א ה֥וֹי הַחֹֽקְקִ֖ים חִקְקֵי־אָ֑וֶן וּֽמְכַתְּבִ֥ים עָמָ֖ל כִּתֵּֽבוּ׃ ב לְהַטּ֤וֹת מִדִּין֙ דַּלִּ֔ים וְלִגְזֹ֕ל מִשְׁפַּ֖ט עֲנִיֵּ֣י עַמִּ֑י לִהְי֤וֹת אַלְמָנוֹת֙ שְׁלָלָ֔ם וְאֶת־יְתוֹמִ֖ים יָבֹֽזּוּ׃ ג וּמַֽה־תַּעֲשׂוּ֙ לְי֣וֹם פְּקֻדָּ֔ה וּלְשׁוֹאָ֖ה מִמֶּרְחָ֣ק תָּב֑וֹא עַל־מִי֙ תָּנ֣וּסוּ לְעֶזְרָ֔ה וְאָ֥נָה תַעַזְב֖וּ כְּבוֹדְכֶֽם׃ ד בִּלְתִּ֤י כָרַע֙ תַּ֣חַת אַסִּ֔יר וְתַ֥חַת הֲרוּגִ֖ים יִפֹּ֑לוּ בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ ה ה֥וֹי אַשּׁ֖וּר שֵׁ֣בֶט אַפִּ֑י וּמַטֶּה־ה֥וּא בְיָדָ֖ם זַעְמִֽי׃ ו בְּג֤וֹי חָנֵף֙ אֲשַׁלְּחֶ֔נּוּ וְעַל־עַ֥ם עֶבְרָתִ֖י אֲצַוֶּ֑נּוּ לִשְׁלֹ֤ל שָׁלָל֙ וְלָבֹ֣ז בַּ֔ז ולשימו (וּלְשׂוּמ֥וֹ) מִרְמָ֖ס כְּחֹ֥מֶר חוּצֽוֹת׃ ז וְהוּא֙ לֹא־כֵ֣ן יְדַמֶּ֔ה וּלְבָב֖וֹ לֹא־כֵ֣ן יַחְשֹׁ֑ב כִּ֚י לְהַשְׁמִ֣יד בִּלְבָב֔וֹ וּלְהַכְרִ֥ית גּוֹיִ֖ם לֹ֥א מְעָֽט׃ ח כִּ֖י יֹאמַ֑ר הֲלֹ֥א שָׂרַ֛י יַחְדָּ֖ו מְלָכִֽים׃ ט הֲלֹ֥א כְּכַרְכְּמִ֖ישׁ כַּלְנ֑וֹ אִם־לֹ֤א כְאַרְפַּד֙ חֲמָ֔ת אִם־לֹ֥א כְדַמֶּ֖שֶׂק שֹׁמְרֽוֹן׃ י כַּאֲשֶׁר֙ מָצְאָ֣ה יָדִ֔י לְמַמְלְכֹ֖ת הָאֱלִ֑יל וּפְסִ֣ילֵיהֶ֔ם מִירֽוּשָׁלִַ֖ם וּמִשֹּׁמְרֽוֹן׃ יא הֲלֹ֗א כַּאֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֛יתִי לְשֹׁמְר֖וֹן וְלֶאֱלִילֶ֑יהָ כֵּ֛ן אֶעֱשֶׂ֥ה לִירוּשָׁלִַ֖ם וְלַעֲצַבֶּֽיהָ׃ יב וְהָיָ֗ה כִּֽי־יְבַצַּ֤ע אֲדֹנָי֙ אֶת־כָּל־מַֽעֲשֵׂ֔הוּ בְּהַ֥ר צִיּ֖וֹן וּבִירוּשָׁלִָ֑ם אֶפְקֹ֗ד עַל־פְּרִי־גֹ֙דֶל֙ לְבַ֣ב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֔וּר וְעַל־תִּפְאֶ֖רֶת ר֥וּם עֵינָֽיו׃ יג כִּ֣י אָמַ֗ר בְּכֹ֤חַ יָדִי֙ עָשִׂ֔יתִי וּבְחָכְמָתִ֖י כִּ֣י נְבֻנ֑וֹתִי וְאָסִ֣יר ׀ גְּבוּלֹ֣ת עַמִּ֗ים ועתידתיהם (וַעֲתוּדֽוֹתֵיהֶם֙) שׁוֹשֵׂ֔תִי וְאוֹרִ֥יד כַּאבִּ֖יר יוֹשְׁבִֽים׃ יד וַתִּמְצָ֨א כַקֵּ֤ן ׀ יָדִי֙ לְחֵ֣יל הָֽעַמִּ֔ים וְכֶאֱסֹף֙ בֵּיצִ֣ים עֲזֻב֔וֹת כָּל־הָאָ֖רֶץ אֲנִ֣י אָסָ֑פְתִּי וְלֹ֤א הָיָה֙ נֹדֵ֣ד כָּנָ֔ף וּפֹצֶ֥ה פֶ֖ה וּמְצַפְצֵֽף׃ טו הֲיִתְפָּאֵר֙ הַגַּרְזֶ֔ן עַ֖ל הַחֹצֵ֣ב בּ֑וֹ אִם־יִתְגַּדֵּ֤ל הַמַּשּׂוֹר֙ עַל־מְנִיפ֔וֹ כְּהָנִ֥יף שֵׁ֙בֶט֙ וְאֶת־מְרִימָ֔יו כְּהָרִ֥ים מַטֶּ֖ה לֹא־עֵֽץ׃ טז לָ֠כֵן יְשַׁלַּ֨ח הָאָד֜וֹן יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת בְּמִשְׁמַנָּ֖יו רָז֑וֹן וְתַ֧חַת כְּבֹד֛וֹ יֵקַ֥ד יְקֹ֖ד כִּיק֥וֹד אֵֽשׁ׃ יז וְהָיָ֤ה אֽוֹר־יִשְׂרָאֵל֙ לְאֵ֔שׁ וּקְדוֹשׁ֖וֹ לְלֶהָבָ֑ה וּבָעֲרָ֗ה וְאָֽכְלָ֛ה שִׁית֥וֹ וּשְׁמִיר֖וֹ בְּי֥וֹם אֶחָֽד׃ יח וּכְב֤וֹד יַעְרוֹ֙ וְכַרְמִלּ֔וֹ מִנֶּ֥פֶשׁ וְעַד־בָּשָׂ֖ר יְכַלֶּ֑ה וְהָיָ֖ה כִּמְסֹ֥ס נֹסֵֽס׃ יט וּשְׁאָ֥ר עֵ֛ץ יַעְר֖וֹ מִסְפָּ֣ר יִֽהְי֑וּ וְנַ֖עַר יִכְתְּבֵֽם׃ כ וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹֽא־יוֹסִ֨יף ע֜וֹד שְׁאָ֤ר יִשְׂרָאֵל֙ וּפְלֵיטַ֣ת בֵּֽית־יַעֲקֹ֔ב לְהִשָּׁעֵ֖ן עַל־מַכֵּ֑הוּ וְנִשְׁעַ֗ן עַל־יְהוָ֛ה קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בֶּאֱמֶֽת׃ כא שְׁאָ֥ר יָשׁ֖וּב שְׁאָ֣ר יַעֲקֹ֑ב אֶל־אֵ֖ל גִּבּֽוֹר׃ כב כִּ֣י אִם־יִהְיֶ֞ה עַמְּךָ֤ יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם שְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בּ֑וֹ כִּלָּי֥וֹן חָר֖וּץ שׁוֹטֵ֥ף צְדָקָֽה׃ כג כִּ֥י כָלָ֖ה וְנֶחֱרָצָ֑ה אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ צְבָא֔וֹת עֹשֶׂ֖ה בְּקֶ֥רֶב כָּל־הָאָֽרֶץ׃ כד לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ צְבָא֔וֹת אַל־תִּירָ֥א עַמִּ֛י יֹשֵׁ֥ב צִיּ֖וֹן מֵֽאַשּׁ֑וּר בַּשֵּׁ֣בֶט יַכֶּ֔כָּה וּמַטֵּ֥הוּ יִשָּֽׂא־עָלֶ֖יךָ בְּדֶ֥רֶךְ מִצְרָֽיִם׃ כה כִּי־ע֖וֹד מְעַ֣ט מִזְעָ֑ר וְכָ֣לָה זַ֔עַם וְאַפִּ֖י עַל־תַּבְלִיתָֽם׃ כו וְעוֹרֵ֨ר עָלָ֜יו יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ שׁ֔וֹט כְּמַכַּ֥ת מִדְיָ֖ן בְּצ֣וּר עוֹרֵ֑ב וּמַטֵּ֙הוּ֙ עַל־הַיָּ֔ם וּנְשָׂא֖וֹ בְּדֶ֥רֶךְ מִצְרָֽיִם׃ כז וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יָס֤וּר סֻבֳּלוֹ֙ מֵעַ֣ל שִׁכְמֶ֔ךָ וְעֻלּ֖וֹ מֵעַ֣ל צַוָּארֶ֑ךָ וְחֻבַּ֥ל עֹ֖ל מִפְּנֵי־שָֽׁמֶן׃ כח בָּ֥א עַל־עַיַּ֖ת עָבַ֣ר בְּמִגְר֑וֹן לְמִכְמָ֖שׂ יַפְקִ֥יד כֵּלָֽיו׃ כט עָֽבְרוּ֙ מַעְבָּרָ֔ה גֶּ֖בַע מָל֣וֹן לָ֑נוּ חָֽרְדָה֙ הָֽרָמָ֔ה גִּבְעַ֥ת שָׁא֖וּל נָֽסָה׃ ל צַהֲלִ֥י קוֹלֵ֖ךְ בַּת־גַּלִּ֑ים הַקְשִׁ֥יבִי לַ֖יְשָׁה עֲנִיָּ֥ה עֲנָתֽוֹת׃ לא נָדְדָ֖ה מַדְמֵנָ֑ה יֹשְׁבֵ֥י הַגֵּבִ֖ים הֵעִֽיזוּ׃ לב ע֥וֹד הַיּ֖וֹם בְּנֹ֣ב לַֽעֲמֹ֑ד יְנֹפֵ֤ף יָדוֹ֙ הַ֣ר בית־(בַּת־)צִיּ֔וֹן גִּבְעַ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם׃ לג הִנֵּ֤ה הָאָדוֹן֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת מְסָעֵ֥ף פֻּארָ֖ה בְּמַעֲרָצָ֑ה וְרָמֵ֤י הַקּוֹמָה֙ גְּדוּעִ֔ים וְהַגְּבֹהִ֖ים יִשְׁפָּֽלוּ׃ לד וְנִקַּ֛ף סִֽבְכֵ֥י הַיַּ֖עַר בַּבַּרְזֶ֑ל וְהַלְּבָנ֖וֹן בְּאַדִּ֥יר יִפּֽוֹל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
הוי החוקקים. הוי כמו קריאה לשופטים ולדיינים וסופריהם:
פסוק א:
ומכתבי'. פועל יוצא לשני' פעולים, מהבנין הכבד הדגוש ויהיה עמל דבוק עם כתבו:
פסוק ב:
להטות. יצוו לסופרי' שיכתבו ספרי שקר על היתומים, והאלמנות והדלי' שאין להן כח ואפילו לדבר:
פסוק ג:
ומה וגו'. הטעם כל זה עתיהם, והנה מה תעשו ביו' שיפקוד השם עונותיכ':
פסוק ג:
כבודכם. הוא ההמון:
פסוק ד:
בלתי וגו'. הטעם כל זה עשיתם, לא ימלט רק מי שיכרע תחת אסיר ויפיל עצמו תחת הרוגים כאילו הוא הרוג כמוהם:
פסוק ה:
הוי אשור. הוא דרך קריאה:
פסוק ה:
שבט אפי. שהוכחתי בו רבים:
פסוק ה:
[ומטה וגו']. והמטה שהוא ביד בני אשור הוא זעמי:
פסוק ו:
בגוי. ועל עם עברתי, שיש לי עברה עליה [צ"ל עליו]:
פסוק ז:
והוא. ידמה, כמו כאשר דמיתי (במדבר ל"ג נ"ו), והוא מגזרת דמיון, והטעם לא יחשב כי להוכיח שלחתיו, רק אין לו מחשבה כי אם לעקור את הכל:
פסוק ח:
כי יאמר. בלבו הנה שבו שרי, שהיו בתחלה שרים, הגם מלכים הם על גוים:
פסוק ט:
הלא ככרכמיש כלנו. כמו ואכד כלנה (בראשית י' י'), והם שמות מקומות נקראו על שם הבונים כמו מצרים (בראשית י' ו'):
פסוק י:
כאשר עשיתי [צ"ל מצאה ידי] לממלכת. עובדי ע"ז:
פסוק י:
מירושלם. מסביבות ירושלם והם ערי יהודה הבצורות שתפש:
פסוק יא:
הלא וגו'. זאת הנבואה היא על סנחריב כשר יבא להלחם על ירושלם:
פסוק יב:
והיה כי יבצע. ישלים וכמוהו ידיו תבצענה (זכריה ד' ט'):
פסוק יב:
את כל מעשהו. להביא חיל סנחריב אל ציון:
פסוק יב:
על פרי. כמו פרי מחשבתו [צ"ל מחשבתם] (ירמי' ו' י"ט):
פסוק יג:
כי. עשיתי, גבורה:
פסוק יג:
נבונותי. מהשניים הנראים מבנין נפעל:
פסוק יג:
ואסיר. עתיד והטעם על זמן עומד כמו יעשו עגל בחורב (תהלים ק"ו י"ט):
פסוק יג:
ועתידותיהם שושיתי. מגזרת ועתדה בשדה לך (משלי כ"ד כ"ו), הממון שיזמן האדם שימציאנו לעתיד מימיו:
פסוק יג:
ואוריד כאביר. ואם הוא באל"ף הוא נוסף, והטעם אוריד היושבים בארמון כביר, ויאמר ר' משה ההן כי האל"ף עיקר, כמו אביר הרועים (שמואל א' כ"א ח'), והטעם כגבור:
פסוק יד:
ותמצא. לחיל, ממון כמו את החיל הזה (דברים ח' י"ז):
פסוק יד:
נודד כנף. פועל יוצא, והנה הכנף פעול, בעבור שהמשילם לבצים והאפרוחים יולדו מהם:
פסוק טו:
היתפאר הגרזן. כלי הברזל שיחתך בו והוא מגזרת נגזרתי [צ"ל נגרזתי] (תהלים ל"א כ"ב) והנה הטעם כי השם המשילו, ואין למשור רע כי אם וישר במגר' (דברי הימים א' כ' ג'), והוא מפעלי הכפל, על משקל מעוז (ישעיהו כ"ה ד'):
פסוק טו:
ומשל אחר כהניף שבט ואת מרימיו, והטעם כהנפת השבט ותנופת מרימיו, כי עיקר התנופה למרימיו כהרים מטה, ההרמה למרימים לא לעץ:
פסוק טז:
לכן וגו'. טעם במשמניו מיתת גדולי אשור כי כן כתוב:
פסוק טז:
יקד. כמו ויט שמים וירד:
פסוק טז:
יקוד. על משקל כפור (תהלים קמ"ז י"ז):
פסוק יז:
והיה אור ישראל. הוא השם, והטעם על המלאך שהמכחיד [צ"ל שהכחיד או המכחיד] המחנה:
פסוק יז:
שיתו ושמירו. הרשעים:
פסוק יח:
וכבוד יערו וכרמלו. משל שהיו רבים כאילני היער והכרמל:
פסוק יח:
מנפש ועד בשר יכלה. שהכחידם כדמות שרפה:
פסוק יח:
כמסוס. שם כמו יקוד ואיננו סמוך:
פסוק יח:
וטעם נוסס. שיהיה זה הדבר נראה כנס:
פסוק יט:
ושאר. שלא ימלטו כי אם מעטים עד שיוכל לכותבם נער שאין לו רגילו' בחשבון:
פסוק כ:
והיה. על מכהו, הוא אשור, וזה לאות כי רבי' מיהודה קשרו:
פסוק כא:
שאר ישוב. הוא שם בן הנביא, והנה פירש כי טעם שאר ישוב על שאר יעקב והוא יהודה, גם ישוב משרת עצמו ואחר עמו, כמו מתן בסתר יכפה אף (משלי כ"א י"ד), והנה הוא כן, שאר יעקב ישוב אל אל גבור:
