תנ"ך על הפרק - ישעיה ב - וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף / הרב יששכר גואלמן שליט"א

תנ"ך על הפרק

ישעיה ב

336 / 929
היום

הפרק

הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמ֑וֹץ עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־יְהוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם׃וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהוָֽה׃כִּ֣י נָטַ֗שְׁתָּה עַמְּךָ֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב כִּ֤י מָלְאוּ֙ מִקֶּ֔דֶם וְעֹֽנְנִ֖ים כַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וּבְיַלְדֵ֥י נָכְרִ֖ים יַשְׂפִּֽיקוּ׃וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְאֹצְרֹתָ֑יו וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ סוּסִ֔ים וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְמַרְכְּבֹתָֽיו׃וַתִּמָּלֵ֥א אַרְצ֖וֹ אֱלִילִ֑ים לְמַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ יִֽשְׁתַּחֲו֔וּ לַאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֶצְבְּעֹתָֽיו׃וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־אִ֑ישׁ וְאַל־תִּשָּׂ֖א לָהֶֽם׃בּ֣וֹא בַצּ֔וּר וְהִטָּמֵ֖ן בֶּֽעָפָ֑ר מִפְּנֵי֙ פַּ֣חַד יְהוָ֔ה וּמֵהֲדַ֖ר גְּאֹנֽוֹ׃עֵינֵ֞י גַּבְה֤וּת אָדָם֙ שָׁפֵ֔ל וְשַׁ֖ח ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃כִּ֣י י֞וֹם לַיהוָ֧ה צְבָא֛וֹת עַ֥ל כָּל־גֵּאֶ֖ה וָרָ֑ם וְעַ֖ל כָּל־נִשָּׂ֥א וְשָׁפֵֽל׃וְעַל֙ כָּל־אַרְזֵ֣י הַלְּבָנ֔וֹן הָרָמִ֖ים וְהַנִּשָּׂאִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־אַלּוֹנֵ֥י הַבָּשָֽׁן׃וְעַ֖ל כָּל־הֶהָרִ֣ים הָרָמִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־הַגְּבָע֥וֹת הַנִּשָּׂאֽוֹת׃וְעַ֖ל כָּל־מִגְדָּ֣ל גָּבֹ֑הַ וְעַ֖ל כָּל־חוֹמָ֥ה בְצוּרָֽה׃וְעַ֖ל כָּל־אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ וְעַ֖ל כָּל־שְׂכִיּ֥וֹת הַחֶמְדָּֽה׃וְשַׁח֙ גַּבְה֣וּת הָאָדָ֔ם וְשָׁפֵ֖ל ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃וְהָאֱלִילִ֖ים כָּלִ֥יל יַחֲלֹֽף׃וּבָ֙אוּ֙ בִּמְעָר֣וֹת צֻרִ֔ים וּבִמְחִלּ֖וֹת עָפָ֑ר מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יַשְׁלִ֣יךְ הָאָדָ֔ם אֵ֚ת אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וְאֵ֖ת אֱלִילֵ֣י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֤ר עָֽשׂוּ־לוֹ֙ לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לַחְפֹּ֥ר פֵּר֖וֹת וְלָעֲטַלֵּפִֽים׃לָבוֹא֙ בְּנִקְר֣וֹת הַצֻּרִ֔ים וּבִסְעִפֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃חִדְל֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָ֣אָדָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נְשָׁמָ֖ה בְּאַפּ֑וֹ כִּֽי־בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב יששכר גואלמן שליט

וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף

החטא המרכזי של ישראל בבית ראשון היה חטא עבודה זרה, והנביאים שניבאו באותו זמן ייחדו לא מעט נבואות כנגד עבודה זרה. דברי השכנוע של הנביאים היו מושתתים בדרך כלל על אזהרות ואיומים, או על לעג שנון לפסילים ולעובדיהם.

גם בפרקנו, בפסוקים ה – כב, מתנבא ישעיהו כנגד העבודה הזרה בישראל, אבל הוא נוקט בדרך אחרת, ייחודית. ישעיהו מנתח את הגורמים העיקריים לעבודה זרה בישראל, ומעלה טיעונים השוללים את הגורמים הללו. כך מצפה ישעיהו שכאשר ישללו הגורמים לעבודה הזרה בישראל, היא תתבטל מאליה.

כך כותב הנביא:

וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב, וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו 
וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים, וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו: 
וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים, לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ, לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו:
(ישעיה א ז-ח)

לדברי ישעיהו, שני גורמים עיקריים מאפשרים לישראל לעבוד לאלילים: העושר הכלכלי המופלג, ולצידו החוזק והכח הביטחוני האדיר. השילוב של שניהם מביא לתוצאה של "וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים". בסגנונו המיוחד, מציין ישעיהו את העובדה שיש קשר בין החוסן הכלכלי והביטחוני לבין ריבוי האלילים ועובדיהם בישראל, אבל בפסוקים אלה עדיין איננו מסביר מה הקשר ביניהם. 

בהמשך הפרק מבאר לנו ישעיהו את התופעה: החוסן הכלכלי והביטחוני גורם לגאוות האדם, והזדקקותו לחסדי ה' פוחתת. הוא מסתדר לבד – כביכול. ואז הוא יכול – כך לפי מחשבתו המוטעית – "להשתחרר" מעול מלכות שמים, ולעשות ככל העולה על רוחו. כאן מונחת טעותו של האדם, אבל מכאן גם הפתח לתיקון המצב.

האמת היא ש"הגאוה והגדולה לחי עולמים", ואין מקום כלל לגאות האדם. הגאוה היא לה' לבדו, ואין אחר עמו! "וְנִשְׂגַּב יְדֹוָד לְבַדּוֹ"(פסוק יא ופסוק יז).

ממילא התיקון הוא על ידי השפלת כל גורמי הגאוה של האדם בכל התחומים. היא תחזיר את האדם לתפישה נכונה ואמיתית של מעמדו בעולם. הוא יכיר בשפלותו ובחולשתו, ויבין שאין לו שום סיבה להתגאות, אלא לבטוח בבורא העולם ולעבדו, והתוצאה תהיה: "וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף"(פסוק יח). 

הנביא בונה את דבריו מהכלל אל הפרט:

כִּי יוֹם לַידֹוָד צְבָ-אוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא – וְשָׁפֵל.
(ישעיה א יב)

הנביא פותח באמירה כללית ש"ביום ההוא" יושפלו כל גורמי הגאוה. 

וממשיך בפירוט:  

וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים, וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן:
וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים, וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת
(ישעיה א יג-יד)

כל אלו הם דברים שבטבע - שאינם יצירי כפיו של האדם - שמצביעים על כח וחוזק, או שיושביהם מרגישים כח וחוזק כשהם נסמכים על אותם איתני טבע, וכך הם גורמים לגאוה של האדם.

אבל גם על דברים גורמי גאוה שהם מעשי ידי האדם, יפקוד ה' וישפילם:

וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַּ, וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה:
וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה
(ישעיה א טו-טז)

גם על הגורמים לחוסן הביטחוני – המגדל והחומה – וגם על הגורמים לחוסן הכלכלי – נתיבי יבוא הזהב והאוצרות הכלכליים המוצפנים – על כולם יפקוד ה'.

כך יעברו מן העולם הגורמים של גאות האדם – הן אלה שבאיתני הטבע והן אלה שהם מעשי ידי האדם - וכך תסור ותתבטל מאליה גאות האדם. "וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים" ו"הגאוה והגדולה" תהיה רק "לחי העולמים": "וְנִשְׂגַּב יְדֹוָד לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא"(פסוק יז).

התוצאה של מהלך זה, תהיה עקירתה והיעלמותה של העבודה הזרה: "וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף" (פסוק יח).

אפשר לראות טיעון של ישעיה להסביר את הסיכויים להתגבר על העבודה הזרה באותם הפסוקים שהזכרנו בהתחלה: "וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו, וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו", מזכירים את פרשת המלך שבספר דברים:

רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים ... וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.
(דברים יז טז-יז)

ייתכן, שישעיהו רומז בכך לתחילתה של עבודה זרה בישראל בימי בית ראשון. וכך כותב רד"ק בפרקנו:

וזה היה בימי שלמה, שהיתה ארץ ישראל מלאה כסף וזהב, כמו שכתוב: 'ויתן שלמה את הכסף בירושלם כאבנים', וכן זהב לרוב שהיו מביאין לו מאופיר וממלכת שבא ומכל המלכים, וסוסים, כמו שכתוב: 'ויהי לו ארבעים אלף ארוות סוסים'. ובימות שלמה החלו לעשותם ולעבוד להם, ואף בחייו החלו לעשות כמו שכתוב.

ישעיהו מנסה, איפוא, לחשוף את שרשי הקלקול של עבודה זרה בישראל בימי הבית הראשון, ומזהה אותם עם ימי שלמה. בכך רוצה להבליט שהעבודה זרה אינה מושרשת עמוק כל כך בישראל, ולכן יכול להביע את בטחונו ש"וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף".

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך