פסוק א:וַיַּחַץ... עַל־לֵאָה וְעַל־רָחֵל וְגוֹ׳. חִלְּקָם עַל הָאִמָּהוֹת, כִּי כָּל אַחַת חָסָה יוֹתֵר עַל בָּנֶיהָ, וְאִם תּוּכַל תַּצִּילֵם וְאִם לֹא, תִּבְכֶּה וּתְבַקֵּשׁ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם.
פסוק ב:וַיָּשֶׂם. אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב, אוּלַי יָנוּחַ כַּעֲסוֹ בַּהֲרִיגַת הָרִאשׁוֹנִים וְיַנִּיחַ הָאַחֲרוֹנִים.
פסוק ג:וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם. כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, וְיִגַּע בּוֹ וְלֹא יִגַּע בָּהֶם וְיָנִיחַ הַבָּנִים, אוֹ יִלָּחֵם עֲלֵיהֶם הוּא וַעֲבָדָיו אִם לֹא יְקַבֵּל פִּיּוּסוֹ.
פסוק ג:שֶׁבַע פְּעָמִים. בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (עח) עַל שֵׁם ״שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם״ (משלי כד:טז).
פסוק ד:וַיָּרָץ. כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּכְנַע כָּל כָּךְ לְפָנָיו, כִּפֵּר לוֹ כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה לוֹ וְנִתְמַלֵּא עָלָיו רַחֲמִים.
פסוק ד:וַיִּשָּׁקֵהוּ. נָקוּד עָלָיו. בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (עח:ט) אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא כְּתָב רַבָּה עַל הַנְּקוּדָה אַתָּה דּוֹרֵשׁ אֶת הַכְּתָב, נְקוּדָה רַבָּה עַל הַכְּתָב אַתָּה דּוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקוּדָה. כָּאן לֹא הַכְּתָב רַבָּה וְלֹא הַנְּקוּדָה רַבָּה, מְלַמֵּד שֶׁנְּשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ. אָמַר רַבִּי יַנַּאי: אִם כֵּן לָמָּה נָקוּד עָלָיו? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ לְנַשְּׁקוֹ אֶלָּא לְנָשְׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁל שַׁיִשׁ וְשִׁנָּיו שֶׁל עֵשָׂו שֶׁל שַׁעֲוָה, זֶה בָּכָה עַל צַוָּארוֹ וְזֶה בָּכָה עַל שִׁנָּיו.
פסוק ה:מִי אֵלֶּה לָךְ. אֵלֶּה הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אִתְּךָ וְעִמְּךָ מִי הֵם, וְהוּא עָנָה לוֹ עַל הַיְלָדִים וּמֵעַצְמוֹ יָדַע כִּי הַנָּשִׁים אִמּוֹתֵיהֶם.
פסוק ז:יוֹסֵף וְרָחֵל. הִקְדִּים יוֹסֵף לְרָחֵל כִּי מֵרֹב חֶמְלָתָהּ עָלָיו הָיְתָה מוֹלִיכָה אוֹתוֹ לְפָנֶיהָ בֵּין יָדֶיהָ; וְיֵשׁ דְּרָשׁ (בראשית רבה עח) כִּי יוֹסֵף קָדַם וְהָלַךְ לִפְנֵי אִמּוֹ לְפִי שֶׁהָיְתָה יְפַת תֹּאַר וְכִסָּה אוֹתָהּ בְּקוֹמָתוֹ, שֶׁהָיָה גְּבַהּ קוֹמָה, שֶׁלֹּא יִרְאֶנָּה אוֹתוֹ רָשָׁע וְיִתֵּן עֵינוֹ עָלֶיהָ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ״בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן״ (בראשית מט:כב).
פסוק ח:מִי לְךָ. לְמִי, כְּלוֹמַר לְמִי אַתָּה שׁוֹלֵחַ כׇּל־הַמַּחֲנֶה אֲשֶׁר לְךָ, וּלְמִי אַתָּה שׁוֹלֵחַ כָּל הַצֹּאן וְהַבָּקָר הַזֶּה.
פסוק ח:לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. שְׁלַחְתִּיו אִם אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ שֶׁתְּקַבְּלֶנּוּ.
פסוק ט:יֶשׁ־לִי רָב. אֵינֶנִּי צָרִיךְ לְמִנְחָתְךָ כִּי יֶשׁ־לִי רָב. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (עח:יא) יְהִי לְךָ אֲשֶׁר־לָךְ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו, שֶׁלֹּא תֹאמַר אִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה אָבִינוּ יַעֲקֹב אֶת אָבִיו לֹא נָטַל אֶת הַבְּרָכוֹת, בָּא עֵשָׂו וְחָתְמוֹ וְאָמַר אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר־לָךְ.
פסוק י:כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ. עַל כֵּן רָאוּי לְךָ לְקַבְּלָהּ כִּי בְּלֵב טוֹב אֲנִי נוֹתְנָהּ לְךָ, כִּי כְּשֶׁרָאִיתִי פָנֶיךָ יִישַׁר בְּעֵינַי כְּמוֹ פְּנֵי הַמַּלְאָךְ שֶׁרָאִיתִי, וְזָכַר לוֹ רְאִיַּת פְּנֵי הַמַּלְאָךְ כְּדֵי שֶׁיִּירָא מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ רַע כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָבָן, כִּי יוֹדֵעַ הָיָה עֵשָׂו כִּי יַעֲקֹב הָיָה צַדִּיק וְתָמִים, כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב אֹהָלִים מִנְּעוּרָיו, וְהֶאֱמִין בּוֹ שֶׁהַמַּלְאָךְ נִרְאָה לוֹ. וְדִמְיוֹן רְאִיַּת פְּנֵי אָדָם לִרְאִיַּת פְּנֵי הַמַּלְאָךְ הוּא עַל דֶּרֶךְ הַפְלָגָה, כְּמוֹ ״וַאדֹנִי חָכָם כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים לָדַעַת כָּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ״ (שמואל ב יד:כ).
פסוק י:וַתִּרְצֵנִי. הָיְתָה לְרָצוֹן לִי, אוֹ פֵּרוּשׁ אַחֵר: שֶׁרָצִיתָ בִּי.
פסוק יא:קַח־נָא אֶת־בִּרְכָתִי. מִנְחָתִי, כְּמוֹ ״קַח־נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ״ (מלכים ב ה:טו).
פסוק יא:אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ. עַל יְדֵי הָעֲבָדִים הַהוֹלְכִים אַחֲרַי הָעֲדָרִים. וְכִי יֶשׁ־לִי־כֹל. כָּל עֹשֶׁר וְכָבוֹד.
פסוק יא:וַיִּפְצַר־בּוֹ. הִרְבָּה לוֹ תַּחֲנוּנִים עַד שֶׁקִּבְּלוֹ.
פסוק יב:נִסְעָה. אֶפְשָׁר שֶׁהוּא צִוּוּי, אָמַר עֵשָׂו נִסְעָה אַתָּה תְּחִלָּה לְפִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ מִקְנֶה רַב וִילָדִים וְנֵלֵכָה בְּיַחַד.
פסוק יב:וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ. וְאַף עַל פִּי שֶׁפְּעָמִים אֵלֵךְ לְפָנֶיךָ לֹא אֶרְחַק מִמְּךָ אֶלָּא לְנֶגְדֶּךָ בְּקָרוֹב אֵלֶיךָ; אוֹ יִהְיֶה נוּ״ן נִסְעָה אֵיתָן הַנּוּן לְמַדְבֵּר, כְּלוֹמַר אֲנִי וְאַתָּה נֵלֵכָה.
פסוק יג:עָלוֹת עָלָי. הַצֹּאן וְהַבָּקָר שֶׁהֵם עָלוֹת, כְּלוֹמַר שֶׁהֵם מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם הֵם עוֹלְלֵי יָמִים.
פסוק יג:עָלָי. לְנַהֲלָם לְאִטָּם.
פסוק יג:וּדְפָקוּם. וְאִם דְּפָקוּם, וְכֵן ״וְנָתַן ה׳ לָכֶם לֶחֶם צָר״ (ישעיה ל:כ) – וְאִם נָתַן, כְּלוֹמַר אִם יִדְפְּקוּם הָרוֹעִים יוֹם אֶחָד שֶׁיִּצְטָרְכוּ לְמַהֲרָם בַּעֲבוּרְךָ שֶׁלֹּא תִתְאַחֵר בְּדַרְכְּךָ וָמֵתוּ כָּל־הַצֹּאן.
פסוק יג:וָמֵתוּ. הַוָּי״ו כְּוָי״ו ״נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס״ (תהלים עו:ז) וְהַדּוֹמִים לָהֶם.
פסוק יד:לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה. הַמִּקְנֶה נִקְרָא מְלָאכָה לְפִי שֶׁבּוֹ עֲבוֹדַת הָאָדָם וְעִסְקוֹ, וְכֵן ״וְכָל הַמְּלָאכָה נִמְבְּזָה וְנָמֵס״ (שמואל א טו:ט). אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה, כִּי שָׁם הָיָה שׁוֹכֵן אֲבָל לֹא עִם בֵּיתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָלַךְ שָׁם אָמַר לוֹ כֵּן לְהִתְפַּיֵּס דַּעְתּוֹ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה עח:יא) לְפִי שֶׁקְּרָאוֹ שְׁמוֹנֶה פְּעָמִים אֲדֹנִי נֶעֱנַשׁ וְנִמְלְכוּ בֶּאֱדוֹם שְׁמוֹנָה מְלָכִים לִפְנֵי מֶלֶךְ מָלַךְ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
פסוק טו:לָמָּה זֶּה אֶמְצָא־חֵן. לַעֲשׂוֹת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה, וְכֵן ״מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינַיִךְ לְהַכִּירֵנִי״ (רות ב:י).
פסוק יז:וַיִּבֶן לוֹ בָיִת. מְלַמֵּד שֶׁיְּמוֹת הַגְּשָׁמִים הָיוּ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה עח:טז) כַּמָּה יַעֲקֹב אָבִינוּ עָשָׂה בְּסֻכּוֹת? רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא אָמַר שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ, סֻכֹּת וּבָיִת וְסֻכֹּת.
פסוק יח:וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם. שֶׁלֹּא חָסַר דָּבָר מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ עִם עֵשָׂו, וְלֹא הֵרַע לוֹ אָדָם בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יָצָא מִפַּדַּן אֲרָם עַד בּוֹאוֹ לִשְׁכֶם, וְשָׁם הֵרֵעוּ לוֹ בִּדְבַר בִּתּוֹ. לְפִיכָךְ אָמַר כֵּן בְּבֹא לִשְׁכֶם, וְלֹא אָמַר כֵּן בְּבוֹאוֹ לְסֻכּוֹת. וּבְבֵרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה עט:ה): שָׁלֵם בְּגוּפוֹ שֶׁנִּתְרַפֵּא, שָׁלֵם בְּמָמוֹנוֹ.
פסוק יח:אֶת פְּנֵי הָעִיר. לִפְנֵי, וְכֵן ״אֶת פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה״ (משלי יז:כד). אוּלַי הָיְתָה הָעִיר קְטַנָּה, וְהוּא בְּמִקְנֶה רַב וַעֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וְלֹא רָצָה לְהַכְבִּיד עַל בְּנֵי הָעִיר וְנָטָה אָהֳלוֹ מִחוּץ לָעִיר בְּאוֹתָהּ חֶלְקָה שֶׁקָּנָה. וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה עט:ו) וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר נִכְנַס עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה וְקָבַע תְּחוּמִין מִבְּעוֹד יוֹם, הֲדָא אָמְרָה שֶׁיַּעֲקֹב אָבִינוּ שָׁמַר אֶת הַשַּׁבָּת קֹדֶם שֶׁתִּנָּתֵן.
פסוק יט:וַיִּקֶן... מִיַּד בְּנֵי־חֲמוֹר. וְלֹא מֵחֲמוֹר, כִּי אוּלַי שֶׁלָּהֶם הָיְתָה וְלֹא לַאֲבִיהֶם.
פסוק יט:אֲבִי שְׁכֶם. כִּי הָיָה נִכְבָּד וּמְפֻרְסָם, לְפִיכָךְ יִחֵס אָבִיו אֵלָיו.
פסוק יט:בְּמֵאָה קְשִׂיטָה. מָעוֹת כֶּסֶף, וּבְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כְּשֶׁהָלַכְתִּי לַעֲרַבְיָא שָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ קוֹרְאִים לְמָעָה קְשִׂיטָה (ראש השנה כו). וְדַעַת אוּנְקְלוֹס כְּבָשׂוֹת, שֶׁתִּרְגֵּם ״חוּרְפָן״ וְתִרְגֵּם גַּם כֵּן ״כִּבְשׂוֹת הַצֹּאן״ (בראשית כא:כח) ״חוּרְפַן דְּעָאן״.
פסוק כ:וַיַּצֶּב. בְּאָמְרוֹ וַיַּצֶּב וְלֹא אָמַר ״וַיִּבֶן״, נִרְאֶה כִּי לֹא הָיְתָה אֶלָּא אֶבֶן אַחַת, הֱצִיבָהּ וְהֶעֱלָה עָלֶיהָ קָרְבָּן.
פסוק כ:וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. קָרָא לַמִּזְבֵּחַ כֵּן לִהְיוֹת לְזִכָּרוֹן לַאֲשֶׁר הִצִּילָהוּ הָאֵל בַּדֶּרֶךְ וְשָׁלַח לוֹ מַלְאָךְ, וְשִׁנָּה שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁשָּׂר עִם אֵל, וּלְפִיכָךְ שָׂם הַמִּזְבֵּחַ כֵּן. וְכֵן קָרָא מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה, ״ה׳ נִסִּי״ (שמות יז:טו) לְזִכָּרוֹן הַנֵּס שֶׁעָשָׂה לָהֶם ה׳.
