פסוק ח:ויירא יעקב. רבי יעקב בר אידי רמי, כתיב (ר"פ ויצא) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר הלך, וכתיב ויירא יעקב, אמר – שמא יגרום החטא .
(ברכות ד' א')
פסוק ט:המחנה הנשאר לפליטה. כתיב (מלכים א י״ח:ד׳) ויהי בהכרית איזבל את נביאי ה' ויקח עובדיהו מאה נביאים ויחביאם חמשים איש במערה, מאי שנא חמשים , א"ר אלעזר, מיעקב למד, שנאמר והיה המחנה הנשאר לפליטה .
(סנהדרין ל"ט ב')
פסוק יא:קטנתי וגו'. א"ר ינאי, לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר שעושין לו נס, שמא לא יעשו לו נס, ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, א"ר חנין, מאי קרא, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת .
(שבת ל"ב א')
פסוק טו:עזים מאתים וגו'. א"ר אליעזר, כדרך הארץ שלח לו , עזים מאתים ותישים עשרים – חד לעשרה, רחלים מאתים ואילים עשרים – חד לעשרה, פרות ארבעים ופרים עשרה – חד לארבע, אתנת עשרים ועירים עשרה – חד לתרי, דאינון לאי .
(ירושלמי כתובות ס"ה ה"ז)
פסוק טו:רחלים מאתים. איסי בר היני אשכחי' לר' יוחנן דמתני לברי' ראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים, אמר לי', אתני' רחלות, אמר לי', הא כתיב רחלים מאתים, אמר לי', אפילו הכי לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן .
(חולין קל"ז ב')
פסוק טז:גמלים מיניקות וגו'. [מפני מה לא מנה הכתוב גמלים זכרים], אמר רבי ברכיה, מפני שהגמלים צנועין בדרך ארץ לא פרסמן הכתוב [ירושלמי כתובות פ"ה ה"ז]
פסוק כה:ויותר יעקב לבדו. א"ר אלעזר, שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהם בגזל .
(חולין צ"א א')
פסוק כה:ויאבק איש עמו. א"ר יצחק, מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה .
(חולין צ"א א')
פסוק כו:בהאבקו עמו. א"ר יהושע בן לוי, [מאי דכתיב בהאבקו עמו], מלמד שהעלו אבק ברגליהם עד כסא הכבוד, כתיב הכא בהאבקו עמו וכתיב התם (נחום א׳:ג׳) וענן אבק רגליו .
(שם שם)
פסוק כז:כי עלה השחר. אמר לו, וכי גנב אתה או קביוסטוס אתה שמתירא מן השחר, אמר לו, מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו .
(חולין צ"א א')
פסוק כט:עם אלהים וגו'. אמר רבה, רמז רמז לו, שעתידים שני שרים לצאת ממנו, ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל, מכאן רמז לו גלות .
(שם צ"ב א')
פסוק לב:ויזרח לו השמש. אמר רב, מכאן לתלמיד חכם שלא יצא יחידי בלילה .
(שם צ"א ב')
פסוק לב:ויזרח לו השמש. וכי לו לבדו זרחה השמש והלא לכל העולם זרחה, א"ר יצחק, שמש הבאה בעבורו [כדכתיב (ר"פ ויצא) וילן שם כי בא השמש] היא זרחה בעבורו .
(חולין צ"א ב')
פסוק לג:לא יאכלו. א"ר אבהו, כל מקום שנאמר לא יאכל וגו' אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה במשמע. והרי גיד הנשה דרחמנא אמר לא יאכלו, ותנן, שולח אדם ירך לעובד כוכבים וגיד הנשה בתוכו, מפני שמקומו ניכר , קסבר ר' אבהו, כשהותרה נבילה היא וחלבה וגידה הותרו .
(פסחים כ"ב א')
פסוק לג:לא יאכלו. ת"ר, גיד הנשה בריה הוא, לפיכך אכלו אע"פ שאין בו כזית חייב, ואפילו הכי אי אית בי' ארבעה וחמשה זיתים ואכל חד כזית חייב, מאי טעמא, אכילה כתיב בי' ואכילה בכזית .
(חולין צ"ו ב')
פסוק לג:בני ישראל. אמר רב הונא, גיד הנשה של עולה חולצו לתפוח , דכתיב לא יאכלו
פסוק לג:בני ישראל את גיד הנשה, וכתיב (יחזקאל מ"ה) ממשקה ישראל, מן המותר לישראל .
(חולין צ' ב')
פסוק לג:בני ישראל. ת"ר, גיד הנשה נוהג בטהורה ולא בטמאה, ואע"פ דמבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה מותרת, אפילו הכי בסיני נאמר, אלא שנכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר, ותדע, שהרי לא נאמר על כן לא יאכלו בני יעקב אלא בני ישראל, ולא נקראו בני ישראל עד סיני .
(שם ק"א ב')
פסוק לג:את גיד הגשה. א"ר יהושע בן לוי. למה נקרא שמו גיד הנשה, שנשה ממקומו ועלה, וכן הוא אומר (ירמי' ג"א) נשתה גבורתם היו לנשים [שם צ"א א']
פסוק לג:את גיד הגשה. ת"ר, האוכל מגיד הנשה של טמאה פטור, דאמר קרא לא יאכלו בני ישראל את גיד הגשה, מי שגידו אסור ובשרו מותר, יצאה טמאה שגידה אסור ובשרה אסור .
(חולין ק"א א')
פסוק לג:אשר על כף הירך. אמר שמואל, לא אסרה תורה אלא מה שעל הכף בלבד, שנאמר אשר על כף הירך .
(שם צ"ו א')
פסוק לג:כף הירך. תניא, הכוי נוהג בו גיד הנשה, מאי טעמא, בכף הירך תלי רחמנא, והא אית לי' כף הירך .
(כריתות כ"א א')
פסוק לג:הירך. [מה ת"ל הירך, לומר] דפשיט איסורי' בכולא ירך, לאפוקי חיצון דלא אסור .
(חולין צ"א א')
פסוק לג:כי נגע בכף. תניא, [גיד הגשה של עוף מותר], מאי טעמא, בכף כתיב, למעוטי עוף דלית לי' כף .
(שם צ"ו ב')