמֵעֵילָ֤ם וּמִשִּׁנְעָר֙ וּמֵ֣חֲמָ֔ת וּמֵאִיֵּ֖י הַיָּֽם׃ יב וְנָשָׂ֥א נֵס֙ לַגּוֹיִ֔ם וְאָסַ֖ף נִדְחֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּנְפֻצ֤וֹת יְהוּדָה֙ יְקַבֵּ֔ץ מֵאַרְבַּ֖ע כַּנְפ֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ יג וְסָ֙רָה֙ קִנְאַ֣ת אֶפְרַ֔יִם וְצֹרְרֵ֥י יְהוּדָ֖ה יִכָּרֵ֑תוּ אֶפְרַ֙יִם֙ לֹֽא־יְקַנֵּ֣א אֶת־יְהוּדָ֔ה וִֽיהוּדָ֖ה לֹֽא־יָצֹ֥ר אֶת־אֶפְרָֽיִם׃ יד וְעָפ֨וּ בְכָתֵ֤ף פְּלִשְׁתִּים֙ יָ֔מָּה יַחְדָּ֖ו יָבֹ֣זּוּ אֶת־בְּנֵי־קֶ֑דֶם אֱד֤וֹם וּמוֹאָב֙ מִשְׁל֣וֹח יָדָ֔ם וּבְנֵ֥י עַמּ֖וֹן מִשְׁמַעְתָּֽם׃ טו וְהֶחֱרִ֣ים יְהוָ֗ה אֵ֚ת לְשׁ֣וֹן יָם־מִצְרַ֔יִם וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ עַל־הַנָּהָ֖ר בַּעְיָ֣ם רוּח֑וֹ וְהִכָּ֙הוּ֙ לְשִׁבְעָ֣ה נְחָלִ֔ים וְהִדְרִ֖יךְ בַּנְּעָלִֽים׃ טז וְהָיְתָ֣ה מְסִלָּ֔ה לִשְׁאָ֣ר עַמּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יִשָּׁאֵ֖ר מֵֽאַשּׁ֑וּר כַּאֲשֶׁ֤ר הָֽיְתָה֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל בְּי֥וֹם עֲלֹת֖וֹ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
ויצא וגו'. רובי המפרשים אמרו כי זה המשיח, והטעם שימות מחנה אשור הצר על ירושלם, ועוד יבא עת גאולת ירושלם השלימה, ולפי דעת רבי משה הכהן שעל חזקיהו רמז, כי הוא דבק עם הפרשה:
פסוק א:
חוטר. מגזרת תרגום מטה:
פסוק א:
גזע. כמו זרע:
פסוק א:
ונצר כמו סעיף, כנצר נתעב (ישעיהו י"ד י"ט):
פסוק א:
וטעם ויצא. כי קטן היה כאשר היה [צ"ל היתה] זאת הנבואה:
פסוק ב:
ונחה. על משקל ושבה אל בית אביה (ויקרא כ"ב י"ג), מהשניים הנראים:
פסוק ב:
והנה פרש כי רוח יי היא רוח חכמה ובינה, וכן כתוב על יהושע בתורה (דברים ל"ד י"ט):
פסוק ב:
וגבורה. כי גבור היה חזקיה, כי כן כתוב (דברי הימים ב' ל"ב ה'):
פסוק ג:
והריחו. פעמים תטעה הרגשת האוזן שתשמע ואין קול, גם העין תטעה שירא' לה הנח שהוא נע, רק הרגשת הריח לא תטעה, והריחו, כאילו יריח הדבר ביראת השם שיש לו, לא ישפוט כאשר יראה לעיניו, ולא כאשר ישמע, כי יתכן להיות עדות העדים שקר:
פסוק ג:
ואלה התוכחות והמשפטים הם כמשפט המלוכה:
פסוק ד:
ושפט בצדק דלים. כמשפטי התורה שלא יהדר פני דל (שמות כ"ג ג'):
פסוק ד:
והוכיח ביושר. לטובים:
פסוק ד:
והכה ארץ. בפיו כאילו הוא שבט לרשעים:
פסוק ה:
והיה וגו'. והנה הצדק לא יסור ממנו כל ימיו בכל מעשיו:
פסוק ו:
וגר זאב וגו'. דרך משל מהשלום שיהיה בימיו:
פסוק ו:
ומריא. פירשתיו (ישעיהו א' י"א) שהוא מין ממיני השור וחלבו אסור:
פסוק ז:
ופרה. היא גדולה כי העגל קטן ויש אומרים כי הנקבה חזקה מהזכר:
פסוק ז:
יאכל תבן. כאילו יסור מנהג תולדתו ולא יזיק לטרוף:
פסוק ח:
ושעשע. לעולם תמצא בטעם הזה כפולה:
פסוק ח:
חור. הפה או האף:
פסוק ח:
מאורת. העין שהיא בעלת האור:
פסוק ח:
יתכן היות ה"א הדה תחת י"וד ידו אליה (ירמיה נ' י"ד), והטעם ישלח ידו, או אין לה אחות:
פסוק ט:
לא ירעו. על הפתן ועל הצפעוני, כאילו כל ארץ ישראל מלאה דעת יי, כי ידוע הוא כי יודע השם לא ישחית לעולם רק יבנה ויתקן:
פסוק ט:
כמים. תחסר מלת אשר, וכן הוא, כי הדעות תרבינה כמו אשר יכסו המים [צ"ל המים אשר יכסו] על ים, שלא יפסיקו רק תוספנה:
פסוק י:
והיה וגו'. אם על המשיח, שכל העולם כלו תחת רשותו, ועל דעת ר' משה הכהן הנזכר על אות השמש, כי כן כתוב לדרוש המופת (דברי הימים ב' ל"ב ל"א):
פסוק י:
והיתה מנוחתו כבוד. בכבוד וכן הנמצא בית יי (מלכים ב' י"ח ט"ז):
פסוק יא:
והיה. שנית, כנגד גאולת מצרים, והנה לאות כי על ימי המשיח ידבר, כי גאולת בית שני לא היתה גאולה שלימה, כי כל השבטים גם כל יהודה לא שבו אל ארצם, והמפרש על חזקיהו שהתקבצו למלכותו כאשר ראו כי נמלטה ירושלם ומת סנחריב אחרי מות רובי [צ"ל רוב] מחנהו:
פסוק יב:
ונשא. כאילו השם ישא נס לכל הגוים שיראוהו ישראל וישובו אל ארצם:
פסוק יב:
והנה ישראל עשרת השבטים, גם הזכיר יהודה:
פסוק יג:
וסרה. שלא יקנא אפרים בעבור שהמשיח הוא ממשפחת יהודה, ואם חזקיהו בעבור עמוד מלכותו:
פסוק יג:
וצוררי יהודה. שונאיהם. ואם על חזקיהו על ארם, והנה לא יצור את אפרים להשיב להם גמולם בימי פקח:
פסוק יד:
ועפו. יש אומר כמו מגילה עפה (זכריה ה' א') פרושה, ורבי משה הכהן אמר כי אין רע לו, והטעם כמו ינוחו ויחסר מקום ארץ:
פסוק יד:
ימה. שהם מערב ארץ ישראל:
פסוק יד:
בני קדם. הם ארמים:
פסוק יד:
משלוח ידם. שישלחו ידם לבוזזם:
פסוק יד:
ובני עמון משמעתם. יסורו אל משמעתם:
פסוק טו:
והחרים. יכרית, כמו וכל חרם (ויקרא כ"ז כ"ט), שיעברו בו ישראל ביבשה ולא יעכבם הים שישובו מהרה:
פסוק טו:
בעים. אין לו אח, והמ"ם שורש, וטעמו כמו בכח, והמפרשים אותו מגזרת אם תבעיון בעיו (ישעיהו כ"א י"ב) לא ידעו הדקדוק:
פסוק טו:
הנהר. הוא היאר:
פסוק טו:
והדריך. פועל יוצא לב' פעולים:
פסוק טז:
והיתה. והנה פירש טעם החרם והמכה:
פסוק טז:
כאשר היתה וגו'. רמז לבקיעת ים סוף: