פסוק א:הדבר. זאת נבואה אחרת, גם היא דבקה, כי ציון עתה תפדה מיד סנחריב, ועוד יבוא עת שתהיה לה מעלה גדולה:
פסוק ב:והנה אמר באחרית הימי'. והם ימי המשיח שהם אחרית ימי עולם. והיה וגו'. והנה לא היו ימים אחרי ישעיהו שלא היו שם מלחמות והנה זה כתוב בספר בן גוריון ובספרי פרס ומדי (נ"א ורומי), כי המלחמה לא שקטה בבית שני ועוד הכתוב העיד ולא ילמדו עוד:
פסוק ב:[נכון וגו']. ידענו כי הר הבית לא יהיה נשא, רק פירושו, נכון יהיה הר הבית, שירוצו אליו מארבע הפאות כאלו הוא נשא מכל הגבעות:
פסוק ב:ונהרו. מגזרת נהר בעבור מרוצתו:
פסוק ד:ושפט. השופט והוא המשיח, כמו אשר ילדה אותה ללוי (במדבר כ"ו נ"ט):
פסוק ד:לאתים. כמו את מחרשתו ואת אתו (שמואל א' י"ג כ'), ודגשות התי"ו לחסרון הנה הנעלם שהוא במלת אתו:
פסוק ד:למזמרות. שיזמרו בהם הכרמים:
פסוק ה:בית וגו'. אלה דברי הנביא מוכיח את ישראל, והטעם אחר שתדעו כי ציון תפדה עתה בעבור המשפט, ועוד יבוא זמן ישועה גדולה לה, חייבין אנחנו שנאמין כולנו בדברי הנבואה שהן אמת כאור, והכניס הנביא עצמו עמהן דרך מוסר, כאשר דבר מש' וסלחת לעונינו (שמות ל"ד ט) או בעבור שגדל עמהם ולמד מדרכי דברי פיהם כאשר אפרש:
פסוק ו:כי [נטשתה]. יש אומרים כי תי"ו נטשת לנכח השם, והטע' שיודה הנביא לשם כי באמת נטשם כי מלאו מקדם, ורבי משה הכהן אמר כי תי"ו הנכח לישראל, והטע' כי שכחת עמך ותורתו:
פסוק ו:כי מלאו. יש אומרי' השתגעו כמו קראו אחריך מלא (ישעיהו ט' י"א), והנכון בעיני כי הם מלאים מחכמת בני קדם והם ארם, וכן כתב ארם מקדם ופלשתי' מאחור על כן אחרי כן ועונני' כפלשתי', ויהיה בית יעקב כדרך קריאה, כראשון:
פסוק ו:ובילדי נכרים ישפיקו. מה שהולידו במחשבה, כי האמצעי בין שתי המחברות יקרא נולד, וישפיקו כמו אם ישפוק עפר שמרון (מלכים א' כ' י'), ואם הם שני' בנייני', והטע' כי די להם בחכמות החיצונות ולא יבקשו הנבואה שהיא האור:
פסוק ז:ותמלא כסף. קודם זהב בעבור רובו,:
פסוק ז:ה"א קצה נוסף כה"א לילה, על כן המלה מלעיל:
פסוק ז:והנה הזכיר למעלה שהוא חכם, ובפסוק הזה שהוא עשיר וגבור, כאשר יזכירם ירמיהו (ירמיה ט' כ"ג):
פסוק ח:ותמלא. אלילים, מגזרת אל שאין בהן ממש:
פסוק ח:למעשה ידיו. של צורף, ישתחוו כולם, וכן אצבעותיו:
פסוק ט:וישח. מבניין נפעל כמו ימס לבב העם (יהושע ז' ה'), והטעם בעבור זה באו לידי שפלות:
פסוק ט:ואל תשא להם. יש אומרי' שהתי"ו לנוכח השם וטעמו סליחה, והקרוב אלי שאין נפש לאחד מהם שתשא ראש או נפש להם, בעבור שהו' דבר בטעם כטעם וישפל, או תחסר מלת ארץ, כמו ולא נשא אותם האר' (בראשית י"ג ו'), והמדקדק שאמר שמלת אל לא תמצא כי אם על ציווי איננו נכון, והעד ודרך נתיבה אל מות (משלי י"ב כ"ח):
פסוק י:בא. שם הפועל, כמו כי בא יבוא (חבקוק ב' ג'), או צווני שיאמר כן כל איש לרעהו:
פסוק י:וכן הטמן. מבנין נפעל:
פסוק יא:עיני. יש עין לשון זכר, והנה הטעם כל אחד מעיני, כמו בנות צעדה עלי שור (בראשית מ"ט כ"ב):
פסוק יא:ושח רום אנשים. להפך כמו יגיה חשכי (תהלים י"ח כ"ט):
פסוק יב:כי. ושפל. כמו וישפל, כי הוי"ו השיבו לעתיד כמו ובא השמש וטהר (ויקרא כ״ב:ז׳):
פסוק יג:ועל. יתכן היות הארזים גם ההרי' וכולם כמשמעו, או הטעם דרך משל לבחורים והגדולי' והעשירים והגבורים והמלכים:
פסוק יד:ועל ההרים. לפי דעתי מגזרת הרה כאשר אפרש בספר תהלות (תהלים קמח ט'):
פסוק טו:ועל כל מגדל. בארמון המלך:
פסוק טז:ועל [כל אניות]. אם הטעם על דרך משל יהיו הסוחרי', ואלה האניות הן לישראל ההולכות אל תרשיש:
פסוק טז:שכיות. כמו אבן משכית (ויקרא כ"ו א'):
פסוק יז:ושח. פעם אחרת, כי בעבור כל אלה הנזכרי' יגבה לב בעליהן, ובאבדם ישחו:
פסוק יח:והאלילים. יחלוף, יכרות וכן כל בני חלוף (משלי ל"א ה'), שיש עליהם מיתה, וקרוב ממנו חלף והלך לו (שיר השירים ב' י"א):
פסוק יח:כליל. מלה נופלת על יחיד זכר ונקבה ועל רבים, והטעם הכל, כמו כליל תכלת (שמות כ"ח ל"א) כליל תהיה (ויקרא ו' ט"ז):
פסוק יח:וי"וד יחלוף שב אל השם הנכבד:
פסוק כ:ביום. אשר עשו לו, העושים, כמו ויאמר ליוסף (בראשית מ"ח א'), את אשר כבר עשוהו (קהלת ב' י"ב):
פסוק כ:לחפר פרות. לפי דעתי שהאחת (נ"א שם אחת) חפרפרת, והוא שם עוף יעוף בלילה כעטלף, ומביא עצמו ביום במקום סתר, ויש אומרי' שהוא עוף שיאכל הפירו' בלילות, והם שתי מלות:
פסוק כא:לבוא בנקרת. מקום מנוקר:
פסוק כא:ובסעיפי. כדמות בדים יוצאים מהסלע ויסתרו שם:
פסוק כא:לערוץ. פועל יוצא, ויתכן היות אל תערוץ (יהושע א' ט') גם כן, ויחסר מלת לבך, ונקר' עריץ (ישעיהו כ"ט כ') שם התואר יוצא כמו האמים (בראשית י"ד ה'):
פסוק כב:חדלו וגו'. אחר שהשם גזרו עליכם, וזהו מפני פחד יי', אין כח באדם לבטל גזירתיו, על כן חדלו לכם מן האדם שלא יושיעו אתכם כי הבל המה: