פסוק א:הוֹי הַחֹקְקִים חִקְקֵי אָוֶן, החקיקה על לוחות אמורה להישאר לאורך זמן. הנביא מתלונן על קיבוע חוקי חטא. וּמְכַתְּבִים, העוסקים בכתיבה — עָמָל כִּתֵּבוּ, כותבים דברי פשע ועברה.
פסוק ב:לְהַטּוֹת מִדִּין דַּלִּים, וְלִגְזֹל מִשְׁפַּט עֲנִיֵּי עַמִּי, עיוות הדין וגזלת האביונים נעשות כחוק. לִהְיוֹת אַלְמָנוֹת שְׁלָלָם, וְאֶת יְתוֹמִים יָבֹזּוּ. יש בממלכה גנבות, גזלות ועושק שאינם נעשים על ידי מי שפושטים יד ברכושו של הזולת, אלא באמצעות תקנות משפטיות המאשרות רשמית מעשי פשע. מחוקקים חוקים וכותבים תקנות שונות לפקודת המס על מנת ליהנות מרכושם של עניים וחסרי מגן.
פסוק ג:וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה, ליום שבו ייפקד עליכם העוון, וּלְשׁוֹאָה שמִמֶּרְחָק תָּבוֹא? עַל מִי תָּנוּסוּ לְעֶזְרָה, וְאָנָה תַעַזְבוּ כְּבוֹדְכֶם, רכושכם או נפשכם?! אתם נוהגים מתוך הנחה שאין דין ואין דיין. מה תעשו אפוא בבוא הדין?!
פסוק ד:בִּלְתִּי, בסופו של דבר לא יהיה גורל כבודכם אלא זה — כָרַע תַּחַת אַסִּיר, אסירים ימשלו בו, וְתַחַת הֲרוּגִים יִפֹּלוּ הנפשות. בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה. למרות שהם נופלים ונהרגים בצורות שונות, הם ממשיכים ללכת בדרכם הקלוקלת, ולכן גם העונש יימשך.
פסוק ה:הנביא פונה בשם ה' אל האויב: הוֹי אַשּׁוּר שֵׁבֶט אַפִּי, השוט המוציא לפועל את כעסי על החוטאים, וּמַטֶּה הוּא בְיָדָם, זַעְמִי.
פסוק ו:בְּגוֹי חָנֵף, צבוע, מכחש אֲשַׁלְּחֶנּוּ — את אשור, וְעַל עַם עֶבְרָתִי, כעסי, אֲצַוֶּנּוּ, לִשְׁלֹל שָׁלָל וְלָבֹז בַּז וּלְשׂוּמוֹ מִרְמָס כְּחֹמֶר חוּצוֹת, לרמסם כמו שרומסים את הטיט המושלך ברחובות.
פסוק ז:וְהוּא — אשור לֹא כֵן יְדַמֶּה, וּלְבָבוֹ לֹא כֵן יַחְשֹׁב. אין הוא רואה עצמו כשליח ה' המעניש את החוטאים, כִּי, אלא לְהַשְׁמִיד בִּלְבָבוֹ וּלְהַכְרִית גּוֹיִם לֹא מְעָט. הוא עורך מלחמותיו כשהוא מדמה שהכול בא מכוחו וגדולתו בלבד.
פסוק ח:כִּי יֹאמַר מלך אשור: הֲלֹא שָׂרַי יַחְדָּו הם מְלָכִים. לכל שר משרי אשור, אשר נשלח למחוז אחר, היה כוח ממשל במקומו כמו למלך קטן.
פסוק ט:הֲלֹא כְּכַרְכְּמִישׁ, עיר באזור סוריה הצפונית שנכבשה על ידי האשורים, כך תהיה כַּלְנוֹ, אף היא מדינה בצפון, הנזכרת גם בשם כלנֵה. אִם לֹא כְאַרְפַּד, כמו שנכבשה העיר ארפד, הקרובה יותר לממלכת אשור — חֲמָת שבסוריה תיכבש על ידם. אִם לֹא כְדַמֶּשֶׂק — שֹׁמְרוֹן. דמשק היא צפונית יותר, ולכן נכבשה לפני שומרון.
פסוק י:כַּאֲשֶׁר מָצְאָה יָדִי לְמַמְלְכֹת הָאֱלִיל. האשורים כבשו מדינה אחר מדינה. וּפְסִילֵיהֶם רבים וחזקים יותר מִירוּשָׁלִַם וּמִשֹּׁמְרוֹן.
פסוק יא:הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ, כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ, לפסיליה. הוא כמובן משמיט את זכרו של ה', וטוען שגם אנשי ירושלים עובדי אלילים — גם אם בצנעה ולא בשלמות.
פסוק יב:וְהָיָה כִּי יְבַצַּע אֲדֹנָי אֶת כָּל מַעֲשֵׂהוּ בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִָם, לאחר שיביא עליהם את כל העונשים הראויים להם, אֶפְקֹד עַל פְּרִי גֹדֶל לְבַב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְעַל תִּפְאֶרֶת רוּם עֵינָיו. האשורים ייענשו על גאוותם ועל תפיסתם העצמית כמושלי העולם.
פסוק יג:כִּי אָמַר מלך אשור: בְּכֹחַ יָדִי עָשִׂיתִי כל זאת, וּבְחָכְמָתִי כִּי נְבֻנוֹתִי, הייתי נבון, וְאָסִיר גְּבוּלֹת עַמִּים, ואת עֲתוּדוֹתֵיהֶם, אוצרותיהם השמורים להם לעתיד שׁוֹשֵׂתִי, שסיתי ובזזתי, וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים. הורדתי מגדולתם את היושבים האדירים.
פסוק יד:וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי לְחֵיל הָעַמִּים, ידי משיגה את עושר העמים בקלות כמי שמשיט ידו לקן שביצים כנוסות בו, וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת כָּל הָאָרֶץ, כל הארץ דומה בעיניי כאוסף של ביצים עזובות, אשר אֲנִי אָסָפְתִּי. האשורים כבשו מאות ערים, כאילו הן ביצים המוכנסות לסל. וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף. איש לא גילה סימני התנגדות. אי אפשר היה לעמוד בפני כוחה של ממלכת אשור.
פסוק טו:כאן באה התוכחה: הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ, האם הגרזן יכול להתפאר ולטעון שהוא גדול ממי שאוחז בו וחוצב בעזרתו?! אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ, האם המסור רואה את עצמו חשוב יותר ממי שמניף אותו?! כְּהָנִיף שֵׁבֶט, כאילו היה המקל מגביה את עצמו וְאֶת מְרִימָיו, כְּהָרִים מַטֶּה, כמטה המתרומם מאליו, כאילו לֹא היה עֵץ. טעותו של אשור מדומה למכשיר הבטוח בעצמאות פעולתו בלי שיפעילו אותו.
פסוק טז:לָכֵן יְשַׁלַּח הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת בְּמִשְׁמַנָּיו רָזוֹן, וְתַחַת כְּבֹדוֹ של העם האשורי יֵקַד יְקֹד, תבער בְּערה כִּיקוֹד, כמדורת אֵשׁ.
פסוק יז:וְהָיָה אוֹר יִשְׂרָאֵל, אלוקיו לְאֵשׁ, וּקְדוֹשׁוֹ — לְלֶהָבָה, וּבָעֲרָה אש ה' וְאָכְלָה את שִׁיתוֹ וּשְׁמִירוֹ, קוצי אשור בְּיוֹם אֶחָד. בסופו של דבר, בין אם לפני הכיבוש או אחריו, מפלתו המהירה תגיע.
פסוק יח:ואת כְבוֹד יַעְרוֹ של אשור וְכַרְמִלּוֹ, השטח הנטוע שבממלכתו מִנֶּפֶשׁ וְעַד בָּשָׂר יְכַלֶּה, וְהָיָה כִּמְסֹס נֹסֵס, כמו מה שנאכל על ידי תולעים.
פסוק יט:וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ, מה שיישאר מעץ היער שלו — מִסְפָּר יִהְיוּ, וְנַעַר יִכְתְּבֵם, יהיה כה מצומצם, שנער קטן, שאינו בקי במספרים, יוכל לכתוב מניינו.
פסוק כ:כאן באה נחמה מסוימת: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יוֹסִיף עוֹד שְׁאָר יִשְׂרָאֵל, אלה שיישארו מישראל, וּפְלֵיטַת בֵּית יַעֲקֹב לְהִשָּׁעֵן עַל מַכֵּהוּ. לא יסמכו עוד על מעצמה הגורמת להם סבל, אלא וְנִשְׁעַן עַל ה' קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת. הם ידעו שעליהם להישען רק על אביהם שבשמים.
פסוק כא:שְׁאָר יָשׁוּב, שְׁאָר יַעֲקֹב, שארית יעקב ישובו אֶל אֵל גִּבּוֹר. ביטוי זה מתקשר גם לשמות הסמליים שניתנו לבניו של הנביא — 'שאר ישוב' ו'פלא יועץ אל גיבור'.
פסוק כב:כִּי אִם יִהְיֶה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם — רק שְׁאָר, מעט יָשׁוּב בּוֹ, כי כִּלָּיוֹן חָרוּץ, גזור הוא מה'. או: גם שארית ישראל זו תאבד, כמו שנאמר בנבואות אחרות, שׁוֹטֵף צְדָקָה. היא תישטף בצדק ובדין.
פסוק כג:כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת עֹשֶׂה בְּקֶרֶב כָּל הָאָרֶץ.
פסוק כד:לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים צְבָאוֹת: אַל תִּירָא עַמִּי, יֹשֵׁב צִיּוֹן, מֵאַשּׁוּר אשר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּכָּה, מכה אותך, וּמַטֵּהוּ יִשָּׂא עָלֶיךָ, ירים עליך להכותך בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם, כדרך שעשו המצרים.
פסוק כה:כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר, זמן קצר מאוד וְכָלָה זַעַם, יסתיים זמן הזעם. וְאז אַפִּי וחמתי יהיו עַל תַּבְלִיתָם, על מעשיהם המגונים, סרי הטעם וחסרי המשמעות.
פסוק כו:וְעוֹרֵר עָלָיו — על אשור ה' צְבָאוֹת שׁוֹט כְּמַכַּת מִדְיָן בְּצוּר עוֹרֵב, כנזכר במלחמות גדעון, וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם, כמו המטה שהכה את המצרים על ים סוף, וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם. הוא יטלטל את אשור וישבור את כוחם כדרך שעשה למצרים.
פסוק כז:וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יָסוּר סֻבֳּלוֹ, משקלו מֵעַל שִׁכְמֶךָ, ישראל, וְעֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ, וְחֻבַּל, יושחת ויינזק עֹל מִפְּנֵי שָׁמֶן, בגלל אלה שהוא רובץ עליהם, שלא כדרך הטבעית, ששומן הצוואר הוא הנחבל מפני העול שעליו.
פסוק כח:עתה מתואר כיצד התחיל מסע הכיבוש של אשור: בָּא עַל העיר עַיַּת, עָבַר בְּמִגְרוֹן, לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו. אשור עבר מעיר לעיר וכבשן בקלות רבה.
פסוק כט:עָבְרוּ למַעְבָּרָה, גֶּבַע שימשה מָלוֹן שבו אשור לָנוּ, חָרְדָה הָרָמָה מפניהם, גִּבְעַת שָׁאוּל נָסָה. המקומות הללו סמוכים לירושלים. נראה שהצבא האשורי לא נסע ישירות לצור על ירושלים, אלא ערך מלחמה עם הערים שסביבותיה תחילה. רק לאחר שכבשן, שלח סנחריב מלך אשור את צבאו לירושלים.
פסוק ל:צַהֲלִי קוֹלֵךְ, השמיעי קול התראה, בַּת גַּלִּים, הַקְשִׁיבִי לַיְשָׁה, עֲנִיָּה עֲנָתוֹת. תושביהם של מקומות אלה נמלטו מפני האויב.
פסוק לא:נָדְדָה מַדְמֵנָה ממקומה, יֹשְׁבֵי הַגֵּבִים הֵעִיזוּ, אספו את הצאן וברחו אל מקום מפלט.
פסוק לב:עוֹד הַיּוֹם יבוא מפקד צבא אשור בְּנֹב לַעֲמֹד, יְנֹפֵף יָדוֹ על הַר בַּת צִיּוֹן, גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם. הוא מרים ידו כנגד ירושלים אחרי כל ניצחונותיו.
פסוק לג:הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מְסָעֵף, מסיר סעיפים, חותך פֻּארָה, ענף בְּמַעֲרָצָה, בכלי חיתוך, וְרָמֵי הַקּוֹמָה יהיו גְּדוּעִים, וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ.
פסוק לד:וְנִקַּף, ייחתכו סִבְכֵי, ענפי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל, וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל. כל היער, המסמל את גדולתם של האשורים, יירמס בבת אחת ויושמד. מן הנבואות הקשות שבפרק זה נראה שרק ירושלים תינצל, וממנה תימצא תקווה לעולם חדש ולגאולה. מההקשר נראה כי גאולה זו — שתתואר בפרק הבא — הייתה ראויה להתגשם עם נפילת האימפריה הגדולה, אשור, אלא שלא יצא הדבר אל הפועל לפי שעה. העולם החדש הזה יקום רק לאחר זמן. כך עולה גם מדברי חז"ל, שביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג, אלא שלא היו ראויים.
