פסוק ג:מחנים על שם שתי מחנות שהיו שם של מלאכים ושלו. שלימא סדרא דפרשת ויצא
פסוק ד:וישלח יעקב מלאכים כתרגומו איזגדין שלוחים.
פסוק ד:ארצה שעיר שהיתה מתחלה משל שעיר וכשנשא עשו את אהליבמה ירש בה ארץ שעיר כי היתה בת ענה בת צבעון בן שעיר החורי והיה עשו הולך ובא שמה אצל נשיו ולבו נמשך אחריהן ונקרא על שמו שדה אדום, לכך אמר להם שדה להודיעך שרגילותו בשדה ע״י שהוא ציד.
פסוק ה:לאדני לעשו בפרשה זו תמצא שמונה פעמים שקראו יעקב לעשו אדוני וכנגדן מלכו שמונה מלכים באדום לפני מלוך מלך לבני ישראל.
פסוק ה:כה אמר עבדך יעקב כדי לקרר דעתו אמר לו כך כלומר לא נתקימה בי ברכת אביך שאמר הוה גביר לאחיך אך רוצה אני להיות עבדך.
פסוק ה:עם לבן גרתי אל תתמה מהיכן בא לי כל זה שיש לי שהרי עם לבן דודינו הייתי ואילו הייתי גר עם איש אחר נכרי לא היה לי שום דבר. ד״א עם לבן גרתי כמו שידעת במצות אבי ואמי שלא יחשוב עשו כי בשבילו הוא בורח. ד״א שלא יהא בלבו עליו על שלא הלך להקביל פניו זה עשרים שנה שהרי שכיר היה.
פסוק ו:למצא חן בעיניך להתפייס אליך שאני מגלה לך ומודיע את כל אשר לי.
פסוק ז:וגם הלך לקראתך להקביל פניך מרוב שמחה.
פסוק ז:וארבע מאות איש עמו לחלוק לך כבוד.
פסוק ח:ויירא יעקב מאד וא״ת מאחר שפגעו בו מלאכים שבאו ללוותו ולשומרו כמו שביארנו בפ׳ ויצא למה היה מתיירא מעשו. אלא יש לפרש המלאכים שפגעו בו האחד היה מיכאל שר שלו והאחד סמאל שרו של עשו ובשביל כך ויירא יעקב, שכשם שמיכאל בא לעזרו כך סמאל בא לעזור לעשו. ויירא יעקב אעפ״י ששלח לו דברי פיוסין נתיירא שמא גרם החטא להמסר ביד אחיו לפי ששהא בבית לבן עשרים שנה ולא נתעסק בכבוד אב ואם וחשב כי מחשבתו של עשו לא היתה רק לרעה. ד״א באנו אל אחיך אל עשו ולא השיבנו דבר שהרי אמר אני בעצמי אלך אליו, וד׳ מאות איש עמו ודברתי עמו פה אל פה, ולפיכך ויירא יעקב שלא היה יודע מחשבתו אם לטובה אם לרעה.
פסוק ח:ויצר לו היו״ד בציר״י.
פסוק ח:ויחץ את העם אשר אתו אומר יעקב אם עשו ימצאני בורח אכניס בלבו שנאה.
פסוק ט:אל המחנה האחת י״מ אחת מהאמהות. והיה המחנה הנשאר לפליטה שלא יהא עשו סבר שיש לי שתי מחנות. ד״א בעוד שהיה עשו נלחם אל המחנה האחת יש שהות במחנה הנשאר לפליטה לברוח או לאחר שיכה המחנה הראשון יהא הוא ואנשיו יגעים ועיפים ויהא המחנה הנשאר לפליטה שלא יהא יגע, וילחם עמם ויהרגם.
פסוק ט:[המחנה האחת והכהו כל דבר שאין בו רוח חיים פעמים נקרא לשון זכר ופעמים לשון נקבה].
פסוק י:ויאמר יעקב פרש״י ולהלן אומר וכו׳ ובבית לבן אמרת לי שוב אל ארץ אבותיך כלומר בבית לבן אמרת לי בהזכרת שם המיוחד שוב אל ארץ אבותיך כדכתיב בפ׳ ויצא ויאמר ה׳ אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך.
פסוק יא:קטנתי מכל החסדים קטן אני מלהיות לי כל החסדים שעשית עמי, ולכך אני ירא מעשו פן לא יהיה בידי זכות להנצל ממנו. כל לשון חסד ואמת ענין החזקת טובה הוא מירצ״י בלע״ז כמו ועשית עמדי חסד ואמת, וכמו שוב והשב את אחיך עמך חסד ואמת, דגבי אתי הגתי.
פסוק יא:[ועתה הייתי הווה אני].
פסוק יב:מיד אחי מיד עשו אם לא אמר רק מיד אחי היה משמע קרובי ואיני אח, לכך אמר מיד עשו, ואם לא אמר אלא מיד עשו משמע עשו דעלמא לכך אמר מיד אחי ומיד עשו.
פסוק יב:פן יבוא והכני ואיך תתקיים הבטחת ושמתי את זרעך. ד״א לא היה ירא שמא יהרג שהרי הבטיח הקב״ה ושמרתיך בכל אשר תלך. אלא ירא פן יהרוג עשו את נשיו ואת בניו והיינו דכתיב אם על בנים, האם עם בנים דוגמת על עולת התמיד. על פרשה ישרוף.
פסוק יד:מנחה לעשו אחיו לפייסו בין כוונתו לטובה בין כוונתו לרעה.
פסוק טז:גמלים מיניקות אלו הנקבות.
פסוק טז:ובניהם אלו הזכרים. בין הכל שלשים כיצד, הנקבות עשרים והזכרים עשרה. כדרך ששלח מן החמורים והאתונות שבאו כמו כן לכלל שלשים והאחד מפרש את חברו. ולפירוש רש״י שלשים נקבות ושלשים זכרים.
פסוק יט:למי אתה וגו'. ואמרת לעבדך וגו׳ צוה להם להשיב על ראשון ראשון, על ששאלת למי אתה ואמרת לעבדך ליעקב. ועל ששאלת ואנה תלך ואמרת לאדני לעשו, מנחה היא שלוחה. וששאלת ולמי אלה לפניך ואמרתם והנה גם הוא אחרינו.
פסוק כא:ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו שנה דבור זה אפי׳ כשתראו אותו אל תפחדו לומר לו דבר זה. ואם ישאלכם מה זה שלא הקדים לקבל פני, היה לו לצאת ולקדם כי אחי הוא הקטון ממנו. ואתם תשיבו לו כי אמר יעקב אכפרה פניו ואפייס כעסו שיש לו עלי במנחה ההלכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני. ד״א כי אמר אכפרה פניו בעל הספר פי׳ דבר זה אבל השלוחים לא אמרוהו דא״כ יזכירו הם לעשו השנאה והמשטמה.
פסוק כב:והוא לן בלילה ההוא במחנה הוא שנאמר למעלה וילן שם בלילה ההוא אלא שהפסיק בנתיים היאך צוה לסדר מנחתו.
פסוק כג:ויקם בלילה נתכוין לברוח דרך אחרת.
פסוק כג:ויקם בלילה הוא סרסהו ויקם הוא בלילה. ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחתיו ואת אחד עשר ילדיו הקדים הנשים לילדים לפי שהיה חס על בניו יותר מעל נשיו ואם בא עשו להרוג יהרוג את הנשים תחילה אבל כשברח מבית לבן הקדים הבנים לנשים וכשירדוף אחריו לבן יפגע בבנותיו תחלה.
פסוק כג:יבק י״מ הוא הירדן שאמר למעלה עברתי את הירדן הזה וכאן הוא שמו יבק.
פסוק כה:ויאבק איש עמו מלאך בדמות איש לעכבו שלא יוכל לברוח ויראה הוא הבטחות הקב״ה שלא יזיקהו עשו.
פסוק כה:עד עלות השחר עד הסתלקות שחרות הלילה.
פסוק כו:כי לא יכל לו ליעקב. פירוש לא היה לו רשות להזיקו אלא שלחו הקב״ה לחזק ולברכו ומ״מ הזיקו מעט להודיע שהוא מלאך והרבה לשון יכולת מצינו כזה במקרא לא יוכל העם לעלות אל ה', ולא יכול להלחם עליה דישעיה. כלומר אין היכולת בידו.
פסוק כו:בכף ירכו של יעקב. רצה להגביה ירכו של יעקב אולי יפול.
פסוק כו:ותקע אירי״ש אתק״א בלע״ז כי יש דברים ובפתרונם מתהפכים לשתי מליצות בנין וסתירה כגון זה. וכגון פן תקע נפשי ממך ומצינו ויעקב תקע את אהלו בהר, וכן ועשית סירותיו לדשנו והרים את הדשן, ותשרש שרשיה ושרשך מארץ חיים.
פסוק כו:כף ירך יעקב אעפ״י שהבטיחו הקב״ה ושמרתיך בכל אשר תלך הזיקו המלאך לפי שנתיירא מעשו כדכתיב ויירא יעקב מאד. וכן מצינו במשה אעפ״י שאמר לו הקב״ה אהיה עמך הזיקו המלאך בדרך במלון לפי שהיה מתיירא מפרעה כדכתיב שלח נא ביד תשלח.
פסוק כז:שלחני כי עלה השחר עד עתה עכבתיך ומעכשיו יש לך רשות ללכת. ד״א כי עלה השחר ואין לך לדאוג כי אין דרך מזיקים להתראות ביום.
פסוק כז:כי אם ברכתני ואז אהיה בטוח שלא תהיה נוטר איבה. ולא תזיקני על שנאבקתי עמך.
פסוק כט:כי שרית עם אלקים נעשית שווה למלאכים בשררה וממשלה אבל לא עליהם.
פסוק ל:למה זה תשאל לשמי אינך צריך לשאול שמי, נוהג בעולם כשהולכי דרכים נפגשים שלא ראו זה את זה מימיהם הם מרגילים בעת פרידתם דברי אהבה ורעות ושואלים זה לזה מה שמך שאם תשלח שליח מאתך שמזכיר שמך אשלים חפצך. וכן אמר מנוח למלאך מי שמך כי יבא דברך וכבדנוך, וכן עשה יעקב למלאך והמלאך השיבו אינו צריך לכך. ד״א למה זה תשאל לשמי אינך צריך לשאל שמי המלאכים אינם רוצים לגלות שמן פן ישביעום בני אדם, וכן מצינו גבי מנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי. ד״א שמך שאלתי לשנותו על שם המעשה אבל שמי מה יועיל לך למה תשאלני.
פסוק לב:ויזרח לו השמש בכל יום ויום מתקופת טבת עד תקופת תמוז מקדים וממהר השמש לזרוח על יום שעבר קרוב לל״ו חלקים וכמו כן מאחר הוא ומעכב שקיעתו מיום שעבר קרוב לל״ו חלקים בין הכל ע״ב חלקים כל יום גדול על יום שעבר. ואסמכתא מהכא ויזרח לו לו בגימטריה הכי הוי. כיצד קים לן אין השמש מהלך ביום תקופת טבת רק רוח דרומית ומשם ואילך הולך היום וגדול ומקדים השמש זריחתו מתוך מזרח ומאחר שקיעתו בתוך מערב עד שהוא זורח באמצע מזרח ושוקע באמצע מערב ביום תקופת ניסן שהימים והלילות שוים והולך שתי רוחות בי״ב שעות נמצא יום תקופת ניסן גדולשש שעות על יום תקופת טבת א״כ מצינו לתקופה אחת שהיא רביעית השנה הזמן רבה רבע יום שהוא שש שעות. ולחדש חמה שהוא שלשים יום ועשר שעות ומחצה הזמן רבה שתי שעות. ולחצי חדש שעה. לרביע החדש שהוא שבעה ימים וארבע עשרה שעות ומחצה וקל״ה חלקים הזמן רבה תק״מ חלקים שהם חצי שעה. לכ״ו שעות וי״ט חלקים שהם השביעית מרביע החדש הזמן רבה השביעית מתק״מ חלקים שהוא ע״ז חלקים. וכנגד שיש לך יתר על יום קרוב לאחת מי״ג ידות מהשביעית מרביעית החדש שהוא השתי שעות וי״ט חלקים. כנגדו יש לך לסלק קרוב לאחת מהי״ג ידות משל ע״ז חלקים וישארו ע״ב חלקים, שכן היום הולך ורבה על חברו מתקופת טבת עד תקופת תמוז וכמו כן חוזר וחסר מחברו ע״ב חלקים בכל יום מתקופת תמוז עד תקופת טבת.
פסוק לב:והוא צלע על ירכו לא הספיק לעבור את פנואל עד שזרחה השמש. ד״א עכשיו כשזרחה השמש נראה שהוא צולע על ירכו והוא כמו ויהי בבקר והנה היא לאה כי עד עכשיו לא נודע שהיא לאה.
פסוק לג:על כן לא יאכלו כמו והוא לא כן ידמה, כלומר בדין הוא שיש לקנוס ולענוש בני ישראל מאכילת גיד הנשה שהניחו את אביהם הולך יחידי כדכתיב ויותר יעקב לבדו. והן היו גבורים והיה להם להמתין אביהם ולסייעו אם יצטרך והם לא עשו לו לויה והוזק על ידם ומכאן ואילך יהיה להם לזכר ויהיו זריזים במצות לויה ולכך ליוה יעקב את יוסף. ד״א על כן שיכול יעקב לעמוד נגד המלאך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה להיות להם לזכרון ולתפארת כי אביהם נלחם עם המלאך. ד״א על כן שהוזק יעקב בגיד הנשה קבלו עליהם בניו משם ואילך שלא יאכלו ממנו. משל לאדם שחש בראשו או באחד מאיבריו, שמקבל עליו שלא לאכול מאותו אבר מעולם כדי שיהא לו אותו האבר לרפואה. תניא אמרו לו לרבי יהודה וכי נאמר על כן לא יאכלו בני יעקב, בני ישראל נאמר והרי הם לא נקראו בני ישראל עד סיני אמר להם בסיני נאמר ונכתב כאן לדעת מאיזה טעם נאסר להם.
