פסוק א:בחרט אנוש. לפי שהיה זה במראה הנבואה אמר לו שיכתוב זה בחרט אנוש במעשה ממש ולא במראה הנבואה לבד:
פסוק א:למהר שלל. ר״ל למלאות הגליון באמרים שיהיו מורים על מהירות בוא זמן השלל מן דמשק ועל מהירות בוא זמן הבזה של שמרון:
פסוק ב:ואעידה. אלה דברי ישעיה שאמר אחר שכתבתי הדברים האלה העדתי לי עדים נאמנים ר״ל החתים עליו אלה העדים שתהיה כתובה וחתומה בעדים שכן תהיה בקרוב אוריה הכהן. יתכן שהוא אוריה כ״ג שהיה בימי אחז:
פסוק ב:זכריהו. יתכן שכן היה שם אחד מחשובי ירושלים בזמן ההוא, וחז״ל אמרו שאוריה הוא שניבא בימי יהויקים וזכריהו הוא שהיה בתחילת בית השני ופירשו שאמר המקום כאשר תתקיים נבואת פורעניות אוריה תהיה לעדות שתתקיים נבואת נחמות זכריה:
פסוק ג:ואקרב. אח״ז קרב אל אשתו ותהר וכו׳:
פסוק ג:מהר שלל וכו׳. להיות לאות על דברי הגליון:
פסוק ד:בטרם ידע. עדיין לא היה בו דעת לקרוא אבי ואמי:
פסוק ד:ישא. הנושא ישא והוא מקרא קצר:
פסוק ד:לפני מלך אשור. כי הוא ישללם כמ״ש ויעל מלך אשור אל דמשק ויתפשה וכו׳ (מ״ב יב) ונאמר עליו עלה שלמנאסר מלך אשור וישב לו מנחה (שם יז) וזהו השלל ושניהם היו בימי אחז:
פסוק ה:ויוסף וכו׳. עוד הוסיף לדבר עוד בדבר רצין ובן רמליהו:
פסוק ו:כי מאס. רבים מאנשי יהודה מאסו במלכות בית דוד כי היתה חלושה מול מלכות אפרים והיו רוצים במלכות פקח בן רמליהו:
פסוק ו:את מי השלוח. המשיל מלכות בית דוד למי השלוח ההולכים בנחת מבלי הרעשת קול וכן רוב מלכי בית דוד הנהיגו המלכות בנחת ובענוה:
פסוק ו:ומשוש. ר״ל בוחרים המשוש וההשתררות אשר עם רצין ובן רמליהו:
פסוק ז:ולכן. על שמאסו בנחל קטן:
פסוק ז:העצומים. המרעישים בקול גדול:
פסוק ז:את מלך אשור. ר״ל הוא הנמשל להמים העצומים ואותו יעלה עליהם:
פסוק ז:ואת כל כבודו. יעלה עמו כל כבוד עשרו כי יהיה לבו נכון בטוח להתגבר על כל ואין פחד מלחמה לנגד עיניו יעלה וכו׳. ר״ל במרבית אנשיו יכסה פני תבל:
פסוק ח:וחלף ביהודה. יעבור בארץ יהודה וישטוף ויעבור להלן ר״ל יכבש ערי בצורות ויצר על אחרות:
פסוק ח:עד צואר יגיע. יבוא עד חוזק הצואר והוא ירושלים ולפי שהמשילו למי הנהר אחז לשון סכנת מים שוטפים אם מגיע אל הצואר:
פסוק ח:מטות כנפיו. התפשטות מחנהו יהיה מלא רוחב ארצך אתה עמנו אל והוא יהודה שהבטיחם המקום להיות עמם כאשר יורה שם עמנואל בן העלמה אשת אחז:
פסוק ט:רועו. אתם חיל סנחריב שברו עמים רבים ואח״ז תשברו גם אתם:
פסוק ט:והאזינו וכו׳. הבאים ממרחק לעזרת סנחריב האזינו אמרי וחדלו לכם:
פסוק ט:התאזרו. התחזקו במלחמה ובסוף תשברו וכפל הדבר לחזק הענין:
פסוק י:עצו וכו׳. התייעצו מה לעשות ומה בכך כי הלא תופר:
פסוק י:דבר וכו׳. דברו דבריכם אבל לא תתקיים כי עמנו אל ולא יעזבנו בידכם:
פסוק יא:כי כה אמר ה׳ אלי. חוזר למעלה שאמר עצו עצה ותופר וכן כי כה אמר ה׳ אלי שיופר עצתכם וכו׳:
פסוק יא:בחזקת היד. ר״ל יפר עצתם בחוזק יד ובזרוע נטויה כגבור ואיש מלחמה כי יכה כל חילו הרב:
פסוק יא:ויסרני. גם הוכיח והזהיר אותי מלכת בדרך העם הזה והם שבנא וסיעתו המה הרוב מול חזקיה וסיעתו והתורה אמרה אחרי רבים להטות מ״מ לא עם סנחריב:
פסוק יא:לאמר. וכה אמר אלי:
פסוק יב:לא תאמרון קשר וכו׳. ר״ל עם כי שבנא וסיעתו המה הרוב מול חזקיה וסיעתו והתורה אמרה אחרי רבים להטות מ״מ לא תאמרון להתקשר ולהתחבר לכל אשר יאמר העם הזה בקשר המרד:
פסוק יב:ואת מוראו. לא תיראו מפחד סנחרב:
פסוק יב:ולא תעריצו. ולא תתנו לו בפה העריצות והחוזק לומר עליו שהוא חזק ביותר כאשר יאמרו העם הזה:
פסוק יג:אותו תקדישו. ר״ל השענו בה׳ וקדשו שמו:
פסוק יג:והוא מוראכם. ורק הוא לבד יהיה מוראכם ר״ל לא תפחדו ממי כי אם ממנו יתברך:
פסוק יג:והוא מעריצכם. והוא יתן לכם עריצות וכח מול האויב:
פסוק יד:והיה למקדש. המקום ב״ה יהיה לשני בתי ישראל והם חזקיה וסיעתו ושבנא וסיעתו לאחד יהיה לארמון משגב ומגדל עוז להשגב בה והוא חזקיה וסיעתו כי ינצלו מיד סנחריב ולאחר יהיה לאבן נגף ולצור מכשול והוא שבנא וסיעתו כי אחר שהשלימו עם סנחריב ויצאו אליו נאבדו כולם:
פסוק יד:לפח ולמוקש. חוזר למעלה לומר למה יהיה לאחד לאבן נגף וכו׳ לפי שהוא היה לפח ולמוקש להמלך היושב בירושלים והוא חזקיה:
פסוק טו:וכשלו בם. בהאבן הנגף ובהצור המכשול יכשלו רבים והם סיעת שבנא:
פסוק טו:ונפלו וכו׳. כפל הדבר במ״ש לחוזק הענין:
פסוק טז:צור תעודה. אולם קשר התעודה וכפל במ״ש ואמר חתום התורה בלב התלמידים למען לא ישכחו אותה כי לולי זאת לא אהיה להם למקדש וארמון משגב:
פסוק יז:וחכיתי לה׳. כהתימו לדבר דבר ה׳ אמר אקוה לה׳ שכן יהיה עם כי עתה הוא המסתיר פניו מבית יעקב הם עשרת השבטים לא יסתיר פניו מבית יהודה אם ישמרו התורה:
פסוק יז:וקויתי לו. כפל הדבר במ״ש לחזוק הענין:
פסוק יח:הנה אנכי. רצה לומר הנה המעשה שעשיתי אנכי והוא כתיבת הגליון ושמות הילדים אשר נתן לי ה׳ והם שאר ישוב ומהר שלל חש בז שהמה לאותות ולמופתים בישראל רצה לומר לרמז על הקירות אותם דעו שהכל נאמר מעם ה׳ וכו׳ ולא מלבי נעשו הדברים:
פסוק יט:וכי יאמרו אליכם. ואם המסיתים יאמרו אליכם דרשו הדבר אל האובות ואל הידעונים והם יגידו לכם את האמת כן הוא כי יפתו אתכם לומר הלא תראו שהם מצפצפים ומהגים וא״כ יש ממש בהם ויוסיפו עוד לומר הלא כל עם מהאומות דורש אל אלהיו עכ״ז בעד דברי החיים ידרשו אל המתים רצה לומר, ישאלו באובות לדעת אם האמת הוא כדברי החיים ולא יחשבו זאת לעון ולמכחיש באלהיו ומדוע לא תעשו כמוהם:
פסוק כ:לתורה ולתעודה. ר״ל הריני נשבע בתורה אם לא יאמרו המסיתים דברי הבאי כדבר הזה אשר נראה לעין כל שאין לו זוהר ובהירות כי אין להדמות אמונת עבודת כוכבים לאמונת האל ורצה לומר כמו שהראיה הזה הוא הבל ואין בו ממש כן יהיו כל הראיות שיביאו וכאומר השמרו בנפשותיכם לבל תהיו נפתים להם כי כל אמריהם אמרי נואש:
פסוק כא:ועבר בה. ומי שעבר בדרך הזה לדרוש באובות והם בני עשרת השבטים:
פסוק כא:נקשה ורעב. בא עליו מאורע קשה וסבל הרעבון כי נחסר לחמו:
פסוק כא:וקלל במלכו ובאלהיו. כי לא מצא עזר לא ממושלי ישראל ולא מעגלי הזהב והבעלים שעבדו:
פסוק כא:ופנה למעלה. לבקש עזר מאלוה האמיתי וכאומר הוא פנה אבל לא הועיל כי כבר נחתם הגזר דין:
פסוק כב:ואל ארץ יביט. אולי ימצא עזר ממושלי ארץ:
פסוק כב:והנה צרה וחשכה. כי לא מצא עזר:
פסוק כב:מעוף צוקה. צרה חשיכה וכפל הדבר במ״ש:
פסוק כב:ואפילה מנודח. יהיה מנודח אל האפלה:
פסוק כג:כי לא מועף. כי לא יהיה עייפות ותשות כח להעם אשר הועמד להיות לה למוצק ולהצר כי שלש פעמים יבא עליהם:
פסוק כג:כעת הראשון. גלות האמצעית תהיה קלה כאותה של עת ראשון אשר הקל להגלות את ארץ זבולון וארץ נפתלי וכן בגלות האמצעית לא יגלה רק אותם שבעבר הירדן:
פסוק כג:והאחרון הכביד. אבל גלות האחרון יכבד מהם כי הכל יגלו דרך הים. עכשיו מונה סדר גלותם ואמר בתחלה גלו היושבים דרך ימה של טבריה והיא ארץ נפתלי שנאמר בו ים ודרום ירשה (דברים ל״ג:כ״ג) וזה היה בימי פקח בן רמליהו כמ״ש במ״ב והוא בשנת ד׳ לאחז:
פסוק כג:עבר הירדן. אח״ז גלו אותה שבעבר הירדן כמ״ש ויער וכו׳ ויגלם לראובני וכו׳ (דה״א ה) וזה היה בימי הושע בן אלה והיא בשנת י״ב לאחז כן משמע בס״ע:
פסוק כג:גליל הגוים. אח״ז גלו כולם בסוף ימי הושע והיא בשנת ו׳ לחזקיה כמ״ש במ״ב, א״י בכללה נקראה גליל הגוים שהיתה גוללת אליה כל הגוים שהכל היו מתאוים לה ובאין לה לסחורה כענין שנאמר נחלת צבי צבאות גוים (ירמיה ג) וכ״ז חוזר למעלה שאמר לא תהיו נפתים אחר המסיתים לדרוש באובות כי בני עשרת השבטים דרשו באובות והגיע להם הרבה מהרעות:
