עימות חזיתי שסופו בשלום

עם התקרבותו של יעקב אל הארץ, הוא מבין כי שיבתו אל בית אביו לא תיתכן בעוד אחיו, שונאו בנפש, אורב שׁם לחייו. יעקב, האמון על דרך אבותיו, דרך השלום הנמשכת מן האמונה ביוצר הכל, החפץ בטובת בריותיו, נרתע בטבעו משימוש באלימות ובתוקפנות אפילו כשהשעה צריכה לכך. על־כן פתח בדרכי שלום ושלח לעשו דברי פיוס בפי מלאכיו (ד), על מנת להרגיע את קנאתו בהצלחה שזכה לה בעקבות ברכת אביו.

עם שובם של המלאכים, המודיעים לו את תכניותיו של עשו, נראה שאכן צדק יעקב בחששותיו ואחיו בא לקראתו בראש אנשיו במטרה להשמיד ולהרוג (ז). כעת הבין יעקב שאין השעה כשרה לדברים בלבד, וכי יש צורך בפעולה מעשית בשתי דרכים על־מנת להדוף את הסכנה.

הכנה למלחמה

הדרך הראשונה היא הדרך שקבע עשו, דרך המלחמה. יעקב עורך את מחנהו לקראתה על־מנת להציל את הניתן גם בדרך קשה זו (ח-ט).

סלידתו מדרך זו מעוררת אותו לפנות בדברים כלפי מעלה. הוא מבקש את חסד ד' ומזכיר את זכות אבותיו ואת ההבטחה שניתנה לו במחזה הנבואה, על־מנת לזכות לסיוע עליון שיציל את ביתו ואת בניו (י-יג).

הכנה לדורון

אחרי התפילה, כשהוא בטוח בהשפעתה, פנה יעקב אל דרך אחרת שבאמצעותה קיווה לעקוף את הצורך במאבק גלוי. הוא הכין לעשו מנחה שיש בה כדי להשביע את עינו בכמותה ובסוגיה השונים, ואף סידר בחכמתו את חלקיה על־פי יחס הזכרים והנקבות הראוי לכל מין מבעלי החיים על־פי טבע בריאתו (יד-טז). בכך גילה את חיבתו לעשו ואת רצונו הטוב להיטיב עמו טובה גמורה במתת ממון העתיד לשאת פירות רבים ככל האפשר.

בדברים ששם בפי השליחים נושאי המנחה חלק יעקב כבוד רב לאחיו, כדי שיבין שאין דרכי חייו קשורים במגמת התנשאות כלשהי הבאה על חשבונו (יח-כא).

מַעֲבַר יַבֹּק

מתוך הכרתו את הסכנה הרובצת לפתחו נקט יעקב באמצעי הגנה נוספים, והעביר את בני ביתו בחסות החשכה את נחל יַבֹּֽק, כדי להעמידו כמכשול טבעי נוסף שיחצוץ בינם ובין עשו  (כג-כד).

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ

כאן מתגלה פרשה נעלמת, כאשר בשעת לילה נותר יעקב לבדו והותקף על־ידי דמות פלאית שנאבקה עמו מאבק בלתי מתפשר לחיים ולמוות (כה). שלא כמאבקים הקודמים, בהם הצליח יעקב להתחמק מהתייצבות חזיתית אל מול הסכנה, כאן לא הייתה הברירה בידו והוא נאלץ לעמוד על נפשו. כוחות עצומים התגלו בקרבו, והוא הצליח לעצור בעד האויב הסמוי מלהפיק את זממו.

כאשר עלה השחר והתקרב רגע הבירור והזיהוי עשה האויב מאמץ אחרון והצליח לקעקע את ירך יעקב (כו). יעקב לא התפעל מן המכה הקשה, והוסיף להחזיק באויבו בנחישות וביד חזקה. בשלב זה התברר לו כי אויבו הוא מלאך, המבקש את הפסקת המאבק ואת רשותו של יעקב לצאת לדרכו ולשוב לתפקידו (רש"י). בהבינו את ההזדמנות שנקלעה לידו ביקש יעקב את ברכתו (כז), ונקרא על־ידי המלאך בשם ישראל (כט).

כאן נתבררה שליחותו המופלאה של המלאך, שהצליח לגלות כי למרות שהדרך המועדפת על יעקב היא דרך העקיבה ועקיפת המאבקים, הרי טמון בו גם הכוח להיות ישראל ולהצליח במאבק חזיתי וישיר עם כוחות עליונים וחובקי עולם.

מאבק נסתר זה יש בו כדי ללמד על דרכו העתידה של בית ישראל, שיחד עם היותו מאמין בטבעו בטוב שבמציאות, ועל־כן מבקש בדרך־כלל לבטא באורחות חייו את דרך החסד, טמונים בתוכו באופן בלתי מודע כוחות גבורה עצומים, שיש בהם כדי להתגבר על כל המכשולים הקיימים בעולם, גם אלו שהם למעלה מכוח אנוש.

בהמשך הדורות צפויים ישראל להתמודדות שתתחולל דווקא לקראת נצחונם, כאשר ינסו האויבים הרעים לבטל את אחיזתם בעולם המעשה, אחיזה הנרמזת ב"ירך יעקב", הרגליים המעמידות את גוף האדם על הקרקע ומסמלות את הקיום החומרי שעליו עומדת נשמת האדם. גם ניסיון קשה זה לא ירתיע ולא יבטל את המשך נחישותם של ישראל להמשיך בדרכם עד עת עלות השחר ובירור האמת הפנימית, שלאורה ייאלצו גם האויבים הרעים להשלים עמם ולסור מדרכם.

הפגישה הנסתרת הותירה לנו מזכרת לדורות בדמות האיסור על אכילת גיד הנשה, המחבר בין הגוף לרגליים ומסמל את החיבור שבין האישיות הרוחנית לחיי החומר. איסור זה מלמדנו על הסכנה הכרוכה בחיבור חזק מדי אל ענייני החומר, ועל הזהירות הנדרשת כדי לשמור על דרכנו המיוחדת לגילוי אורות הנצח בחיי העולם־הזה.