הנביא ישעיהו דורש את פרשיית בית הדין הגדול

הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־ אָמ֑וֹץ עַל־ יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃
וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־ יְהוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־ הַגּוֹיִֽם׃
וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־ הַר־ יְהוָ֗ה אֶל־ בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃
וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־ יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־ גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־ יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃
(ישעיה ב א-ד)

לאחר שסקרנו את שיטות הראשונים ננסה בשולי גלימתם להאיר את הפרשייה באור חדש.

השאלה שהטרידה את אנשי ירושלים בימים שבהם החל ישעיהו לקבל נבואות הייתה, כמבואר לעיל, מדוע נכשל עוזיהו ומדוע לא הצליח להביא את הגאולה השלימה. על שכמו של ישעיהו הוטלה המשימה לעודד את העם למרות כישלונו של עוזיהו. הנביא נדרש לשאלה האם הגאולה בוא תבוא, ומה צריך לתקן כדי לקרב אותה. דווקא בגלל הציפייה לגאולה שלימה באותם ימים, האכזבה הייתה מסוכנת ועלולה להביא לייאוש נורא. ייאוש מן הגאולה עלול לגרום למשבר רוחני עמוק.

הנביא מבטיח גאולה שלימה באחרית הימים, גאולה שבה המלך המשיח אינו תופס מקום ומרכזי , ובמקומו במרכז הבמה ניצבים ירושלים ובית המקדש הבנוי בראש הר הבית.

כפי שהסברנו לעיל, בביאור הביטוי "הדבר", הנביא מתכונן לדרוש פרשיות בספר דברים כרקע לנבואתו. ובמילים אחרות: הקב"ה מנבא אותו תוך שימוש בפרשיות מוכרות מספר דברים ומתן משמעות חדשה ומעמיקה לפרשיות אלה.

עיון בפרשת בית הדין הגדול בספר דברים מראה כי הנביא ישעיהו משתמש ברעיון ובביטויים הלקוחים משם:

כִּ֣י יִפָּלֵא֩ מִמְּךָ֨ דָבָ֜ר לַמִּשְׁפָּ֗ט בֵּֽין־דָּ֨ם ׀ לְדָ֜ם בֵּֽין־דִּ֣ין לְדִ֗ין וּבֵ֥ין נֶ֨גַע֙ לָנֶ֔גַע דִּבְרֵ֥י רִיבֹ֖ת בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְקַמְתָּ֣ וְעָלִ֔יתָ אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃
וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּֽהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶ֨ל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִֽהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָֽרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃
וְעָשִׂ֗יתָ עַל־פִּ֤י הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יַגִּ֣ידֽוּ לְךָ֔ מִן־הַמָּק֣וֹם הַה֔וּא אֲשֶׁ֖ר יִבְחַ֣ר יְהוָ֑ה וְשָֽׁמַרְתָּ֣ לַֽעֲשׂ֔וֹת כְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר יוֹרֽוּךָ׃ יא עַל־פִּ֨י הַתּוֹרָ֜ה אֲשֶׁ֣ר יוֹר֗וּךָ וְעַל־הַמִּשְׁפָּ֛ט אֲשֶׁר־יֹֽאמְר֥וּ לְךָ֖ תַּֽעֲשֶׂ֑ה לֹ֣א תָס֗וּר מִן־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־יַגִּ֥ידֽוּ לְךָ֖ יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאל׃
(דברים יח ח-יא)

נדגים תחילה את השימוש החוזר בביטויים בטבלה הבאה:

הפסוקים בספר דברים הופכים את "הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּֽוֹ׃", אשר לימים יתברר כי הוא הר הבית אשר בירושלים, למרכז הרוחני של עם ישראל וארץ ישראל. משם תצא תורה ובו ישכון בית ההוראה המרכזי, בית הדין הגדול בלשכת הגזית. אליו יעלה העם לרגל לא רק כדי להקריב קרבנות אלא גם, ואולי בעיקר, כדי להתעלות רוחנית. גם זה חידוש גדול של תורת משה, אין לו אח ורע ובוודאי לא מקור בתקופת האבות. הקב"ה מודיע לעם ישראל כי כאשר יתברר מהו המקום הנבחר יפסלו כל שאר המקומות. כל ניסיון לחלוק על בית הדין הגדול והוראותיו הוא ניסיון לחלוק על השכינה, ועונשו חמור ביותר כמבואר בהמשך הפסוקים שם. רק לבית דין זה ניתנה הסמכות להכריע במחלוקת ולתת את הפרשנות המוסכמת לדברי התורה. סכסוכים פנימיים בתוך עם ישראל ייפתרו סופית בהחלטה שתצא מראש ההר, מלשכת הגזית.

בנבואה שבה אנו דנים, מעלה הנביא את מעמדם של ירושלים והר הבית לשיא חדש. הם ישמשו כמרכז, לא רק לעם ישראל אלא לכלל האנושות. כל העמים כולם יכירו במרכזיותה של ירושלים, בירת העם היהודי, כבירה הרוחנית של כל העולם. חזון השלום הכלול בנבואה זו אינו הנקודה המרכזית, ורק מאפשר את קיומה של הנבואה. שלום עולמי ללא מרכזיותה של ירושלים כבירת העם היהודי ואמונתו הוא סילוף של נבואת ישעיהו.

נמצא שהדמיון בין הפרשיות הוא לא רק לשוני אלא גם ענייני, בשתיהן מתוארת עליית אנשים מישראל ומאומות העולם להר הבית כדי לקבל תורה.

כדי להבין עד כמה מפתיעה וחדשנית הייתה נבואתו של ישעיהו, נזכיר כי האמונה באל אחד עדיין לא נתפרסמה ונתקבלה בעולם בזמנו, וישעיהו אומר את חזונו כאשר עם ישראל מוקף בממלכות אלילות שלכל אחת מהן פנתיאון עם הרבה מאוד דיירים. זמן רב יחלוף עד שהעולם יחזור ויהיה בשל להכיל רעיונות נשגבים שכאלה.