בדרך הביתה: הכניסה לארץ

אחרי שנחלץ בשלום מבית לבן נפרדו דרכיהם, ויעקב פנה לשוב אל בית אביו (א). כבר בתחילת הדרך זוכה יעקב לפגוש מלאכי א-להים ולאשש את הכרתו כי דרכו היא דרך הקודש (ב-ג). עם סיום תקופת הגלות החלה תקופת הכניסה לארץ והשלמת בניין בית־ישראל בתוכה.

ניתן היה לצפות כי הפעם תהיה דרכו שלווה כפי שהובטח בחזון הסולם (בראשית כח). אמנם גם דרך זו לא הייתה סוגה בשושנים ונווכח לדעת כי בניין החיים בארץ הקדושה מלווה בשרשרת מאבקים וייסורים. העוצמה שנדרשה על מנת להיאבק במכשולים שהופיעו במהלכה לא הייתה פחותה מזו שנדרשה לשם הישרדות בשנות הגלות. יחד עם זאת, מתוך הודעת חז"ל (ברכות ה.) כי שלוש המתנות שניתנו לישראל – תורה, ארץ־ישראל וחיי העולם־הבא – ניתנו כולן על־ידי ייסורים, יש להבין כי ייסורים אלו אינם משברים ומהרסים כייסורי הגלות אלא משמשים מרכיבים מהותיים בבניין הארץ. אין זאת אלא שכדי להבטיח את הקניין העצמי של הארץ הקדושה, יש לכרוך אותו במסירות נפש המוכיחה כי חיי ישראל קשורים בעצמיותה של הארץ בכל שלבי קניינה.

ניתן להבחין בשני סוגים של קשיים המלווים את הכניסה לארץ:

1. קושי המתגלע בשלבים הראשונים של הכניסה לארץ דרך ההתמודדות עם מחנה עשו (פרק לג), שקדמה לו גם ההתנגשות המופלאה עם המלאך (בהמשך פרקנו). בעימותים אלו טמון איום רב, עד כדי סכנה לעצם הקיום.
2. קושי הצומח מתוך מהלך החיים הטבעי של ההשתלבות בארץ, ובא משני צדדים: ראשית, מצד סכנת התבוללות בקרב אנשי שכם, יושבי הארץ המסכנים את קיומנו הרוחני־מוסרי ומאיימים על עצם חיינו בתוכה (פרק לד); ושנית, מצד טבעם הפשוט של קשיי הדרך, המקשים על השלמת האומה בלידת אחרון הבנים (בנימין) ומביאים למותה של רחל (פרק לה).