לפרק ח'
פרק זה הוא המשך מהקודם, וכשם שהקודם מכוון נגד המלך, מכוון זה נגד עם יהודה ויושב ירושלים, שבתקוף עליהם מצוקת אפרים וארם נוצרה בקרבם מפלגה השואפת לסתום מקור הרעה: לשים קץ לפירוד, ולאחד יהודה ואפרים לממלכה אחת עם עיר הבירה שומרון.
כִּ֗י בְּטֶ֙רֶם֙ יֵדַ֣ע הַנַּ֔עַר קְרֹ֖א אָבִ֣י וְאִמִּ֑י יִשָּׂ֣א ׀ אֶת־ חֵ֣יל דַּמֶּ֗שֶׂק וְאֵת֙ שְׁלַ֣ל שֹׁמְר֔וֹן לִפְנֵ֖י מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃
(ישעיה ח ד)
"שלל שומרון" חוזר(מתייחס) אל המסופר בספר מלכים(מלכים ב טו כט), שבימי פקח מלך ישראל כבש מלך אשור חלק גדול מאפרים, ואולי נכבשה אז גם שומרון לפניו(וראה ישעיה לב יג-יד), אלא שלא החזיק בכיבושה. ואם כן, יהיו הדברים ככתבם: שבטרם ידע הנער הנולד באותה העת לקרוא "אבא" ו"אמא", יישאו את שלל שומרון פני מלך אשור.
וְחָלַ֤ף בִּֽיהוּדָה֙ שָׁטַ֣ף וְעָבַ֔ר עַד־ צַוָּ֖אר יַגִּ֑יעַ וְהָיָה֙ מֻטּ֣וֹת כְּנָפָ֔יו מְלֹ֥א רֹֽחַב־ אַרְצְךָ֖ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃
(ישעיה ח ח)
עמנואל הוא שם וכינוי לבן הדור הנולד, כמו שפירשתי בפרק הקודם. ומפני שנבואתו זאת על כיבוש כל ארץ יהודה ביד אשור לא תתקיים אלא לאחר עשרים ושש שנה לפי החשבון העולה מתוך הכתובים, שאז הדור שאליו פונה הנביא עכשיו כבר יחלוף ברוב מנינו ודור נולד ייקח את מקומו בארץ, מסב הנביא קריאתו אל בן הדור הנולד המכונה אצלו עמנואל.
ואמר "אַרְצְךָ֖" בנוכח(=גוף שני), כלשונו לקמן "אם יהיה עמך ישראל כחול הים"(ישעיה י כב).
כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֧ר יְ-הוָ֛ה אֵלַ֖י כְּחֶזְקַ֣ת הַיָּ֑ד וְיִסְּרֵ֕נִי מִלֶּ֛כֶת בְּדֶ֥רֶךְ הָֽעָם־ הַזֶּ֖ה לֵאמֹֽר׃
לֹא־ תֹאמְר֣וּן קֶ֔שֶׁר לְכֹ֧ל אֲשֶׁר־ יֹאמַ֛ר הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה קָ֑שֶׁר...
(ישעיה יא יב)
פסוקים י"א-י"ב חוזרים(=מתייחסים) אל עניין פסוק ו', אל השאיפה לקשור יהודה עם אפרים יחד. ולפי שהרעיון הזה של איחוי הקרעים, כשהוא לעצמו היה חביב על הנביא(וראה בפרק הקודם פסוק י"ז), לכך היה זקוק שה' יאמר אליו בחזקת היד וייסרנו מלכת בדרך הזה.
או יש לומר, כדי שלא יחשדוהו שלפי שהוא בעצמו, לפי קבלת חז"ל, מבית דוד ולכך הוא כרוך אחר בית דוד, הוצרך לומר שה' הזהיר אותו בחזקת היד וייסר אותו מלכת בדרך זה לקרוע המלוכה מבית דוד ולחבר יהודה עם אפרים.
...הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה...וְאֶת־ מוֹרָא֥וֹ לֹֽא־ תִֽירְא֖וּ וְלֹ֥א תַעֲרִֽיצוּ׃
אֶת־ יְ-הוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֹת֣וֹ תַקְדִּ֑ישׁוּ וְה֥וּא מוֹרַאֲכֶ֖ם וְה֥וּא מַֽעֲרִֽצְכֶֽם׃
(ישעיה ח יב-יג)
לא תיראו מהעם ולא תעריצו הרעיון(ראה ישעיה כט כג) מטעם הכתוב "וְה֥וּא מוֹרַאֲכֶ֖ם וְה֥וּא מַֽעֲרִֽצְכֶֽם׃", כלומר, לו(לבדו) היראה וההערצה שלכם.
וְהָיָ֖ה לְמִקְדָּ֑שׁ וּלְאֶ֣בֶן נֶ֠גֶף וּלְצ֨וּר מִכְשׁ֜וֹל לִשְׁנֵ֨י בָתֵּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לְפַ֣ח וּלְמוֹקֵ֔שׁ לְיוֹשֵׁ֖ב יְרוּשָׁלִָֽם׃
(ישעיה ח יד)
"וְהָיָ֖ה לְמִקְדָּ֑שׁ וּלְאֶ֣בֶן נֶ֠גֶף וּלְצ֨וּר מִכְשׁ֜וֹל לִשְׁנֵ֨י בָתֵּ֤י יִשְׂרָאֵל֙ " – היינו ליהודה ואפרים.
ליהודה לְמִקְדָּ֑שׁ - בזמן חזקיהו(ראה ישעיה כט כג).
ולאפרים לְאֶ֣בֶן נֶ֠גֶף וּלְצ֨וּר מִכְשׁ֜וֹל – שתישבר מלכותם לאין מרפא.
"לְפַ֣ח וּלְמוֹקֵ֔שׁ לְיוֹשֵׁ֖ב יְרוּשָׁלִָֽם" – לאלה הכורכים אחר שומרון, אשר יסבלו עונשים כשתופר עצתם.
צ֖וֹר תְּעוּדָ֑ה חֲת֥וֹם תּוֹרָ֖ה בְּלִמֻּדָֽי׃
(ישעיה ח טז)
התעודה הוא הגיליון החתום בידי עדים אשר נזכר בראש הפרק, והתורה היא ההוראה שנאמרה עתה מה' לעניין הנהגתו, שכתבה גם כן על ספר. וציווה ה' שיצור התעודה ויחתום על הכתוב בספר במעמד לימודי ה', אלו תלמידיו, כדי שיתפרסם תוכן עניינם ברבים.
וְחִכִּ֙יתִי֙ לַיהוָ֔ה הַמַּסְתִּ֥יר פָּנָ֖יו מִבֵּ֣ית יַעֲקֹ֑ב וְקִוֵּ֖יתִֽי־ לֽוֹ׃
(ישעיה ח יז)
מאמר הנביא לפרש יחוסו אל הנאמר למעלה – שאף על פי שמצב עניינם בהווה אינו מתאים אל הנבואה הנ"ל, הוא מאמין בה באמונה שלימה.
הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י וְהַיְלָדִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ לִ֣י יְהוָ֔ה לְאֹת֥וֹת וּלְמוֹפְתִ֖ים בְּיִשְׂרָאֵ֑ל מֵעִם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הַשֹּׁכֵ֖ן בְּהַ֥ר צִיּֽוֹן׃
(ישעיה ח יח)
הנביא ישעיה הוסיף כי לא הוא לבדו, אלא גם תלמידיו יוכלו להיות בישראל לאותות ולמופתים מעם ה' צבאו-ת לציין ולהורות להם הדרך ילכו בה.
ותואר ה' "השוכן בהר ציון" בא להדגיש כי ה' לא יסכים להחליף ציון בשומרון, ועל ציון בלבד יגן בשלומו.
וְכִֽי־ יֹאמְר֣וּ אֲלֵיכֶ֗ם דִּרְשׁ֤וּ אֶל־ הָאֹבוֹת֙ וְאֶל־ הַיִּדְּעֹנִ֔ים הַֽמְצַפְצְפִ֖ים וְהַמַּהְגִּ֑ים הֲלוֹא־ עַם֙ אֶל־ אֱלֹהָ֣יו יִדְרֹ֔שׁ בְּעַ֥ד הַחַיִּ֖ים אֶל־ הַמֵּתִֽים׃
לְתוֹרָ֖ה וְלִתְעוּדָ֑ה אִם־ לֹ֤א יֹֽאמְרוּ֙ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ ל֖וֹ שָֽׁחַר׃
(ישעיה ח יט-כ)
הנביא אומר לתלמידיו "וְכִֽי־ יֹאמְר֣וּ אֲלֵיכֶ֗ם דִּרְשׁ֤וּ אֶל־ הָאֹבוֹת֙ וְאֶל־ הַיִּדְּעֹנִ֔ים..." תשיבו להם: "הֲלוֹא־ עַם֙ אֶל־ אֱלֹהָ֣יו יִדְרֹ֔שׁ" ואיך נדרוש אנחנו "בְּעַ֥ד הַחַיִּ֖ים אֶל־ הַמֵּתִֽים" ואין לנו לדרוש אלא "לְתוֹרָ֖ה וְלִתְעוּדָ֑ה" של א-להינו. ומוסיף הנביא: תראו "אִם־ לֹ֤א יֹֽאמְרוּ֙ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה", כלומר, כדברים האלה "אֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ ל֖וֹ שָֽׁחַר". וב"לו" הכוונה אל ה' שממנו התורה והתעודה, והיינו, הלא אין דורש לה' בזמן הזה, ומדוע נדרשנו אנחנו(לשון דרישה ולשון לשחר משותפים בהוראותיהם, ראה תהילים כח לד).
וְאֶל־ אֶ֖רֶץ יַבִּ֑יט וְהִנֵּ֨ה צָרָ֤ה וַחֲשֵׁכָה֙ מְע֣וּף צוּקָ֔ה וַאֲפֵלָ֖ה מְנֻדָּֽח׃
(ישעיה ח כב)
מְע֣וּף הצוּקָה יהיה מְנֻדָּֽח מהאֲפֵלָה, רצה לומר, בעת עוף הצוּקָה אל הארץ, כביכול תפגוש באֲפֵלָה, ובהפגשן תידחה הצוקה אחור מפני האפלה, אשר תהיה עוד עזה ממנה.