פסוק כא:
וטעם גבור בעבור שהוא יוכל להושיעם:
פסוק כב:
כי וגו'. הטעם אף על פי שיהיו ישראל רבים בימים ההם כחול הים, לא ישאר מהם רק מי שישוב לשם, כי כליון חרוץ גזור מהשם, כמו אתה חרצת (מלכים א' כ' מ'), יבוא כנחל שוטף בצדק:
פסוק כג:
כי. ונחרצה, גזרה נגזרת מאת השם, כמו אתה חרצת:
פסוק כד:
לכן. יושב ציון, בעבור שנתפשו כל ערי יהודה:
פסוק כד:
יככה. במחשבתו:
פסוק כד:
בדרך מצרים. כי משם עבר:
פסוק כה:
כי. מעט מזער, בימים, ויכלה זעמי ואפי בהם על רוב שהשחיתו, ויש מפרש תבליתם מן אחרי בלותי (בראשית י"ח י"ב), על משקל תכליתם [צ"ל תכלית] (תהלים קל"ט כ"ב):
פסוק כו:
ועורר וגו'. וכמכת מטהו על הים בשוב המי' על מצרים:
פסוק כו:
ונשאו. רמז לסנחריב בשובו בבושת:
פסוק כז:
והיה. יסור סבלו, של מלך אשור:
פסוק כז:
וכ"ף צוארך שב ליהודה:
פסוק כז:
וחבל. כמו השחתה, וכן וחבל את מעשה ידיך (קהלת ה' ה'), וטעמו וישחת העול כאשר יושם שמן בצואר, והטעם שיתגבר יהודה:
פסוק כח:
בא וגו'. הזכיר מסעי מלך אשור בבואו אל ציון:
פסוק כח:
יפקיד כליו. עם קצת מחנהו לבא אל ציון במהרה:
פסוק כט:
עברו מעברה. הנהר או שם מקום:
פסוק כט:
לנו. מגזרת ללון (בראשית כ"ד כ"ג):
פסוק ל:
צהלי. הצהלה הרמת קול, וכן צהלת הסוס:
פסוק ל:
בת גלים. שם מדינה, ויתכן היות בת כמו בת ציון:
פסוק לא:
נדדה. הגבים, שם מקום, או בורות מתרגום ארמית:
פסוק לא:
העיזו. הבריחו נפשם או אחרים מישראל, כי הוא פועל יוצא [כמו] שלח העז (שמות ט' י"ט):
פסוק לב:
עוד. יבוא היום שיעמוד בנוב:
פסוק לג:
הנה. מסעף, יכרית הסעיפים, כמו לא תפאר אחריך (דברים כ"ד כ') ושרשך מארץ חיים (תהלים נ"ב ז'):
פסוק לג:
פארה. כמו סעיף וככה ותשלח פארות (יחזקאל י"ז ו'):
פסוק לג:
במערצה. בגבורה, מגזרת עריץ:
פסוק לג:
ורמי הקומה. בעבור כי השרים נכחדו:
פסוק לד:
ונקף. לשון הכרתה:
פסוק לד:
סבכי היער. האילנים המסובכים:
פסוק לד:
בברזל. משל למלאך:
פסוק לד:
[והלבנון באדיר יפול]. והשרים הדומים לאילני הלבנון יפלו בברזל אדיר, והנה 'בברזל' מושך עצמו ואחר עמו: