פסוק ד:וישקהו נקוד עליו. מדרש שרצה עשו לנשכו ונעשו שיניו רכות כשעוה וצואר יעקב נעשה קשה כשיש. ויבכו זה בוכה על שיניו וזה על צוארו. מה אלה לך כלומר וכי כל אלה לך:
פסוק ו:ותגשן השפחות המה וילדיהן ותשתחוין. כלומר השפחות השתחוו אבל ילדיהן לא רצו להשתחוות שאמרו חשובים אנו מאמנו לפי שהן שפחות ודרכן בכך אבל אנחנו בני יעקב ואין נאה לנו להשתחוות. ותדע דלא השתחוו מדלא כתיב וישתחוו דכל מקום שיש שם זכר ונקבות כתיב וישתחוו בלשון זכרים כמו גבי לאה ורחל וילדיהן. אבל בני לאה ורחל השתחוו שראו שאמם גם היא השתחוית: וא"ת והלא בני השפחות ראו כמו כן שהשתחוה אביהם. לכך נראה לפרש דאף בני השפחות השתחוו עם אמם אלא לפי שהיו שנים ויכול לומר להם לשון רבים תלה ההשתחואה בהן. עי"ל דמה שהקשה שהיה לו לומר וישתחוו אין זו קושייא דזימנין נקט לשונו למאי דפתח ביה וזימנין למאי דסליק מיניה:
פסוק י:כראות פני אלהים. פ"ה הזכיר לו המלאך כדי שיירא ממנו עשו. משל לשני בני אדם שאוכלים יחד וראה אחד מהם שונאו ביניהם והיה ירא מאד ממנו התחיל לומר מאכלים שאנחנו אוכלים עתה דומים למאכלים שאכלנו בבית המלך. וכל מה שאמר כדי שישמע שונאו ויירא ממנו כן עשה יעקב:
פסוק יא:קח נא את ברכתי. כלומר שלא טרחת בו כלומר מאחר שהובאת לך תעשה גנאי אם לא תקבלהו:
פסוק יא:ויפצר בו ויקח. א"ר הושעיא א"ל זקן אחד אומר לך מדרש א' וכשתאמר אותו אמור בשמי. עתיד עשו להחזיר ליעקב כל מה שנטל ממנו שנאמר מלכי אדום וכנען אשכר ישיבו מכאן למדנו שישיבו כל המנחה ששלח יעקב לעשו. א"ל וכי זו בלבד והלא דברים ק"ו ומה יעקב שלא נתן לעשו כי אם מעט ובעל כרחו עתיד הקב"ה להחזיר לנו. אומות העולם שלקחו וגזלו ואנסו ישראל והרגו אותם עאכ"ו. ולא עוד אלא יחזירו הכפל ארבעה וחמשה. ולא עוד אלא תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל כסף וכל הפריעות הללו אינו אלא ממונם של ישראל שגזלו אבל ממה שהרגו ישראל אין להם כפרה שנאמר ונקיתי דמם לא נקיתי מיד הודיתי לו:
פסוק יב:נסעה ונלכה ואלכה לנגדך. יש במדרש א"ל עשו ליעקב בא ונחלוק העוה"ז והעולם הבא. א"ל יעקב אדוני יודע כי הילדים רכים וקרי ישראל ילדים ואינם יכולים לסבול דין גיהנם הקשה. והצאן כלומר ישראל שנקראו צאן. ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן. יעבור נא אדוני ויקח העולם הזה קודם ואני אתנהלה לאטי עול גלות העולם הזה ואסבול כפי יכולתי עד אשר אבא אל אדוני שעירה כלומר ליום הדין שנא' ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו:
פסוק יח:ויבא יעקב שלם. פי' רשב"ם אל עיר ששמה שלם כמו ותבאן בית לחם. והמפרש כפ"ה שלם בגופו שלם בתורתו שלם בממונו אינו אלא טועה שאין דרך המקראות לדבר כן:
פסוק יח:עיר שכם. עירו של שכם כדכתיב וירא אותה שכם בן חמור החוי נשיא הארץ. והמפרש ששם העיר שכם טועה הוא שלא מצינו בשום מקום אלא שם העיר הנזכרת אחר השם. ואפילו אם זאת היא שכם שמא לזכרון בני יעקב קראוה שכם כדכתיב ויקראו שם העיר דן כשם דן אביהם לזכרון גבורתם שהרגו אנשי העיר:
פסוק יח:ויחן את פני העיר. שנכנס לעיר עם דמדומי חמה וקבע תחומין. מבעוד יום. זאת אומרת יעקב שמר שבת ועל זה נאמר יעקב ובניו ינוחו בו מנוחה שלימה:
פסוק כ:ויקרא לו אל אלהי ישראל. אינו ר"ל שקרא למזבח כן אלא קרא לו שם להיות שבחו של אלהי ישראל נזכר באותה קריאה. עוד י"ל שאלהי ישראל קרא ליעקב אחד משמות של אל כמו אילי הארץ: