פסוק א:לבניו. הם בני בנותיו:
פסוק ב:ויפגעו בו מלאכי אלהים לעזרו בדרך והוא לבדו ראה מחנה המלאכים סביב מחנהו. על כן קרא שם המקום מחנים על שם שנים. אחד שלו ואחד של מלאכים:
פסוק ד:וישלח. הנה ידענו כי ארץ אדום בין חרן ובין ארץ ישראל וזאת תשובה על הגאון שאמר כי סיני ושעיר ופארן סמוכים הם. ואלה המלאכים הם מעבדיו:
פסוק ה:כה תאמרון לאדוני. אמר כן להם עד שיתברר אצלם שהוא אדניו וידברו עמו בדרך מוסר העבד:
פסוק ה:ואחר עד עתה. האל"ף סימן המדבר והנוח הנעלם שהוא אחריו תחת אל"ף השרש. וכן אני אהבי אהב. כי כבד על הל' להוציא ב' אלפי"ן והוא מהבנין הקל:
פסוק ו:שור וחמור. שם המין:
פסוק ו:ואשלחה להגיד. כי רצוני לעשות כל אשר יצוה וזה טעם למצא חן:
פסוק ז:וגם הולך לקראתך. שהוגד לו שאתה בא:
פסוק ח:ויצר לו. זה הדבר מהבנין הכבד כמו והצר לך:
פסוק ח:ויחץ. נפתח היו"ד בעבור אות הגרון הבא אחריו כמו ויעל משה:
פסוק ט:מחנה. זכר ונקבה. כבית ומקום:
פסוק ט:והיה המחנה הנשאר לפליטה. אולי יהיה שיברחו. או תשוך חמת אחיו בהכותו המחנה האחת או יבא להם ריוח והצלה מהשם וכמוהו אם תחזק ארם ממני והיית לי לישועה. ומה שאמר רבינו שלמה שיהיה לפליטה בעל כרחו הוא דרך דרש. ואם השם אמר לו והיה זרעך כעפר הארץ לא ידע אם על אלה או על אחרים. כי הנה יוסף כאשר נמכר היה יעקב חי והוא לא ידע כי אין הנביא יודע הנסתרות אם לא יגלה לו השם. ואלישע אמר וה' העלים ממני. גם זאת תשובה לשואלים איך פחד יעקב והשם הבטיחו. והוא אומרו ואהיה עמך. גם זה פי' ואיטיבה עמך. שיתכן שימלט הוא לבדו. ועוד ידענו כי כל עון קטן וגדול כנגד העושה על כן העון הקל לגדול יקרא גדול. ויעקב פחד שמא חטא או שגג במחשבתו ובעבור זה לא יהי' השם עמו. ואל תתמה כי הנה משה שאין למעלה ממנו והוא שלחו להוציא את ישראל ממצרים בעבור שגגתו שלח מלאך להמיתו:
פסוק יא:קטנתי. כמו גם יכלתי. והטעם פחות אני וקטן עד שתעשה עמי כל החסדים. וכבר פירשתי חסד ואמת:
פסוק יב:והכני. משרת עצמו ואחר עמו כמו ושני שרי גדודים וכן הוא והכני והכה אם על בנים:
פסוק טו:עזים מאתים. בצאן שם הנקבות עשר לזכר. ולפרים ד' ולעיירים שנים. כי ידע תולדתם:
פסוק יז:ורוח תשימו. הפרש וקרוב ממנו כי היתה הרוחה. הפרשה בין מכה למכה. כמו ורוח לשאול:
פסוק יח:ושאלך לאמר. כמו כי אהבך:
פסוק כ:גם את כל ההולכים. כי חמש היו שם:
פסוק כ:במוצאכם. נפתח הצד"י בעבור אות הגרון ואין כמוהו:
פסוק כא:כי אמר. יעקב בלבו אלה דברי משה:
פסוק כא:ופי' אכפרה פניו. אכסה ואסתיר. ופניו כעסו וכן ופניה לא היו לה:
פסוק כג:ויעבר את מעבר יבק. הוא עבר בתחילה ואחר כך לקח נשיו ובניו והעבירם. והנה פירוש ויעבר כבר עבר. ושב באחרונה לבקש אם נשאר כלום:
פסוק כה:ויאבק. מגזרת אבק עד שעלה אבק ביניהם:
פסוק כה:עד עלות השחר. עד סור שחרות הלילה. וי"א כי שחר דמות אור והוא הנראה בעבים טרם זרוח השמש. וכן אשר אין לו שחר:
פסוק כו:כי לא יכול לו. המלאך:
פסוק כו:ויגע בכף ירכו. של יעקב:
פסוק כו:ותקע. כמו פן תקע נפשי ממך. סרה כף הירך ממקומה:
פסוק לג:בגיד הנשה. ידוע כאשר העתיקו קדמונינו ז"ל ואין בו ספק כי אם לחסרי הדעת. ותולדת שמפרשים שהוא האבר ויפרשו הנשה מגזרת נשים. לדעת זה המלאך שנראה ליעקב שהוא גוף יתבאר לך אם השם יפקח את לבבך בפרשת כי שמי בקרבו: