מרמס. בס"ס כ"י ובדפוסים אחרונים המ"ם בקמץ כמשפט שהוא מוכרת כמו והיה למרמס אך בספרי' אחרים כ"י ובדפוסים ישנים המ"ם בפתח וכ"כ רד"ק בשרשים וגם במכלול מנאו עם הדומים לו שבאו פתוחים מבלי הסמיכות וכ"כ בעל הלשון:
פסוק יג:
ועתידתיהם. ועתודתיהם קרי:
פסוק יג:
שושתי. בשני שיני"ן השניה קורין סי"ן והוא כמו סמ"ך. רד"ק:
פסוק יג:
כאביר. יתיר אל"ף:
פסוק טו:
כהניף שבט את מרימיו. בכולהו נסחי עתיקי דדפוסא וכ"י כתוב ואת בוא"ו וכן משמע מפירוש רש"י וראב"ע וכ"כ החכם לונזאנו שכן הוא בכל ס"ס:
פסוק טז:
לכן ישלח האדון יהוה צבאות. בנסחי דייקי דכ"י ודפוסא כתוב בשם המיוחד וגם במסרה רבתא לא נחשב במספר שמות של אדנות:
פסוק יט:
ונער יכתבם. בס"א כ"י התי"ו בחט"ף קמץ ובספר א' בחטף פתח וחילוק כזה ראיתי בין ב"א וב"נ על פסוק ועל לבם אכתבנה (ירמיהו ל״א:ל״ג) אבל בשאר ספרים זה של ישעיה כתוב בשוא לבדו:
פסוק כג:
עשה בקרב כל הארץ. במקצת דפוסים ראשונים לא יש מלת כל וגם במקצת ספרים כ"י היה כתוב בתחלה בקרב הארץ ואחר כך הוסיפו מלת כל ואין לי בזה הכרע: