סיכום דברי הראשונים על פתיחת הפרק

הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־ אָמ֑וֹץ עַל־ יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃
וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־ יְהוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־ הַגּוֹיִֽם׃
וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־ הַר־ יְהוָ֗ה אֶל־ בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃
וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־ יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־ גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־ יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃
(ישעיה ב א-ד)

פסוקים אלו הם מן המפורסמים בתנ"ך. חזון השלום המובע בפסוק האחרון אומץ, לפחות באופן רשמי, על ידי ארגון האומות המאוחדות, ובכך אומץ על ידי כלל האנושות. כמנהגנו נביא את דברי הראשונים ואחר כך נשתדל להאיר באור חדש את הדברים.

הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־ אָמ֑וֹץ עַל־ יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם

לנבואה זו פתיחה כללית שהיא מצד אחד מעין המשך לפסוק הפותח את הספר:
חֲזוֹן֙ יְשַֽׁעְיָ֣הוּ בֶן־ אָמ֔וֹץ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה עַל־ יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם בִּימֵ֨י עֻזִּיָּ֧הוּ יוֹתָ֛ם אָחָ֥ז יְחִזְקִיָּ֖הוּ מַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃
(ישעיה א א)

מצד שני הפתיחה, "הדבר", מיוחדת רק לנבואה זו ואין לה מקבילה בהמשך הספר.

רד"ק ור"י קרא טוענים שנבואת הנחמה שבפרק ב' היא מעין תיקון לנבואת הפורענות של פרק א'. וזה לשון הרד"ק:

אחר שאמר הפורענות אשר חזה על יהודה וירושלם, אמר הנחמה אשר חזה על יהודה וירושלים גם כן.

נציע כי אכן פסוק זה משמש ככותרת לפרקים ב'-ד', ובנוסף גם ככותרת כללית הרבה יותר, שמשמעותה: הגאולה בוא תבוא ואם לא במוקדם אז במאוחר. "אחרית הימים" הוא זמן יום ה' – יום הגאולה השלמה, אשר תתממש אם יהיה זכאים בעוד כמה עשרות שנים, בימי חזקיהו, ואם לא יזכו אזי תגיע כעבור כמה מאות או אלפי שנים, אבל בוא תבוא בסופו של דבר.

בנבואת "הדבר" יבטיח ישעיהו כי למרות האכזבה הגדולה מכך שעוזיהו לא זכה להיות המלך המשיח, חזון אחרית הימים מחכה לעבר לאופק. ישעיהו גם יסביר מדוע לא זכה עוזיהו לכך, אף שהכל היה נראה כה מבטיח.

השימוש בכותרת "הדבר" נובע מתופעה מעניינת. ישעיהו יאמר את דבריו תוך שימוש ודרישה בפרשיות המופיעות בספר דברים, בעיקר בפרשיות שופטים וכי תצא. נפרש את דברינו בהמשך.

וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים

לרש"י הכוונה – לאחר שייכלו הפושעים. לרד"ק ולר"י מטראני ברור כי "כל מקום שנאמר 'באחרית הימים' הוא ימות המשיח". לר"א מבלגנצי הכוונה היא – לאחר שעם ישראל ילקה בכפלים על חטאיו. אז יתקיימו נבואות הנחמה המתחילות בנחמו נחמו עמי יאמר א-להיכם.

נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־ יְהוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת

לרש"י הכוונה "בראש ההרים" לא להר הפיזי, אלא בראש ההר החשוב ביותר רוחנית. במקום זה יתרחשו ניסים העולם בחשיבותם על הנסים שנעשו על ראשי ההרים "סיני, כרמל ותבור".

לעומתו, רד"ק ור"י קרא מסבירים כי עליונותו של הר הבית תתבטא בחשיבות הגדולה שיתנו לו כל העמים שעד עתה עבדו לאלילים על ההרים הגבוהים והגבעות הנשאות.

לר"י כספי, "נכון", פירושו קיים, ו"ונשא" הכוונה לרוממות המעלה בעיני העם.

וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־ הַגּוֹיִֽם׃

לרש"י, "נהרו" הוא מלשון נהר, "יתקבצו; ימשכו אליו כנהרות". אבן עזרא ורד"ק פירשו את משמעות השמות להיפך; "נהרו – ירוצו, ומזה נקרא מקומם מרוצת מים הרבים נהר". לעומתם, ר"י מטראני ור"א מבלגנצי פירשו מלשון "נהרה" של אור, "שכולם יאורו באורו" ו"יאורו פניהם".

וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־ הַר־ יְהוָ֗ה אֶל־ בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃

נחלקו הראשונים בשאלה היכן מסתיים ציטוט דברי העמים, אל מי הם פונים ומי הוא הנושא הנסתר מאחורי הביטוי "וְיֹרֵ֙נוּ֙".

לרש"י נראה שכל הפסוק הוא ציטוט מדברי העמים הפונים אל עם ישראל. לרד"ק העמים פונים האחד אל השני, לאחר שהכירו "כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם". חלק זה של הפסוק אינו חלק מדבריהם אלא סיבה לאמירתם. הגורם המסתתר בפסוק הוא המלך המשיח. בפירושו זה צועד הרד"ק בעקבות אבן עזרא.

ר"י קרא אומר במפורש כי כל הפסוק הינו ציטוט של דברי העמים, והשופט הוא מי שנמצא בהר ה'. ובנקודה זו ר"י כספי הוא חברו.

וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־ יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־ גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־ יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃

הפיכת כלי הנשק לכלים חקלאיים נתקבלה כסמל לשלום עולמי. לפי רד"ק, כמובאר לעיל, המשיח הוא השופט, והבירור שיתקיים בבית דינו יחליף את הניסיון לפתור סכסוכים בשדה הקרב.

ר"א מבלגנצי מוסיף כי מכיון שכל העמים יכירו שא-להי ישראל הוא הא-להים, הם גם יכירו בבית הדין היושב בהר הבית כגורם הבלעדי המוסמך לדון בסכסוכים בינלאומיים.