הטיפול בשלב השני ובשלב השלישי

וַיֹּ֣סֶף יְהוָ֔ה דַּבֵּ֥ר אֵלַ֛י ע֖וֹד לֵאמֹֽר׃
יַ֗עַן כִּ֤י מָאַס֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֚ת מֵ֣י הַשִּׁלֹ֔חַ הַהֹלְכִ֖ים לְאַ֑ט וּמְשׂ֥וֹשׂ אֶת־ רְצִ֖ין וּבֶן־ רְמַלְיָֽהוּ׃
וְלָכֵ֡ן הִנֵּ֣ה אֲדֹנָי֩ מַעֲלֶ֨ה עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־ מֵ֣י הַנָּהָ֗ר הָעֲצוּמִים֙ וְהָ֣רַבִּ֔ים אֶת־ מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר וְאֶת־ כָּל־ כְּבוֹד֑וֹ וְעָלָה֙ עַל־ כָּל־ אֲפִיקָ֔יו וְהָלַ֖ךְ עַל־ כָּל־ גְּדוֹתָֽיו׃
וְחָלַ֤ף בִּֽיהוּדָה֙ שָׁטַ֣ף וְעָבַ֔ר עַד־ צַוָּ֖אר יַגִּ֑יעַ וְהָיָה֙ מֻטּ֣וֹת כְּנָפָ֔יו מְלֹ֥א רֹֽחַב־ אַרְצְךָ֖ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃
רֹ֤עוּ עַמִּים֙ וָחֹ֔תּוּ וְהַֽאֲזִ֔ינוּ כֹּ֖ל מֶרְחַקֵּי־ אָ֑רֶץ הִתְאַזְּר֣וּ וָחֹ֔תּוּ הִֽתְאַזְּר֖וּ וָחֹֽתּוּ׃
עֻ֥צוּ עֵצָ֖ה וְתֻפָ֑ר דַּבְּר֤וּ דָבָר֙ וְלֹ֣א יָק֔וּם כִּ֥י עִמָּ֖נוּ אֵֽל׃
(ישעיה ח ה-י)

בנבואה זו מטפל ישעיהו בשלב השני ובשלב השלישי של תכנית ארבעת השלבים המתוארת לעיל. בשלב השני יעלו האשורים על ממלכת יהודה ויענישו אותה על חטאיה בתקופת אחז. בשלב השלישי יכה הקב"ה באשורים ויתברר לעין כל "כי עמנו אל".

נחל עתה לבאר את הפסוקים לפי שיטות הראשונים.

יַ֗עַן כִּ֤י מָאַס֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֚ת מֵ֣י הַשִּׁלֹ֔חַ הַהֹלְכִ֖ים לְאַ֑ט וּמְשׂ֥וֹשׂ אֶת־ רְצִ֖ין וּבֶן־ רְמַלְיָֽהוּ׃

רש"י מבאר בעקבות חז"ל(סנהדרין) שהעם מאס בחזקיהו והעדיף את פקח בן רמליה מלך ישראל. מלכי בית דוד, ובמיוחד חזקיהו, נמשלו למי השילוח השקטים. לכן עונשם, כמבואר בפסוק הבא, יהיה שיטפון של מי נהר עצום. הרד"ק לעומתו מבאר שהעם מאס באחז החלש והעדיף עליו את פקח, שותפו של רצין מלך ארם.

על שיטת רש"י קשה, הרי ישעיהו מנבא נבואה זו בתקופת אחז, ומה עניינו של חזקיהו לכאן? ועוד, לשיטת הרד"ק קשה מדוע הנביא מדמה את אחז החלש למי השילוח ההולכים לאט? היה צריך לדמות אותו לדבר המסמל חולשה ולא למי השילוח ההולכים בשקט ובשלווה.

לכן נציע כי הקב"ה מבקר באמצעות הנביא את האקטיביסטים, את הקבוצות שחלקו על הדרכתו של הנביא: "השמר והשקט"(ישעיה ז ד), ובמיוחד את אלה שסמכו על פקח ורצין ותבעו להצטרף אליהם במאבקם כנגד האשורים. בדור הבא אכן חזקיהו היה זה שהלך בעקבות הדרכת הנביא וזנח את האקטיביזם המדיני לטובת השענות על הקב"ה. כך יבואו על מקומות דברי חז"ל ורש"י בעקבותיהם. נמצא שחזקיהו הוא משל להנהגה הבנויה על הישענות על הקב"ה, לעומת פקח, שהוא משל להנהגה של כוחי ועוצם ידי, ונבואה זו היא לדורות.

וְלָכֵ֡ן הִנֵּ֣ה אֲדֹנָי֩ מַעֲלֶ֨ה עֲלֵיהֶ֜ם אֶת־ מֵ֣י הַנָּהָ֗ר הָעֲצוּמִים֙ וְהָ֣רַבִּ֔ים אֶת־ מֶ֥לֶךְ אַשּׁ֖וּר וְאֶת־ כָּל־ כְּבוֹד֑וֹ וְעָלָה֙ עַל־ כָּל־ אֲפִיקָ֔יו וְהָלַ֖ךְ עַל־ כָּל־ גְּדוֹתָֽיו׃
וְחָלַ֤ף בִּֽיהוּדָה֙ שָׁטַ֣ף וְעָבַ֔ר עַד־ צַוָּ֖אר יַגִּ֑יעַ וְהָיָה֙ מֻטּ֣וֹת כְּנָפָ֔יו מְלֹ֥א רֹֽחַב־ אַרְצְךָ֖ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃

עונשה של ממלכת יהודה, בין לשיטת רש"י ובין לשיטת הרד"ק, הוא בהגעתו של צבא אשור, שיציף את ארץ יהודה כנהר העולה על גדותיו ושוטף את כל הנקרה בדרכו. "עמנו אל", לפירוש רש"י, הוא כינוי לשבט יהודה, שהקב"ה הבטיח להושיעם בימי חזקיהו על ידי קריאת שם בנם של הנביא והנביא בשם זה. לעומת זאת, לפירוש רד"ק זהו בנו של אחז, שנקרא כך כאות לכך שירושלים לא תיפול בידי האשורים. זו גם המשמעות של הביטוי "עַד־ צַוָּ֖אר", ולא עד הפה והאף. הנבואה רומזת על כישלון האשורים בניסיונם לכבוש את ירושלים.

רֹ֤עוּ עַמִּים֙ וָחֹ֔תּוּ וְהַֽאֲזִ֔ינוּ כֹּ֖ל מֶרְחַקֵּי־ אָ֑רֶץ הִתְאַזְּר֣וּ וָחֹ֔תּוּ הִֽתְאַזְּר֖וּ וָחֹֽתּוּ׃
עֻ֥צוּ עֵצָ֖ה וְתֻפָ֑ר דַּבְּר֤וּ דָבָר֙ וְלֹ֣א יָק֔וּם כִּ֥י עִמָּ֖נוּ אֵֽל׃

פירוש הביטוי "רֹ֤עוּ עַמִּים֙" לרש"י, בעקבות התרגום, הוא התחברות יחד של העמים שהצטרפו אל האשורים, מרצונם או בעל כורחם, כדי שייברו – "וָחֹ֔תּוּ". לעומתו, רד"ק מסביר "רֹ֤עוּ עַמִּים֙": "עניין שבר, כמו 'תרועם בשבט ברזל', אמר כנגד העמים הנאספים על מלך אשור שברו ואחר כך תהיו נשברים".

"הִתְאַזְּר֣וּ" לשיטת רש"י פירושו 'אספו', 'הצטיידו', ואילו לפירוש הרד"ק משמעותו 'התחזקו'.

לרש"י, "עֻ֥צוּ עֵצָ֖ה" הוא לון ציווי, ואילו לשיטת הרד"ק הוא לעג של הנביא: "מה תועיל לכם עצתכם על ירושלים כי תופר, וכן דברכם עליה – לא יקום".

שבירת צבא אשור בשערי ירושלים היא השלב השלישי בתכנית ארבעת השלבים.