פסוק א:וְיָצָא חֹטֶר, ענף היוצא מגזע העץ סמוך לשורשיו, מִגֵּזַע יִשָׁי, וְנֵצֶר, ענף רך היוצא מן השורש, מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה. התיאור מתייחס לעץ דוגמת התמר, שחוטריו ונצריו משמשים לנטיעה חדשה. הגואל העתידי אמנם יהיה מבית דוד, אבל אין הכרח שיהיה צאצא ישיר של המלך או של שושלת המלוכה הקיימת.
פסוק ב:אדם זה יהיה איש המעלה — וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', ומפרט והולך תכונותיה של אותה רוח גדולה – רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה, מעלת השכל והכישרון האינטלקטואלי, רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, בחינות מעשיות יותר: העצה כיצד יש לנהוג והגבורה להילחם כנגד אויבים ופורעניות, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה', שעל ידה יוכל לדעת היטב מהו היחס הנכון לענייני העולם הזה.
פסוק ג:וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת ה', יש שפירשו, שהוא יוכל להריח ולדעת עם מי הצדק, מכוח יראת ה' שבו, אך נראה שהמשמעות העיקרית היא שהוא ינשום יראת ה'; יראת ה' תהיה רוח אפו. ומתוך כך יבין דברים מעצמו — וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט, וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ. הוא לא יזדקק לעדויות לשם דיון או שיפוט מפני שמיד יֵדע את האמת מאליו.
פסוק ד:וְשָׁפַט בְּצֶדֶק דַּלִּים, ידאג למסכנים ויושיעם, וְהוֹכִיחַ, ידריך בְּמִישׁוֹר, בדרך ישרה ונוחה לְעַנְוֵי אָרֶץ, את הענווים, ועם זאת — וְהִכָּה אֶרֶץ בְּשֵׁבֶט פִּיו. אם יהא עליו להעניש או לערוך מלחמה, בכוחו לשבור את הארץ באמצעות פיו בלבד, ואפילו בְרוּחַ שְׂפָתָיו בלבד יָמִית רָשָׁע. הוא אינו זקוק לחרב; ביכולתו לעשות הכול בכוחו הרוחני.
פסוק ה:וְהָיָה צֶדֶק — אֵזוֹר, חגוֹר מָתְנָיו, וְהָאֱמוּנָה — אֵזוֹר חֲלָצָיו. החגור הוא ממלבושי המלך. באופן ציורי, המלך המשיח יחגור עצמו בצדק ובאמונה. הוא יאמצם אליו, ובהם ייתמך. הם מקור עצמתו.
פסוק ו:השלווה והשלום יאפיינו את עולמו של המשיח ויחבקו את המציאות כולה: וְגָר זְאֵב יחד עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ, וְעֵגֶל וּכְפִיר, אריה צעיר וּמְרִיא, שור גדול ומפוטם, יהיו יַחְדָּו. החיות הטורפות ובעלי החיים הצמחוניים יחיו בשלום אלה בצד אלה, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. לא יהיה צורך בכוח על מנת לנהוג באריות ובנמרים; אפילו נער קטן יוכל לעשות זאת, כשם שבאפשרותו לרעות כבשים.
פסוק ז:וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה סמוכות זו לזו, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן, העגלים בצד הדובים הקטנים, וְאַרְיֵה יחדל לטרוף ולאכול בשר, אלא כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן ועשבים.
פסוק ח:וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן. תינוק קטן יוכל להשתעשע על פתח חורו של הפתן הארסי, וְעַל מְאוּרַת נחש צִפְעוֹנִי — גָּמוּל, תינוק קטן מאוד שרק נגמל משדי אמו — יָדוֹ הָדָה, הושיט, כי בזמן המשיח אלה לא יזיקו עוד.
פסוק ט:לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ, לא יוכל להיות כל רע בְּכָל הַר קָדְשִׁי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לקרקעית היָּם מְכַסִּים. כשם שהמים ממלאים ומכסים את תחתית הים, על שקעיה ובורותיה, כך דעת ה' תמלא את כל העולם על כל יצוריו. על ידי זה יחול שינוי גדול בעולם, והוא יתבטא בהרמוניה שלמה.
פסוק י:וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא האיש שיצא משֹׁרֶשׁ יִשַׁי, אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס כמו דגל הנישא בין העַמִּים, אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ. העמים יבואו אליו מעצמם ויישמעו לו, בלא שיצטרך להילחם. וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד. מקום מנוחתו יהיה מכובד.
פסוק יא:וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית בכוח יָדוֹ לִקְנוֹת, לקחת לו אֶת שְׁאָר עַמּוֹ, את שארית ישראל, על ידי שיקבץ את אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר וּמִמִּצְרַיִם וּמִפַּתְרוֹס, כינוי למחוז מסוים במצרים או אזור בקרבתה וּמִכּוּשׁ וּמֵעֵילָם וּמִשִּׁנְעָר וּמֵחֲמָת וּמֵאִיֵּי הַיָּם. בני העם יתקבצו מקצווי ארץ.
פסוק יב:וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם וְאָסַף נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. הגויים יכירו בהרמת דגלו של הגואל, שמשמעותה קריאה לקיבוץ ישראל מביניהם, וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.
פסוק יג:וְסָרָה קִנְאַת אֶפְרַיִם, אלה המקנאים באפרים ונלחמים בו, וְצֹרְרֵי, אויבי יְהוּדָה מבית ומחוץ יִכָּרֵתוּ. אֶפְרַיִם לֹא יְקַנֵּא אֶת יְהוּדָה, וִיהוּדָה לֹא יָצֹר אֶת אֶפְרָיִם. תשרור ביניהם ידידות, לעומת הפילוג ששרר בין ממלכות יהודה וישראל במשך שנות קיומן של שתי הממלכות.
פסוק יד:וְעָפוּ, אפרים ויהודה ימהרו בְכָתֵף, זה בצד זה, למגר יחד את אויבם המשותף — פְּלִשְׁתִּים יָמָּה, מערבה. שיתוף פעולה כזה לא התקיים ביניהם עד הנה כיוון שהיו מפורדים. יַחְדָּו הם יָבֹזּוּ אֶת בְּנֵי קֶדֶם. אֱדוֹם וּמוֹאָב מִשְׁלוֹחַ יָדָם, הם יוכלו לפשוט את ידם באדום ובמואב ולעשות בהם כרצונם. וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם, נתונים למרותם.
פסוק טו:יתרה מזו — וְהֶחֱרִים, יכה, יחריב ה' אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם, וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר, כנראה נהר פרת, בַּעְיָם, בכוח ובגבורת רוּחוֹ. וְהִכָּהוּ — את הנהר ויפצלו לְשִׁבְעָה נְחָלִים, וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים, יעשהו מקום מדרך נעל, ייבש אותו. מי שיצטרך לעבור בנהר יוכל לעשות זאת בהליכה.
פסוק טז:וְהָיְתָה מְסִלָּה, דרך סלולה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כמו שהיתה דרכם של ישראל ממצרים מתוקנת להם בלא עיכובים, כך תהיה דרכם של גאולי ישראל שיבואו מכל הארצות אשר נלקחו אליהן ביד אשור, לשוב ולהתקבץ בארצם.
