תנ"ך על הפרק - בראשית לב - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

בראשית לב

32 / 929
היום

הפרק

יעקב מתכונן למפגש עם עשו, יעקב והמלאך

וַיַּשְׁכֵּ֨ם לָבָ֜ן בַּבֹּ֗קֶר וַיְנַשֵּׁ֧ק לְבָנָ֛יו וְלִבְנוֹתָ֖יו וַיְבָ֣רֶךְ אֶתְהֶ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ וַיָּ֥שָׁב לָבָ֖ן לִמְקֹמֽוֹ׃וְיַעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים׃וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם׃וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם׃וַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד־עָֽתָּה׃וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֙יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ׃וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃וַיֹּ֕אמֶר אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה׃וַיֹּאמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהוָ֞ה הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים׃וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃וַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו׃עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים׃גְּמַלִּ֧ים מֵינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה׃וַיִּתֵּן֙ בְּיַד־עֲבָדָ֔יו עֵ֥דֶר עֵ֖דֶר לְבַדּ֑וֹ וַ֤יֹּאמֶר אֶל־עֲבָדָיו֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר׃וַיְצַ֥ו אֶת־הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִֽפְגָּשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וִשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי־אַ֙תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ׃וְאָֽמַרְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיַעֲקֹ֔ב מִנְחָ֥ה הִוא֙ שְׁלוּחָ֔ה לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא אַחֲרֵֽינוּ׃וַיְצַ֞ו גַּ֣ם אֶת־הַשֵּׁנִ֗י גַּ֚ם אֶת־הַשְּׁלִישִׁ֔י גַּ֚ם אֶת־כָּל־הַהֹ֣לְכִ֔ים אַחֲרֵ֥י הָעֲדָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תְּדַבְּר֣וּן אֶל־עֵשָׂ֔ו בְּמֹצַאֲכֶ֖ם אֹתֽוֹ׃וַאֲמַרְתֶּ֕ם גַּ֗ם הִנֵּ֛ה עַבְדְּךָ֥ יַעֲקֹ֖ב אַחֲרֵ֑ינוּ כִּֽי־אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י וְאַחֲרֵי־כֵן֙ אֶרְאֶ֣ה פָנָ֔יו אוּלַ֖י יִשָּׂ֥א פָנָֽי׃וַתַּעֲבֹ֥ר הַמִּנְחָ֖ה עַל־פָּנָ֑יו וְה֛וּא לָ֥ן בַּלַּֽיְלָה־הַה֖וּא בַּֽמַּחֲנֶֽה׃וַיָּ֣קָם ׀ בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת־שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת־אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֔ר אֵ֖ת מַעֲבַ֥ר יַבֹּֽק׃וַיִּקָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת־הַנָּ֑חַל וַֽיַּעֲבֵ֖ר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ׃וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

ויפגעו בו מלאכי אלהים. רש"י פירש מלאכי א"י והרמב"ן הקשה כי עודנו יעבור מעבר יבוק ועוד צריך לעבור עמון ומואב וארץ אדום ואיך באו מלאכי א"י עתה. וי"ל כי הדבר יקח שם כפי התכלית וכיון שנפרד מלבן לתכלית לכתו לא"י אפילו הליכתו בדרך יקרא א"י ובאו מלאכי רום ללוותו. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל בפירושו כ"י ואין זה מספיק כפי משז"ל דמלאכי א"י אינן יוצאין לח"ל. אמנם דרך דרש י"ל לפי משז"ל דבהיות יעקב אע"ה במצרים היה אויר א"י עמו וה"נ י"ל הכא ויש להאריך יותר: וישלח יעקב מלאכים לפניו אל. ס"ת גימטריא אלהים אפשר שכיוין לעורר הדינין. ארצה שעיר שד"ה אדו"ם גימטריא שטן אפשר לרמוז מ"ש הרב מהר"ר יהונתן ז"ל בפירוש ההפטרות בהפטרת הסדר כי שני ת' יש ת' תחיה ת' תמות ויעקב אע"ה לקח מהב' תוי"ן אמת ונשאר שטן לעשו וז"ש נולד שטנו של עשו עכ"ד ואפשר זה רמז שד"ה אדו"ם גימטריא שטן עם הכולל: קטנתי מכל החסדים. תנא דבי אליהו אין קטנתי אלא מעט ואין מעט אלא צדקה וכו' ע"ש ופירש הרב עיר וקדיש כמהר"ר יהודה חאבילייו ז"ל במ"ש רבינו האר"י ז"ל דבעת צרה יזכיר זכיותיו ולכן יעקב אע"ה הזכיר שעשה צדקה ונתמעט ממונו ע"י הצדקה וז"ש קטנתי שנתמעט ממוני מכל החסדים שעשיתי עכ"ד ואני הדל למדתי מזה דכשמזכיר זכיותיו בעת צרה יהיה בדרך נעלם שאם יזכור זכיותיו בפירוש יקטרגו עליו דהמצות לא היו כתקנן ונמצא מעורר הדין חסרותי"ו בתהלה ולכן יאמר בלשון נסתר וקמי שמיא גליא וכמה וכמה ק"ו מיעקב אע"ה שהלביש דברים דפשטן מורה ענין אחר. ומעין דוגמא למאי דאתמר בתנא דבי אליהו אפשר לומר עוד דרצה יעקב אע"ה לרמוז שהיה לו מדת הענוה שמי שהוא עניו יעשה לו סגולה לבטל גזרות רעות ואין שטן שולט בו והוא צריך לאותו דבר כי עשו נח"ש ינח"ש והוא שטן עצמו כמ"ש בסמוך. ועוד כתב רבינו האר"י ז"ל דמי שהוא עניו שם י"ה עזרו ומגינו ושומרו מכל רע על כן בא דברו של יעקב אע"ה קטנתי רמז בהעלם שהיה מקטין עצמו והיה עניו וסיים מכל החסדים שלא יובנו דבריו אך בוחן לבות וכליות אלהים ידע כונתו דאגב צעריה ויירא ויצר לו מאד הוכרח להזכיר בהעלם שהוא עניו. וכן רמז באומרו הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי וכו' ור"ת אחי מיד עשו כי גימטריא ענוה. וס"ת נא מיד אחי גימטריא י"ה דשם י"ה שומר הענוים. ועוד אפשר לרמוז כיוצא בזה מ"ש במדרש קהלת דג' דברים מבטלים גזרות רעות תשובה צדקה תורה והראשונים רמזו כי צום קול ממון מספרם שוה ושלשתם גימטריא זאת וז"ש בזאת אני בוטח וכיוצא. ואני בעניי אסמכתיה אקרא עצת ה' היא תקום עצ"ת ר"ת עינוי צדקה תורה. ואפשר להסמיך דיעקב אע"ה רמז בהעלם ג' אלה קטנתי שעינה נפשו. מכל החסדים שעשה צדקה ומכל האמת היא התורה דאגוני מגנא ואצולי מצלא וקמי שמיא גליא עוצם כונתו אך הדברים כפשוטן רוח אחרת אתם. גם כיון ליחד הדודים ובא הרמז בר"ת נא מיד אחי גימטריא הוי"ה אדנ"י וס"ת גימטריא י"ה להמשיך מוחין וא"ש ההי"ב: ואת אחד עשר ילדיו. פירש"י ודינה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן עשו עיניו בה ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם עכ"ל. מקשים במה שכתב בפשיטות דינה היכן היתה דמהיכן פשיטא ליה שדינה לא היתה שם ודילמא אחד מהשבטים לא היה שם. ואע"ג דהדבר מיושב באומרנו דינה יתיב שהתיבה קולטתה. מ"מ רש"י ז"ל דדייק טובא בלישניה לא הול"ל ודינה היכן היתה רק הכי הול"ל ואת אחד עשר ילדיו שדינה נתנה בתיבה וכו'. ופירשו רבני אשכנז ז"ל דמוכרח דכל השבטים היו שם בלא דינ"ה. שהרי בה"מ לא נבנה אלא בחלק בנימין שכלם השתחוו לעשו וא"כ כל השבטים היו נגלים והשתחוו כלם. וגם אמרו דיוסף הצדיק ע"ה לבנימין אמר אלהים יחנך בני דכלם נאמר בהם הילדים אשר חנן אלהים את עבדך וא"כ מוכח דדינה לא היתה שם. ומיהו עדין צריכין אנו למודע"י שאר דברי רש"י ז"ל ויתבאר לקמן בענין דינה בס"ד: מה שמך ויאמר יעקב. אפשר לרמוז כי הנה האיש נקרא אדם ואם זכה יושפע משם מ"ה. ואם לא זכה יהיה אדם ר"ת אפר דם מרה כמ"ש פ"ק דסוטה. וזה רמז לו מה שמך כלומר זכית לבחינת אד"ם גימטריא מה הויה דאלפין כ"י והשפי"ע בצחצחות נפשך ויאמר יעקב לרוב הענוה אמר ששמו יעקב לשון עקבה. ויאמר לא יעקב יאמר אלא ישראל דמורה על היושר והשררה ודבק עם אל. א"נ אפשר לרמוז א"ל מה שמך מה גימטריא אד"ם שתקנת אדה"ר מג"ע ולא חטאת באיסור שתי אחיות כי אם ישראל רמז לו שיקרא אל כב יכול ואין כאן איסור עריות ושריותא נינהו כמ"ש המפרשים וגם אני בעניי כתבתי בדרושים דבריהם ז"ל:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך