פסוק ד:וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה. נראה לפרש הא דהזכיר לו עם לבן גרתי לומר לו כי מה שנקרא שמי יעקב על שם ערמה לא היה לרמאות לעשו רק עם לבן גרתי וצריך אני להיות אחיו ברמאות גם אמר עם לבן גרתי לשון גרות ויש להבין דהא באמת היה בארץ אבותיו ונשא שם נשים כמו שאמר אברהם אשר לקחני מבית אבי זה חרן ומארץ מולדתי זה אור כשדים אבל האמת הוא דאור כשדים הוא מקום אבותיו ותרח הוא הלך לחרן ללכת לכנען ובא לחרן ושם נתעכב ואם כן גם לבן היה גר וזהו פירושו עם לבן גרתי היינו שגם הוא היה גר ונתקיים כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם היינו שיהיה בגלות אצל האנשים הידועים דגם הארץ שיושב בה אינה שלהם וכן היה במצרים דכתיב ביוסף ואת העם העביר מערים לערים וכמאמר חכמינו ז"ל דלא ליקרי לישראל בני גלותא כי גם האי גברא בהאי פחדא יתיב:
פסוק ד:וישלח יעקב מלאכים לפניו. הנה כל מקום שנאמר לפניו אינו אלא שהוא לאחוריו כמו יהודה שלח לפניו וכן רבים וביעקב לא מצינו דבא לשעיר מעולם אבל הענין הוא דיעקב לא ידע אנה הוא עשו אם הוא אצל אביו לשמשו או בשעיר. ולכך שלח מלאכים לפניו היינו לבית יצחק והוא היה אחריהם וגם לשעיר הוא שדה אדום שלח מלאכים ועכ"פ ימצאו את עשו באחת המקומות ולכך אמרו במדרש מלאכים ממש כי הוקשה להם למה שני שלוחים וכי לא היה סגי בשליח אחד אמנם מלאכים ממש ניחא כי המלאכים ששלח לבית אביו שהוא א"י אינם יכולים לילך לשעיר שהוא ח"ל והמלאכים ששלח לשעיר שהוא ח"ל אינם יכולים לילך לבית אביו שהוא א"י ולכך לא סגי ליה בשליח אחד גם יש לומר שהיה ליעקב ב' מחנות היינו מלאכי דין ומלאכי רחמים וההולכים לפניו הם מלאכי דין והוא אחריו היינו שלא יוכל לראות את יעקב:
פסוק ד:ארצה שעיר שדה אדום. נראה כי עשו הרשע היה צד אביו בפיו כי הוא משמר מצות ולא הי' יכול לעצור עצמו שלא לעשות תועבות בפומבי ולכך הלך לחוץ לארץ ולדעת הרמב"ן בפירושו על התורה דאף האבות ששמרו התורה לא שמרו המצות בח"ל ולכך הלך לו לח"ל להיות בהפקרא ולא יבוז לאביו בשמעו כי הפיר את התורה:
פסוק ה:כה תאמרון לאדוני לעשו. נהג בו כבוד לקרות לו אדון היותו בכור ואמרו חז"ל כבד את אביך ואת אמך וי"ו יתירה לרבות אחיך הגדול וזה יורה לו כי הוא מודה כי לו משפט הבכורה גם י"ל שאמר אדוני על השכינה כמ"ש הזוהר על כה לחי ולכך מלאכים ממש:
פסוק ה:עם לבן גרתי. ותרי"ג מצות שמרתי להוציא מלבו של עשו אשר חשב דבח"ל אינו צריך לקיים המצות על כן רמז לו שאף שהיה בח"ל אצל לבן מ"מ שמר תרי"ג מצות ולכך אמר כה תאמרון כי דרשו חכמינו ז"ל דבכל מקום שנאמר כה היינו לה"ק כי חשב אם יתרגמו בלשון אחר יופסד הרמז של גרתי שהוא תרי"ג כי גרתי בלשון אחר אינו תרי"ג ולכך צוה כה תאמרון בזה הלשון בלי שינוי כלל:
פסוק ה:ואחר עד עתה. להטעות את עשו אמר כן שלא היה בבית שם ועבר ללמוד תורה וא"כ כיון שאין הקול קול יעקב וכאשר תריד עליו ופרקת עולו מעל צוארך ואין לך מגור ממנו:
פסוק ו:ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך. נראה לבאר שהודיע לו כל זאת כי יצחק היה רכושו רב בצאן ודברים קניני' ואם יבוא יעקב לגור אצלו ואח"כ יבוא עשו ויראה כי כל אלה ליעקב יאמר מאין זה אם לא מבית אבי הציל רכוש זה וגנב את שלי ולי פי שנים והוא לקח הכל ולכך הקדים להודיע לו טרם הגיעו לבית אביו כך וכך יש לי ואם כן אל תחשדני אחר כך כי משל אבי היה זה וזהו למצוא חן בעיניך שתדע שידי עשו החיל הזה ולא משל אבא אשר בו לך משפט הבכורה גם חשב יעקב שהגירות נשלם בבית לבן ולכך ביקש לישב בשלוה ולכך אמר ויהי לי שור וחמור כי נתקיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול:
פסוק ז:וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגו'. רצה לומר במלת לאמר דלא המתינו אח"כ אצל יעקב רק שבו ליעקב בשביל זה לומר לו תשובתו של עשו ואח"כ הלכו להם וזהו וישובו לאמר שבשביל זה שבו כדי לומר התשובה אבל אחר כך הלכו ולכך כתיב ויותר יעקב לבדו וזהו שהוליד פחד ליעקב בראותו כי כל המלאכים עזבוהו ובאמת היתה זאת מה' להראות לו כי כוחו לבדו גדול ואין צריך לעזר המלאכי':
פסוק ז:באנו אל אחיך אל עשו. הא דכפלו אל אחיך אל עשו נראה דר"ל לא אמרנו לו אדוני כמו שצוית רק אחיך כי אתה שאמרת אדוני חשבת לנהוג כבוד באחיך הגדול הלא אפילו אב ואם אם אינם עושים מעשה עמך פטור אתה מלכבדם ומכל שכן באחיך וזה אמרם כפול לעשו שעושה מעשה עשו ואינו עושה מעשה עמך ואם כן פטור אתה מלכבדו ולכך אינו רק אחיך ולא אדוניך:
פסוק ז:וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. זהו היה מתחבולות עשו כי אם יהרוג הוא עצמו את יעקב במה יתנצל בפני יצחק ולזאת לקח עמו חיל רב מלסטים ושודדים אנשי מרי נפש והם יבוזו והוא יתנצל לא יכולתי למחות בהם ולא עצרתי כח כלל לעמוד נגדם ומנוקה אני מעון:
פסוק ז:וארבע מאות איש עמו. כי אדם אחד מהם ירדוף אלף ואשה עשור נכסים וא"כ אשה רק מאה ולכך נתן שאול את מיכל לדוד במאה ערלות פלשתים וד' נשי יעקב שחמד עשו לקח נגדם ת' איש ולכן נשים במספר ת':
פסוק ח:ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. נראה לבאר שזה היה צרתו שהרגיש מורך לבב בעצמו וזה סימן לחטא כנאמר פחדו בציון חטאים ולכך איש הירא ורך הלבב כמשמעו וירא ורך הלבב מעבירות דכל אחד שיש בידו עבירות יש לו רך הלבב לא ילך במלחמה ולכך יעקב שהרגיש בעצמו שיש לו רך הלבב היצר לו כי שפט שעבירה יש בידו וא"כ יגרום החטא לבטל ההבטחה שהבטיח לו הקב"ה ויהיה פירושו שמחמת שהרגיש שירא היצר לו גם היצר לו שלא יהרוג הוא את עשו כמדרשו ויהיה ליצחק תערומות עליו גם ידע נבואת אמו רבקה שישכלו שניהם ביום אחד ואם כן אם יהרוג את עשו גם הוא יהרג ולכך היה צר לו:
פסוק ח:ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. נראה דהענין כפשוטו דכדי שאם יהרוג הוא את עשו יש לו התנצלות בפני יצחק שהרי עשו פגע בו ודבקוהו להמית מחנה האחת והוא עמד נגדו והציל יתר הפליטה גם נראה לפרש דבני נח יש להם שאר אם ולא שאר אב ולכך חשב יעקב אולי בח"ל יש לו דין בני נח וא"כ אין הבנים מיוחסים אחר אביהם ואין להם זכות אבות להגן עליהם והנה בלהה וזלפה היו אצל לבן מאומה אחרת ואם כן אם באנו לדון שאר אם הרי זרע השפחות אומה אחרת וזרע רחל ולאה אומה אחרת ושטנא בתרי לא שלט א"כ שפט יעקב אם יבוא אל מחנה אחת והכהו והיה הנשאר לפליטה כי אין לו רשות לשלוט בשני אומות גם פגע בשני מחנות מלאכים אחד דין ואחד רחמים וא"כ אם יבוא אל מחנה אחת של דין תהיה השנית שהיא רחמים לפליטה:
פסוק י:ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ש ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואטיבה עמך. נראה לפרש דידוע דכל מה שאמר הקב"ה לנביא אינו חוזר בו כדי שלא יאמרו נביא שקר הוא ולכך פחד יעקב ה' האומר אלי ולא ע"י נביא ואם כן זה היה הפחד אולי יגרום החטא דלא שייך בזה נביא שקר:
פסוק יא:קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות. נראה לבאר כי אם נעשה נס לאדם מנכין לו מזכיותיו וזה היה ענין יעקב בלבן במקלות אשר שם לפני הצאן כי לכאורה הוא רמי' ותחבולה אבל באמת כבר ראה יעקב בחלום כי ה' הבטיח לו כך שילדו הצאן עקודים נקודים וטלואים כמו שסיפר לנשיו רק הא דלקח מקלות דאל"כ היה נס ומנכין לו מזכיותיו לכך עשה תחבולה שיהיה בדרך הטבע. אבל אין זה נוגע ללבן לרמי' כי סוף כל סוף יש לו הבטחה מהשם יתברך מה נ"מ ללבן אם יהיה דרך נס או דרך תחבולה ואמר יעקב כל כך נסים נעשו לי עד שכאשר ינוכה אחת לאחת לא תשאר כלום מכל זכיותי וזה קטנתי מכל החסדים כי החסדים הקטינו ומיעטו זכיותי ואולי תאמר כל מה שקרה לי באמת עד עכשיו לא היה בזכותך כלל רק בזכות בנים קטנים כדכתיב למען עוללים ויונקים יסדת עוז וגם בשביל בהמות כמו שדרשו במדרש אדם ובהמה תושיע ה' בשביל בהמה תושיע לאדם לזה אמר לא כן הוא כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הוא דנעשיתי לשני מחנות אבל אז הייתי לבדי וכל הנסים היה לנכות זכותי. או יש לומר דידוע מה שנאמר ביהושע בראותו המלאך שחרד ואמר הלנו או לצרינו ועל איזה מהם באת והחרדה היתה דידוע דקודם שחטאו ישראל לא נאמר הנני שולח מלאך כי הקב"ה בעצמו ובכבודו הלך לפניהם וכאשר חטאו אמר הקב"ה הנני שולח מלאך עד שהתפלל משה ואמר אם אין פניך הולכים וגו' ולכך יהושע בראותו מלאך חרד והרגיש כי גרם חטא ישראל שהצריכו למלאך ואמר לו המלאך דעל ביטול תורה בא וכן הדבר ביעקב נתן טעם מה ראוי לפחוד מהחטא כי בעברו עבר במקלו לבדו כי ה' שמרו בעצמו ובכבודו ועתה הייתי לשני מחנות היינו כי פגע בשני מחנות מלאכים כדכתיב וע"כ דחטא ונסתלק שמירת ה' והוצרך שמירת מלאכים רבים ויותר שהם רבים יותר הם נפרדים והם פחותים במעלה כי כל הנשגב יותר מעט מספרו כנודע בדרך עלה ועלול א"כ שהיה לשני מחנות מזה שפט שגרם החטא:
פסוק יב:הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים ואתה אמרת היטב איטיב עמך. נראה לפרש היטב איטיב היינו בשני עולמות בזה ובבא וא"כ אם יהרוג עשו אם על בנים הפסיד יעקב עוה"ב כי סימן היה ליעקב אם ימותו זרעו בחייו שיפסיד עולם הבא:
פסוק יג:ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב. הנה לא נזכר זה ביעקב אבל הענין הוא חול הים שמהפך ים ליבשה כאשר יתרבה החול בים נעשה אי וכאמרם העלה הים שרטון ובנה עליה אטליא של יון ומעשה בכל יום כאשר יתרבה החול בים במקום אחד נעשה אי בים ויהפך הים ליבשה והקב"ה הבטיח ליעקב ופרצת ימה שיהיה כח בזרעו לפרוץ הים ולהפכו ליבשה וזהו ההבטחה ושמתי את זרעך כחול הים והוא הכובש לעשו שכחו בשרטון שבים ולכך הזכירו יעקב עכשיו בפחדו מעשו והבן:
פסוק יד:וילן שם בלילה ההוא ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו עזים מאתים ותישים עשרים וגו'. נראה לפרש כי היה ליעקב שני מיני בהמות אחד שבא לו מלבן והשני מה שלקח מאחרים כדכתיב ויפרוץ האיש וגו' ומזה שבא לו מלבן לא היה רוצה לשלוח לעשו כי נעשו בם נסים גם לא ביקש להפקיעם ממעשר ולעשרן אי אפשר כי עדיין לא בא לא"י כמ"ש הרמב"ן כי עדיין לא עבר נחל יבוק ובח"ל אין מעשרין מעשר בהמה ולכך לקח מהבא בידו כפירוש רש"י מלת בידו ברשותו היינו מאותן שלקח מאחרים שלא נעשה בהם נס ולוקח פטור ממעשר בהמה ודרשו במדרש מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות והוא לכאורה קשה הבנה דהא כתיב אחריו עזים מאתים ולא כתיב ועזים מאתים ומשמע דקאי אדלעיל אויקח מן הבא בידו ונראה פירושו שהיו הבהמות ששלח לו גדול הערך כמו אבנים טובות ומרגליות והיינו כמש"ל כי מכר יעקב צאנו בדמים יקרים כי צאנו היו פרים ורבים שלא כטבע ואמרינן בגמ' דאין מוכרין בהמה לעובד כוכבים ומזלות שחשודין על הרביעה ולא אמרי' דעובד כוכבים ומזלות חס על בהמתו שלא תעקר דיצרו תוקפו אבל בפרה אדומה דדמיה יקרים אמרינן דחס וא"כ צאן יעקב שהיו פרים ורבים לרוב ולכך היה דמיהם יקרים חס עליו שלא תעקר כמו בפרה אדומה והותר לו לשלוח לעשו ולכך אמרו שהיו גדולי הערך כמו אבנים טובות ומרגליות ויותר נראה כי הא ששלח לעשו דורון לאיש עוכר כזה הוא כי יעקב זכה לכל זה מחמת ברכת יצחק ויצחק היה מברכו בשביל שידיו היו כידי עשו שעירות כדכתיב ולא הכירו וגו' וא"כ יש לעשו חלק בזה ולכך שלח לו מברכתו דורון וזהו מן הבא בידו כי ע"י שהיו ידיו ידי עשו הגיע לו הברכה:
פסוק טו:עזים מאתים ותישים עשרים וגו'. הא דשלח לו כמנין הזה נראה שהיה כל זאת להפר אף שהיה אז לחבי כמעט רגע וראשי תיבות של נקבות ששלח היה רגע אף "רחלים "גמלים "עזים "אתונות "פרות ור"ת של הזכרים הוא בעת אף בניהם "עירים "תישים "אילים "פרים מנין הבהמות כשתחשוב גם בניהם היו שלשים הם כמנין שעיר לעזאזל כי אז היה יה"כ:
פסוק טו:עזים מאתים. בבראשית רבה למד מכאן לעונה האמור בתורה כפירש"י כי היותר טרודים בעבודתם עונותם מועטת ונראה שמסר סימן זה לעשו כי לא יהיה לו להתרעם על הברכות כי לא נתקיימו כמ"ש רש"י וגם ברכה שברכו יצחק אביו יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים ג"כ קשה להתקיים כי הלא המה צריכין בשעבוד ועבודה קשה וע"י כך יתמעט עונותם ואיך יפרו וירבו ולכך נאמר כאשר יענו אותו למעט מפריה ורביה כן ירבו אבל בדרך הטבע א"א לפרות ולרבות ומה ששלח לו גמלים באמצע איתא במדרש שאמר ליה הוי רואה עצמך כאלו אתה יושב על הבימה ודן אותי ואני נדון מלפניך ואתה מתמלא עלי רחמים ונראה דהכוונה בזה דס"ם שרו של עשו הוא השטן הוא היצה"ר יורד ומסית עולה ומקטרג והן שני סימני טומאה בבהמה טמאה אחד בפה ואחד ברגל וכן יורד ומסית הוא סימן טומאה ברגל עולה ומקטרג הוא סימן טומאה בפה ובסימן טומאה שברגל שיורד ומסית יש בירך של האדם כח היצה"ר וחימוד כנודע וביה"כ אין לו רשות לעלות לקטרג אבל הרשות בידו להתעות לאדם ברוע יצר כמבואר בגמ' והרי זה גמל לסימן טהרה בפיו אבל לא ברגליו ולכך שלח לו גמל היות היום יה"כ שימלא רחמים ולא יקטרג אדרבה יודה על הברכות:
פסוק יז:ויאמר אל עבדיו עברו לפני ורוח תשימו בין עדר ובין עדר. נראה לפי שהיה מיני טהורים ומיני טמאים ודעת הרמב"ם ורבים מהמחברים דאפילו להנהיגן בלי המשכת משא אסור עיין בי"ד בש"ע ולכך חשש יעקב מבלי להנהיגן יחד לתת ריוח בין מין למין שיהיה עדר עדר לבדו ועוד יתבאר הטעם:
פסוק יח:ויצו את הראשון לאמר כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמור למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך ואמרת לעבדך ליעקב מנחה היא שלוחה לאדני לעשו והנה גם הוא אחרינו. נראה לבאר שצוה לו שהוא לא יתחיל לדבר עמו לבל יאמר עשו הואיל ויעקב שמע היותו בא לקראתו ע"כ שלח לו מנחה לרצות אותו ולולי כן לא היה משלחו ולכך צוה להם שהמה ילכו לדרכם כאלו הולכין למשכנות עשו לשעיר רק אם יתחיל לשאול אתכם תשיבו לאנה תלכו היינו אם הולכים אליו או ליצחק אביו ולמי אלה לפניך היינו המחנה שפגש עשו שהכהו מכה רבה לעבדך ליעקב הוא התשובה על שאלה למי אתה ועל שאלה שנית ואנה תלך מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו ועל שאלה ולמי אלה לפניך הנה עבדך יעקב אחרינו והם המלאכים ההולכים לפניו לתור לו הדרך והנה כל עושר של יעקב שלח ממנו דורון לעשו אבל לא עבד ושפחה ומזה לא שלח לעשו כלום והטעם הוא כי המה חייבים במצות ואיך יתנם לעשו ולכך לבל יחשב עשו כי מנהיגי העדרים הם בכלל המנחה ולכך שם בפיהם לומר לו אנו לעבדך יעקב ומנחה היא שלוחה היא דייקא ולא אנחנו וגם לבל יאמר עשו יעקב עבדי הוא ורב יעבוד צעיר והוא בכור ליצירה א"כ כל אשר אתה רואה לי הוא לכך ביטל יעקב מחשבתו באמרם מנחה היא שלוחה מתנה בעלמא ולא חיוב ולבל יחשוב עשו כי זהו רק מאמר הרועים ולא יצא מפי יעקב ואין כאן דייקות בלשון ולכך צוה גם על השני ושלישי וכל ההולכים לדבר כדברים האלה וא"כ א"א לכוון הלשון בסגנון אחד אם לא יצא מפי יעקב והוא שם אותו הלשון בפי כל הרועים לדבר כזאת מבלי שנות ולכך שם ריוח בין העדרים לבל יחשוב כי הרועה שני שמע מן הרועה הראשון מדבר כן אל עשו ואף הוא דבר כן בלשונו ולכך שם ריוח בענין שא"א שישמע השני הראשון מדבר. ועוד יש לומר שלא יטעה עשו דבראשון שהיא עדר צאן הוא מנחה ולא בתורת חיוב ועבדות כי הגיע לו מלבן ולבן נתן לבנותיו על נכדיו כמאמר לבן הצאן צאני וגו' אבל לא שהיו שייכים לעשו אבל בעדר השני שהיה בקר וזה לקח מאחרים ואין ללבן חלק בו יש לו לטעות ששלחו דרך חיוב ועבדות ע"כ צוה גם לשני שיאמר שהוא רק מנחה אבל עדיין יש לומר כי הכל שייך ליצחק אביו לכלכל שבתו ומה ששלח לעשו הוא רק מנחה כי הכל שייך ליצחק ולכך צוה כן בעדר השלישי שהיו גמלים ואתונות ומה לזה ליצחק איש זקן ועיניו כהות ומ"מ היא מנחה מזה שפט עשו שלא הכניע יעקב עצמו לעבד רק מנחה היא שלוחה:
פסוק כא:ואמרתם גם הנה עבדך יעקב אחרינו כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני. הנה דעת הרבה מפרשים דגם כי אמר אכפרה פניו וגו' שם בפי המשולחים לומר כן לעשו והטעם הוא כי יעקב פחד אולי ברוגז יהרוג למשולחים האלה עם כל הצאן כי ארור אפו כי עז ויעקב בעצמו בטח ברוב גבורתו ותום כפו שלא יהיה יכול לו אבל אלה הצאן והרועים מה יעשו ולכך התחכם יעקב ושם בפיהם שיאמרו לעשו כך כי אמר אכפרה פניו במנחה ולכך שלח כך והוא אחריהם שע"י ביאתם ראשונה ישפוך חמתו עליהם ובזה ינוח רוגזו באמרם בחיה הדורסת קטל חד מינייהו נח רוגזיה וכן מצינו בדברי חז"ל שפך חמתו על עצים ואבנים וכו' וכדומה וזה מאמרו אכפרה פניו ר"ל זעמו פניו של זעם כזה אכפר במנחה ההולכת לפני כי בו ישפך כעסו וחמתו ובזה אבוא אח"כ וישא פני כי כבר ינוח רוגזו וכאשר יאמרו השלוחים כך לעשו בזה יראה עשו תחבולות יעקב ויעצור ברוחו לבלי שלח ידו ברועים הללו אפילו יהיה חמתו בשלימות על יעקב ובזה ינצלו המה ולו ליעקב יושיע ימינו ועזר ה':
פסוק כב:ותעבור המנחה על פניו. אף הוא היה בצרה כי היה גזר דין על עשו שיצא להרוג את יעקב וכבר ניבא רבקה למה אשכל גם שניכם ביום א' וא"כ אף הוא היה בצרה ולכך ההכנעה במנחה ששלח לפניו היה לכפר בעד יעקב ובזה גם עשו ניצול:
פסוק כג:ויקח את שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אחד עשר ילדיו וגו'. איתא במדרש ודינה היכן היתה ולפי פשוטו נראה דלא תקשי קושיא זאת דאפשר דמה שנא' אח"כ ויעבר את אשר לו ויותר יעקב לבדו היינו כי מתחילה העביר הכל חוץ מיוסף כדי שיהיה שטנו של עשו אצלו להגין ולבסוף העביר עמו גם את יוסף ואלה תולדות יעקב יוסף דעיקר תולדתו היה יוסף ולכך נאמר אח"כ ויעבר את אשר לו א"כ מתחלה כשהעביר היה י"א עם דינה ועוד יש לומר לפי מש"כ התוספות בשם המדרש כי תאומות נולדו עם כל השבטים לא תקשי מאחד עשר ילדיו ודינה היכן היתה כי היא בכלל כי זכר ונקבה פרצוף שלם ובכלל כל ילד תאומים שלו היא כלולה בו וזאת עצם מעצמיו וכבר כתב הראב"ע כי דינה היתה תאומה עם זבולן א"כ היא היתה תאומתו כי לא היו שני תאומות נכלל בכלל י"א ילדיו:
פסוק כד:ויקחם ויעבירם את הנחל ויעבר את אשר לו. הא דכפל וכתב עוד פעם ויעבר את אשר לו נראה דאיתא במדרש ויעבירם בנחל עשה עצמו כגשר נטל מכאן והניח כאן היינו שהיה עומד באמצע נהר והיה לוקח מצד זה והניח בצד אחר והטעם הוא שהיה ביה"כ כמש"ל ואסור לעבור במעבר אבל מותר להלוך בתוך המים ולכך היה יעקב עושה כזאת אבל בהמתו העביר במעבר וע"ז כתיב ויעבר את אשר לו ולא כתיב בנחל דהיינו הבהמות העביר במעבר:
פסוק כה:ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר. נראה כי מעבר למעבור יבק הוא א"י כנראה בפרשת דברים והעביר הכל לא"י אבל הוא היה לו הבטחה מה' ושמרתיך וגו' עד השיבותיך אל האדמה וחשב אם יבוא לא"י כלה הבטחה לכך נשאר מצד זה לבל יהא יד עשו שולט בו ואמרו חז"ל ששכח פכים קטנים וחזר עליהם נראה שהיה שמן בפכים קטנים ושמן ביה"כ אסור דאסור לסוך בו והוי מוקצה ולטלטלן לצורך גופן לא שייך בפכים קטנים כי מה צורך גופן יש בהם ולא היה יכול לטלטלן ולכך נשאר אצלם גם היה בהם צורך גדול כי אמרו חז"ל דהמלאך נדמה לו כנכרי והיה מטמא הכלים בהסט הזב אבל פכים קטנים שא"א להכניס אצבעו בתוכו אינו מטמא בהסט והיו טהורים:
פסוק כה:ויאבק איש עמו עד עלות השחר. העלה אבק יש לפרש דאין עליו גוף עבירה לקטרג רק אבק עבירה אבק לה"ר וכדומה וזהו העלה אבק עד עלות השחר כי היום נגד רמ"ח מצות עשה מחר אותיות רמ"ח ולילה נגד מצות לא תעשה ולכך ויהי היום למלאכה והלילה למשמר דכל מקום שנאמר השמר הוא ל"ת ועל יעקב היה אבק עבירות ל"ת שירא והוא בכלל מצות ל"ת שלא היה לו לירא מאויב ולכך לחם עמו עד עלות השחר גם השטן אין לו רשות לקטרג ביוה"כ ואותו יום היה יו"כ כמש"ל אך מ"מ כשדנין אוה"ע השטן מנצל עצמו באמרו גם ישראל עושין שלא כדת ומה נשתנו אלו מאלו ובלילה נידונים אוה"ע וביום נידונים ישראל ולכך לחם עמו כל הלילה עת דין אוה"ע ובשחר אז אין לו רשות לקטרג:
פסוק כו:וירא כי לא יכול לו ויגע בכף יריכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. ונראה לפרש ע"פ הפשוט כי לא מצא ביעקב עול רק שנתעצל לשוב מבית לבן אל בית אביו וביטל כבוד אב וזהו בכף יריכו שהיו רגליו אסורות מבלי לשוב ונענש שהיה צולע על יריכו מדה כנגד מדה הואיל ונתעצל ללכת גם כל אחיזת יצה"ר ביעקב היה כי הבעילה אי אפשר בלי יצה"ר כדכתיב בחטא יחמתני והוא גיד הנשה כי על ידו בא התאוה וכאשר ינתק הגיד הנשה בטל כח התאוה ואי אפשר להוליד וזהו ויגע בכף יריכו כי בו אחיזת יצה"ר והיה ראוי ליעקב להוליד י"ג שבטים כמנין אחד והיה אז אחדות שלם רק ע"י נתיקת הגיד לא היה לו רק י"ב עלמא פרודא רק יעקב היה חולק את יוסף לשני שבטים אבל מ"מ לולא החטא היה זרעו אחד ואמרו במדרש שאותו המלאך היה מיכאל ואמר לו הקב"ה עשית לכהן גדול שלי בעל מום א"ל לכבודך עשיתי ונראה לבאר המדרש כי אחיזת יצה"ר בגיד הנשה וכל זמן שהיה זה לא היה יעקב שלם בקדושה ולא היה ראוי להקרא אל אבל כאשר ניתק גיד הנשה ונטילה היינו פסיקה אז חדל היצה"ר ממנו לגמרי והיה שלם וקדוש וזכה להקרא אל כי אזל ממנו כח יצה"ר וזהו שאמר לכבודך ולטובתו של יעקב עשיתי שע"י כך נקרא ישראל:
פסוק כז:ויאמר שלחני כי עלה השחר. נראה לבאר כי המלאך המוחץ הוא המרפא כי הקב"ה עושה ממכה רפואה וא"כ היה הוא צריך להיות ליעקב להמציא לו רפואה אבל בעלות השחר אידלי יומא אידל קצירי והיה זורח השמש לו לרפואה ע"כ אמר המלאך תו אין אתה צריך לי ולפי דברי חז"ל אמר לו מלאך אני והגיע זמני לומר שירה נראה כי כאשר ישלימו שליחותן עולין במדריגה לומר שירה וזהו הוא עלייתם וע"י שעשה שליחותו והאבק עם יעקב הגיע זמנו לומר שירה גם באמרם שירה מתהפכים ממדת הדין למדת הרחמים וזה היה מלאך דין להלחם עם יעקב וע"כ לא היה אפשר לו לומר שירה מקודם כי אז יתהפך לרחמים ולא היה יכול להלחם ביעקב ולכך לא הגיע זמנו לומר שירה עד הלחמו עם יעקב:
פסוק כז:ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. נראה לבאר דהמלאך אמר לו שלחני לשון לויה כי המלאך לא יוכל לבוא למעלה היותו עשה ליעקב בעל מום וביקש ממנו ללותו ואז אינו ניזק כי יגין עליו הלויה מיעקב וזהו שלחני ולכן נאמר בכה ויתחנן לו כי בקש ממנו לויה ואמר לא אשלחך היינו ללות אותך כי אם ברכתני תחלה וכבר אמר יצחק מברכיך ברוך ויגיע לו גם למלאך ברכה ובזה ע"כ יצטרך להודות לו על הברכות:
פסוק כט:ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל וגו'. נראה לבאר כי עד עתה כל מה שהיה יעקב מבקש הן הבכורה הן ברכה והן צאן לבן הוצרך ללכת בשבילן בעקמימות וערמה להכי נקרא שמו יעקב אבל מכאן והלאה תקח הכל בחזקה דאל הוא לשון חוזק כדכתיב ואת אילי הארץ לקח כי שרית עם אלקים וגו' ולכך יהיה נקרא שמך ישראל והיה יעקב מסופק אם זה שליחתו לדין להתאבק עמו או עיקר שליחתו לרחמים לברכו בשינוי שם ולכך שאל לו מה שמו כי לפי פעולת השליחות כך שמם של מלאכים ובזה יבחין עיקר טוב שליחות והשיב לו המלאך למה זה תשאל לשמי כי אני שליח לכך ולכך וא"כ יש במלאך פנים של זעם ופנים של רצון ולכך קראו פניאל שני פנים וכן אמר כי ראיתי אלקים פנים אל פנים של זעם ושל רצון ודו"ק:
