פסוק א:ויאמר. גליון גדול. ויש אומרים ממגלה, והנה יו"ד תחת דגש וככה דליו שוקים (משלי כ"ו ז'):
פסוק א:בחרט. כמו ויצר אותו בחרט (שמות ל"ב ד'), צורה יצוקה כדמות אדם, ואחרים אמרו כי גליון יחיד מגליונים, והוא בגד והכתיבה במלאכת רקום, והטעם כי יתנבא לעתיד על גלות שומרון:
פסוק ב:ואעידה. יש אומרים כי האל"ף תחת ה"א, ואחרים אמרו כי בא עתיד תחת עבר, ויתכן היות ואעידה כמשמעו, שאעיד לי, והנביא עשה מה שצוה השם, ואם לא נזכר:
פסוק ב:את אוריה הכהן. היה כהן גדול בימים ההם, גם זכריה היה אדם גדול, ודרך הדרש ידועה על נבואת זכריה הנביא ואוריה הנביא:
פסוק ג:ואקרב. טעמו רמז לשכיב', כמו אל תגשו אל אשה (שמות י"ט ט"ו):
פסוק ג:והנביאה אשת הנביא, ונקראה כן בעבור שבעלה נביא, או גם היא היתה נביאה:
פסוק ד:כי וגו'. זה הנער נולד קודם שתי שנים שתגל' שמרון:
פסוק ד:ישא. הנושא כמו ויאמר ליוסף (בראשית מ"ח א'):
פסוק ה:ויוסף. טעם ויוסף כי גם זאת הנבואה היתה על דבר מלך אשור:
פסוק ו:יען. מי השלוח. יש אומרים שהם ירושלם, והנכון מלכות בית דוד שרובי מלכי בית דוד היו צדיקים, ומלכי ישראל היו כלם רעים וחטאים, וטעם השילוח הם כמו גולות מים, או שישלחם אדם, או מים שיגדלו שלחים, כמו שלחיך פרדס רימונים (שיר השירים ד' י"ג):
פסוק ז:ולכן. עליהם. על אנשי יהודה שהיו קושרים על אחן:
פסוק ז:אפיקיו. מקומות חזקי' מהמים, כמו על אפיקי מים [שם ה' י"ב], או כפי טעם המקום:
פסוק ז:וכן גדותיו, ויש אומרים כי הוא חסר הרי"ש, כמו שרשרו' עם שרשות (שמות כ"ח י"ד כ"ב), ולא אמרו כלום, כי הרי"ש תכפל ואיננה שורש, כי שרש שרשרות שרש אבל רי"ש חסרה לא תמצ' כי איננה מאותיו' השרות:
פסוק ח:וחלף. מטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. וטעם הזכירו כי הוא היה לאות שתמלט ירושלים מיד רצין ופקח, גם מיד סנחריב גם כאשר הגלה דמשק שמרון [צ"ל ושמרון]:
פסוק ט:רעו. כמו תרועם בשבט ברזל (תהלים ב' ט') גם חותו לשון ציווי, כמו סובו ציון [שם מ"ח י"ג]:
פסוק ט:וטעם התאזרו פעמים שיעשו כן בכל רגע:
פסוק י:עוצו. הטעם כל מה שתעוצו על ירושלם לא תקום העצה, והנה עוצו מהשניים הנראים, ור' משה הכהן ז"ל אמר שהוא חסר יו"ד, והיה ראוי להיותו יעוצו כמו זכורו (נחמיה ד' ח'):
פסוק י:כי עמנו אל. זה טעם שם בן הנביא:
פסוק יא:כי בחזקת היד. כאשר התחזקה עלי הנבואה כמו היתה עלי יד יי (יחזקאל ל"ז א'):
פסוק יא:ויסרני. דגשות הס"מך לבלוע היו"ד שהוא פ"א הפועל כמו בטרם אצרך בבטן (ירמיה א' ח'), והנה 'ויסרני' שיורה [צ"ל יורה] על יושר פירושי במלת טמא שפתים (ישעיהו ו' ה'):
פסוק יב:לא וגו'. יוכיח המשכילים שלא יקשרו על אחז וישובו עם מלך אשור, וזה טעם ואת מוראו, הנה הוא דבק עם מלך אשור הנזכר למעלה:
פסוק יג:את. אחר שאמר 'את' הוסיף 'אתו', וכמהו רבים, או טעמו אתו לבדו תקדישו, שמנהג האדם שיפחד מהקדוש, כמו כי איש אלהים קדוש הוא (מלכים ב' ד' ט'):
פסוק יג:מעריצכם. שם התואר, או פועל, שהוא מפחידכם באמת:
פסוק יד:והיה וגו'. טעמו על מלך אשור:
פסוק יד:וטעם מקדש מקו' שילך אדם אליו להגדל בו ולהבצר בו, והנה הוא דבק, למקדש נגף ולאבן נגף, שיעל' אדם עליו להשגב בו:
פסוק יד:לשני בתי ישראל. מלכות ישראל ויהודה:
פסוק יד:והנה טעם לפח לאפרי', ולמוקש ליהודה:
פסוק טו:וכשלו בם. שב אל פה ולמוקש:
פסוק טז:צור. יש אומרים שהוא חסר נו"ן כמו שמור, והנכון שהוא כמו וצרת הכסף (דברים י"ד כ"ה) והנה כמו חתו', והטעם סתום אלה דברי הנבואה והם התעוד' והתורה:
פסוק טז:בלמודי. שם התאר, וכמהו לשמוע כלימודי' (ישעיהו נ' ד') והנה הוא מתלמידי:
פסוק יז:וחכיתי. אלה דברי הנביא שאמתין עד שהשם יתן לי רשות לגלות סודי:
פסוק יח:הנה וגו'. הטעם יוכלו להבין מסוד הנבואה ממעשי ומשמות בני:
פסוק יח:מעם יי צבאות. הטעם כי אלה השמות היו מעם השם:
פסוק יח:השוכן בהר ציון. הטעם מרוב אהבתו:
פסוק יט:וכי יאמרו אליכם. עם התלמידים ידבר:
פסוק יט:המצפצפים. דומ' לדבור, וכמוהו כסוס עגור כן אצפצף (ישעיהו ל"ח י"ד):
פסוק יט:והמהגים. מהבנין הכבד הנוסף, והטעם שיעשו לאחר שיהגה:
פסוק יט:הלה עם. זאת התשוב', הטעם הלה זה עם שידרוש אל אלהיו, בדרך לעוג ומהתל כאליהו, איך יבקש אל הצלמים שהוא מתים בעד החיים:
פסוק כ:לתורה ולתעודה. הלמ"ד כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ' י"ג), בעבור תורת הנבואה, כי עוד יאמרו כדבר הזה לא נשמע, כי הוא כלילה שאין לו שחר, והטעם לא תצא זאת התעלומ' לאור. ויש אומרים כי טעם 'לתורה' שבועה, וכדבר הזה לא ראינו במקרא:
פסוק כא:ועבר. יש אומרים כי הנה ימים באים שהעובר בארץ יהודה והוא מיהודה יהיה נקשה ורעב מפני חיל סנחריב וכאשר יראה כי לא יושיעו מלכו ולא ע"ז שלו, אז יפנה למעלה להתפלל לאלהי השמי', ולפי דעתי שהוא על חיל סנחריב שיעבר בארץ יהודה, וידוע כי מחנה גדול ירעב:
פסוק כא:במלכו. הוא מלך אשור:
פסוק כא:וכאשר יפנה למעלה ולמטה יראה הכל חשך:
פסוק כב:ואל. מעוף, כמו ארץ עיפתה (איוב י' כ"ב) כמו חשך:
פסוק כב:מנודה. מפוזר כמו והנדחים (ישעיהו כ"ז י"ג), ויתכן שהוא כן ומעוף אפילה מנודה, בעבור שהוא לשון זכר:
פסוק כג:כי וגו'. כי, כמו אותה העיפה והחשיכ' לא תהיה לירושלם שהציק עליה האויב, ויש אומרים כי לא יוכל הצר לעוף אל ירושלם אשר הציק לה:
פסוק כג:כעת הראשון וגו'. כי בפעם הראשונה שבא מלך אשור הקל ארץ זבולן ונפתלי, ובפעם האחרון [צ"ל האחרונה] הכביד לכלו' הגליל, ויתכן היות גוי' על ישראל כמו אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה' י"ד):