פסוק ב:ואת לאה וילדיה אחרנים. אחרון אחרון חביב:
פסוק ג:עבר לפניהם. אמר אם יבא אותו רשע להלחם, ילחם בי תחלה:
פסוק ד:ויחבקהו. נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחואות הללו:
פסוק ד:וישקהו. נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי (בהעלותך סט), יש שדרשו נקדה זו לומר שלא נשקו בכל לבו אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו:
פסוק ה:מי אלה לך. מי אלה להיות שלך:
פסוק ז:נגש יוסף ורחל. בכלן האמהות נגשות לפני הבנים, אבל ברחל יוסף נגש לפניה, אמר אמי יפת תאר, שמא יתלה בה עיניו אותו רשע, אעמד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה, מכאן זכה יוסף לברכת (מט כב) עלי עין:
פסוק ח:מי לך כל המחנה. מי כל המחנה אשר פגשתי שהוא שלך, כלומר למה הוא לך ופשוטו של מקרא [נאמר] על מוליכי המנחה. ומדרשו כתות של מלאכים פגע, שהיו דוחפין אותו ואת אנשיו, ואומרים להם של מי אתם, והם אומרים להם של עשו, והן אומרים הכו הכו, ואלו אומרים הניחו בנו של יצחק הוא, ולא היו משגיחים עליו, בן בנו של אברהם הוא, ולא היו משגיחים, אחיו של יעקב הוא, אומרים להם אם כן משלנו אתם:
פסוק ט:יהי לך אשר לך. כאן הודה לו על הברכות:
פסוק י:אל נא. אל נא תאמר לי כן:
פסוק י:אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך וגו'. כי כדאי והגון לך שתקבל מנחתי על אשר ראיתי פניך, והן חשובין לי כראית פני המלאך שראיתי שר שלך, ועוד על שנתרצית למחול סרחני ולמה הזכיר לו ראית המלאך, כדי שיתירא המנו ויאמר ראה מלאכים ונצול, איני יכול לו מעתה:
פסוק י:ותרצני. נתפיסת לי, וכן כל רצון שבמקרא לשון פיוס, אפיימינ"ט בלע"ז (ויקרא כב כ) כי לא לרצון יהיה לכם, הקרבנות באות לפיס ולרצון, וכן (משלי י לב) שפתי צדיק ידעון רצון, יודעים לפיס ולרצות:
פסוק יא:ברכתי. מנחתי, מנחה זו הבאה על ראית פנים ולפרקים אינה באה אלא לשאילת שלום, וכל ברכה שהיא לראית פנים, כגון להלן (מז י) ויברך יעקב את פרעה, (מ"ב יח לא) עשו אתי ברכה, דסנחריב וכן (ש"ב ח י) לשאל לו לשלום ולברכו, דתועי מלך חמת, כלם לשון ברכת שלום הן שקורין בלע"ז שלוצי"ר [לשאול בשלום], אף זו ברכתי מו"ן שלו"ד:
פסוק יא:אשר הבאת לך. לא טרחת בה, ואני יגעתי להגיעה עד שבאה לידך:
פסוק יא:חנני. נו"ן ראשונה מדגשת לפי שהיא משמשת במקום שתי נוני"ן, שהיה לו לומר חננני, שאין חנן בלא שתי נונין, והשלישית לשמוש כמו עשני, זבדני:
פסוק יא:יש לי כל. כל ספוקי, ועשו דבר בלשון גאוה (פסוק ט) יש לי רב, יותר ויותר מכדי צרכי:
פסוק יב:נסעה. כמו (תהלים קל ב) שמעה, שהוא כמו שמע, אף כאן נסעה כמו נסע, והנו"ן יסוד בתבה ותרגומו טול ונהך, עשו אמר ליעקב נסע מכאן ונלך:
פסוק יב:ואלכה לנגדך. בשוה לך, טובה זו אעשה לך שאאריך ימי מהלכתי ללכת לאט כאשר אתה צריך, וזהו לנגדך, בשוה לך:
פסוק יג:עלות עלי. הצאן והבקר שהן עלות מטלות עלי לנהלן לאט:
פסוק יג:עלות. מגדלות עולליהן, לשון (איכה ב יא) עולל ויונק, (ישעיה סה כ) עול ימים, (שמואל א' ו י) ושתי פרות עלות, ובלע"ז אינפנטיי"ש
פסוק יג:ודפקום יום אחד. ליגעם בדרך במרוצה, ומתו כל הצאן:
פסוק יג:ודפקום. כמו (שה"ש ה ב) קול דודי דופק, נוקש בדלת:
פסוק יד:יעבר נא אדני. אל תאריך ימי הליכתך, עבור כפי דרכך ואף אם תתרחק:
פסוק יד:אתנהלה. אתנהל, ה"א יתרה כמו (לעיל יח כא) ארדה, (במדבר ט ח) אשמעה:
פסוק יד:לאטי. לאט שלי, לשון נחת (ישעיה ח ו) ההולכים לאט, (ש"ב יח ה) לאט לי לנער לאטי הלמ"ד מן היסוד ואינה משמשת, אתנהל נחת שלי:
פסוק יד:לרגל המלאכה. לפי צורך הליכת רגלי המלאכה המטלת עלי להוליך:
פסוק יד:ולרגל הילדים. לפי רגליהם שהם יכולים לילך:
פסוק יד:עד אשר אבא אל אדני שעירה. הרחיב לו הדרך, שלא היה דעתו ללכת אלא עד סכות אמר אם דעתו לעשות לי רעה ימתין עד בואי אצלו, והוא לא הלך. ואימתי ילך, בימי המשיח, שנאמר (עובדיה א כא) ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו. ומדרשי אגדה יש לפרשה זו רבים:
פסוק טו:ויאמר למה זה. תעשה לי טובה זו שאיני צריך לה:
פסוק טו:אמצא חן בעיני אדני. ולא תשלם לי עתה שום גמול:
פסוק טז:וישב ביום ההוא עשו לדרכו. עשו לבדו וארבע מאות איש שהלכו עמו נשמטו מאצלו אחד אחד והיכן פרע להם הקדוש ברוך הוא, בימי דוד, שנאמר (ש"א ל יז) כי אם ארבע מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים:
פסוק יז:ויבן לו בית. שהה שם שמונה עשר חדש, קיץ וחרף וקיץ סכות קיץ, בית חורף, סכות קיץ:
פסוק יח:שלם. שלם בגופו, שנתרפא מצליעתו שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון. שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן:
פסוק יח:עיר שכם. כמו לעיר, וכמוהו (רות א יט) עד בואנה בית לחם:
פסוק יח:בבאו מפדן ארם. כאדם האומר לחברו יצא פלוני מבין שני אריות ובא שלם, אף כאן ויבא שלם מפדן ארם, מלבן ומעשו שנזדוגו לו בדרך:
פסוק יט:קשיטה. מעה אמר רבי עקיבא כשהלכתי לכרכי הים היו קורין למעה קשיטה (ותרגומו חרפן, טובים, חריפים בכל מקום, כגון עובר לסוחר):
פסוק כ:ויקרא לו אל אלהי ישראל. לא שהמזבח קרוי אלהי ישראל, אלא על שם שהיה הקדוש ברוך הוא עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס, להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא אל הוא הקדוש ברוך הוא הוא לאלהים לי ששמי ישראל, וכן מצינו במשה (שמות יז טו) ויקרא שמו ה' נסי, לא שהמזבח קרוי ה', אלא על שם הנס קרא שם המזבח, להזכיר שבחו של הקדוש ברוך הוא, ה' הוא נסי ורבותינו דרשוהו שהקדוש ברוך הוא קראו ליעקב אל. ודברי תורה (ירמיה כג כט) כפטיש יפצץ סלע, מתחלקים לכמה טעמים, ואני לישב פשוטו ושמועו של מקרא באתי: