פסוק ב:באחרית הימים. בימי המשיח:
פסוק ב:הר בית ה׳. ההר שיעמוד עליו בית המקדש:
פסוק ב:בראש ההרים. בהר החשוב והראש שבכל ההרים:
פסוק ב:ונשא. ינשא במעלה וחשיבות:
פסוק ג:ויורנו. המקום ילמד אותנו ע״י יודעי התורה:
פסוק ג:מדרכיו. מה מדרכיו:
פסוק ג:כי מציון. כי התורה האמתית היא היוצאת מציון ואין זולתה בעולם:
פסוק ד:ושפט. ר״ל וכאשר יבקשו כן יהיה כי השופט והוא מלך המשיח הוא ישפוט בין האומות בדברי ריבותם והוא יברר המשפט לעמים רבים:
פסוק ד:וכתתו. ישברו כלי המלחמה לעשות מהם כלי עבודת אדמה כי לא יעשו עוד מלחמה ולא ילמדו אותה כי המשיח ישפוט בדברי ריבותם:
פסוק ה:בית יעקב. הנביא מזרזם לומר הואיל וכן יהיה נלכה נא באור ה׳ ר״ל באור התורה והמצוה כי יש תקוה:
פסוק ו:כי נטשתה. הנביא מיסב הדבור כלפי המקום ואמר כי עד הנה בדין עזבת עמך כי מלאו כשפים יותר מבני קדם המלאים כשפים:
פסוק ו:ובילדי נכרים ישפיקו. מספיקים עצמם במחשבות ועצות פילוסופיות ואינם חוששים למחשבת התורה ועצתה:
פסוק ז:ותמלא. בעבור שארצו של העם הנז׳ נתמלא בכסף ובזהב וכו׳ ובעבור שנתמלא ארצו סוסים כו׳:
פסוק ח:ותמלא. מוסב למעלה לומר בעבור שנתמלא ארצו כסף וכו׳ לכן נתמלא ארצו אלילים וכן נאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל (הושע ב׳:י׳):
פסוק ח:ישתחוו. כולם ישתחוו כל אחד למעשה ידיו:
פסוק ט:וישח. בעבור זה יהיה כ״א כפוף ושפל:
פסוק ט:וישפל. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ט:ואל תשא. הן ידעתי שלא תשא להם העון:
פסוק י:בוא. אז יאמר איש לאחיו בוא להטמן בנקיקי הצור ובמחילות העפר מפני הפחד והוא ענין מליצה כי אין מסתור לפניו:
פסוק יא:עיני גבהות וכו׳. אז ישפיל עיני גבהות שבאדם ר״ל בעלי הגאוה:
פסוק יא:ושח וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:ונשגב וכו׳. אז יודע לכל שהכח הוא לה׳ לבדו:
פסוק יב:כי יום. יש יום מוכן לשלם לכ״א כפי הגמול:
פסוק יג:ארזי הלבנון וכו׳:
פסוק יד:ועל כל ההרים וכו׳. ר״ל על היושבים שמה:
פסוק טו:מגדל גבוה. ר״ל הבוטחים במבצר חוזק המגדל:
פסוק טז:אניות תרשיש. ההולכים באניות על ים תרשיש:
פסוק טז:שכיות החמדה. השרים היושבים בהיכלי עונג הרצופים ברצפת אבנים חמודים:
פסוק יז:ושח. אז יושפל גבהות האדם:
פסוק יח:כליל יחלוף. את כולם יעביר מן העולם:
פסוק יט:ובאו. עובדי כוכבים יבואו להטמן במערות וכו׳:
פסוק יט:הארץ. יושבי הארץ:
פסוק כ:אשר עשו לו. אשר עשו כולם כ״א לעצמו להשתחות אליה:
פסוק כ:לחפור פרות. מוסב על מלת ישליך לומר האלילים ישליך אל החפירות העמוקות ואל חורי העטלפים:
פסוק כא:לבוא. ר״ל כשילך לבוא בנקרות הצורים וכו׳ אז בדרך מהלכו ישליך האלילים מידו:
פסוק כב:חדלו לכם. מנעו עצמכם מעבודת האלילים כי תבינו הדבר מן האדם אשר יש נשמה באפו הראיתם במה נחשב הוא הלא תצא רוחו ישוב לאדמתו ואיך א״כ ראוי לעבוד האליל שאפילו נשמת חיים אין בו: