פסוקים א'-ד'

ה֥וֹי הַחֹֽקְקִ֖ים חִקְקֵי־אָ֑וֶן וּֽמְכַתְּבִ֥ים עָמָ֖ל כִּתֵּֽבוּ׃
לְהַטּ֤וֹת מִדִּין֙ דַּלִּ֔ים וְלִגְזֹ֕ל מִשְׁפַּ֖ט עֲנִיֵּ֣י עַמִּ֑י לִהְי֤וֹת אַלְמָנוֹת֙ שְׁלָלָ֔ם וְאֶת־יְתוֹמִ֖ים יָבֹֽזּוּ׃
וּמַֽה־תַּעֲשׂוּ֙ לְי֣וֹם פְּקֻדָּ֔ה וּלְשׁוֹאָ֖ה מִמֶּרְחָ֣ק תָּב֑וֹא עַל־מִי֙ תָּנ֣וּסוּ לְעֶזְרָ֔ה וְאָ֥נָה תַעַזְב֖וּ כְּבוֹדְכֶֽם׃
בִּלְתִּ֤י כָרַע֙ תַּ֣חַת אַסִּ֔יר וְתַ֥חַת הֲרוּגִ֖ים יִפֹּ֑לוּ בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃
(ישעיה י א-ד)

הקדמה

פרשייה זו הפותחת ב"הוי" נתפרשה על ידי גדולי הראשונים בלי דיון בשאלה לאיזו ממלכה מופנים דברי הנביא. כדרכנו נביא את דבריהם ואחר כך נתייחס לשאלה זו.

הַחֹֽקְקִ֖ים חִקְקֵי־אָ֑וֶן וּֽמְכַתְּבִ֥ים עָמָ֖ל כִּתֵּֽבוּ

הם זייפני השטרות(רש"י) ומטי המשפט(רד"ק), שעושקים את החלשים, הדלים העניים, האלמנות והיתומים.

לְהַטּ֤וֹת מִדִּין֙ דַּלִּ֔ים וְלִגְזֹ֕ל מִשְׁפַּ֖ט עֲנִיֵּ֣י עַמִּ֑י לִהְי֤וֹת אַלְמָנוֹת֙ שְׁלָלָ֔ם וְאֶת־יְתוֹמִ֖ים יָבֹֽזּוּ׃

לְהַטּ֤וֹת – לפי רש"י העשירים היו מטים את הדין על ידי שטרות מזויפים, ולפי רד"ק העשירים היו מנצלים את מעמדם החברתי וזוכים בדין שלא בצדק ושודדים את האלמנות והיתומים.

וּמַֽה־תַּעֲשׂוּ֙ לְי֣וֹם פְּקֻדָּ֔ה וּלְשׁוֹאָ֖ה מִמֶּרְחָ֣ק תָּב֑וֹא עַל־מִי֙ תָּנ֣וּסוּ לְעֶזְרָ֔ה וְאָ֥נָה תַעַזְב֖וּ כְּבוֹדְכֶֽם׃

שואל אותם הנביא: "וּמַֽה־תַּעֲשׂוּ֙ לְי֣וֹם פְּקֻדָּ֔ה" (כאשר הקב"ה יפקוד עליכם עוונותיכם – רש"י, או כאשר האשורים יבואו – רד"ק) "וּלְשׁוֹאָ֖ה מִמֶּרְחָ֣ק תָּב֑וֹא עַל־מִי֙ תָּנ֣וּסוּ לְעֶזְרָ֔ה " (על מי תישענו, הרי הקב"ה לא יהיה בעזרכם – רש"י, ורד"ק מוסיף ש"על" הוא כמו 'אל') "וְאָ֥נָה תַעַזְב֖וּ כְּבוֹדְכֶֽם׃" (הרי תיגלו ולא תוכלו ליהנות מהרכוש שעשיתם בעוולה – רש"י ורד"ק).

בִּלְתִּ֤י כָרַע֙ תַּ֣חַת אַסִּ֔יר וְתַ֥חַת הֲרוּגִ֖ים יִפֹּ֑לוּ בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃

פסוק קשה זה, שהרבה קולמוסים נשתברו עליו, מתפרש לפי רוב המפרשים כך: עם ישראל ייענש אם בהרג בידי האויב ואם בנפילה בשבי האויב. צרות אלה יימשכו גם אחרי היציאה לגלות.

הפרשייה – עונש על ממלכת יהודה

נוסיף ונטען כי פרשייה זו עוסקת בעונש שיבוא על ממלכת יהודה. עונש זה הוא השלב השני בתכנית ארבעת השלבים. הפתיחה "הוי" באה לקשר פרשייה זו לקובץ נבואות ה"הוי" שבפרק ה'. כפי שהסברנו בדברינו שם, השחיתות שפשתה בחלקים הגבוהים של החברה בירושלים, שחיתות שהעמיקה בימי אחז, היא זו שגרמה לשבר הגדול.

"הַחֹֽקְקִ֖ים חִקְקֵי־אָ֑וֶן" – הם מנהיגי מערכת המשפט שהפכה למספח, כמתואר באריכות בנבואה המופיעה בתחילת הספר:

רַחֲצוּ֙ הִזַּכּ֔וּ הָסִ֛ירוּ רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם מִנֶּ֣גֶד עֵינָ֑י חִדְל֖וּ הָרֵֽעַ׃
לִמְד֥וּ הֵיטֵ֛ב דִּרְשׁ֥וּ מִשְׁפָּ֖ט אַשְּׁר֣וּ חָמ֑וֹץ שִׁפְט֣וּ יָת֔וֹם רִ֖יבוּ אַלְמָנָֽה׃
(ישעיה א טז-יז)

ובפרק ה':

מַצְדִּיקֵ֥י רָשָׁ֖ע עֵ֣קֶב שֹׁ֑חַד וְצִדְקַ֥ת צַדִּיקִ֖ים יָסִ֥ירוּ מִמֶּֽנּוּ׃
(ישעיה ה כג)

מי שיעניש את ממלכת יהודה יהיו האשורים. אף על פי שאין זה מפורש בכתוב, יש לכך רמז. הגוי שיגיע ממרחק הוא צבא אשור, כפי שכמעט מפורש בנבואת ישעיהו עצמו:

וְנָֽשָׂא־ נֵ֤ס לַגּוֹיִם֙ מֵרָח֔וֹק וְשָׁ֥רַק ל֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ וְהִנֵּ֥ה מְהֵרָ֖ה קַ֥ל יָבֽוֹא׃
אֵין־ עָיֵ֤ף וְאֵין־ כּוֹשֵׁל֙ בּ֔וֹ לֹ֥א יָנ֖וּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן וְלֹ֤א נִפְתַּח֙ אֵז֣וֹר חֲלָצָ֔יו וְלֹ֥א נִתַּ֖ק שְׂר֥וֹךְ נְעָלָֽיו׃
(ישעיה ה כו)

וגם כנראה בנבואתו הבאה:

בָּאִ֛ים מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָ֖ק מִקְצֵ֣ה הַשָּׁמָ֑יִם יְהוָה֙ וּכְלֵ֣י זַעְמ֔וֹ לְחַבֵּ֖ל כָּל־ הָאָֽרֶץ׃ ו הֵילִ֕ילוּ כִּ֥י קָר֖וֹב י֣וֹם יְהוָ֑ה כְּשֹׁ֖ד מִשַּׁדַּ֥י יָבֽוֹא׃
(ישעיה יג ה)

רמז נוסף אפשר לראות גם בכך שהנביא פתח את נבואתו הבאה על אשור במילה "הוי". על רמזים אלה סמך כנראה גם רד"ק בפירושו.