לפרק ב'
החזון של סימן זה אינו המשך מהקודם אלא חזון בפני עצמי, והראיה ממה שחזר וכתב כאן "אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלים", וזמנו לפי ענינו בסוף מלכות אחז, כאשר המצב הפרוע הגיע למרום קצו: העם התמכר כבר לעבודת אלילים(דברי הימים ב כח כג) וזנח עבודת אלהי אמת בבית מקדשו באשמת אחז שהציג בית ה' ריק וסגר דלתותיו(דברי הימים ב כח כד), וגם מחוץ המצב הסתבך יותר ויותר, כי נלוה עוד אשור - אויב איום ונורא בימים ההם - לערוץ את הארץ(דברי הימם ב כח כ).
אחרית הימים לעומת תקופת אחז
וְהָיָ֣ה ׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־ יְהוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־ הַגּוֹיִֽם׃
(ישעיה ב ב)
לעומת שפלות בית ה' בזמן אחז, מעמיד הנביא חזון מרום מעלתו באחרית הימים.
וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־ הַר־ יְהוָ֗ה אֶל־ בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־ יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃
(ישעיה ב ג)
לעומת התורה שיוצאה אז לאחז מדמשק לזבוח לאלהיהם(דברי הימים ב כח כג) ולהעמיד במקום המקדש מזבח עשוי כתבנית וכדמות המזבח העומד בדמשק(מלכים ב טז י-יב), מנבא הנביא כי באחרית הימים מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־ יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־ גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־ יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃
(ישעיה ב ד)
לעומת שאז היה באשור מרכז המשפט בין יהודה ובין צריו(מלכים ב טז ז), חוזה הנביא כי באחרית הימים תסוב המעלה הזאת אל מרכז יהודה, ולא בכח החרב, אלא בכח ההכרה שתחדור את כל באי עולם כי שם הוא מרכז הצדק הכי נעלה;
ולעומת זה שלהט החרב מתהפכת בזמן אחז בארץ ועושה בה שמות, בא החזון המרומם על השלום העולמי שישלוט באחרית הימים.
ישעיה הנביא קורא – ואין עונה
בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהוָֽה׃
(ישעיה ב ה)
לאחר החזון המרומם הנ"ל על אחרית הימים מתפרצת מלהט נשמתו קריאה זו.
כִּ֣י נָטַ֗שְׁתָּה עַמְּךָ֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב כִּ֤י מָלְאוּ֙ מִקֶּ֔דֶם וְעֹֽנְנִ֖ים כַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וּבְיַלְדֵ֥י נָכְרִ֖ים יַשְׂפִּֽיקוּ׃
(ישעיה ב ו)
תוך כדי הקריאה הנ"ל הוא מרגיש עד כמה אין לה כל תקוה עכשיו להשמע, לכן היא נשארת בלי המשך וכמו נחנקה בגרונו, ובתקוף מר רוחו אותו על זה הוא פונה מאתם אל ה' בקטרוג עליהם.
***
"ובילדי נכרים ישפיקו" הוא רמז לאלילי ארם שהזנה אחז אחריהם את עם יהודה(כמובא לעיל על פסוק ג') והתרגום מפרש כפשוטו: "ובנימוסי עממיא אזלין"(=ובמנהגי הגויים הולכים)
אין עוד מוצא מלבד עונש מר
וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־ אִ֑ישׁ וְאַל־ תִּשָּׂ֖א לָהֶֽם׃
(ישעיה ב ט)
"וישח אדם וישפל איש" - תארים להשפלות הרוחניות. "ואל תשא להם"! - מה ירוד המצב עכשיו משהיה בזמן חזון הסימן הקודם: שם הנביא עוד משחרם לשוב -"רחצו, הזכו...", וכאן אינו רואה עוד מוצא אחר מלבד עונש מר ונורא שמצייר לאחז מפסוק י' ולמטה(=והלאה), ולפי אופן הציור והסגנון שם, נראה שהכונה היא על אשור שיסער את ישראל מארצו וגם ליהודה יציק עד מות, עד אשר מתוך מצוקי שאול תבקע תשועת ה'; והראיה, שאותו הלשון עצמו "ונשגב ה'" שנאמר כאן בפסוק י"א נאמר לקמן(ישעיה לג ה) ביחס לאשור ולתשועת ה' ממנו באופן נס גלוי -"נשגב ה' כי שוכן מרום...".
גאותם הנוכחית תושפל
עֵינֵ֞י גַּבְה֤וּת אָדָם֙ שָׁפֵ֔ל וְשַׁ֖ח ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃
(ישעיה ב יא)
בפסוק ט' לעיל נאמר גם כן כסגנון הזה: "וישח אדם וישפל איש", אולם שם הסברנו שהכוונה לשפלות הרוחנית בתקופת אחז, אולם כאן הכונה אחרת: לתאר מצב שפלות הרוח שיהיה אז(במימוש הנבואה) בניגוד לרום לבם עד אז.
ההצלה תוביל להכרתת העבודה הזרה
וְהָאֱלִילִ֖ים כָּלִ֥יל יַחֲלֹֽף׃
(ישעיה ב יח)
כנראה גודל הסכנה שריחפה על האומה ורושם ההצלה הנפלאה מיד סנחריב השפיעו על בני יהודה לשוב בימי חזקיהו תשובה שלמה לה', והראיה מהמשך הספר(ישעיה ל כב) שבקשר עם מפלת סנחריב נאמר שם: "וטמאתם את צפוי פסילי כספך ואת אפדת מסכת זהבך תזרם כמו דוה...", וכן: "כי ביום ההוא ימאסון איש אלילי כספו ואלילי זהבו"(ישעיה לא ז).
ישעיהו הנביא פונה לחפר פרות ולעטלפים
וּבָ֙אוּ֙ בִּמְעָר֣וֹת צֻרִ֔ים וּבִמְחִלּ֖וֹת עָפָ֑ר מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃ב
ַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יַשְׁלִ֣יךְ הָאָדָ֔ם אֵ֚ת אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וְאֵ֖ת אֱלִילֵ֣י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֤ר עָֽשׂוּ־ לוֹ֙ לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לַחְפֹּ֥ר פֵּר֖וֹת וְלָעֲטַלֵּפִֽים׃
חִדְל֤וּ לָכֶם֙ מִן־ הָ֣אָדָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נְשָׁמָ֖ה בְּאַפּ֑וֹ כִּֽי־ בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא׃
(ישעיה ב יט,כ,כב)
בפסוק כ"ב מבקש ישעיה הנביא בלעג מהחפר פרות ועטלפים המוזכרים בפסוק כ' לחדול מהאדם אשר נשמה באפו ולבלי לגעת בו לרעה "כִּֽי־ בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא" ואינו כדאי שיטפלו בו.